השגתם של חברי אגודה שיתופית צורית ביחס לתשלום מיסי היישוב
בפני עו"ד רמזי חוראני תיק מס' 2662/125/11
עוזר רשם האגודות השיתופיות
ב ע נ י ן : 1. גלעדי יעקב
2. גלעדי לילי
צורית אגודה שיתופית קהילתית של משקי חרות בית"ר בע"מ
ד.נ. משגב 20104
המשיגים;
ו ב ע נ י ן: צורית אגודה שיתופית קהילתית של משקי חרות בית"ר בע"מ
ד.נ. משגב 20104
האגודה/ המשיבה;
* עוזר רשם האגודות השיתופיות דחה השגה של חברי אגודה שיתופית ביחס לאי תשלום מיסי ישוב בקובעו, כי חבר אינו יכול להתפרק מחובותיו ומהחלטות הוועד רק בשל כך שחברים אחרים אינם מקיימים את הוראות התקנון או החוק.
* אגודות שיתופיות – תקנון האגודה – תוקפו
* אגודות שיתופיות – תקנון האגודה – מהותו
מחלוקת בין חברי אגודה לאגודה עצמה ביחס לאי תשלום מיסי ישוב.
עוזר רשם האגודות השיתופיות, עו"ד חוראני, דחה את ההשגה, בקובעו כדלקמן:
חבר אינו יכול להתפרק מחובותיו ומהחלטות הוועד רק בשל כך כי חברים אחרים אינם מקיימים את הוראות התקנון או החוק. בניגוד לכך ניכנס למנהרה חד סטרית של אי קיום ההוראות שלא נצא ממנה לעולם: חבר אחד אינו מקיים את החלטות האגודה או האורגנים שלה וכן הוראות החוק והתקנון כל עוד האחרים אינם מקיימים הוראות אלה, ומאחר וחברים אלה אינם מקיימים את ההוראות ברור כי לא נשיג את סוף מנהרת המחדלים!
הפתרון של בעייתיות זו אינו בישיבה על הגדר ואי קיום החוק, התקנון והחלטות האגודה ומוסדותיה, כפי שגם המשיגים עצמם יודעים ואף הצהיר על כך המשיג בפני עוזר הרשם, אלא בפעולה כנה והחלטית בפן המערכתי.
גופא, קובע עוזר הרשם, אין לקבל את הטענות של המשיגים, שכן לא הוכחשה עמדת המשיבה כי נציגיה פנו הן למערך הפיקוח של המנהל והן לוועדה לתכנון ובנייה כדי שתאכוף את החוק בנוגע לבנייה בלתי חוקית, או פלישה לשטחי הציבור. פעילות במישור המוניציפאלי הנה מתפקידו של וועד המקום או המועצה האזורית על פי דיני השלטון המקומי, בעוד שפעילות האכיפה בתחום הבנייה הנה בסמכות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. אין זו מסמכות האגודה לפעול במישור האמור. אי לכך ברור כשמש כי אין להתנות את התשלום של החובות באכיפת החוק בנושאי תכנון ובנייה או פלישה לשטחי ציבור על ידי עבריינים.
גם הטיעון בנוגע להפרת החוק אף על ידי יו"ר וועד ההנהלה הקודם או מי מחברי הוועד אינו יכול לשמש אסמכתא לאי תשלום חובות. מי שפועל בניגוד עניינים מסתכן בביטול החלטות המזכות אותו ברכוש האגודה שלא כדין ואם הוא משיג או מקבל דבר במרמה ואינו זכאי לקבלו הוא מסתכן בפעולה תוך הפרת החוק הפלילי בין בפעולה בהפרת אמונים ובין בקבלת דבר במרמה. פעולה של חבר שאינה כדין אינה יכולה לבסס פעולה של חבר אחר שאף היא שלא כדין.
" אין בכוונתי להתחמק מהחוב ויש בדעתי לשלמו אבל יחד עם זאת אני רוצה ומבקש מוועד ההנהלה שיגן על זכויותיי ושיכבד את תקנון האגודה".
מילים אלו הן התמצית של הסכסוך בתיק זה. שני החלקים של הציטטה דלעיל הנם נכונים, אלא שהדרך להשגת שתי המטרות אינה כדרכם של המשיגים. את החוב יש לשלם ללא תנאי, כפי שהאגודה מצווה לנהוג במילוי תפקידה כדין וללא כל תנאי.
רקע כללי: מזה כשנה וחצי אין הנתבעים משלמים מיסי יישוב עד כדי הצטברות חוב עד לדיון בפני כב' הבורר (מר זועבי עבד אל-סלאם) על סך 2,862 ₪. ראה פרוטוקול הדיון בפני הבורר בעמ' 2 וכן את המוצג ת/1.
2. ומהי הסיבה לאי תשלום המיסים וההיטלים האחרים על ידי המשיגים? התשובה הנה: פעולות של הוועד בניגוד לחוק ולתקנון, מחדל מתמשך בטיפול בשכנים וחברים שפלשו לשטחי ציבור ונהגו בהם מנהג של בעלים, אי ביצוע עבודות ציבוריות כמו גינון, השקיה ניקיון או הקמת חניות, עידוד הפרת חוקי הבנייה אף על ידי חלק מחברי ההנהלה של האגודה, מחדל מתמשך של וועדת הביקורת לטפל בתלונותיהם של המשיגים שהוגשו מזה כארבע שנים ואף היעדר וועדת ביקורת או היעדרה כוועדה בהרכב מלא ועוד.
3. נציגי האגודה ציינו בפני כב' הבורר וחידדו את הנקודה גם בפניי כי אין להתנות בין חובתו של חבר לשלם את חובותיו כלפי האגודה לבין מה שנראה לו בלתי סדיר. לגוף התלונות הם טענו כי חריגות הבנייה טופלו על ידי עירוב הפיקוח של המנהל באיתור חריגות ופלישות, בהגשת תלונות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואף בהכנת תכנית הקשורה לשטחי ציבור בשטחי ג בעלות של כעשרים אלף ₪. מר נקסון, יו"ר וועד ההנהלה, הוסיף והדגיש כי אין לקשור בין הסירוב השטתי של המשיגים לשלם את חובותיהם הכספיים לבין תלונותיהם. הסכום המצטבר שלא נגבה הנו כ - 100,000 ₪ מתוך תקציב של כ 800,000 ₪! אגודה אינה יכולה להתקדם עם חוסר יכולת לגבות כשמינית מהתקציב השנתי שלה.
4. אקדים הערת פרוצדורה: בקוראי שנית את הפרוטוקול ראיתי כי נפלו טעויות דפוס ותקנתי אותם. אל לשינויים בנוסח דכאן בהשוואה להעתק הפרוטוקול שנמסר לצדדים להבהיל אותם. לענייננו: הציטוט שבפתיח הוא תמצית המצב המשפטי כאמור לעיל. יחד עם זאת ראיתי לנכון להוסיף מספר מילים כדי שההחלטה לא תצא אילמת. המשיג עצמו הצהיר בפניי כי הוא רוצה לשלם את חובותיו, אך רוצה גם כי הוועד יפעל על פי החוק והתקנון. השאלה הנה אם יש קשר בין שני המצבים? האם יכול חבר להתנות את תשלום חובותיו בדרישה כי החברים האחרים יפעלו על פי החוק? או כי וועד ההנהלה יפעל לחיוב החברים לפעול על פי החוק והתקנון או אף כי הוועד עצמו לא יפר את התקנון והחוק הן במישור הציבורי- בניית גדרות שלא כדין וללא רישיונות והימנעות מהשתלטות על הרכוש הציבורי, והן במישור הפרטי, דהיינו באי מתן גיבוי לפורעי נורמות בניגוד לתקנון רק כדי לצרפם למחנה זה או אחר. התקנון הנו כידוע חוזה בין האגודה לבין חבריה ובין החברים לבין עצמם וחוזה יש לקיים. ראה פסק הדין של כב' הנשיא (בדימוס) השופט ברק בפרשת פרי העמק, {ע"א 524/88 "פרי העמק"- אגודה שיתופית בע"מ נ' "שדה יעקב" מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ,פ"ד מה(4) 529}וכן ראה ח. נועם, אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה, מהד 2010 עמ' 337-340.
5. חבר אינו יכול להתפרק מחובותיו ומהחלטות הוועד רק בשל כך כי חברים אחרים אינם מקיימים את הוראות התקנון או החוק. בניגוד לכך ניכנס למנהרה חד סטרית של אי קיום ההוראות שלא נצא ממנה לעולם: חבר אחד אינו מקיים את החלטות האגודה או האורגנים שלה וכן הוראות החוק והתקנון כל עוד האחרים אינם מקיימים הוראות אלה, ומאחר וחברים אלה אינם מקיימים את ההוראות ברור כי לא נשיג את סוף מנהרת המחדלים!
6. הפתרון של בעייתיות זו אינו בישיבה על הגדר ואי קיום החוק , התקנון והחלטות האגודה ומוסדותיה, כפי שגם המשיגים עצמם יודעים ואף הצהיר על כך המשיג בפניי כאמור לעיל, אלא בפעולה כנה והחלטית בפן המערכתי. זו הייתה רוח הדברים שהחליפו הצדדים ביניהם בתום הדיון (אך במעמד הימצאותם בלשכתי ונתתי לדברים לזרום). אם המטרה הנה להיטיב עם האגודה כדי שתהיה מקום יותר טוב לחיות בו {.."תוך שהם פוגעים באיכות החיים וגוזלים לעצמם שטחים שמיועדים לרווחת הכלל- כדרישת המשיגים. ראה פרוטוקול הדיון בפני כב' הבורר עמ' 2 קטע שישי} הרי ברור שאי כיבוד החוק בתגובה ל הפרתו על ידי אחרים רק יחמיר את המצב ויהפוך את המקום לקשה יותר למחיה סבירה שלא לדבר על כך שלא יהיה "כיף" לגור בו.
7. גופא, אינני מקבל את הטענות של המשיגים, שכן לא הוכחשה עמדת המשיבה כי נציגיה פנו הן למערך הפיקוח של המנהל והן לוועדה לתכנון ובנייה כדי שתאכוף את החוק בנוגע לבנייה בלתי חוקית, או פלישה לשטחי הציבור. פעילות במישור המוניציפאלי הנה מתפקידו של וועד המקום או המועצה האזורית על פי דיני השלטון המקומי, בעוד שפעילות האכיפה בתחום הבנייה הנה בסמכות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה . אין זו מסמכות האגודה לפעול במישור האמור. אי לכך ברור כשמש כי אין להתנות את התשלום של החובות באכיפת החוק בנושאי תכנון ובנייה או פלישה לשטחי ציבור על ידי עבריינים. הפעילות של וועד המקום אינה זהה לפעילות של וועד האגודה. בעניין זה ראה החלטת כב' הרשם בפרשת פרלמן רבקה נ' "כפר רות" מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (פורסם בנבו) . בפסק הדין נאמר ע"י הרשם: "אין לרשם סמכות לדון או לחייב את חברי האגודה במסים מוניציפליים". הסיבה לכך הנה פשוטה: תשלומים מוניציפליים מקורם בדיני רשויות מקומיות. בענייננו- הן מוענקות למועצות האזוריות ובהאצלה- גם לוועדים המקומיים, בעוד שהתשלומים של מיסי אגודה מקורם בתקנון , בהחלטות האסיפה הכללית, לרבות אישור התקציב ובדיני האגודות השיתופיות. ליתר פירוט בעניין זה ראה החלטתי מיום 27.9.2011 בעניין בוכרע ארליט ואח' נ' מתיישבי אמנון- יישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ, תיק 3363/81/10. ראה גם בג"צ 258/85 יצחק עמר נ' דוד פרץ ואח', פ"ד מ"ב (3) 485 ו- ח. נועם שם, עמ' 475.
8. גם הטיעון בנוגע להפרת החוק אף על ידי יו"ר וועד ההנהלה הקודם או מי מחברי הוועד אינו יכול לשמש אסמכתא לאי תשלום חובות. מי שפועל בניגוד עניינים מסתכן בביטול החלטות המזכות אותו ברכוש האגודה שלא כדין ואם הוא משיג או מקבל דבר במרמה ואינו זכאי לקבלו הואמסתכן בפעולה תוך הפרת החוק הפלילי בין בפעולה בהפרת אמונים ובין בקבלת דבר במרמה. פעולה של חבר שאינה כדין אינה יכולה לבסס פעולה של חבר אחר שאף היא שלא כדין. ראה בעניין זה את פסק הדין של כב' השופט זמיר בערעור שירות המדינה 6978/00 מאיר מוטיל נ' נציב שירות המדינה (פורסם בנבו).
9. הטענות בנושא וועדת הביקורת אף הן אינן מצדיקות את התגובה של המשיגים באי תשלום חובותיהם. וועדת ביקורת יכולה לפעול אף בהרכב חסר. תפקידה של וועדת הביקורת הנה בין היתר כדי להצביע על פעולות בלתי חוקיות או נוגדות החלטות האגודה או התקנון. בהיעדר וועדת ביקורת יכול כל חבר להביא את הדבר לידיעת מי שצריך זאת, קרי רשם האגודות השיתופיות. במקרה זה גם כב' הבורר הפנה את המשיגים למחלקת הפיקוח שבמשרד הרשם. מכשיר זה לא נוצל וחבל. אין משרד הרשם בא להגן על פעולות בלתי חוקיות של האגודה או מוסדותיה. אדרבא פעילות בלתי חוקית עלולה להביא לצעד דרסטי של פיטורי חברי הוועד ומינוי וועד ממונה במקומו. {ראה למשל תקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) תשל"ה- 1975 בעיקר תקנה 28א (א) (1) ו- (2)}. גם בתקופות שפעלה וועדת ביקורת בהרכב חסר לא הייתה כל מניעה כי המשיגים ירתמו את חבריה להשלטת חוק וסדר או למצער להצביע בפני חבריה על פעילות בלתי חוקית. בשום פנים ואופן לא היה הפתרון לקיחת הנורמות לידיים ואי תשלום חובות. בנושא הרכב וסמכויות וועדת הביקורת, ראה ח. נועם, שם, עמ' 476-479.
10.התניית התשלום במניעת עבריינות חלק מהחברים אינה מוצדקת מוסרית: אם כבר - על החברים לקחת דוגמה ממי שכן מקיימים את החוק והוראות התקנון ולא ממפיריהן! התנהגות כאמור תשדר מסר של "תוהו ובוהו" או "כל דאלים גבר". הדבר אינו תואם את "שרידי" רוח הקואופרציה , של חיים משותפים תוך כדי סיוע ועזרה הדדית. היבט נוסף של אי המוסריות הנו עצם ההנאה משירותים שמספקת האגודה מבלי שהחברים הנמנעים מתשלום משלמים עבור שירות זה! ניתן לתייג התנהגות זו בבטחה כהתעשרות שלא כדין על חשבון יתר החברים שכן משלמים. אך גם בפן הכלכלי הדבר עלול למוטט את הפעילות של האגודה ובכך לא ייטב לאגודה ולכלל חבריה, לא הנורמטיביים ולא העבריינים. חלק נכבד מהתקציב של האגודות בנוי על מיסי החבר למיניהם. באין תשלומים יהא קשה למוסדות האגודה לספק שירותים לחבריה.
13.54678313בכל אלה לא נגעתי עדיין בחלק השני של הציטטה בה פתחתי את ההחלטה: אין באמור לעיל כדי להצדיק פעולה בלתי חוקית של האגודה ומוסדותיה אם אכן יש יסוד לטענות המשיגים. אלא שבדיוק לשם כך יש זכות ואף חובה מוסדית של הרשם ומשרדו (בעיקר מחלקת הפיקוח) לבדוק התנהגות מפלילה. הדרך עדיין פתוחה בפני המשיגים אם רצונם בכך. בין היתר יש סמכות לרשם לפטר את חברי הוועד ולמנות וועד ממונה. ראה סעיף 9 לעיל.
14.סוף דבר, אני דוחה את ההשגה של המשיגים. בנושא ההוצאות יש למשיגים קושי. הטלת הוצאות הנה השתקפות של כמה פרמטרים, למשל התנהגות צד, דרך ניהול התיק על ידו, דחיות דיונים, כנות ניהול ההליך, אי ניצול פורומים אחרים להשגת מבוקשו ועוד. יכולתי להבין את המשיגים בתחושתם הסובייקטיבית עד לשלב של תום ניהול הדיון בפני כב' הבורר. אך משאמר הבורר את דברו והפנה אותם למערך הפיקוח במשרד הרשם ובכל זאת בחרו הם להמשיך את ההתנצחות מול האגודה, מבלי לשלם לה את חובם כלפיה, הרי כרתו הם את בסיס האמפטיה לעמדתם ואינם יכולים להיות חסינים מפני הטלת הוצאות. {ליתר פירוט בנושא הטלת הוצאות ראה החלטתי בתיק 1412/56/97 אריה אסתר ו- 17 אח' נגד מושב אשתאול מיום 9.8.11 (פורסם בנבו ובדטה חוק ומשפט)}. על אף האמור, וכדרכה של ערכאת הערעור לא אכביד עליהם במיוחד, אלא שמסר ברור צריך לצאת לכולי עלמא: ניהול הליכים בשל עיקרון "ה-דווקא" יגרור חיוב בהוצאות. שקלתי את כלל הנסיבות ונחה דעתי כי יש לחייב את המשיגים בתשלום הוצאות וכך אני עושה. בנושא התערבות ערכאת הערעור בהטלת הוצאות על ידי הערכאה הדיונית ראה ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301 בעמ' 304-305. ההתערבות הנה במקרים חריגים ונדירים כמו שנעשה בע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) ובו הוטלו הוצאות על צד שזכה ללא נימוק ספציפי ענייני, אלא כללי של "נסיבות העניין".
15.אני דוחה את ההשגה ומחייב את המשיגים לשלם את הסכום של 2,862 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.7.2011 ועד לתשלום המלא בפועל. לא למיותר לציין כי התביעה הוגשה תחילה על סך 1695 ₪ נכון לחודש 8/2010, אלא שהצדדים הרחיבו חזית המריבה בנושא הסכום ועיתויו בכך שהסכימו כי החוב עמד ע"ס 2,862 ₪ נכון ליום הדיון בפני הבורר. ברור כי האגודה אינה יכולה לתבוע את החוב על פי התביעה המקורית והוא כלול בסכום הפסק כאן, עד ליום 11.7.2011 . בנוסף אני מחייב את המשיגים לשלם הוצאות ההליך בפניי על סך 1,250 ₪ וזאת מעבר לסכום שהושת עליהם על ידי כב' הבורר.
ניתנה היום 28 דצמבר, 2011- ב' טבת, תשע"ב בהיעדר הצדדים. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים בדואר רשום.
רמזי חוראני, עו"ד
5129371
רמזי חוראני 54678313-/
עוזר רשם האגודות השיתופיות
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
