התובע יוכר כיורש סבתו, ויקבל את זכויותיה במניות תנובה, על אף שהזכויות הן של משק עזר ולא נחלה חקלאית

אגודת באר טוביה הוקמה בשנת 1933, והיא מורכבת מ-94 נחלות ומ-50 משקי עזר. האגודה התבססה בעיקר על משקי חלב, כאשר תוצרתה שווקה באמצעות תנובה. את פדיון התוצרת העבירה תנובה לאגודה ע"פ רשימה שמית של המשווקים לפי סוג וכמות התוצרת החקלאית, כשמסכום זה נעשה ניכוי של כ- 2.5% - 3%. אין גם חולק כי רובה המוחלט של התוצרת, כ-90%, היה החלב.

באסיפה כללית של תנובה בנובמבר 1999 הוחלט להקצות לחברים בתנובה יחידות השתתפות הנקראות בפי כל מניות תנובה, חלקן באופן שווה בין כל האגודות וחלקן לפי שיעור השתתפות האגודה בהון, משמע לפי כמות השיווק. מניות אלה הוחזקו ע"י האגודות לטובת החברים.

אגודת באר טוביה החליטה לחלק את המניות לחברים ושכרה לשם כך כלכלן ע"מ לקבוע מפתח לחלוקה של מניות תנובה.

באספת חברים מיום 24.6.03 נתקבלה החלטה לגבי שיטת החלוקה כדלהלן: 10% מהמניות יישארו כרזרבה עד לסוף החלוקה וישמשו למקרים חריגים; 12.5% מהמניות יחולקו בשווה לכל יחידת משק; 8.82% יחולקו למשקים ששיווקו תוצרת שאינה חלב; יתרת המניות יחולקו כיחידות חלב ויחולקו למשווקי החלב על פי מפתח עשורים, כאשר בכל עשור תחולק המנה של העשור השונה מעשור לעשור בין הרפתנים שהיו באותו עשור שווה בשווה. העשורים יחולו החל משנת 1953.

צורן סבורים כי הם זכאים להירשם כחברים באגודה מכוח ירושתו של אבי צורן את זכויות סבתו הגב' לונברגר ז"ל באגודה הכולל את הזכות להירשם כחבר באגודה. למעשה טוענים, כי משרשמה האגודה את מחצית זכויותיו עוד בשנת 1999 הרי הם זכאים להירשם כחברים ומכוח חברותם, וממילא הם זכאים לחלקם במניות תנובה.

עוד טוען צורן, כי דחיית האגודה את בקשתם לחברות בטענה שהם אינם בנים ממשיכים היא טענת סרק וסיבתם העיקרית היא, כי האגודה מעדיפה פחות משתתפים בעוגת המניות. עוד הוא מוסיף, כי גם אם הוא אינו רשאי להירשם כחבר הרי גם בעלים של משק עזר רשאים לקבל חלק ממניות תנובה, כך על פי החלטת האגודה המדברת על יחידת משק ולא על נחלה, ומשק עזר הינו משק לכל דבר. ומאחר שבמועד פטירת סבתו כבר התגבשה זכותה לקבל חלק ממניות תנובה, הוא כיורש, יורש גם את זכויותיה במניות.

בנוסף טוענים צורן כי מגיע להם זכויות פדיון מניית החבר אגודה של סבתו וסבו באם הם לא מתקבלים כחברים באגודה.      

מנגד, טוענת האגודה, כי אם לטענתם של צורן אי קבלתם כחברים נעשה שלא כדין יכלו לערער על כך בפני אסיפת חברים כמפורט בתקנון ולא כפי שנהגו, ומבחינת האגודה לא נפל כל פגם בהחלטה לא מהותי ולא פרוצדוראלי.

באשר לטענת צורן לזכויות בהון המניות, הרי הגב' לונברגר ז"ל לא היתה זכאית מלכתחילה למניות, ועל כן גם אם צורן הוא יורשה הרי אין לו לירש מה שאין בירושה, שכן רק בעלי הנחלות אשר שיווקו לתנובה את תוצרתם זכאים לחלוקה, ומשקי העזר לא שיווקו ולא השקיעו בהון המניות ועל כן אינם זכאים. משקי העזר לא נשאו בהוצאות האגודה אלא רק בהוצאות המוניציפאליות, והכוונה ביחידת משק אשר בהחלטה הינה לנחלה חקלאית בלבד.

באשר לפדיון המניות של הסבתה טוענת האגודה, כי לפי הפקודה אגודה המוגדרת כמושב עובדים פדיון המניה הוא בערך נומינאלי ופדיון זה הינו 1 שקלים חדשים בנוסף טוענת האגודה לשיהוי, שכן  צורן וסבתו יכלו להגיש את בקשתם לחלק במניות תנובה עוד בשנת 2003 והשתהו למעלה מ-4 שנים. 

בשולי הדברים - בין לבין הוגשה תביעה על ידי חלק מחברי האגודה לביטול החלטת האגודה שכן החלטה זו מפלה לטובה את משווקי החלב לעומת שאר חברי האגודה, ובאגודה שיוויונית השיוויון צריך גם שייראה, ומניות תנובה צריכות להיות מחולקות בשווה לכל חברי האגודה.

במסגרת תביעה זו, עם החלטת תנובה למכור מניותיה, הוצאו צווי מניעה אשר בחלקם לא כובדו. אך לעניינו נקבע שם בערעור, כי שיוך המניות לייצרני החלב הינו מידתי ונכון, שכן רכישת המניות הייתה באחוזים משיווק התוצרת, ועל כן נכון הדבר כי משווקי החלב אשר ייצרו כ 90% מהון המניות ע"י שיווק החלב זכותם לקבל חלק גדול יותר מעוגת המניות שכן זה קניינם ויש לשמור על הקניין.

החשוב לעניינינו הוא, כי בפסק הדין לא ניתן ביטוי לחלוקה בין משק עזר לנחלה חקלאית, והביטוי היחיד שניתן הוא לתרומת היצרן לרכישת המניות.

 ולעניינו - בקשת צורן להתקבל כחברים נדחתה ע"י ועד האגודה ע"פ התקנון, ובידי צורן היתה האפשרות לערער על החלטה זו בפני האסיפה. צורן הגישו מכתב, אמנם לא כך מקובל, אך המכתב מופנה לועד ולאסיפה וניתן להבין כי הוא בקשת ערעור לאסיפה. מאחר וערעור זה לא הובא בפני האסיפה, והאגודה לא הציגה כי התקיים דיון כלשהוא בעיניינו של צורן מתעורר חשש של חוסר תום לב.

זכויות צורן במניות תנובה - אכן צורן כיורשה של גב' לונברגר ז"ל יורש גם את זכויותיה למניות, ככל שישנן זכויות כאלו. לטענת האגודה, למשקי העזר בנפרד מהנחלות אין זכויות במניות תנובה אך בפס"ד גלעד קבע השופט עמית, כי מניות תנובה מתייחסות לייצרנים, ועל כן אין חלוקה בין נחלות למשקי עזר, כך שממילא יש לומר כי משק עזר ששיווק תוצרת ובגין תוצרת זו נרכשו מניות תנובה הרי יש לו חלק במניות תנובה.

גם בהחלטת האגודה אין במובחן הבחנה בין נחלה למשק עזר. טענות האגודה, כי במשך השנים היתה הפרדה בין משק עזר לנחלה בתשלום הוצאות האגודה וכי משק עזר שילם רק הוצאות מוניציפליות לא הוכחו ואף נסתרו. בנוסף, מעדות המזכיר ניתן להבין, כי אם היה פונה צורן בדרך אחרת, היו מגיעים להסדר, וכן יש לפחות שישה משקי עזר אשר קיבלו מניות תנובה. משמע יש עניין בגו. במקרה דנן משפ' לונברגר הייתה בעלת משק עזר אשר שיווק חלב לאורך תקופה של כ-20 שנה, כך שיש לקבוע כי יש להם חלק במניות תנובה.

מהעולה בדיון לעיל נקבע כי ממתן פסק דין זה בתוך 30 יום, רשאי צורן להגיש ערעור בפני האסיפה על החלטת האגודה לא לצרפו כחבר באגודה. כן נקבע כי צורן יורש את סבתו ויכול לקבל את פדיון מנייתה בסך 1 שקלים חדשים. בעניין מניות תנובה נקבע, כי הגב' לונברגר זכאית הייתה למניות תנובה כפי שקיבל כל חקלאי בעל נחלה וכי צורן כיורשה יקבל את המניות בהתאם לחלוקה של יצרני החלב.