חבר המושב טוען כי העיד עדות שקר על מנת להשיב את זכויותיו בדירה השכורה

בבית משפט השלום בחיפה, בפני כב' השופט אהרון שדה. ת"א 6360-10-16 – רוזי נ' רגבה מושב שיתופי חקלאי בע"מ

חבר מושב רגבה מבקש לקבל סעד הצהרתי לפיו הסכם שכירות עליו חתם עם המושב עומד בתוקפו, ואשר יאסור על המושב להשכיר את הדירה לאדם אחר.

הרקע

המבקש, הינו חבר המושב רגבה, אשר לאחר גירושיו התקשר בחוזה שכירות ללא הגבלת זמן מול המושב. לאחר החתימה על החוזה, הסתכסך החבר עם בת זוגתו דאז אשר התגוררה עמו בדירה, וביקש לפנותה ממנה. בת הזוג לא הסכימה להתפנות בטענה שהחבר איננו בעליו של הבית ואין לו זכויות בו, ומשום כך אין ביכולתו לפנותה. בעקבות כך, המושב, שהוא בעל הזכויות בדירה, הסכים לנהל הליך משפטי לפינויה מהדירה ובלבד שהחבר ישלם מכספו על הוצאות ההליך.

בפתח ההליכים המשפטיים, כתב החבר מכתב למושב בו הצהיר כי הוא מוותר על זכויות השכירות שלו בדירה וכי החוזה בינו ובין המושב בטל, וזאת בכדי שהמושב יוכל לפנות את בת הזוג מהדירה. גם במסגרת ההליכים, הגיש החבר תצהיר ובו חזר על עניין זה, ועמד על כך גם במסגרת חקירתו בביהמ"ש. אלא שעתה טוען החבר, כי היה ברור שהדבר נעשה אך ורק לצורך המטרה המשותפת שלו ושל המושב לפינוי בת הזוג מהדירה, כאשר הוסכם בין הצדדים שלאחר הפינוי הוא ישוב לחדש את חוזה השכירות ולהתגורר בדירה. אך עקב חילופים בהנהלת המושב, השכיר אותה המושב לאדם אחר מבלי לתת לו אפשרות לשוב ולחדש את החוזה.

עוד טוען החבר, כי בהסתמך על כך שחוזה השכירות לא היה מוגבל בזמן ביצע בנייה נרחבת ושיפוץ של הדירה בסכומים גבוהים, אשר ירדו לטמיון עם השכרתה של הדירה לאדם אחר.

מנגד טוען המושב, כי במסגרת ההליכים שנוהלו בעניין פינוי בת זוגו, הצהיר החבר כי אין לו כל עניין בדירה, וכי הסכם השכירות בטל, ולפיכך הוא מנוע מלהעלות בשלב זה גרסה אחרת.

גם לגופו של עניין, טוען המושב, כי השכרת הדירה לחבר נעשתה מאחר ודירתו במושב שויכה לגרושתו, כאשר לו שויכה מחצית מדירת אמו, אשר הייתה בחיים באותה תקופה, במטרה לאפשר לו לגור בדירה משלו, אולם כעת משנפטרה האם הבית עומד לרשותו ואין לו להלין על המושב על שהשכיר את הדירה לאדם אחר.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פתח דבריו בציינו, כי על החבר לעמוד בנטל כבד מאד ולהוכיח כי התצהיר שנתן בביהמ"ש לעניין הדירה לא היה אמיתי, בו לא הצליח לעמוד, ואף הוסיף, כי בכל מקרה, משמעות טענותיו היא הודאה במתן עדות שקר בפני ביהמ"ש.

ביהמ"ש הבהיר, כי בשאלה מה יש "להעדיף" הפרה של הסכם או עדות שקר, בוודאי שהפרת הסכם עדיפה שכן מכורח טבעם של דיני החוזים ישנם מצבים בהם צדדים נאלצים להפר הסכם כזה או אחר. לעומת זאת עדות שקר היא עבירה חמורה ביותר. יתר על כן, לא ייתכן לתבוע סעדים מן היושר באמצעות טענה של עדות שקר.

כמו כן, הוסיף ביהמ"ש, כי בתיק כנגד בת זוגו של החבר, הגם שהחבר לא היה צד רשמי להליך, הוא שימש צד מהותי, כך ביהמ"ש פסק באותו הליך כי יש לפנות את בת זוגו גם מכוח העובדה שהחבר ביטל את ההסכם מול המושב, מכאן שלביטול ההסכם היה משקל בהחלטה השיפוטית ולכן זהו ביטול מחייב.

נוסף על האמור, ביהמ"ש קבע כי החבר לא עמד בנטל הראייתי להוכחת טענותיו, שכן לא הוכחה כוונה מצד המושב להשיב לו את הזכויות בדירה השכורה לאחר שבת זוגו תפונה ממנה, ועל כן דין התביעה להידחות ומוטב היה שלא הייתה מוגשת בפניו כלל.

סיכום

בהתאם לאמור לעיל, ביהמ"ש דחה את תביעתו של החבר והוא חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד המושב בסך של 5,000 ₪.

ניתן ביום: ט' בשבט תשע"ז, 05 בפברואר 2017, בהיעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: