חבר מושב יעביר למושב בפירוק כספי הלוואה שנטל לשם קניית משק במושב.
בפני עורך דין רמזי חוראני תיק 1292/79/14
עוזר רשם האגודות
האגודות השיתופיות.
1. שעיבי יצחק
המערער
ובעניין: עו"ד איתן ארז
בתפקידו כמפרק מפעיל של מושב שער אפרים בע"מ (בפירוק)
ע"י ב"כ עוה"ד יואב בן פורת ו/או אטי אברהמי ארז ו/או
פז יצחקי ויינברג ו/או תמר בן עמי ו/או רז מנגל ו/או יואב רז
המשיב
פסק דין
1. ביום 28.3.2011 שלח עורך דין מר איתן ארז, המפרק המפעיל של אגודת שער אפרים – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (בפירוק) צו תשלום למר שעיבי יצחק, בו דרש ממנו תשלום הסך של 453,544 ₪ בגין חוב עבור משק מס' 57 בשל קבלת מגרש 217 וחלף מגרש. הצו נמסר למערער ביום 4.4.2011, אך המערער סרב לקבלו. עו"ד ארז ייקרא להלן: המפרק או עו"ד ארז או המשיב, והאגודה תיקרא להלן האגודה או האגודה בפירוק. בדרישה נוספת מיום 22.1.2014 הודיע המפרק למערער, כי הוא עומד לבקש מרשם האגודות השיתופיות, להלן: הרשם, לחדש את ההליכים נגד חברים חייבים לרבות נגד המערער. יחד עם זאת הוא הוזמן להתייצב ביום 18.2.2014 במעמד נציגי רו"ח מקלר המלווה את הליך הפירוק.
2. ביום 11.3.2014 שיגר ב"כ המערער תשובה למפרק בה הוא דחה את תשובת המפרק, טען כי בפעולת החיוב של המערער בעקבות ההפטר שהוא קיבל מבנק לאומי למשכנתאות והחלטת בית המשפט העליון בתיק בג"ץ 920/10 בודנשטיין נגד הרשם ואח' (פורסם בנבו) נפלו טעויות מהותיות. בתשובה ציין עו"ד שי פרידמן ב"כ המערער, כי המערער טרם הופטר מחובו כלפי בלמ"ש וכי הוא עדיין רשום בבנק כמי שחב לו כספים, וכי אף אם קיבל המערער הפטר אין בכך כדי להסמיך את האגודה לחייב את הכרטסת של המערער. אין לפטור שנתן או לא נתן הבנק למערער כל קשר למערכת היחסים בין האגודה למערער. עוד ענה ב"כ המערער במכתבו האמור, כי אין זה צודק כי האגודה תתעשר שלא כדין על חשבון המערער שהעביר את כספי ההלוואה לאגודה ולפטור אותה מהחזר התשלומים אליו. להבטחת תשלום ההלוואה שקיבל המערער מהבנק שועבדו נכסי המשק לטובת הבנק וכן כי חלה על המקרה התיישנות ולכן מנוע המפרק מביצוע כל פעולת חיוב כמבוקש על ידו.
3. לתשובת עו"ד פרידמן ענה המפרק במכתב מיום 16.3.2014 כי הכרטסת לא חויבה בכספי ההלוואה, אלא בתשלום דמי פיתוח בגין קבלת המגרשים בפרויקט ההרחבה והוא דחה את טענת ההתיישנות שהעלה המערער. המפרק הדגיש כי הוא עומד להמשיך את ההליכים נגד החברים שאינם מסלקים את חובותיהם לאוגדה וכי ההליכים שהוקפאו ישופעלו מחדש.
4. שוב התייחס ב"כ המערער למכתב האמור במכתב מטעמו מיום 20.3.2014 לפיו הכרטסת של המערער חויבה בארבעה סכומים מצטברים על סך 1,331,978 ₪ ביום 18.11.2013. הוא טען כי אין סמכות לחייב את כרטיס המשק בהוצאות דמי הפיתוח, אך גם אם יש סמכות לעשות כך חובה לקזז את הסכום בגין דמי הפיתוח מיתרת הזכות שיש למערער או היתה לו לפני ביטול הזיכוי על ידי המפרק.
ההתכתבויות בין הצדדים לא הביאו את הצדדים לשום פתרון ולא היה מנוס מקביעת הפלוגתא לשמיעה בפניי ועל כן הוצאתי החלטה לקביעת מועד דיון והגשת עיקרי טיעון כמקובל.
5. כרטיס המערער צריך להיות בזכות ולא בחובה מפני שבשנת 2000 העביר המערער לקופת האגודה סכום הלוואה שקיבל מבנק לאומי למשכנתאות על סך 1,331,000 ₪ וכן כי יש התיישנות .
6. הדרישה של החוב בנויה על כרטיס ישן שבעקבותיו נעשו שינויים על ידי המפרק ועל כן לא ניתן לשפעל את ההליכים. הכרטסת היא עילת התביעה של המפרק נגד המערער. מששונו הנתונים שבכרטסת אין יותר מקום לתבוע את המערער על פי הצו הישן ויש צורך להוציא צו חדש. באין צו חדש אין תוקף לצו שהנו הבסיס לפניית המפרק. בתי המשפט נוהגים ביד קמוצה עם שינוי עילת התביעה וכך יש לפעול גם כאן. זאת ועוד, ההסתמכות על הצו הישן נועדה לעקוף את ההגנה של התיישנות, מפני שהעילה נטענת עד ליום הוצאת צו חדש על פי הנתונים העדכניים ועיתוי זה מבסס טענת התיישנות.
7. צו התשלום לא נמסר למערער ולא ניתן לשפעל הליכים על סמך צו שלא נמסר למערער ולא ניתנה לו זכות לערער עליו.
8. לחילופין טען ב"כ המערער כי צו התשלום חסר תוקף מפני שכחודשיים לאחר הנפקתו (ביום 9.5.2011) זיכה המשיב את כרטיס המשק בסכום ההלוואות על סך 1,331,978 ש"ח והכרטיס היה ביתרת זכות. הזיכוי נעשה כחודשיים לפני בקשת המפרק להשהיית ההליכים בגין צו התשלום וללא קשר לבקשה זו.
9. אין יסוד למשתמע מביטול הזיכוי של כרטסת המערער בעקבות ההפטר שלו על ידי הבנק, כאילו מחיקת המשכנתא לאור ההסכם עם בלמ"ש נושאת משמעות של אי העברת כספים לאגודה כעמדת המפרק. עובדתית אין הטענה נכונה מפני שכספי ההלוואה הועברו בפועל על ידי המערער לחשבון האגודה וזו לא השיבה לו אותם.
10. הסכם הבג"ץ בבודנשטיין אינו מעניק לצדדי ג' זכויות או חובות ואינו מאפשר להם להפיק ממנו רווח או טובת הנאה. זוהי דעת הבג"ץ וכן דעתו של המנהל המיוחד עו"ד אבנר כהן כמופיע בהכרעתו מיום 30.4.2014. מערכת היחסים בין המערער לאגודה מנותקת מיחסיו עם האגודה ואין בהפטר שקיבל המערער מהבנק כדי להקים כל בסיס לזכות או טענה לאגודה במסגרת יחסיה עם המערער.
11. האגודה אינה מחזירה את כספי ההלוואה למערער ואף אינה משיבה את הכספים לבנק עצמו. לא רק זאת, אלא שהיא מתכחשת לחובתה לעשות כך כולל ביחסיה מול הבנק. בכך מפיקה האוגדה רווח הן נגד המערער והן נגד האגודה.
12. גם במסגרת דיני החוזים אין דעת המפרק מתקבלת. המשיב עצמו טען כי הסכמי המכר עם הבנק היו פיקטיביים ולכן דינם להתבטל. אשר על כן חלה חובת השבה על האגודה מכוח סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 וסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1973.
13. בכרטסת המערער מופיע חיוב בגין שני מגרשים, בעוד שהוא קיבל רק מגרש אחד בהרחבה, והמגרש השני הועבר לאחות המערער בהסכמת האגודה ולכן לא ניתן לחייב את המערער בדמי פיתוח עבור מגרש שלא התקבל בפועל.
14. הכרטסת כוללת חיובים אשר לכאורה האגודה שילמה או התחייבה לשלם במקום המערער לצדדי ג', אך בפועל כספים אלה שולמו על ידי המערער ולא על ידי האגודה שמצויה בקריסה כלכלית. המערער מפנה לשמות של צדדי ג' שהוא שילם להם כמו מר מאיר בידני, האדריכלית הגב' רווית קשטן ולמועצה האזורית לב השרון. בסך הכל הוא שילם 90,000 ₪.
15. חובו של המערער נובע מיתרת חוב כמופיע בכרטסת הנהלת חשבונות מס' 6076 של משק מס' 57 בגין חובת תשלום דמי פיתוח עבור מגרש 217 ובגין חלף מגרש אותם קיבל משק מס' 57 בקיזוז תמורת מגרש על סך 272,000 ₪.
16. החובה של החברים לשלם דמי פיתוח עבור מגרש או חלף מגרש שהם קבלו הוכרעה מזמן על ידי רשם האגודות השיתופיות עוד ביום 27.11.2012 בהחלטתו בתיק חדד נ' שער אפרים בו דחה ערעורם של 22 חברים שההליכים נגדם לא הושהו תוך כדי אימוץ החלטתו בתיק דמארי 1292/249/06. עתירה שהגישו אותם 22 חברים נדחתה על ידי בג"ץ בבג"ץ 348/13 סעדיה ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'.
17. אין מקום לטענת השיהוי או ההתיישנות שטוען להן המערער. תחילה מפני שהמערערים ידעו על חיובם בדמי פיתוח עת קבלת צו התשלום ביום 4.4.2011 וכעולה מהחלטת הרשם בעניין חדד יחיאל לפיו המערערים (כמו המערער כאן) קבלו את כרטסות הנהלת החשבונות בשעת אמת, אך לא נקפו אצבע כדי להביא לתיקון המעוות לגרסתם, ושנית גם טענת ההתיישנות דינה להידחות. תחילת מרוץ הזמן הנו יום מתן צו הפירוק ב- 26.4.2004 כשצו התשלום הוצא ביום 29.3.2011 ונמסר ביום 4.4.20111 ותקופה זו אינה מגיעה עד כדי שבע שנים. כן מפנה המפרק להחלטת סגנית הרשם בזמנו בתיקים מאוחדים: 1292/254+253/12 חרז ואח' נ' שער אפרים.
18. במקרה זה נרשם זיכוי על סך 272,000 ₪ חלף המגרש אותו מסר המערער לאגודה וכן הוא אישר קבלת מגרש מס' 217. כמו כן חויב בדמי פיתוח על סך 200,000 ₪ בגין שני המגרשים.
19. ההתנגדות לשפעול ההליכים הנה תמוהה, שכן מדובר בערעור שיזם המערער על צו התשלום. קבלת הטענה של מניעת שפעול ההליכים תביא למצב שהערעור יבוטל והצו ימשיך להיות בתוקף נגד המערער!
20. יש לדחות את טענת ההתיישנות מפני שטענת ההתיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה, מה גם שלגופו של ענין דין הטענה להידחות. צו הפירוק נמסר למערער ביום 4.4.2011 וצו הפירוק ממנו מתחיל מנין ימי ההתיישנות אחרי הליך פירוק ניתן ביום 26.4.2004.
21. אשר למחיקת המשכנתא מכרטסת הנהלת החשבונות, הרי ראשית אין מקום לקזז החובה לתשלום דמי פיתוח מכל סכום אחר ואלה עומדים על רגליים עצמאיות בלתי תלויות בחוב אחר או זכות אחרת. שנית, החוב בגין המשכנתאות אוחד עם הכרטסת של חוב המשק. לאחר ההפטר של המערער כלפי הבנק נמחקו המשכנתאות מכרטסת הנהלת החשבונות 6076 ולכן נותרה יתרת חבו ע"ס 453,544 ₪ אותו חייב המערער לשלם.
מחיקת הזיכוי בגין המשכנתאות נעשתה כדין. לפי הסכם בודנשטיין נמחק החוב של המערער כלפי הבנק, אך הבנק תובע את סכום המשכנתאות מהמערער. אין מצב כי המערער ייהנה משני העולמות, מחד להיות מופטר מתשלום המשכנתא כלפי הבנק ומאידך להותיר את סכום המשכנתאות ברכטסת הנהלת החשבונות לזכותו וגם להשאיר את המשיב חשוף לתביעת הבנק נגד האגודה שבפירוק.
זאת ועוד, מי שהזרים את כספי המשכנתא לקופת האגודה אינו המערער אלא הבנק. האגודה לא הופטרה מחוב ההשבה לבנק ועל כך קיימת תביעת חוב של הבנק נגדה.
22. אשר לטענה של החיובים השגויים, טוען המשיב, כי המערער טוען לתשלומים ששילם לצדדים שלישיים שונים, מבלי לצרף אסמכתא ולו הקלה ביותר כדי לאפשר למפרק לבדוק את טענתו. אלו הן טענות כלליות שהחובה להוכיחן מוטלת לפתחו של המערער. הימנעות המערער מהמצאת ראיות לכך מקימה חזקה שאם יש אסמכתא כאמור היתה היא פועלת לרעתו.
23. מושכלת יסוד הנה, כי הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות באגודה שיתופית מהווה ראיה לכאורה לתוכנה, והנטל לסתור חזקה זו מוטל על המערער. בנטל זה הוא לא עמד. הוסף על כך, כי הטענות בגין התשלומים לבעלי מקצוע וצדדים שלישיים מתייחסות לשנים 1998-2001 זמן רב לפני תחילת הפירוק. היה למערער זמן די והותר לפנות לאגודה לתיקון הכרטסת עוד לפני הפירוק. משלא עשה כך אין אלא לתת תוקף מלא לחזקת התקינות של הרשום בכרטסת הנהלת החשבונות. דיון והכרעה:
24. אתחיל בטענה העקרונית של המערער, כי אין תוקף לצו התשלום מפני שהוא מבוסס על כרטסת ישנה משנת 2000 שחלו תמורות רבות ברכיביה מאוחר יותר. נטען, כי הצו הנו למעשה כתב התביעה של המשיב ומששונו רכיבי הכרטסת לא נותר תוקף לצו התשלום. טענה זו יש לדחות הן משפטית והן מעשית ופרגמטית. משפטית, מפני שצו התשלום תחם סכום מוגדר של החוב הנדרש מטעם המפרק מהמערער. גם אם השתנו הנתונים עליהם התבסס המפרק בצו (או בתביעה כדברי ב"כ המערער), הרי בסופו של יום המחייב הנו סכום החוב המעודכן עובר להכרעה בערעור בפני ערכאת הערעור וככל שמוגש ערעור כאמור. יהיו אשר יהיו התמורות שחלו ברכיבי הכרטסת, עומדות לשני הצדדים הזכויות להוכיח עובר להכרעת ערכאת הערעור, את הסכום האמתי שיש לשלם או שאין לשלם בהנחה כי כך יוכח. הסכומים הנדרשים הנם רק חלק מעילת התביעה וביטויה החיצוני, בעוד שהעילה כוללת רכיבים אחרים: היחסים בין המערער לאגודה, הפעולות הכספיות והחשבונאיות הרלוונטיות ביניהם, חיובים או זיכויים הדדיים, היקפם ומועדיהם ועוד. מאחר ובערעורים על צווי פירוק של מפרקים או החלטותיהם ועל פי דיני האגודות השיתופיות (פקודת האגודות השיתופיות, התקנות או הכללים על פיהם) אין המדרג של סמכות עניינית המבוססת על טיב התביעה או הסעד או סכום התביעה, הרי ברור כי ערעור על החלטת המפרק באה להידון בפני ערכאת הערעור על פי פקודת האגודות השיתופיות. ראה סעיף 16 לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד- 1984. רוצה לומר כי יהיו אשר יהיו התמורות שחלו ברכיב הצו בעיקר בנושא הסכום הנתבע, אין הדבר מאיין מכשירות הצו או עילת התביעה והכל יידון על ידי אותה ערכאת הערעור על פי המצב שיוכח בדיון בפניה. מכאן שאין יסוד לטענה של בטלות הצו רק לאור העובדה כי הנתונים שונו אחרי הוצאת הצו.
גם בפן הפרגמטי אין לקבל את הטענה והיא עלולה להוות חרב פיפיות נגד האינטרס של המערער עצמו. אם אין יותר תוקף לצו מפני שהוא מבוסס על נתוני כרטסת ישנה שרכיביה שונו, הרי גם העמידה על הטענה של היעדר חוב בשל הזיכוי בעקבות העברת המשכנתאות לאגודה אף הוא עלול להיפגע ולהיות מוכרז כחסר נפקות!
כתוצאה גם ההיבט של הימנעות מהוצאת צו תשלום חדש שיהיה בו כדי לקבל את טענת ההתיישנות אף הוא דינו להידחות. אין זה דיון בטענת ההתיישנות שעוד אחזור אליה, אלא רק מבט ממעוף הציפור לטענה של חוסר תוקף הצו הישן בשל שינוי הנתונים וחוסר יכולת להוציא צו חדש בשל טענת ההתיישנות!.
25. אני דוחה את הטענה שאין תוקף לצו מפני שהצו לא נמסר כביכול למערער. ראה סעיף 7 לעיל. הצדדים הסכימו ביניהם ואף הצהירו לפרוטוקול הדיון מיום 15.9.2014, כי המכתב מטעם המשיג מיום 11.3.2014 הוא למעשה המסגרת הדיונית של הערעור. בעיון במכתב זה אין מילה או אף חצי מילה בדבר אי מסירת צו התשלומים. לא רק זאת, אלא שהמערער בתגובתו מיום 27.4.2014 שעותק ממנה שלח למפרק ועותק למשרד הרשם (דואר מס' 9225/14) הפנה ב"כ המערער להשגת המערער מיום 11.3.2014 קרי הוא מאשר את העובדה כי תשובת המערער מיום 11.3.2014 היא היא ההשגה שלו והיא הבסיס לדיון בפניי, אך יותר מכך הוא מפנה למכתבו של המפרק מיום 22.1.2014. למי ששכח מהו אותו מכתב מיום 22.1.2014 אומר כי זהו שיקוף של תוכן צו התשלום שהוציא המפרק מוקדם יותר. ועוד נימוק, על פני צו התשלום מיום 28.3.2011 הופיע מפורשות כי הצו נמסר למערער, אך זה סרב לחתום. שם מצוינת אף שעה (17:10) וכן תאריך (4.4.2011). המסמך היה בידי המערער ובא כוחו ולא הובאה בפניי כל בקשה לחקור את המוסר כדי להראות כי ההצהרה שעל עותק הצו אינה נכונה. לעניין דרכי המצאה ראה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 11 עמ' 422- 424 וכן תקנות 475, 476 ו- 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.
26. לגבי הטענה של חוסר קשר בין מערכת יחסי האגודה- מערער לבין מערכת יחסי הבנק- מערער הן על פי הסכם הפשרה בבג"ץ בודנשטיין והן על פי הכרעתו של המנהל המיוחד עו"ד אבנר כהן, יש להעמיד את הדברים על דיוקם. אמת, הסכם הפשרה החריג את אלה שלא היו צד לו, ומי שלא היה צד לאותו הסכם פשרה אינו יכול לטעון לזכויות על פיו, אלא שבפן המהותי אף המערער עצמו יצר את הקורלציה בין שלושת המעורבים האמורים. הטענה שהאגודה אינה משיבה את כספי ההלוואה למערער או למצער לבנק עוברת כחוט השני בטיעונו של המערער. ראה למשל סעיפים 28 ו- 31 לעיקרי הטיעון של המערער וכן פרוטוקול הדיון בפניי בעמ' 2. למען פשט החיפוש אחר המילים אני מצטט:
"בפועל מתכחשת האגודה להשבת הכספים לבנק
ואינה משיבה את הכספים לא למערער ולא לבנק
מקורם בהלוואות המשכנתא שהוא לקח" .
אי לכך בפן המהותי עדיין יש לראות קורלציה בין ההלוואה שקיבל המערער והעביר לאגודה לבין החובה להשיב אליו את הכספים או לבנק וזאת על אף הטיעון בדבר חוסר יכולת צד כמו האגודה להיות קשור בצורה כלשהי לאותו הסכם פשרה. מאותה סיבה, יש לקבוע, כי הטיעון של המפרק כי לא המערער העביר את הכסף, אלא הבנק ולכן אין לו זכות לטעון להשבה אליו, אינה נכונה ואני דוחה אותה. ראה סעיף 22 לעיקרי הטיעון של המשיב.
27. אשר לפעולה החשבונאית של חיוב הכרטסת בגין דמי הפיתוח אני דוחה את הטענה ככל שהיא נטענת בפן העקרוני. הרשם, סגניתו ובג"ץ קבעו כולם את החובה של חבר לשלם עבור דמי פיתוח ואף אשררו את החלטת הרשם בדמארי, בחדד יחיאל ואח' נ' שער אפרים, ובחרז ואח' נ' שער אפרים. ראה תיק מס' 1292/249/06, 1292/120/11 , 1292/254+253/12 (פורסמו בנבו) וכן בג"ץ 348/13 סעדיה ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח' (פורסם בנבו).
28. גם בפן הפורמאלי דינה של הטענה להידחות. טוען המערער כי הוא קיבל רק מגרש אחד וכי המגרש האחר נמסר לאחותו בהסכמת האגודה. אי לכך אין מקום לחייבו בדמי פיתוח (אף בהנחה כי יש סמכות כזו לטענת המערער) עבור שני מגרשים, אלא רק בגין מגרש אחד. על כך יש להשיב תשובה כפולה, ראשית, תשובת המפרק בסעיף 12 לעיקרי טיעון כי בכרטסת נרשם זיכוי על סך 272,000 ₪ וכן כי המערער אישר קבלת מגרש מס 217. המערער או בא כוחו לא טענו כל טענה בקשר לכך. משמע, אין לי אלא לקבל את ההצהרה האמורה. די למעשה בנימוק זה. אלא שלאור המשך ההצהרה של המפרק כי " באותה מנה אף נרשמה חובה בסך 200,000 ₪ בגין דמי הפיתוח" נראה לי כי יש להפנות לנימוק נוסף: עיון בכרטסת הנהלת החשבונות מראה כי החיוב בגין דמי פיתוח עמד על סך 100,000 ₪ ולא 200,000 ₪. ראה סיכום הכרטסת , עמוד אחרון בנספח 2 לעיקרי הטיעון של המפרק. מכל אחת משתי סיבות אלה יש לדחות את הטענה של חיוב בגין דמי פיתוח.
29. המערער טען עוד, כי כרטסת הנהלת החשבונות של המערער חויבה בתשלומים שנטען כי האגודה שלמה במקומו, בעוד שלאמתו של דבר הוא שלם תשלומים אלה ולא האגודה. בסעיף 31 אף טרח המערער לציין מהם הסכומים אותם שילם והאגודה לא זיכתה אותו בגינם: 50,000 ₪ למר מאיר בידאני, סכום של 10,000 ₪ עד 15,000 ₪ לאדריכלית הגברת רווית קשטן ו- 25,000 ₪ למועצה האזרית לב השרון. התשלומים שחויב בהם המערער ונטען כי האגודה שלמה במקומו הם תשלומים מוגזמים לגרסתו, שכן ההוצאות בבניית או שיפוץ ביתו היו הרבה פחות ממה שציינה האגודה. לעיקרי הטיעון לא צורף כל מסמך או אסמכתא תומכת, שלא לדבר על כך כי יש הבדל בין 10,000 ₪ ל- 15,000 ₪ שנטען כי שולמו לאדריכלית, יש צורך בהמצאת נתונים אודות תשלום סכום עתק כמו 50,000 ₪ ואין סיבה בעולם שתשלום לרשות כמו מועצה אזורית לא ייתמך באסמכתא מתאימה.
30. בדיון בפניי טען ב"כ המערער, כי המפרק השתהה עד מאוד בפנייתו למערער, זה שינה את מצבו לרעה עד כדי פגיעה ביכולתו של המערער להוכיח את התשלומים שהוא שילם לצדדי ג ולסתור בכך את הטענה של תשלומים על ידי האגודה. הוא גם בקש לצרף מסמכים מהם רואים, כי הוא אכן צודק וכי הוא שילם לאותם צדדים שלישיים. המפרק התנגד כמובן להגשת מסמכים בשלב זה של הדיון או אסמכתאות הקשורות לביסוס הטענה האמורה.
31. על אף זאת טרחתי ועיינתי באסמכתאות אלו והנה מסתבר כי מדובר בקבלות שהוציא עורך דין שי פרידמן חלקם עבור מרשתו מ.א. (מאיר) שיווק קרמיקה בע"מ, חלקם לגב' וולף רויטל שאין לדעת מה הקשר שלה למערער, (בסכומים של פחות מאלפיים שקל), קבלה לרויטל על סך 4,000 ₪ ועוד קבלות על סך כולל של 14,282.57. אף בהתעלם מהתשובה העניינית של המפרק כי אין להגיש אסמכתאות בשלב זה של הדיון דהיינו בשלב שמיעת הערעור, הרי כל הסכומים שציין המערער אינם מגיעים לכדי 17,000 ₪!. זהו סכום שהנו הרבה פחות מהסכום לו טען המערער, דהיינו 90,000 ₪. שנית, אין כל אינדיקציה הקושרת את המערער לאותם צדדי ג, או המציינת כי התשלום הנו תשלום ששילם המערער בצורה הסותרת את טענת האגודה כי היא שלמה במקומו, אין להבין מהו הקשר של אותה וולף רויטל ומדוע יש להסיק מהקבלה כי מדובר בתשלום ששלם המערער בצורה שתסתור את טענת המערערת כי שלמה במקומו. לבסוף, אין לקבל את הכלליות בטענה כי אין לקבל את טענת האגודה בשל כך כי עלויות הבניה או השיפוץ בבית המערער הנם הרבה פחות מהסכומים אליהם טוענת האגודה. המערער היה צריך לציין מהן העלויות? מה הקשר בין הקבלות לאוגדה וכו'. הוסף על כך, כי החיובים נשוא המחלוקת הנם מהשנים 1998-2001 (סעיף 25 לעיקרי טיעון המשיב), דהיינו יותר מחמש שנים לפני הפירוק. אין להבין מדוע לא פנה המערער לאגודה לתיקון הנתונים בזמן אמת, ואין להבין מדוע יש לראות בקבלות או חשבוניות מהשנים 2003 עד 2006 (הממסכים אותם רצה המערער להגיש ביום הדיון בפניי) מהווים אסמכתא לתיקון רטרואקטיבי של חובות מהשנים 1998-2001?!. לאור האמור אין מקום לתת משקל כשלהו לקבלות שצירף המבקש בדיון האמור, ואני מתעלם מהם.
32. הטענה החשובה הנוספת לעניינו של המערער, הנה, כי הוא העביר את כספי ההלוואות שקיבל מהבנק לאגודה, החשבון שלו זוכה בפועל על ידי המפרק ביום 9.5.2011 ולא היה מקום לשוב ולחייבו על פי המכתב מיום 22.1.2014 לאור ההסדר בינו לבין הבנק כביכול וכאילו לא שילם לאגודה מאומה. בין היתר הוא טוען כי בכך מתעשרת האגודה על חשבונו.
33. מסביב לטענה זו נשמעות טענות היקפיות, למשל כי אין קשר בין האיסור לביטול הזיכוי לבין ההפטר של המערער כלפי בלמ"ש וכן כי בעצם אין הפטר. על שם המערער עדיין רשום חוב בספרי הבנק, כמו כן נותרו שעבודים על שם המערער לטובת הבנק בקשר לאותן הלוואות.
34. אינני מקבל את הטענה של המערער, כי אין קשר בין ההפטר שלו על ידי הבנק לבין ביטול הזיכוי ולזה עוד אחזור, כמו כן אין לקבל את הטענה כי בעצם אין הפטר, מפני שעדיין יש שעבודים על נכסי המערער לטובת הבנק וכי הוא עדיין רשום כחייב בספרי הבנק. ההסדר בבג"ץ בודנשטיין היה ברור, לפיו החוב של מי שהתקשר באותו הסכם משולש (בנק, רמ"י וחברים) כלפי הבנק יימחק. ברור כי לבנק אין יותר דרישות נגד המבקש ומן הדין כי ההסכם שאושר על ידי בג"ץ ייושם ככתבו וכלשונו. אם עדיין רשום המבקש בספרי הבנק כבעל חוב או אם עדיין רשום שעבוד על נכס זה או אחר מנכסי המערער לטובת הבנק, הרי זהו יישום בלתי נאות של אותו הסכם מחייב. יישום בלתי נאות אינו מביא בהכרח למסקנה כי ההסכם אינו קיים. ההפטר קיים ויישום ההסכם הנו נתון שעל המערער לדאוג לו מול הבנק.
35. תמונת המצב עד כה הנה, כי כספי הלוואה שקיבל המערער מהבנק הועברו על ידי המערער לאגודה, או שהבנק העביר אותם לאגודה על פי דרישת המערער. הכסף לא הוחזר למערער, אך גם תביעת חוב הוא לא הגיש לקבלתם בחזרה. המערער הופטר מהחובה להשבת כספי ההלוואה לבנק ולכן המשך זיכויו בסכום ההלוואה גם הוא יהיו בו משום עשיית עושר ולא במשפט, שכן לא יתכן שמחד יופטר להשיב את הכסף לבנק ומנגד יישאר כבעל זכות מול ההלוואה. מנגד, מי שנטל על עצמו את התוצאות של אותן הלוואות הנו הבנק. מובן, כי הבנק אינו ייצור פילנטרופי שנטל על עצמו את החיוב לביטול החוב כלפי המערער לשם שמיים. בתמורה הוא זכה בחוב כלפי האגודה. לא רק זאת, אלא שקיבל גם בטוחה קניינית בדמות מגרש שבאת כוחו מונתה כונסת נכסים לגביו. גם בטוחה פחות סולידית מהמגרש קיבל הבנק בצורת תביעת חוב נגד האגודה שהתקבלה על ידי המנהל המיוחד, עו"ד אבנר כהן אם כי תוך קביעה כי הבנק אינו נושה מובטח אלא נושה רגיל. יוצא מכך כי במערכת היחסים ההדדית של האגודה והמערער אף אחד לא התעשר על חשבון השני שלא כדין: המערער- לא משום שבסופו של דבר נתן כסף לאגודה וקיבל הפטר מחובתו להשיב את ההלוואה כלפי הבנק, והאגודה- מפני שמופטרת היא בזה מחובתה להשיב את הכסף למערער בשל העובדה כי מערכת היחסים החדשה זזה לכיוון הציר של יחסי האגודה והבנק.
36. אני ער לכך, כי משמעות פסיקה זו הנה כי נותרת חוליה בלתי פתורה והנה לקיחה של הבנק על עצמו את הכספים שהעביר המערער לאגודה בין במישרין ובין על ידי הבנק לבקשת המערער, וכן הסוגיה של פירעון הבנק בגין פעולה זו. אלא שעניין זה נידון בפניי בהיבט אחר והוא הערעור שהגיש המפרק על החלטתו של עו"ד אבנר כהן לפיה חובה על האגודה להחזיר לבנק את כספי ההלוואה. הבנק אינו צד להליכים כאן ולכן מעבר לעובדה שאני קובע כי אין חובה על האגודה לזכות שוב את המערער אינני קובע כל עובדה או הכרעה במערכת יחסי האגודה מול הבנק. אם תרצה לומר, הרי זוהי למעשה מעין המחאה של זכויות המערער כלפי האגודה מול הטענה של המפרק כי גם כך אין הוא חייב להשיב את הכספים לבנק בשל מחדליו הנטענים וזכותו לקיזוז מול הבנק. לא אקדים את הדיון בתיק הערעור של המפרק על ההחלטה של עו"ד אבנר כהן, אך ברור, כי אין אנו יכולים להתעלם מהחלטתי כאן ועל השלכתה על מערכת יחסי הבנק והאגודה בתיק השני בפן העקרוני.
37. לא למותר לציין, כי בטיעון המערער עצמו קשר הוא בין תשלומי ההלוואה שהעביר לאגודה, עם חובת האוגדה או המפרק להחזיר את כספי ההלוואות אליו או לבנק. ראה הציטוט בסעיף 26 לעיל.מאחר וגם אני נותן נפקות לאותו כיוון טיעון של המערער ומאחר והכל מתנקז כעת אל מול מערכת יחסי הבנק והאגודה תוך כדי מתן הכשר לפטור של המערער כלפי הבנק, אין אלא לתת לאותה קורלציה נפקות מלאה. המסקנה מכך הנה כי פעולת החיוב הפרטנית שעשה המפרק לגבי הכספים שהועברו מקודם לאגודה בדין יסודה. מודגש כי העיקרון של מניעת צד להתעשר על חשבון אחר ייושם גם במערכת יחסי האגודה מול הבנק כפוף לטענות האגודה נגד הבנק בערעור על החלטת המנהל המיוחד, ושתידונה על ידי שם.
38. שאלה אחרת הנה מהו החוב שצריך להיות רשום על שם המערער? המפרק בדעה כי על המערער לשאת בחוב של 453,544 ₪ נכון ליום 4.4.2011 כמופיע בכרטסת המאוחדת של חוב המשכנתא עם כרטסת המשק. לעומת זאת המערער בדעה כי גם החוב צריך להיות הרבה פחות אף במנותק מהזכות שנטענה לקיזוז מול הזכות שתתקבל אחרי ביטול החיוב והחזרת הזיכוי ממאי 2011. נטענו טענות בנושא תשלומים ששילם המערער לצדדים שלישיים (כ- 90,000 ש"), נטענו טענות כי רק מגרש אחד התקבל על ידי המערער וכן נטענו טענות כי לכל היותר אין לחייב בדמי פיתוח אלא בגין מגרש אחד.
39. בעניין זה, אינני יכול לקבל את טענת המערער. קבעתי בסעיף 31 לעיל, כי אין מקום להתחשב בכל אותן תשלומים שנטען כי המערער שלמם ולא האגודה ולא רק מחמת העלאת טענה עובדתית בעת שמיעת הערעור, אלא גם לגופו של עניין הן על פי המסמכים שהגיש המערער עצמו והן על פי פשט הדברים והגיונם. הטענה כי מגרש אחד הועבר לאחותו של המערער בהסכמת האגודה נותרה טענה כללית, בלתי מגובה במסמכים ואין לתת לה כל משקל. אין לשכוח, כי מדובר ברישום נתונים בכרטסת מבוקרת של אגודה אף אם היא בהליך פירוק. הוראות תקנה 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), תשל"ה- 1975. וזה מה שקובעת התקנה:
"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי העניין. הטוען שהרשום אינו נכון, לרבות חבר האגודה, עליו הראיה" .
התנאים של התקנה האמורה חלים כאן ולכן יש לתת לה את מירב הנפקות. אני מפנה לשלוש מילים שצוינו בתקנה ולא לשווא. הכוונה היא למילים "לרבות חבר אגודה" . הרציונל לתוספת זו מובן ומוצדק: פוטנציאלית יכולות להיות טעויות ברישום בספרי החשבונות כלפי מי שבא עם האגודה במגע. זה יכול להיות כלפי מוסדות חוץ, נושים אך בעיקר כלפי החברים. זו הסיבה שחברים צוינו בנפרד . אני הייתי אומר כי הציון של החברים נעשה במודגש, לאור הקרבה הפיזית של החברים לאגודה, ההיחשפות שלהם לחשבונותיהם באגודה ולמצב חשבונותיהם כפי שיכול להתגלות בכל מיני הזדמנויות, שלא לדבר על היכולת להיחשף למצב החשבון באופן יזום בכל זמן. מי שטוען כי הרישום אינו משקף את המציאות או את האמת, חייב הוא להביא ראיות לסתור. בנטלך זה לא עמד המערער.
40. המרכיב השלישי של חיוב כרטסת החשבונות של המערער הנו המרכיב של חיוב בדמי פיתוח. אין מקום להתעכב על נקודה זו מעבר לנדרש. די להפנות לפסיקת הרשם היוצא, עו"ד אורי זליגמן בנושא דמארי, חדד יחיאל ואח' נ' שער אפרים והחלטת בג"ץ נגד החלטה זו בבג"ץ 348/13 שדחה את העתירה ובכך אושרה החלטת כב' הרשם. כמן כן לא למיותר להפנות להחלטת כב' סגנית הרשם היוצאת בתיק חרז. המערער לא הביא כל ראיה הפוטרת אותו מחובת תשלום דמי פיתוח או המקטינה את גובה החיוב בדמי הפיתוח. יוצא מכך, כי החוב של המערער כלפי האגודה הנו ככתוב בכרטיס הנהלת החשבונות של המערער באגודה, קרי סכום של 453,544 ש"ח נכון ליום 4.4.2011.
41. עליי עוד להתייחס לשלוש טענות בקצרה: הראשונה הנה נושא הקיזוז אל מול שווי ההלוואות. אומנם סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"מ- 1980 מאפשר את פעולת הקיזוז, אך אין יותר רלוונטיות לסעיף בנסיבות דכאן. משאשרתי את פעולת ביטול הזיכוי ברכטסת של המערער והפניתי את ההתחשבנות ליחסי האגודה אל מול הבנק לא נותרה למעשה כל יתרה מולה ניתן להפעיל פעולת הקיזוז של המערער מול האגודה. המערער יצא מהתמונה דכאן למעשה ואין להתקזז פעמיים. הטענה הנוספת הנה אי החוקיות של פעולת השיווק של המגרשים וצידוד המפרק עצמו בנקודה זו. ראה סעיף 29 לעיקרי הטיעון מטעם המערער וקטע לפני האחרון בדיון מיום 15.9.2014 בפניי. טוען המערער כי במקרה כזה יש חובת השבה לפי חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973. לכך אענה שתיים אלה: ראשית, כי הטענה מהווה חרב פיפיות, שכן אם נלך לפי עיקרון אי החוקיות הרי הכלל הנו אי השבה של מה שהתקבל על פי אותו חוזה, אלא אם כן יראה בית המשפט הדן בעניין לנכון להפעיל את הסיפא של סעיף 31 לחוק החוזים. אם הפעולה הנה בלתי חוקית לא יהא ניתן להשיב את מה שנתנו שני הצדדים. שנית, אילו היה מיושם הכלל האמור ככתבו וכלשונו, חוששני, כי גם הבנק היה מנוע לבקש השבה, אלא אם כן יקבע בית המשפט אחרת על פי אותו סעיף. בפועל לא זה המצב, שכן הוכרה זכותו של הבנק לקבל כספו מהאגודה על ידי המנהל המיוחד. במנותק מכל קשר לבנק או אי חוקיות בעריכת ההסכמים (ולא אמרתי כל מילה על חלק כלשהו לבנק באי חוקיות), הרי משהוכרה זכותו לקבל כספים ברור כי הופעל החריג שבסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי).
הטענה השלישית שראיתי לנכון להתייחס אליה, הנה טענת ההתיישנות או השיהוי בפעולות המפרק. להיבט מאוד ממוקד בנושא ההתיישנות התייחסתי בסעיף 24 לעיל. לגוף הטענה של ההתיישנות ובפן הפורמלי, יש לדחות את הטענה. שני הצדדים מודים כי במקרה של פירוק מתחיל המניין מיום מתן צו הפירוק. ראה סעיף 13 לעיקרי הטעון מטעם המערער וסעיפים 7 ו- 8 לעיקרי הטיעון מטעם המפרק. אומנם מסירת הצו נעשתה על סף תקופת ההתיישנות אך אין בה עדיין משום קביעה כי חלה התיישנות. אלא שגם במישור של שקילת טענת השיהוי אין לומר כי חלו יסודות הטענה כאן: חלק מהטענות הנטענות על ידי המערער התייחסו לתקופת זמן שאף קדמה לפירוק האגודה (התשלומים לצדדי ג) ואין למפרק כל קשר לאי מיצוי הזכות לבדוק טענה זו בזמן אמת מול האגודה. לגבי הטענות במישור של ביטול הזיכוי של ההלוואות והחיוב בדמי פיתוח וכן הזיכוי בגין המגרש, הרי פעולות אלו נעשו בזמן שלא נמנעה מהמערער כל פעולה שיכול לנקוט, הוא לא שינה את מצבו לרעה בצורה בלתי הפיכה ואין מקום לקבל את הטענה כאן. על ביטול הזיכוי בגין ההלוואות הוא פוצה בפטור ביחסיו מול הבנק והעברת הסכסוך למערכת יחסי הבנק והאגודה, את הזיכוי בגין התשלומים הנטענים לצדד ג' יכול היה לבדוק עוד לפני הפירוק, והזיכוי בגין המגרש והחיוב בגין דמי הפיתוח בוצעו לכאורה על ידי המפרק באופן שלא גרם כל נזק למערער. הפסיקה בנושא צמצום הגישה לערכאות בשל טענת שיהוי במהלך תקופת ההתיישנות ידועה. ראה למשל ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (פורסם בנבו). ראה גם החלטתי בתיק 1045/328/10, יוסי ופנינה הדר נ' כפר הנגיד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו). אין זה המקרה בו תתקבל טענת של חסימתהאגודה או המפרק לפעול בשל השיהוי. אין לשכוח כי פעולת הפירוק של אגודה זו הנה פעולה סבוכה, מגוונת ורב מערכתית שסופה אמור להיות מקסום האינטרס של כלל המעורבים ולא חלקם. קבלת טענת השיהוי תצמצם את חוג הצדדים שיוכלו ליהנות ממאמצי המפרק.
42. סוף דבר, אין מתקיימים בנסיבות רכיביה של טענת ההתיישנות. כמו כן אין הנסיבות מצדיקות היזקקות לטענת השיהוי. פעולת ביטול הזיכוי של חשבון המערער בדין יסודה. הזיכוי בגין המגרשים והחיוב בגין דמי הפיתוח בוצעו כיאות. אין אחריות לאגודה בגין אי יכולת המערער להוכיח זכותו להקטנת החוב בגין תשלומים נטענים שהוא שילם כביכול לצדד ג. יחד עם זאת, נושא עצם הזכאות לכספי ההלוואות או החובה של האגודה להשיבם מועתקת למגרש המריבה שבין בנק לאומי למשכנתאות מול האגודה בדיון אחר המתנהל בפניי.
שקלתי את נושא ההוצאות בכובד ראש. הצדדים השקיעו מאמצים עילאיים בניהול הדיון והוא היה ענייני והוגן. על אף שדחיתי את הערעור אינני מוצא מקום למצות את זכות בעל דין בהחזר מלוא הוצאותיו.
לפנים משורת הדין, אני פוסק הוצאות מוטות כלפי מטה. אני מחייב את המערער בתשלום הוצאות על סך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
רמזי חוראני, עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
