חבר קיבוץ אינו זכאי לפנסיה תקציבית כאשר אינו מעביר לידי הקיבוץ כספים ממקור חיצוני

בעשור האחרון הפך קיבוץ תל יוסף (להלן: 'הקיבוץ' ) ל "קיבוץ מתחדש". במסגרת שינוי במדיניות תשלום הפנסיה לחבר קיבוץ שהגיע לגיל פרישה נתגלעה מחלוקת בין הקיבוץ לבין חברת הקיבוץ, תרצה חייט (להלן: 'תרצה' ).

הקיבוץ טען כי תרצה לא העבירה אליו את הפנסיה שקיבלה, אשר מקורה בעבודתו של בעלה המנוח, ומשלא עשתה כן אין היא זכאית לפנסיה תקציבית המופרשת ע"י הקיבוץ.

ואילו תרצה טענה כי הקיבוץ מפלה לרעה בינה לבין חברים אחרים שמקבלים פנסיה תקציבית מהקיבוץ אף שאינם מעבירים כספים המגיעים לידיהם ממקורות שונים.

כמו-כן  לפי הקיבוץ, חבר בגיל פרישה הנכנס לדיור מוגן בקיבוץ חייב בתשלום ההוצאות הכרוכות בכך. תרצה התגוררה בדיור המוגן בתוך הקיבוץ במשך שנים רבות, כאשר החל משנת 2002 חדלה מלשלם עבור ההוצאות הכרוכות בשהותה בדיור המוגן שבקיבוץ.

לפיכך, ע"פ הקיבוץ, על תרצה לשלם עבור כל השירותים דנן ששווים עומד על סך 226,446 ₪ .

תרצה טענה כי היא איננה מתגוררת בדיור המוגן אלא בדירה הסמוכה לו, וכן כי היא הייתה זכאית ל"שעות סיעוד" ומשלא לא ניצלה את כולן יש להפחית את היתרה מן החוב.

בנוסף, טענה כי הקיבוץ לא רכש עבורה פוליסת סיעוד, על אף שלטעמה חייב היה לעשות כן, וכי בניגוד לחברים אחרים, היא משלמת 100 ₪ עבור שירותי ניוד. על כן, מבקשת תרצה להפחית מהסכום שדורש ממנה הקיבוץ.

לבסוף טענה תרצה, כי היא זכאית מן הקיבוץ לפנסיה תקציבית, דבר שלא ניתן לה על ידי הקיבוץ.

דיון והכרעה

ביהמ"ש דוחה את טענת תרצה כי הקיבוץ מפלה בינה לבין חברים אחרים בקיבוץ, אשר מקבלים פנסיה תקציבית על אף שאינן מעבירים כספים המגיעים לידיהם ממקורות שונים. ראשית, תרצה לא הוכיחה טענה זו ולא הביאה ראיות התומכות בכך שהתקבלה החלטה שמטרתה הייתה לפגוע בה. שנית, ביהמ"ש מקבל את ההבחנה שעשה הקיבוץ בין חברי קיבוץ המקבלים תשלום נוסף כגון: גמלת נכות, ולדידו מדובר בבחירה סבירה, המשקפת תפישה ערכית לגיטימית, ואין כל הצדקה להתערבותו של בית המשפט בה.

כמו- כן, ביהמ"ש קבע כי אף טענתה של תרצה בכך  שעל הקיבוץ מוטלת הייתה חובה לרכוש עבורה פוליסת ביטוח, להידחות; ביהמ"ש קבע כי חברת הביטוח סירבה לבטח חבר שגילו מעל  75. ובנוסף ביהמ"ש ציין בהערת אגב כי לפי החלטה קודמת שפסק, רק חבר המקיים את החלטות הקיבוץ הינו זכאי לקבל טיפול סיעודי מן הקיבוץ. היות ותרצה לא קיימה את החלטת הקיבוץ בדבר העברת תשלומי הפנסיה של בעלה המנוח, אין היא זכאית לטיפול סיעודי .

ביהמ"ש פסק כי תרצה אינה זכאית לפנסיה תקציבית בשל העובדה שלא הסכימה להעביר את כספיה

לקופת הציבור. וכן ציין כי אילו סברה תרצה, כי החלטות הקיבוץ מפלות אותה לרעה, היה עליה לפעול על מנת לבטלן, ולא להחליט על דעת עצמה להותיר את כספי הפנסיה של בעלה המנוח בכיסה, ובאותה נשימה לקבל, משך שנים רבות, שירותים מן הקיבוץ בלא לשלם עליהם דבר, היות והתנהגות שכזו אינה תמת־לב.

לפיכך, ביהמ"ש דחה את הערעור. תרצה תשלם לקיבוץ שכר טרחת עורכי דין בערעור בסך של 20,000 ₪.

ניתן ביום ה' אב תשע"ד, 01 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.