חבר קיבוץ לשעבר טוען כי שלילת חברותו בקיבוץ נעשתה שלא כדין ובעודו חולה בנפשו

תביעה שהגישו שני אחים שאימם המנוחה הייתה תושבת הקיבוץ שדות ים, בה מבוקש סעד הצהרתי על כך שאחד האחים אשר הינו בעל צרכים מיוחדים, הוצא מחברותו בקיבוץ שלא כדין בשנת 1989.

הרקע

התובעים, הינם שני אחים אשר אחד מהם מוכר כבעל צרכים מיוחדים. האחים גדלו בקיבוץ שדות ים ועזבו אותו במהלך השנים, כאשר אימם המנוחה הייתה חברת הקיבוץ עד יום מותה. בתביעתם טוענים האחים, כי האח בעל הצרכים המיוחדים הוצא שלא כדין מחברותו בקיבוץ, ועל הקיבוץ להשיבו לחברות תוך הענקת כל הזכויות של חבר קיבוץ לרבות דיור בקיבוץ.

מנגד טען הקיבוץ, כי האח היה חבר קיבוץ עד שנת 1989, אז בחר לעבור עם משפחתו להתגורר במקום אחר ולנהל שם אורח חיים דתי. בנוסף, עם פקיעת חברותו של האח בשל עזיבתו את הקיבוץ, הוא הוכר על ידי הקיבוץ כתלוי בחברה, הכרה שמזכה אותו במעמד של בן קיבוץ עם צרכים מיוחדים. כמו כן טען הקיבוץ, כי בידיעתו של האח, כאשר הייתה אמו בחיים, חתמו היא והקיבוץ על הסכם המבוצע עד היום ובמסגרתו מוענקות לו הטבות שונות על ידי הקיבוץ.

לעניין ההסכם טענו האחים, כי לאמם לא היתה כל זכות לחתום על ההסכם בשמו של האח, שכן הוא לא היה כשיר נפשית להסמיך אותה לכך בשל המוגבלות שלו, ולכן ההסכם נעדר תוקף.

דיון והכרעה

ביהמ"ש שמע את טענות הצדדים, וקבע כי אין ממש בתביעתם של האחים ודין תביעתם להידחות.

ביהמ"ש בחן את העתקת מגוריו של האח מהקיבוץ לפי המבחן שהוכר בפסיקה משתי נקודות מבט, סובייקטיבית ואובייקטיבית, זאת בכדי לבדוק האם אכן פקעה חברותו בקיבוץ. ואכן, משתי הבחינות, נראה כי עזיבתו של האח את הקיבוץ בשלהי שנות ה-80, ובחירתו להשתקע ולהתגורר במקום אחר מראה על כוונתו להתנתק מהקיבוץ ומזכויותיו כחבר בו, ועל כן מכוח תקנון הקיבוץ, פקעה חברותו כשבחר לעשות כן.

לעניין ההסכם קבע ביהמ"ש, כי האחים לא הוכיחו את טענת אי הכשירות, שכן לא צרפו כל חוות דעת מקצועית המעידה על כך. כמו כן, לא מונה לאח מעולם אפוטרופוס והוא לא הוכרז כחסוי. לא זו בלבד, אלא שגם אם האח לא היה כשיר להסמיך את אמו לחתום בשמו אין בכך כדי לבטל את ההסכם, זאת מכיוון וההסכם נחתם ישירות בין הקיבוץ לבין האם ולא היה בו דבר בנוגע לקביעה בעניין הוצאתו מהקיבוץ.

נוסף על האמור, ציין ביהמ"ש, כי חברותו של האח פקעה כבר משנת 1989, כאשר לאורך כל השנים לא הועלתה כל טענה מצדו על כוונתו לחזור לקיבוץ או טענות לעניין עצם שלילת מעמדו כחבר קיבוץ. כמו כן, משך כל אותם שנים מיום פקיעת חברותו ועד היום, קיבל האח הטבות מכוח ההסכם שחתמה אמו עם הקיבוץ, דבר המחזק את העובדה כי לא היו לו טענות כלפי ההסכם או כלפי הוצאתו מן הקיבוץ.

סיכום

בהתאם לאמור, דחה ביהמ"ש את תביעת האחים והם חויבו בהוצאות הקיבוץ בסך 10,000 ₪.

ניתן ביום: ד' באדר תשע"ז, 02 במרץ 2017, בהיעדר הצדדים.