חברי גרעין הנוער העובד והלומד ישלמו לקיבוץ חנתון כ-860,000 ₪ בגין מגוריהם בקיבוץ

בשנת 1983 הוקם קיבוץ חנתון, ובמהלך השנים לא עלה בידו להתרחב ולהתבסס מבחינה כלכלית ודמוגרפית. בסופו של דבר, נקלע הקיבוץ לחובות כספיים ומונה לו מפרק על ידי רשם האגודות, במטרה להסדיר את חובותיו ולבצע קליטת חברים נוספים כחלק משיקומו.

הקיבוץ טוען, כי ישנם 27 בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, המתגוררים במשך שנים בדירות שבבעלותו מבלי שהם משלמים דמי שכירות, דמי הרשאה או דמי שימוש ראויים, ומוסיף, כי בוגרים אלו, אשר הגיעו לקיבוץ בעקבות הזמנת התק"מ, לא עבדו בקיבוץ ולא העבירו אליו את שכרם כנדרש, ומתנהלים כקומונה נפרדת בשטחו. ובסופו של דבר הגיש הקיבוץ תביעה על סך 1,500,000 ₪.

מנגד, טוענים 27 הנתבעים, כי הם בחרו לחיות בצורות חיים שיתופויות ולפעול בתחומי החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, ופעילותם זכתה לשיתוף פעולה מלא. יותר מכך, הם טוענים, כי הם הוזמנו על ידי מוסדות הקיבוץ והתק"מ להתיישב בקיבוץ ולהצילו מכליה דמוגרפית וכלכלית, מבלי שנדרשו לשלם תמורה, ובכל מקרה, כתב התביעה אינו מצביע על עילה בגינה רשאי הקיבוץ לשנות כיום, בדיעבד, את תנאי ההסכמה המוקדמים.

בין לבין ניתן באוקטובר 2012 פס"ד של בג"ץ שחייב את הנתבעים להתפנות מהדירות שהוקצו להם בקיבוץ בתוך 60 ימים [וראו סיקור פס"ד זה באתרנו].

בפתח דבריו הבהיר בית המשפט, כי בין הצדדים אין מחלוקת לגבי העובדה שבמשך מספר שנים מחזיקים הנתבעים ב-11 דירות בקיבוץ מבלי לשלם, ומחלוקתם של הצדדים מסתכמת בשאלה - האם מוטל על הנתבעים לשלם לקיבוץ בגין השימוש בדירות ובשירותים נוספים אשר סיפק להם הקיבוץ, ומה הסכום אשר עליהם לשלם.

מהחלטת האסיפה הכללית ממרץ 2003 עולה, כי התקבלה החלטה לפיה הנתבעים יבואו לקיבוץ לתקופה של שנה, ובתקופה זו יתרום להם הקיבוץ את הדיור, והצדדים ייבחנו את אפשרות השתלובתם של הנתבעים כחברים בקיבוץ. ומכאן הסיק בית המשפט, כי הקיבוץ הסכים לאי תשלום בעבור דיור לתקופה של שנה בלבד, ועל הנתבעים להוכיח, כי בחלוף השנה התגבשה להם זכות להמשיך ולהתגורר במבני הקיבוץ מבלי לשלם. וזאת הם לא עשו.

בית המשפט מצא, כי במהלך השנה הראשונה למגורי הנתבעים בקיבוץ, נדחתה מועמדות הבנות מבין הנתבעים לחברות בקיבוץ, ומועמדות הבנים כלל לא עמדה להצבעה. עניין זה, בצירוף העובדה שלא נתקבלה כל החלטה באסיפה כללית המאפשרת את הארכת שהותם של הנתבעים בקיבוץ מבלי לשלם, הביאה את בית המשפט למסקנה, כי יש לקבוע שבחלוף תקופה סבירה, ולאחר שלא נערכה בעניינם הצבעה נוספת, החל מינואר 2005, אין לראות עוד את הנתבעים כמועמדים לחברות וכמי שזכאים להתגורר בקיבוץ מבלי לשלם.

בהמשך הדברים חישב בית המשפט את דמי השימוש הראויים שהנתבעים יידרשו לשלם לקיבוץ, והעמיד אותם על סך של 972,000 ₪ בגין שימושם ב-11 דירות הקיבוץ במשך תקופה של 4 שנים, מינואר 2005 ועד סוף 2008 - התקופה הרלוונטית לתביעה שלפנינו.

עוד הוסיף בית המשפט, כי יתרת התקופה, משנת 2009 ועד שיפנו הנתבעים את הדירות על פי פסיקתו של בג"ץ, אינה נכללת בתביעה שלפנינו ואין אפשרות לחייב את הנתבעים בתשלום גם בגינה, אך ברי, כי לא חל שינוי וכל האמור לעיל רלוונטי גם לגבי תקופה זו.

בסופו של דבר, ולאחר שבית המשפט הפחית לנתבעים את התשלומים השונים ששילמו במשך השנים, ולאחר שערוך הסכום, העמיד בית המשפט את התשלום אותו נדרשים הנתבעים לשלם לקיבוץ, ביחד ולחוד, על סך של כ-860,000 ₪.

בית המשפט קבע כי 27 בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד ישלמו לקיבוץ סכום של כ-860,000 ₪ בגין מגוריהם בדירות הקיבוץ במשך מספר שנים מבלי לשלם. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 70,000 ₪.

ניתן ב- ט"ז חשון תשע"ג, 01 בנובמבר 2012, בהעדר הצדדים.