חברי קיבוץ הגושרים אשר נפרדו זו מזה שנים רבות טרם פטירתם, יורשיהם זכאים לשיוך דירה אחת בלבד

משה ולאה ז"ל (להלן: 'המנוחים') היו נשואים זה לזה שנים רבות, התגוררו בקיבוץ הגושרים אגודה שיתופית חקלאית (להלן: 'הקיבוץ'), ונולדו להם ארבעה ילדים (להלן: 'הילדים'). לאחר מספר שנים רב נפרדו בני הזוג ועד למותם לא חזרו לחיות יחדיו, הם גם לא טרחו להתגרש כדת משה וישראל.

באותה עת, הקיבוץ הכיר במנוחים כפרודים והעניק לכל אחד מהם את הזכויות הניתנות בקיבוץ לחבר בודד, ובין היתר העמיד לכל אחד מהם דיור נפרד. לאחר מספר שנים נתקבלה החלטה באסיפה הכללית של הקיבוץ לבצע שיוך דירות, אך הוגבלה זכאות היחידה המשפחתית להוריש דירה אחת בלבד. לאחר פטירת האם, פרסם הקיבוץ טבלה של רשימת החברים הזכאים לשיוך, בה המנוחים נכללו ברשימת החברים הנשואים. לפני פטירת האב, בוטלה ההוראה שקבעה כי זכות ההורשה מוגבלת לדירה אחת בלבד ליחידה המשפחתית.

הילדים עתרו להצהרה כי מכיוון והוריהם היו פרודים זכאי היה כל אחד מהם בחייו לשיוך מגרש מגורים בקיבוץ, בנפרד ממגרש המגורים שזכאי לו בן זוג לשעבר.

לעומתם טען הקיבוץ, כי מכיוון וחלפה תקופה של יותר מ7 שנים התביעה התיישנה, ועל –כן יש לדחותה.

דיון והכרעה

ביהמ"ש דחה את בקשת הילדים למרות העובדה כי ייתכן והחלטה זו מעוררת תחושת אי- צדק. תחילה ציין ביהמ"ש כי בהתאם לפסיקתו האחרונה של ביהמ"ש העליון, אין לראות את המנוחים כבני זוג לעניין השיוך. אמנם לאחר פטירתה של האם זכות ההורשה לא הוגבלה לדירה אחת ליחידה המשפחתית, אך המועד הקובע הינו המצב המשפטי אשר היה קיים בקיבוץ בעת פטירתה של האם. דהיינו, זכות ההורה להורשה מוגבלת לדירה אחת בלבד, בין אם בני הזוג נשואים ובין אם הינם גרושים.

כמו- כן, ביהמ"ש קבע כי אכן התביעה התיישנה וזאת מכיוון והילדים לא עמדו בנטל ההוכחה כי נעלמה מהם העובדה על עמדת הקיבוץ כלפיהם, לפיה ברשימת הזכאים לשיוך נכללו המנוחים ברשימת החברים הנשואים ולא ברשימת הבודדים, ואף אם לא פורסמה רשימה זו ברבים, הרי שעניין שיוך הדירות חולל מהפכה בקיבוץ. הגיוני כי לנוכח שינוי כה מהפכני יתעניין לעומק כל חבר קיבוץ בזכויותיו החדשות, ולפיכך ציין ביהמ"ש, אין זה מתקבל על הדעת ומנוגד לשכל הישר כי חבר קיבוץ לא ינקוט בצעד אקטיבי לבירור זכויותיו, בפרט כאשר אחת מילדיהם של המנוחים הינה חברת קיבוץ.

אשר על- כן, דחה ביהמ"ש את התביעה וחייב את הילדים לשלם לקיבוץ הוצאות שכ"ט ועו"ד בסכום של 20,000 ₪.

ניתן ביום ג' באלול תשע"ד, 29 באוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.