חיוב רטרואקטיבי של ארנונה

יוסף שכר בית בתחומה של המועצה המקומית פרדס חנה – כרכור (להלן: "המועצה") מאז אמצע שנת 2003 ועד המחצית הראשונה של שנת 2007. ביום 25.12.06, נשלחה ליוסף דרישה לתשלום ארנונה על סך של 3,993.90 ₪, בגין הפרשי מדידה, בנוסף על תשלומי הארנונה ששילם, הואיל ולטענת המועצה, שטח הדירה בה הוא מחזיק, גדול מהשטח המקורי אשר לפיו נדרש לשלם את הארנונה עד שנשלחה אליו הדרישה נשואת התביעה.

יוסף טען כי המועצה לא הייתה רשאית להטיל חיובי ארנונה רטרואקטיביים, על מי ששילם את הארנונה בהתאם לדרישות התשלום שנשלחו אליו במועד, כשאין בידיה ראיה סבירה לכך שהחיוב המקורי היה  תוצאה של מעשה בלתי חוקי מצד יוסף.

עוד טען יוסף כי, המועצה אינה רשאית לשנות את שיטת המדידה לפיה הינה מחייבת בארנונה.  

בית המשפט הגיע למסקנה כי אין איסור גורף על תיקון רטרואקטיבי של חיוב ארנונה ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

בית המשפט ביסס את מסקנתו על פסיקות קודמות שניתנו בסוגיה זו. עיון בפסיקה מלמד כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ואין איסור גורף החל על תיקון למפרע של חיובי ארנונה. נקבע כי, ככלל אין לחייב נישום בתשלום ארנונה באופן רטרואקטיבי, וזאת כפועל יוצא של עיקרון חוקיות המינהל, האוסר הטלה רטרואקטיבית של חיובים בכלל, וחיוב מס בפרט. כך במיוחד, כאשר הנישום פעל בתום לב, תוך הסתמכות על השומות שהוצאו, וכי חיוב המס לא היה  תוצאה של מעשה בלתי חוקי מצד הנישום.

בית המשפט העליון פסק כי רק במקרים מיוחדים יש להתיר שינוי רטרואקטיבי של חיוב בארנונה.

כב' השופט (בדימוס) י. אנגלרד, סיכם את ההלכה בעניין חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי בע"א 4452/00, ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עירית טירת הכרמל :

"רשות מקומית השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי הארנונה, חייבת להביא בחשבון, לצד האינטרס הציבורי בגביית מס אמת, גם את האינטרס של הפרט. עם השיקולים שיבואו בחשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את:

1. משך הזמן שלגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית;
2. מידת ההסתמכות מצד האזרח;
3. מידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע;"

אם כך, המסקנה היא, חיוב רטרואקטיבי בארנונה – החריג, אשר שימוש בו יבחן על פי נסיבות המקרה ובהתאם לשיקולים שהובאו לעיל.  

בעובדות המקרה דנן, כאמור, יוסף נדרש לשלם חיוב ארנונה נוסף, מאחר וחיוב הארנונה ששילם עד לקבלת דרישת התשלום הנוספת, היה מבוסס על נתונים שגויים, אשר אינם שנויים במחלוקת. בגין הנכס שאותו שכר יוסף, הוגשה בקשה למתן היתר בניה לבית בן חמישה חדרים בשטח כולל של 153.71 מ"ר, אך בפועל נבנה בית בן שישה חדרים בשטח כולל של 177.5 מ"ר. 

לטענת המועצה, עקב כך, הדרישה לחיוב רטרואקטיבי של הארנונה, הוא בבחינת חובה ציבורית ומוסרית, ואין לפטור את יוסף מחיוב רטרואקטיבי בארנונה בגין הפרש משמעותי בשטח הבית, רק מן הטעם כי לא ידע על חריגת הבניה בעת ששכר את הנכס.

בית המשפט אף הוסיף כי, משעה שמקור הפרש השטחים, וכתוצאה מכך, מקור הפרש החיוב בארנונה, הוא ברובו כתוצאה מבנייה שלא על פי היתר, הרי שאין יוסף יכול להנות מפירותיה של בנייה זו, אלא עליו לשלם באופן רטרואקטיבי את הארנונה כפי שנדרש על ידי המועצה.

על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתן ביום  5.6.08.