חלוקת רווחים לחברי קיבוץ בהתאם למידת וותק, מהווה הפרה של תקנון הקיבוץ שבליבו עומד עיקרון השוויון

יורשיהם של מי שהיו חברי קיבוץ, המוגדר קיבוץ שיתופי, מבקשים להיבנות מהחלטתו בנוגע להקצאת זכויות במפעל בבעלותו. על פי ההחלטה, זכויות הקיבוץ במניות חברת אבן קיסר יחולקו בין מי שהיו חברי הקיבוץ בעת קבלת ההחלטה. בלב המחלוקת עומדת שאלת תוקפה של ההחלטה, שכן תוקפה הותנה בהתקיימותם של מספר תנאים מתלים.

הרקע:

עסקינן בתביעת יורשיהם של מי שהיו חברי קיבוץ שדות ים, כנגד הקיבוץ. קיבוץ שדות ים הינו קיבוץ שיתופי, ומשכך, הוא פועל בהתאם לעקרון השוויון והשיתופיות. על כן, התקנון קובע כי רכוש הקיבוץ אינו ניתן לחלוקה בין החברים וכי הקיבוץ אינו מחלק רווחים.

ברבות השנים החל הקיבוץ לבצע שינויים באורחות חיו למודל של "קיבוץ מתחדש". בשנת 2006 אושר במסגרת אסיפת  הקיבוץ נוסח החלטה שקבע כי יבוצעו התאמות במבנה התאגוד של הקיבוץ, וזאת על מנת ליצור בעלות או זיקה ישירה של החברים לנכסים היצרניים של הקיבוץ. במסגרת הצעת החלטה זו נקבעו ארבעה תנאים מתלים עיקריים: תיקון התקנון לשם יישום המהלך של שיוך אמצעי ייצור, אישור הצעה לשינוי אורחות חיים וחלוקת תקציבים לחברי הקיבוץ, דיון ואישור נוסף במסגרת אישור הפרקים של חוברת שינוי אורחות חיים, וקבלת אישור כל הגורמים החיצוניים שאישורם דרוש לשם יישומה בפועל של ההחלטה. לצורך קביעת כמות המניות להן כל חבר יהיה זכאי, נקבע כי אמת המידה של וותק תהווה 70% ממפתח השיוך, ואמת המידה השוויונית תהווה 30%, כאשר הסכום המקסימאלי שיוכל לקבל כל חבר עמד על כ- 1.2 מיליון ₪. הצעת ההחלטה התקבלה ברוב הדרוש.

בשנת 2007 הביאה הנהלת הקיבוץ להצבעה הצעת החלטה רחבת היקף שכותרתה "הצעה לשינוי אורחות חיים", והיוותה את אחד התנאים המתלים של ההצעה משנת 2006. ההצעה לא זכתה לרוב הדרוש. אף על פי כן, החל הקיבוץ לחלק לחבריו מרווחי המפעל באופן קבוע בהתחשבה בפרמטרים של וותק ורכיב השוויוניות.  

מימושם של חלק ניכר מאחזקות הקיבוץ במפעל וחלוקת חלק ניכר מהתמורות שהתקבלו לחברי הקיבוץ ויורשיהם הבשילו רק בשנים 2013- 2014, כאשר ב2014 מימש הקיבוץ אחזקות בתמורה לכ600 מיליון ₪. הוחלט כי 400 מיליון מכספי התמורות יחולק לחברים, כאשר כ-50 מיליון מתוך סכום זה יוקצו לכל יורשיהם של מי שהיו אי פעם חברי הקיבוץ.

התובעים פנו אל הקיבוץ וטענו כי המועד הקובע בהחלטת 2006 עומד בתוקף, ועל כן מכיוון והוריהם היו חברי הקיבוץ במועד הקובע, מחויב הקיבוץ להעניק להם זכויות שוות ערך כמו לחברים חיים. התובעים מבקשים מבית המשפט להצהיר כי היום הקובע הינו המועד שנקבע בהחלטת 2006, לכן יש לחלק גם לתובעים תמורות המתקבלות ממכירת נכסי הקיבוץ ו/ או מניותיו במפעל שבבעלותו ומימושן בשנים 2013-2014. 

בנוסף, לטענתם הקיבוץ מתנהל בניגוד לתקנונו ובסתירה לסיווגו כקיבוץ שיתופי המעמיד במרכז את ערך השוויון שכן לאורך השנים חולקו רווחים שוטפים ופירות עבודה בהתאם לעיקרון הנותן ביטוי רב לרכיב הוותק על פני רכיב השוויון.

הקיבוץ טוען כי ההחלטה משנת 2006 מעולם לא נכנסה לתוקף שכן מעולם לא  התקיימו התנאים המתלים הקבועים בה, ולאור השנים הרבות שעברו מאז, היא מבוטלת.

בנוסף, פעולת חלוקת הרווחים איננה נוגדת את התקנות, אולם גם אם היא כן, הרי שנוצר נוהג עם השנים הגובר על הוראות התקנון מאחר שחלוקת הרווחים מבוצעת מזה שנים, בידיעת כל החברים, ומבלי שאיש מהם הביע התנגדות כלשהי לכך, ובכך גובר הנוהג על התקנון.

דיון והכרעה:

היקף הביקורת השיפוטית על החלטות אסיפה כללית של קיבוץ הינו מצומצם, ובית המשפט משתמש בגישה של ריסון ואיפוק.

קיבוץ שדות ים מסווג כקיבוץ שיתופי ולא קיבוץ מתחדש, שכן טרם הוחלט באסיפה הכללית של חברי הקיבוץ על שינוי אורחות החיים או תיקון תקנון הקיבוץ באופן המהווה את השינוי הנדרש בדין על מנת להפכו לקיבוץ מתחדש.

בהחלטה מ2006 נקבע מפורשות שכל עוד לא התקיימו 3 התנאים המתלים הראשונים, לא יהיה להחלטה כל תוקף ולא יחול כל שינוי בזכויות הקיבוץ וחבריו לגבי אמצעי הייצור.  בית המשפט קבע כי הקיבוץ וחבריו מנועים מלטעון כי חלף המועד לקיום התנאי המתלה הראשון, המורה על שינוי התקנון. זאת לאור העובדה כי הקיבוץ וחבריו פעלו מספר פעמים לאחר קבלת החלטת  2006 לחלוקת הרווחים והתמורות, בהתאם למנגנון לא שוויוני של וותק, בניגוד לתקנון הקיבוץ. יחד עם זאת, אין בכך להאריך את המועד הסביר או להקים מניעות כנגד הקיבוץ ביחס לקיום התנאי המתלה השני, לעניין אישור הצעה לשינוי אורחות חיים. תנאי זה לא בלבד שלא התקיים, אלא שהוא נדחה פוזיטיבית על ידי חברי הקיבוץ בשנת 2007. בנוסף, גם התנאי ה3 שעניינו דיון ואישור נוסף במסגרת אישור הפרקים של חוברת שינוי אורחות החיים לא התקיים. לבסוף, בית המשפט קיבל את טענת הקיבוץ כי על אף שלא נקבע תנאי מפסיק בהצעת ההחלטה משנת 2006, הרי ששמונה השנים שחלפו מאז ההחלטה מהוות זמן סביר לחלוף הזמן לקיום התנאים המתלים. מכאן, כי החלטת 2006 פקעה בשל אי קיום התנאים המתלים השני והשלישי.

על כן, בית המשפט קבע כי לא הייתה ציפייה לגיטימית להוריהם המנוחים של התובעים לקבל זכויות מכוח החלטה 2006, לאור העובדה כי מימושה הותנה במספר תנאים מתלים, ומכאן כי לתובעים אין זכות להיבנות מהחלטה זו.  

בית המשפט קיבל את טענת התובעים לפיה החלטות החלוקה שהתקבלו בעניין חלוקת רווחים לפי וותק אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות השוויון והשיתוף בנכסים, והינן בניגוד לתקנון, ועל כן הן לכאורה פגומות ונעדרות תוקף. יחד עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שלא ניתן לשלול באופן גורף את כוחה ונפקותא של כל פעולה או התנהגות שנעשו שלא בהתאם לכללים הכתובים, ולעיתים אין מנוס מהענקת הכרה מסוימת לתהליכים אלו.

בית המשפט ציין שגם אם נקודת המוצא הינה שהקיבוץ הפר את תקנונו כאשר הוא חילק רווחים, שכן פעולה זאת הינה בניגוד לעקרון השוויון המהווה עקרון יסוד בתקנון הקיבוץ, הרי שהפרה זו לכל היותר מקנה לתובעים או למי מהם את הזכות לתקוף את החלטות המימוש, ואולי אף לתבוע השבת הכספים שחולקו. אילו התובעים היו עותרים לביטול החלקת החלוקה והשבת הכספים שהתקבלו מכוחה לקיבוץ, שהרי היה מקום לשעות לטענותיהם בעניין הפרת התקנון. אולם, משעה שהתובעים אינם טוענים לבטלות החלטת החלוקה, אלא מבקשים להיבנות ממנה, שהרי שאין בטענות בדבר הפרת התקנון בהחלטת החלוקה, כדי לבסס את זכותם של התובעים לקבלת כספים מכוח החלטה 2006, שמעולם לא נכנסה לתוקף.

סיכום:

התביעה נדחתה. התובעים, יחד ולחוד, ישלמו לקיבוץ שכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪.

ניתן ביום כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר, 2018 בהיעדר הצדדים.