חלקות של חברי מושב מזור הופקעו לצורך סלילת כביש 6 והם תובעים לקבל חלקות חלופיות
הרקע
בשנות ה-80, החליטו חברי מושב מזור להקצות מהמקרקעין של המושב חלקות ג' לעיבוד חקלאי, ולהצמיד כל חלקה לנחלה של חבר מושב. כעשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1996, הפקיעה חברת דרך ארץ, הזכיינית של כביש מספר 6, כ-180 דונם מהמקרקעין של המושב, כאשר בתוך שטח זה נמצאו חלקות ג' של מספר מחברי המושב.
לצורך ניהול מו"מ עם החברה על גובה ואופי הפיצויים, הוקמה במושב וועדה ביוזמתו של התובע, אבנר בר טל, שאף היה דומיננטי בדיוניה. בין הצדדים הושגה פשרה שעיקריה הם תשלום פיצוי בסך 4,500 דולר לכל דונם מופקע ובסה"כ כ-810,000 דולר, תוך ויתור, מצד המושב, על אפשרות תביעה מכח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה.
האסיפה הכללית של המושב דנה כיצד יש לחלק את הפיצויים שנתקבלו בגין הפקעת המקרקעין, ולפניה עמדו 3 הצעות:
- הצעתו של אבנר בר טל - הפיצויים שנתקבלו בגין הפקעת חלקות ג' יחולקו אך ורק בידי בעלי החלקות שהופקעו, והבחירה תהיה בידם האם לקבל הפיצויים ככסף או כחלקת אדמה חלופית. מלבד זאת, יחולקו הפיצויים שנתקבלו בגין הקרקעות הציבוריות שהופקעו בין כלל חברי המושב.
- הצעה של מספר חברי המושב - לבצע חלוקה מיידית של הכסף לכלל חברי המושב, ולאחר מכן ליצור שיוויון מחודש בחלקות ג' לכל החברים.
- הצעתו של רון שדות - שסכום הפיצויים יחולק לשניים, חלקו האחד יועבר לכלל חברי המושב, וחלקו השני יועבר אך ורק לחברי המושב שחלקה ג' שלהם הופקעה.
הצעתו של רון שדות היא שנתקבלה על דעת רוב חברי האסיפה הכללית של המושב, והפיצויים חולקו בהתאם לה. אבנר בר טל ואשתו עפרה, התנגדו להצעה שנתקבלה על ידי האסיפה, ועתרו לבית המשפט. טענתם העיקרית הייתה, שהחלטת חברי המושב לחלק את הפיצוי שנתקבל בגין הפקעת חלקות ג' לכלל בעלי הנחלות, פוגעת בזכות הקניין ובעיקרון השוויון, מפלה ועושקת את המיעוט ולוקה בחוסר סבירות קיצוני.
מטרת התביעה הייתה לחייב את המושב לספק קרקע חלופית לבעלי חלקות ג' שהופקעו מהם חלקותיהם, או לחילופין לחייב המושב ליתן פיצוי בגין ירידת ערך הנחלה, כמו גם על אבדן הרווחים שהיו צפויים להיות להם מחלקה ג'.
דיון והכרעה
בית המשפט בחן לעומק את פרטי ההסכם בין המושב לבין חברת דרך ארץ, ומצא כי סכום הפיצוי שניתן כלל בחובו פיצוי בגין ירידת הערך של חלקות ג' ואף פיצוי בגין ירידת ערך חלקות ב' של כלל בעלי הנחלות במושב. ומכיוון שאבנר בר טל היה דומיננטי בהקמת הוועדה ובפעילותה, סבר בית המשפט, כי הוא היה מודע לכך, ותביעתו כי כל הפיצוי מגיע אך ורק לבעלי הנחלות שחלקות ג' שלהם הופקעו, היא טענה הנטענת בחוסר תום לב.
בנוסף, בית המשפט חיווה דעתו לגבי שלושת הצעות החלוקה, כדלקמן:
-
הצעת החלוקה של אבנר בר טל, לוקה במספר בעיות, כשבראשון העובדה שלא כל הפיצויים שנתקבלו היו בעבור חלקות ג' שהופקעו. לאור זאת, הסיק בית המשפט, שהצעה זו מיטיבה עם בעלי החלקות המופקעות ומרעה עם כלל החברים במושב, אינה שלמה ומעוררת בעיות רבות.
-
את ההצעה השנייה, של חלק מחברי המושב, דוחה בית המשפט מכיוון שחלוקה מחדש של כלל חלקות ג' הייתה יוצרת תוהו וסכסוכים מיותרים, ואף הייתה מעמידה בסכנה את המשך קיומו של המושב.
-
הצעתו של רון שדות, שנתקבלה באסיפה הכללית של חברי המושב, הייתה, לדעת בית המשפט, ההגיונית ביותר והפוגעת פחות בחברי המושב ובמי שחלקות ג' שלו הופקעו.
בית המשפט אף התייחס לטענה כי יש ליתן קרקע חלופית למי שחלקה ג' שלו הופקעה מכח עקרון השוויון הנהוג באגודות שיתופיות. טענת השיוויון הייתה מתקבלת אילו היה מדובר בחלוקה ראשונית של חלקות ג', אך במקרה שלנו אין מדובר בחלוקה ראשונה של חלקות ג', וכל שינוי בקרקעות המושב עלול לגרום להפרת האיזון בין חברי המושב או לפגיעה בעתודות קרקע לפיתוח המושב בעתיד. דהיינו, העיסוק הוא בחברי מושב שהנתונים שלהם שונים ולא שווים, כך שלא ניתן לגזור דין אחד לגבי הסוגים השונים של חברי המושב.
סיכום:
בית המשפט סבר, כאמור, כי ההחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית של המושב הייתה סבירה, ועדיפה על פני האפשרויות האחרות שעמדו בפניה. כמו כן, נדחתה הבקשה לקבל קרקע חלופית, שכן מצבם של בעלי חלקות ג' שהופקעו, איננו שונה מכל אדם שאינו חקלאי שהופקעה ממנו קרקע וקיבל תמורתה פיצויים, ובסופו של יום נשאר עם הפיצויים אך ללא קרקע.
לבסוף דחה בית המשפט את התביעה לקבל פיצוי בגין ירידת ערך הנחלה שלהם, כמו גם את התביעה בגין הפסדי רווח מעיבוד חלקה ג'.
לאור פסיקתו קבע בית המשפט כי על אבנר ועפרה בר טל לשלם את הוצאות המשפט בסך 20,000 ₪.
ניתן ב-כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.
