טעות במספר – הקיבוץ ועורכי דינו טעו במספר תעודת הזהות וגרמו לפתיחת הליכים משפטיים והוצאה לפועל כנגד האדם הלא נכון

תביעה שהוגשה כנגד קיבוץ גבעת השלושה בגין לשון הרע ונזקים שונים אשר נגרמו כתוצאה מרישום מוטעה של מס' ת.ז. של התובע לצד שמו של אדם אחר בעל שם זהה שנגדו נקט הקיבוץ הליכים בביהמ"ש ובהוצאה לפועל.

הרקע

בין השנים 2009-2015, ניהל קיבוץ גבעת השלושה הליכים משפטיים כנגד אדם אשר נטען כי פלש שלא כדין לשטח השייך לקיבוץ. במסגרת הליכים אלו, בכתבי הטענות שהוגשו לביהמ"ש נעשתה טעות במס' תעודת הזהות, והקיבוץ כתב את מס' תעודת הזהות של התובע כאשר השם ושם המשפחה שלו זהים לאלו של האדם נגדו ביקש הקיבוץ לנהל את ההליכים.

כתוצאה מכך, כנגד התובע נפתחו תיקים בהוצאה לפועל ואף עוקלו חשבונות הבנק שלו. התובע פנה מס' פעמים לעורכי הדין של הקיבוץ ועמד על תיקון הטעות אולם הטעות תוקנה רק לאחר מספר פניות מצדו.

בעקבות כך, הגיש התובע תביעה לביהמ"ש בה טען לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, וכן פיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע, שכן לטענתו שמו הוכפש בכך שנפתחו כנגדו תיקים בהוצאה לפועל לשווא. לטענתו בעקבות הטעות, הוא סבל משך שנים רבות מהטרדות של שליחים אשר הגיעו למסור לו מסמכים משפטיים, וכן מעיקולים של חשבונות הבנק שלו בגינם נאלץ להתמודד מול הבנק במעמד משפיל ולהסביר את פשר העיקולים. כמו כן, נפגע והוכתם שמו העסקי.

מנגד טען הקיבוץ, כי האחריות המלאה לנזקיו של תובע נופלת לפתחם של עורכי הדין אשר טיפלו בתביעות. הקיבוץ טען כי הורה להם לנקוט בהליכים כנגד אדם אחר ולא כנגד התובע ועל כן האחריות לטעות רובצת לפתחם ועליהם לפצות את התובע על נזקיו. הקיבוץ שלח הודעות צד ג' כלפי משרדי עורכי הדין אשר לטענתו ביצעו את הטעות.

דיון והכרעה

ביהמ"ש החל בבירור שאלת אחריות הקיבוץ בנזיקין. בעניין זה קבע ביהמ"ש, כי בפועל הקיבוץ פתח כנגד התובע בהליכים משפטיים, תיקי הוצאה לפועל וכן עיקולים שונים. הקיבוץ לא טרח לבדוק לפני ביצוע ההליכים והעיקולים לפי תעודת זהות כנגד מי הם פותחים בהליכים, ועל כן התרשל הקיבוץ.

מסקנה זו התחזקה נוכח העובדה שבידי הקיבוץ מצוי הסכם השכירות אשר נחתם עם האדם מולו ביקשה לפתוח את ההליכים, כאשר על גבי ההסכם היה מספר תעודת הזהות הנכון שלו. כמו כן, ביהמ"ש קבע כי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות הקיבוץ לנזקיו של התובע, שכן לולא התרשלותו לא היו נגרמים לתובע הנזקים והיה על הקיבוץ לצפות זאת.

יחד עם זאת, ביהמ"ש קיבל את טענות הקיבוץ באשר לרשלנות עורכי הדין שטיפלו בתיק וקבע כי היה עליהם בתור עורכי דין לצפות את הטעות ועל כן התרשלו הם כלפי התובע, ומוטלת עליהם חלק מהאחריות לנזקיו.

בנוגע לטענות מכוח חוק איסור לשון הרע, קבע ביהמ"ש, כי משלוח צווי העיקול לבנקים ולגורמים פיננסיים אחרים עולה כדי פרסום לשון הרע שיש בו כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. עוד נקבע, כי הפרסום אינו חוסה תחת ההגנה המצויה בחוק לפיה לא ניתן לתבוע בעילת לשון הרע בגין פרסום ע"י רשות שיפוטית, שכן בענייננו ההליך המשפטי ותיקי ההוצאה לפועל נחשפו גם לגורמים חיצוניים כמו הבנק של התובע ועל כן, בהתאם לפרשנות שניתנה להגנה זו בפסיקה, לא מדובר בפרסום המהווה חלק מהליך משפטי אשר חוסה תחת הגנה זו.

ביהמ"ש דחה גם את טענת הפרסום בתום לב, וקבע, כי הקיבוץ ועורכי הדין שלו לא עשו את המאמץ הסביר למנוע את הפרסום ועל כן לא ניתן לאפשר להם לחסות תחת הגנת תום הלב.

מכל האמור קבע ביהמ"ש כי חלוקת האחריות בגין נזקיו של התובע היא 80% עורכי הדין ו-20% הקיבוץ. כמו כן, שקל ביהמ"ש לקולה את העובדה כי לתובע לא נגרמו נזקים במשך מרבית התקופה בו היו פתוחים כנגדו ההליכים. כמו כן, ביהמ"ש קבע כי התובע לא הוכיח את הנזקים שנגרמו לעסק שלו ועל כן גם עניין זה נלקח בחשבון במתן פסק הדין.

סיכום

לאור האמור, קיבל ביהמ"ש את התביעה בחלקה וקבע כי על הקיבוץ ועורכי הדין שלו לשלם לתובע יחד סך של 20,000 ₪ בהתאם לאחוזים שנקבעו לעיל.

בנוסף, חויבו הקיבוץ ועורכי הדין שלו בשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד התובע בסך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו בהתאם לחלוקה שלעיל.

ניתן ביום: ה' בניסן תשע"ח, 21 במרץ 2018.