קיבוץ גורדוניה מעלה החמישה נ' קיבוץ גורדוניה מעלה החמישה

בפני רשם האגודות השיתופיות                                                   תיק מספר 242/301/04

 

בעניין :

 

 

רבקה

עומר

ע"י ב"כ עו"ד אורי גלבוע

רחוב בנימין מטודלה ירושלים 92305

טל: 02-5663121 פקס: 02-5619591

המבקשים

 

נ ג ד

 

קיבוץ גורדוניה מעלה החמישה

ע"י ב"כ עו"ד מיכל גריידי

גילת קנולר גראוס ושות'

רחוב קרליבך 10 ת.ד 20555

תל אביב 61202

טל: 03-7611622 פקס: 03-5622540

המשיבים

 

החלטה

 

בפני בקשה מטעם המבקשים, למחיקת ערעור המשיבים על פסק בוררות שניתן ביום 09/11/06 על הסף, מחמת חוסר סמכותי לדון בו.

 

 

 

רקע עובדתי-

1. ביום 20/06/04 התקבלה פנייה משותפת מטעם הצדדים שכותרתה: "בקשה ליישוב מחלוקת בדרך של בוררות על ידי רשם האגודות" (להלן- "ההסכם"). להלן תוכן ההסכם:

 

                                 א.         בין קיבוץ מעלה החמישה לבין משפחת פלוני, התגלעה מחלוקת במספר נקודות אשר מהותה- תביעות הדדיות לתשלומים בין הצדדים.

                                 ב.         המחלוקת נמשכת מזה כ- 3 שנים ועד כה ללא התקדמות.

                                  ג.         לאחרונה הסכימו הצדדים לפתור את המחלוקת בדרך של בוררות שתבוצע ע"י משפטן, באמצעות רשם האגודות השיתופיות.

                                 ד.         ועד הנהלת הקיבוץ החליט כבר אשתקד לתקן את סעיף 113 לתקנון האגודה כך שיאפשר בוררות בין חבר לקיבוץ גם אצל רשם האגודות. התחלנו בהליך הדרוש ובהצבעת קלפי אשר נערכה בתאריך 27/02/04 הצביע רוב של 91% מהמצביעים בעד התיקון, אך לא הגיעו מספיק חברים כדי לעבור את מחסום של 2/3 מכלל החברים. כעת אנו מחכים לרגע המתאים כדי לחזור על ההצבעה ולאשר את התיקון.

                                 ה.         על אף זאת אנו פונים במשותף ומבקשים לאשר לנו לקיים את הבוררות בפניכם כדי שנוכל להתקדם ולפתור בהקדם את המחלוקת שבינינו.

                                   ו.          שני הצדדים חתומים על המסמך (תוספת שלי- א.ז).

 

2. לאחר קבלת פנייתם של הצדדים ליישוב הסכסוך מונה ביום 07/07/04 רו"ח אבי אלימלך כבורר יחיד (להלן- "בורר 1").
3. מאחר ולא הייתה הסכמה בין הצדדים למינוי הבורר ה- 1 מונה ביום 11/08/04 עו"ד איתן מימוני כבורר יחיד (להלן- "בורר 2").
4. לאחר מינוי בורר 2 הועלתה שוב התנגדות מטעם המבקשים למינוי זה ולפיכך מונתה ביום 11/10/04 עו"ד הילה דינאי, כבוררת יחידה ליישוב הסכסוך (להלן- "בורר 3").
5.  לאחר שגם מינוי זה לא צלח, הוחלט לבסוף למנות ביום 05/12/04 את עו"ד נמרוד טפר כבורר יחיד לדון ביישוב הסכסוך בין הצדדים. (להלן - "הבורר").
6. ביום 09/11/06 התקבל פסק הבוררות על ידי הבורר.
7. ביום 13/12/06 פנו המשיבים בבקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הבורר וזאת לאור החלטתו ונימוקיו לפי סעיף 52 (4) לפקודת האגודות השיתופיות 1933 (להלן- "הפקודה").
8. ביום 01/01/07 התקבל ערעור המשיבים על פסק הבורר.
9. ביום 16/01/07 התקבלה בקשת המבקשים למחיקה על הסף של ערעור המשיבים.
10. ביום 04/03/07 התקבלה תגובת המשיבים לבקשה למחיקת הערעור על הסף.
11. ביום 13/03/07 התקבלה תשובת המבקשים לתגובת המשיבים.
12. ביום 27/05/07 קבעתי בהחלטתי כי על הצדדים להגיש את עיקרי טיעוניהם לפני מועד הדיון שנקבע ליום 18/06/07. כאשר עיקרי הטיעון יכללו טענות הקשורות בשאלת סמכותי לדון בערעור המשיבים.
13. ביום 04/06/07 התקבלו עיקרי טיעון מטעם המשיבים.
14. ביום 05/06/07 התקבלו עיקרי טיעון מטעם המבקשים.
15. ביום 18/06/07 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.

 

 

עיקר טיעוני המבקשים-

16. הערעור שהוגש מטעם המשיבים על פסק הבורר בטעות יסודו. לרשם נתונה סמכות לאשר ו/או לתקן פסק בורר שמונה על ידו על פי סעיף 52 (4) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן- "הפקודה"), אך ורק כשמדובר בבוררות שנעשתה על פי סעיף 52 (2). כלומר, אם קבעו תקנות האגודה שיש להביא בפני הרשם לשם הכרעה כל סכסוך בנוגע לעסקי האגודה.
17. במקרה דנן, אין בתקנון האגודה הוראה הקובעת שיש להביא בפני הרשם את ההכרעה בסכסוך בין חברים ומכאן שמדובר בבוררות רגילה לכל דבר ועניין, הכפופה לדיני הבוררות הקבועים בחוק הבוררות התשכ"ח- 1968 ותקנותיו.
18. הצדדים הסכימו לפתור את המחלוקת בדרך של בוררות שתבוצע על ידי משפטן באמצעות רשם האגודות השיתופיות.
19. הצדדים לא הסכימו כי הבוררות תהיה בהתאם לסעיף 52 (2) לפקודה. הפנייה המשותפת אינה כוללת כל זכר להסכמה שכזו. תקנון הקיבוץ לא כלל בתקופה הרלוונטית חובת בוררות לפי הוראות סעיף 52 (2) לפקודה.
20. המבקשים טוענים כי לא ביקשו מפורשות או מכללא כי הבוררות תיעשה לפי סעיף 52 (2) לפקודה. העובדה כי עו"ד לאה רוזנטל עוזרת הרשם, מצאה כי הבקשה לקיום בוררות לפי סעיף 52 (2) ובכך יצרה תגובת שרשרת של טעויות, אינה יכולה לצקת תוכן להסכמה שלא הייתה מצד המבקשים.
21. בהודעתה של עו"ד לאה רוזנטל על מינויו של עו"ד נמרוד טפר כבורר, נשתרבבה לה בטעות האמרה כי מדובר בבוררות לפי סעיף 52 (2). אולם אמרה מוטעית זו, אינה מעוגנת בהסכמת הצדדים ואין בה כדי ליצור יש מאין.
22. אין כל רבותא בכך שהרשם מינה כבורר את עו"ד נמרוד טפר כבורר כי הרי לשם כך פנו אליו מלכתחילה. היה ברור וידוע כי הבוררות לא תתקיים על ידי הרשם עצמו ולראיה לא הייתה כל התנגדות למינויו של הבורר.
23. אם תתקבל טענתם, אין פירוש הדבר כי הבוררות בטלה ו/או נעשתה בחוסר סמכות, אלא שלא ניתן לערער או להשיג עליה בפני הרשם ולא נדרש אישורו לפסק.
24. לפיכך אין לרשם כל סמכות להתערב, לאשר או לתקן את פסק הבוררות כפי שניתן על ידי הבורר.

 

 

עיקר טיעוני המשיבים-

25. במסגרת הפנייה המשותפת לקיום בוררות שהופנתה לרשם, ביקשו שני הצדדים מפורשות ובהסכמה, כי חרף נוסחו של סעיף 113 לתקנון הקיבוץ כפי שהיה באותה עת, תנוהל הבוררות על פי הוראות הפקודה באמצעות בורר שימונה על ידי רשם האגודות השיתופיות לדון בסכסוך שבין הצדדים.
26. בפנייה האמורה מצאו הצדדים לנכון לציין, לחיזוק בחירתם לניהול הבוררות על פי הפקודה, כי ממילא כוונת הקיבוץ באותה עת הייתה לשנות את תקנונה בהקשר זה, כך שייקבע בו כי על סכסוכים בין החבר לקיבוץ להתברר על פי הוראות הפקודה.
27. לפיכך, הוראות הפקודה חלות כמקשה אחת על ניהול הליך הבוררות בסכסוך דנן ואין לאפשר למבקשים לבחור לעצמם בדיעבד, מהו אותו חלק מהוראות הפקודה אותו הם מעוניינים להחיל על הליך הבוררות ומהו החלק אותו אינם מעוניינים להחיל עליו.
28. בטענתם של המבקשים יש כדי להעיד על חוסר תום לב בוטה בנסיון להיאחז בכל נימוק על מנת להימנע מקיומו של דיון בערעור גופו.
29. רצונם המשותף של הצדדים לקיום בוררות בהתאם לסעיף 52 (2) לפקודה, היה ברור ונהיר גם לרשם ובהתאם העביר הרשם את הסכסוך בין הצדדים לבוררות בפני הבורר עו"ד נמרוד טפר על פי סעיף 52 (2) לפקודה.
30. אין למשיבים אלא לתמוה מחדש מדוע בחרו המבקשים לכפור דווקא עכשיו לאחר הגשת הערעור מטעמם, באופן ניהול הבוררות ו/או בסמכות הרשם לדון בערעור.
31. הסמכות להעביר את הסכסוך לדיון בפני הבורר יכולה הייתה לקום אך ורק מכוח הוראת סעיף 52 (2) לפקודה. לאור האמור, ככל שתתקבל טענת המבקשים כי לא מדובר בבוררות על פי הוראות הפקודה, משמעות הדבר כי לבורר לא הייתה כל סמכות לדון בסכסוך שבין הצדדים ומכאן יש להורות על ביטולו.

 

 

בדיון בפני הוסיף וטען ב"כ המבקשים-

32. הפנייה לרשם האגודות הייתה מעצם היכרותו את קאדר הבוררים ועבודתו עם בוררים.
33. מאופי הטופס שהוצא על ידי עו"ד לאה רוזנטל הממנה את הבורר, ברור כי מדובר בטופס אחיד, כאשר אנו לא נתנו את דעתנו על ניסוח הפורמט. ברירת המחדל היא כי חל חוק הבוררות וכדי להתנות עליו צריך לבחור בחוק אחר.
34. העניין המרכזי הוא מה שהתכוונו הצדדים ועו"ד לאה רוזנטל אינה יכולה להקנות סמכות שהצדדים לא מינו אותה זוהי חריגה מסמכותה. סמכותה הייתה למנות רק משפטן.
35. לטענת המשיבים כי נזכרנו רק עכשיו לדחות את בקשתם לערעור, הרי שלא חשבנו שיהיה ערעור. כל רצוננו היה לפסק סופי שיסיים את ההליך ועצם הפנייה לרשם הייתה על מנת שלא תהיה עוד אפשרות לערער.
36. הוסיף ב"כ המבקשים כי בעתיד ימליץ לכל חבר קיבוץ לפנות לרשם למנות בורר אבל יהיה עליו לפרט כי לא יחול סעיף 52 (2) לפקודה.
37. לטענת המשיבים כי הצדדים הסכימו מפורשות להחיל את הפקודה על הסכסוך כמובן מבקשת הצדדים, הרי שמדובר בנייר עם פורמט הקיבוץ והתוספת האמורה בסעיף 4 לבקשה, בעניין הניסיון לתיקון התקנון, אין בו כדי להוסיף דבר.

 

 

בדיון בפני הוסיפה וטענה ב"כ המשיבים-

38. לא קיים בהסכם שבין הצדדים ברירת מחדל שחל חוק הבוררות. ב"כ המשיבים, הפנתה לכותרת בקשת הצדדים ליישוב מחלוקת בדרך של בוררות על ידי רשם האגודות.
39. התנערות המבקשים כי האמור בסעיף 4 להסכם נוסח על ידי הקיבוץ, היא כפירה בעצם הסכמת הצדדים למינוי בורר.
40. זאת ועוד, עצם הזכרת הצורך בתיקון תקנון הקיבוץ יש בו כדי להבהיר את ההפניה לסעיף 52 (2) לפקודה על אף שאינו מופיע בתקנון.

 

 

 

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני הנני מחליט כדלקמן-

 

41. ראשיתו של הליך זה הינו בפנייתם של הצדדים להליך ובקשתם ליישוב מחלוקת בדרך של בוררות על ידי.
42. כבר מראשית ההליך נראה היה כי לא התגבשה הסכמת המבקשים למינוי הבוררים. לאחר מינויים של 4 בוררים ניתן כאמור פסק הבוררות על ידי עו"ד נמרוד טפר.
43. לאחר קבלת פסק הבוררות, החליטו המשיבים לערער על הפסק. אלא שאז התקבלה התנגדותם של המבקשים משום שלטענתם הנני נעדר כל סמכות לדון בערעור לגופו של עניין.
44. לפיכך, החלטתי זו תעסוק בשאלה המקדמית, האם יש בידי הסמכות לדון בערעור על פסק הבורר אם לאו.
45. אין חולק כי בתקנון האגודה אין הוראה המסדירה מקרים של סכסוך בין חברים לאגודה, לבוררות בפני בורר על פי סעיף 52 (2) לפקודה או תקנותיה.
46. אוסיף ואדגיש כי מעיון בסעיף 113 לתקנון הקיבוץ במתכונתו הנוכחית, עולה כי הסעיף דן במקרים של סכסוכים הנובעים בין הקיבוץ ובין חבר לשעבר ואינו כולל הוראות בדבר סכסוכים שבין הקיבוץ לחברים בהווה:

"כל סכסוך שבין הקיבוץ ובין חבר לשעבר של הקיבוץ, הנובע מחברותו בקיבוץ או הקשור בכך ימסר להכרעתם של מוסדות התנועה..."

 

במקרה דנן, המבקש הינו במעמד של חבר באגודה ואשתו הינה תושבת הנשואה לחבר הקיבוץ.

 

 

ההבחנה בין בוררות לפי חוק הבוררות לבין בוררות סטטוטורית על פי הפקודה-

 

בוררות על פי פקודת האגודות השיתופיות 1933:

47. סעיף 52 (1) לפקודה קובע כדלקמן:

 

"יכולה אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות, בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה בין על ידי הרשם ובין באופן אחר".

 

סעיף 52 (2) קובע:

 

אם קבעו תקנות האגודה שיש להביא בפני הרשם לשם הכרעה כל סכסוך או סוג או סוגים של סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה אשר יתגלעו -

(א)       בין חברים, מי שהיו חברים ואנשים התובעים באמצעות חברים, מי שהיו חברים וחברים שמתו, או

(ב)       בין חבר, מי שהיה חבר או אדם התובע באמצעות חבר, מי שהיה חבר או חבר שמת, ובין האגודה, הועד שלה או כל פקיד או סוכן של האגודה, או

(ג)       בין האגודה או הועד שלה ובין כל פקיד או מורשה של האגודה, או

(ד)       בין האגודה ובין כל אגודה רשומה אחרת,

הרי משקיבל הרשם את הבקשה לישוב הסכסוך רשאי הוא -

(א1)     ליישב את הסכסוך בעצמו, או

(ב1)     בכפוף לתקנות שתיקבענה, להעבירו לבורר או לבוררים.

 

48. אכן רוב האגודות קובעות בתקנונן הוראה ליישוב סכסוכים באגודה בדרך של בוררות בפני בורר המתמנה על ידי מכוח הוראת סעיף 52 (2) לפקודה. המערכת הקואופרטיבית מעוניינת שסכסוכים בינה לבין חבריה ייפתרו עד כמה שניתן בתוך המערכת הפנימית וזאת משתי סיבות עיקריות:

·        סיבה כלכלית- עדיף להוציא את הסכסוך בין החברים מחוץ למערכת המשפטית ולהגיע להליכי שיפוט מהירים וזולים יותר.

·        סיבה ערכית- עדיף לפתור את הסכסוך על ידי מי שמעורה בחיי הקואופרציה ומתמצה טוב יותר בעקרונותיה.

49. חלק גדול מהתקנונים הקיימים מפנה אלי את נושא הסכסוך לצורך מינוי בורר על פי סעיף 52 (2) ואחרים קובעים דרך שונה כמו פנייה לתנועה המיישבת, למשפט החברים של ההסתדרות או למזכירות הקיבוץ.
50. כאשר הסעיף בתקנון מפנה ליישוב סכסוך על ידי בורר המתמנה על ידי, מוצא כעניין שבשגרה כתב מינוי על פי סעיף 52 (2) לפקודה. זוהי בוררות סטטוטורית.
51. לעומת זאת, בעת פנייה למינוי בורר על פי סעיף 52 (1) מוצא כתב מינוי בו נכתב כי הבוררות תתקיים על פי חוק הבוררות. פסק בורר כזה יש לאשרו או לבטלו בבית המשפט המחוזי, הכל כאמור בחוק הבוררות התשכ"ח- 1968.
52. במקרה של בוררות על פי סעיף 52 (2) הסמכות נתונה בידי לברר את הסכסוך בעצמי או להעבירו לבורר שימונה על ידי. ברוב רובם של המקרים, הנני נוהג להפנות את הצדדים לסכסוך לבורר המתמנה על ידי הדן לפי הוראות הפקודה ותקנותיה ולא על פי חוק הבוררות.
53. הפסק הניתן על ידי הבורר טעון את אישורי הסופי וניתנת לצדדים אפשרות לערער בפני על הפסק. פסק דין שניתן על ידי בערעור הינו סופי ובעל תוקף של פסק דין של בית משפט מחוזי, שאין עליו עוד ערעור וניתן להוציאו לפועל בתור שכזה, סעיף 52 (5) לפקודה.
54. עם זאת, תנאי מוקדם לניהולה של בוררות על פי סעיף 52 (2) הוא קיומה של הוראה מפורשת בתקנון האגודה הקובעת הפנייה לבוררות על ידי רשם האגודות.
55. ראה ה"פ (ירושלים) 459/98 - רמת רזיאל ואח' נ' הראל יוסף .תק-מח 99(4), 687.

"הבסיס המשפטי לקיום בוררות מכוח חוק הבוררות הוא הסכם בין הצדדים (סעיף 1 לחוק הבוררות). הבסיס המשפטי לקיום בוררות מכוח סעיף 52 לפקודה הוא הכללת הוראות בתקנון האגודה בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה - בין על ידי הרשם ובין באופן אחר. (סעיף 52 (1) ו- (2) לפקודה)".

 

56. אולם האם יכולים צדדים, חבר והאגודה, להסכים ביניהם למסור ההכרעה בסכסוך שביניהם לידי, במסגרת סעיף 52 (2). שאלה זו התעוררה בבג"צ 377/83 כפר יעבץ נגד הרשם ואחרים (לא פורסם).

 

"תנאי מוקדם להפעלת סמכותו של הרשם על פי סעיף 52 (2) לפקודה הוא כי תקנות האגודה יכללו הוראה המתירה להפעיל את מנגנון השיפוט הנ"ל. ומאחר ובתקנות העותר, אין הסמכה לפנות לרשם ליישוב סכסוכים לא היה בסמכותו לפעול במסגרת סעיף 52 (2) לפקודה כפי שפעל". (ההדגשה שלי- א.ז).

 

57. על הלכה זו הסתמך בית המשפט המחוזי באותו עניין שם קבע כבוד השופט חריש:

 

"משהורה בית הדין הגבוה לצדק על דעת בעלי הדין שניהם, כי הבוררות שביניהם לפי הסכם הבוררות מיום 4.1.82 איננה בוררות סטטוטורית לפי סעיף 52, אלא שזו בוררות שעל תוקפה או בטלותה יש לפסוק לפי חוק הבוררות ועל-פי דיני החוזים, נפלה כאילו איצטלת הסמכות המיוחדת והמופלגת מעל כתפיו של הרשם. מבחינת דיני הבוררות אין אותו מאן דהוא שהצדדים נוקבים בשמו כמי שמוסמך למנות להם בורר- זיהה את פלוני שנקבו בשמו או אדם נושא תפקיד ... רשאי לעשות בעת ובעונה אחת שני דברים מנוגדים. גם לשמש בורר הוא עצמו כמעיין בורר לשעה, וגם למנות בורר אחר להכרעת הסכסוך כולו. זאת אף אם הורו הצדדים בהסכם שנעשה ביניהם. כי מי שעתיד למנות להם בורר רשאי גם לשמש הוא עצמו כבורר..."

 

58. כעולה מבג"צ כפר יעבץ ניתן ללמוד, כי במידה ואין בתקנון האגודה הוראה המפנה את יישוב הסכסוך שבין החבר לאגודה, לרשם האגודות על מנת שימנה בורר, הרי שאינני רשאי לקנות סמכות שאין מקורה בתקנון ולמנות בורר על פי סעיף 52 (2).
59. וראה רע"א 853/91 גדעון בקל נגד אגודה שיתופית נהלל פ"ד מה (4) 775 :

 

"על פרשנות הסכם בוררות חלים אותם כללים החלים על פרשנות חוזים, כשמרכז המאמץ השיפוטי הוא ניסיון לדלות את כוונת הצדדים מתוך ההסכם עצמו. אך לעתים, כשלשון החוזה אינה חד-משמעית, ניתן להיעזר בראיות חיצוניות על נסיבות עריכת הסכם הבוררות וכן על כוונת הצדדים. הצדדים להסכם בוררות בחרו למסור את הסכסוך ביניהם לבוררות. לפיכך, בבואו לפרש את הסכם הבוררות ולברר את כוונת הצדדים לו, יעדיף בית המשפט את קיום שטר הבוררין על ביטולו ואת יישוב הסכסוכים בין בעלי הדין במסגרת הבוררות על פני הפנייתם לבית המשפט..."

 

"...כשצדדים ממנים את פלוני כבורר מוסכם, תוך נקיבה בשמו, ההנחה היא שהם היו מעוניינים שבורר זה הוא שיפסוק בעניינם. אך עובדה זו כשלעצמה אין בה ללמד על כוונתם שלא ניתן יהיה למנות בורר חליף אם יתברר שהבורר שנבחר על-ידיהם אינו מעוניין או אינו מסוגל למלא את התפקיד שהצדדים יעדו לו. יתר-על-כן, אפילו נבחר פלוני כבורר בשל אמון מיוחד שהצדדים רחשו לו, בכך בלבד אין לשכנע שהכוונה הייתה שאותו בורר, והוא בלבד, ישמש בורר. כשכוונת הצדדים לייחד לבורר מסוים, ולו בלבד, את הסמכות לשמש בורר, יש לצפות ולהניח שהם יציינו זאת בדרך כלל במפורש.

                                               

60. כאן המקום להדגיש. מאז ומתמיד הנני נוהג להפנות צדדים לסכסוך, לבוררות על ידי בורר המתמנה על פי סעיף 52 (2). במידה ואין הוראה בתקנון האגודה המפנה לבוררות על פי סעיף 52 (2), הנני ממנה בורר אך ורק על פי חוק הבוררות התשכ"ח- 1968 וכך גם מתנהל ההליך כולו. במקרה זה סמכותי היא אך ורק למינוי הבורר.
61. כך גם נוהגים בתי המשפט השונים כאשר מוגשות בפניהם תביעות על ידי צדדים החברים באגודה השיתופית, מעבירים אלי את התיק והנני ממנה בורר על פי חוק הבוררות.
62. במקרה היוצא מן הכלל בו אין הפניה בתקנון לבוררות בפני רשם האגודות והצדדים בכל זאת מעוניינים בבוררות על פי הפקודה, עליהם לכתוב זאת במפורש בהסכם הבוררות עליו הם חותמים בדיון הראשון בפני הבורר.
63. בתי המשפט השכילו כי הדרך הראויה ביותר ליישוב הסכסוכים בין החברים באגודה השיתופית, היא הדרך בה הנני ממנה בורר על פי סעיף 52 (2).
64. לאור אופיין המיוחד של האגודות השיתופיות מצא המחוקק לנכון ולמועיל, להעניק למוסד הרשם סמכויות נרחבות, מנהליות ושיפוטיות גם יחד המקיפות את כל חיי האגודה השיתופית משלב הרישום ועד שלבי המחיקה והפירוק.
65. כמו כן, היכרותו הרבה של מוסד רשם האגודות את הענף המיוחד בו הוא פועל עמדה גם כן לנגד עיני המחוקק. הפעלת הסמכות המוענקת לי בפירוק אגודה ובבוררות הינה סמכות שיפוטית ייחודית, אשר מסגרת ההתערבות של בית המשפט בהן מצומצמת למדי. כך בבג"צ 3815/92 פיין נגד רשם האגודות פ"ד מז (2) 424.
66. אציין עוד, כי מינוים של כל הבוררים במשך ההליך כולו, היה על פי סעיף 52 (2) לפקודה, כפי שהוצא על פי כתב המינוי. בכתב המינוי האחרון שהוצא על ידי עו"ד לאה רוזנטל הממנה את עו"ד נמרוד טפר כבורר, נכתב כדלהלן:

 

"עליך לדון ולהחליט בסכסוך בהתאם להוראות סעיף 52 (2) לפקודה ולתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב 1972..."

 

ועוד, בהזמנת הצדדים לדיון בפניו מיום 04/12/04, מזמן הבורר את הצדדים לדיון כאשר בכותרת ההזמנה נאמר:

 

"הזמנת הצדדים לישיבת בוררות לפי תקנה 4 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב 1972.

 

67. גם בסופו של פסק הבוררות בסעיף 14 לפסק, מפנה הבורר את תשומת לב הצדדים לכך שקיימת להם זכות ערעור בפני, תוך 10 ימים ממועד קבלת הפסק.
68. נראה כי רבות היו האפשרויות שעמדו לרשות המבקשים לעצור את ההליך עוד בתחילתו או לחלופין להבהיר את עמדתם במשך ההליך, בקשר להחלת הפקודה ותקנותיה על הליך הבוררות בעניינם, אך אלו לא טרחו ולא עשו דבר בנידון.
69. מדברים אלו ברור כי במהלך כל הבוררות היה ברור למבקשים כי הליך הבוררות מתנהל על פי סעיף 52 (2) לפקודה.

 

בחינתו של ההסכם בין הצדדים על פי דיני החוזים-

70. המסמך העיקרי בו באו לידי ביטוי כוונות הצדדים הינו בהסכם "בקשה ליישוב סכסוך בדרך של בוררות על ידי רשם האגודות", שנערך ונחתם על ידי הצדדים.
71. אין חולק כי כבר בראשית ההסכם מצוין, כי סלע המחלוקת שעיקרו תביעות הדדיות לתשלומים בין הצדדים, נמשך למעלה מ- 3 שנים ועד אז ללא כל התקדמות בנושא. דבר זה מלמד, כי גם הצדדים היו ערים לכך שתיקון הוראת התקנון המעבירה סכסוך בין חברים לקיבוץ לבוררות בפני בורר המתמנה על ידי, תביא לפתרון בעייתם.
72. הסכם זה דינו כדין חוזה בין הצדדים המשקף את מפגש רצונותיהם. על אומד דעתם של הצדדים נקבע על ידי הנשיא (דאז) אהרון ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ פ"ד מט (2) 265 (להלן- "הלכת אפרופים"):

 

"...חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ממקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו (ההדגשה שלי- א.ז).

 

73. אומד הדעת האמור אינו אומד דעת של אחד הצדדים, אלא אומד דעתם המשותפת או לפחות כוונה סובייקטיבית של אחד הצדדים שהצד השני היה מודע לו.
74. פרשנות תכליתית לסעיף 4 להסכם אינה מלמדת כי אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים הייתה שונה זו מזו. אדרבא, אומד דעתם של הצדדים נלמד משאר סעיפי ההסכם המבטאים היטב את טיב מערכת היחסים בין הצדדים.
75. הצדדים בעצמם מודעים כי אילו הייתה הוראה בתקנון האגודה המפנה אותם במקרה של סכסוך לבוררות על ידי בורר המתמנה על ידי, כפי שנעשה ברוב האגודות השיתופיות, שאלת הסמכות לדון בערעור על פסק הבורר הייתה נפתרת. זאת ניתן ללמוד מהאמור בסעיף 4 להסכם.
76. עוד נקבע בהלכת אפרופים לעיל, כי על פי הוראת סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973:

 

"...כמצוות סעיף 25(א) לחוק, בסתירה בין אומד דעתם המשתמע מתוך החוזה לבין אומד דעתם הנלמד מתוך הנסיבות - יד הראשון על העליונה".

 

77. הוסיפו הצדדים ואמרו כי כמעט ועלה בידם להביא לשינוי האמור אלא שקבלת השינוי בקרב האסיפה הכללית נכשלה עקב אי קיום הרוב הנדרש באסיפת החברים.
78.  ועוד בסעיף 5 להסכם נאמר:

 

"על אף זאת אנו פונים במשותף ומבקשים לאשר לנו לקיים את הבוררות בפניכם כדי שנוכל להתקדם ולפתור בהקדם את המחלוקת שבינינו. (ההדגשה שלי- א.ז).

 

79. מכאן שפרשנותו של סעיף 4 להסכם האמור יכול ותתפרש בכפל משמעות. מחד, ניתן לומר כי הצדדים מודעים לעובדה שאין בתקנון הוראה המפנה ליישוב סכסוכים לרשם על מנת שזה ימנה בורר על פי סעיף 52 (2) לפקודה ולכן נכתב בהסכם :

 

"ועד הנהלת הקיבוץ החליט כבר אשתקד לתקן את סעיף 113 לתקנון האגודה כך שיאפשר בוררות בין חבר לקיבוץ גם אצל רשם האגודות". (ההדגשה שלי - א.ז)

 

לפיכך, ניתן ללמוד כי במצב הנוכחי אין בתקנון האגודה הוראה המפנה ליישוב סכסוכים אצל הרשם ושינוי התקנון בעתיד יביא לתיקון המצב בכך שתהיה בו הוראה להפניית סכסוכים גם אצל הרשם. מובן אם כן כי כוונתם היא שימונה בורר על פי סעיף 51 (1), דהיינו בורר שידון על פי הוראות חוק הבוררות.

80. מאידך, ניתן ללמוד מהאמור בסעיף 4 להסכם ובאמור בסעיף 5 בו, כי הצדדים מודעים למצב הנוכחי אך בכל זאת מבקשים למנות להם בורר על פי סעיף 52 (2) . זאת כנלמד מסעיף 5 להסכם :

 

"על אף זאת אנו פונים במשותף ומבקשים לאפשר לנו לקיים את הבוררות בפניכם..." (ההדגשה שלי- א.ז).

 

81. נראה כי מההסכם האמור קשה ההבחנה במציאת הדרך בה ביקשו הצדדים לילך. מחד, ניתן לומר כי בגלל המצב הנוכחי הם מבקשים למנות להם בורר על פי הוראות חוק הבוררות ומאידך ניתן לומר, כי למרות המצב הנוכחי הם מבקשים שימונה להם כבר עכשיו בורר מכוח הוראת סעיף 52 (2) לפקודה, אף על פי שאין בתקנון האגודה הוראה שכזו.
82. אלא שההסכם נעדר את התנאים הבסיסיים לקיומה של הסכמה זו. אין בהסכם ביטוי הולם לגמירות הדעת של הצדדים ולמסוימות הנדרשת, בדבר ההליך בו יתברר הסכסוך שביניהם.

 

 

סוף דבר-

                                 א.         הכלל הוא על פי ההלכה הפסוקה כי לרשם קמה סמכות למנות בורר על פי הפקודה, רק כאשר קיימת בתקנון האגודה הוראה מפורשת בדבר פנייה לרשם בנדון.

                                 ב.         במקרים בהם אין הפניה מפורשת כאמור היינו: כאשר התקנון מורה על "כל דרך אחרת", כאמור בסעיף 52 (1) לפקודה או כאשר מדובר במינוי בבדרך של סמכות שיורית על פי סעיף 2 א לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) התשל"ב- 1972 או כאשר ישנה הפניה לרשם מערכאות שונות בבתי המשפט האזרחיים.

      בכל המקרים האמורים בסעיף זה, הרשם ימנה בורר תמיד על פי חוק       הבוררות התשכ"ח- 1968 וסמכות הרשם היא למינוי הבורר בלבד.

                                  ג.          במקרים בהם אין הוראה בתקנון האגודה המפנה ליישוב סכסוכים לרשם, אולם הצדדים מעוניינים בכל זאת כי הליך הבוררות יתנהל על פי סעיף 52 (2) לפקודה, על הצדדים לחתום על "הסכם בוררות". בהסכם זה על הצדדים לקבוע כי הליכי הבוררות והדין שיחול על הבוררות עצמה יהיו על פי סעיף 52 (2) לפקודה.

                        רק במקרים אלו תתנהל הבוררות על פי הוראת סעיף 52 (2) לפקודה                    למרות שאין הוראה מתאימה בתקנון האגודה.

 

 

83. הצדדים פנו אלי בכתב וביקשו כי אמנה בורר. לכל אורך ההליך היה ברור כי הבוררות תתנהל על פי הפקודה. לטעמי, טענתם של המבקשים לחוסר סמכותי לדון בערעור על פסק הבורר נגועה בשיהוי בלתי סביר.
84. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי ההסכם שבין הצדדים לא הגיע לכדי המסוימות הדרושה, כדי לקבוע כי בכוונת הצדדים היה לבחור בהליך בוררות על פי הוראת סעיף 52 (2).
85. משכך, והואיל ותקנון הקיבוץ נעדר בסיס משפטי להפניית סכסוך על פי סעיף זה, הנני נעדר סמכות לדון בערעור על פסק הבורר.
86.  
87. 5129371
88. 54678313למשיבים שמורה הזכות לפנות לבית המשפט על מנת לאשר או לבטל את פסק הבורר, הכל כאמור בחוק הבוררות - התשכ"ח- 1968.
89. אין צו להוצאות.

 

ניתן היום 15/07/07 בהיעדר,       

אורי זליגמן, עו"ד