טענות כנגד אופן ניהול הליך הבוררות וכן בקשה להחזיר את הדיון בפני בורר אחר

יהודית פלביץ סילנר נ' תלמי יפה מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע''מ

בפני רשם האגודות השיתופיות

תיק מס' 697/386/05

בעניין:

1. יהודית פלביץ סילנר ת.ז 50140672

מושב תלמי יפה, ד.נ חוף אשקלון 79120

טל: 03-5479099 פקס: 03-5479098

נייד: 052-8331449

(להלן- "התובעת 1" או "יהודית").

2. דוד סילנר, ת.ז 045303641

מושב תלמי יפה, ד.נ חוף אשקלון 79120

טל: 08-6726720, פקס: 08-6752292

נייד: 052-3793793.

(להלן- "התובע 2 " או "דוד")

המערערים

-נ ג ד-

תלמי יפה מושב שיתופי להתיישבות

חקלאית בע"מ, אגו"ש 57-000697

ע"י ב"כ עוה"ד עוזי סלמן ואח'

מסמטת בית השואבה 6, תל אביב 65841

טל: 03-5609393 פקס: 03-5607176.

( להלן- " הנתבעת" או "המושב")

המשיבה

החלטה

רקע

ביום 21.09.05 הגישו המערערים 1 ו-2 בקשה למינוי בורר בסכסוך בניהם לבין המשיבה, ולשם כך מונה ביום 07.11.05 עו"ד איתן מימוני כבורר יחיד לדון בסכסוך.

ביום 05.03.06 נתן הבורר עו"ד איתן מימוני פסק בורר.

ביום 16.03.06 הגישו המערערים 1 ו- 2 ערעור על פסק הבורר עו"ד איתן מימוני.

ביום 08.05.06 ניתנה החלטה כי על הצדדים להגיש את עיקרי טיעוניהם ונקבע דיון ליום 15.06.06.

ביום 08.06.06 הגישו המערערים עיקרי טעון מטעמם.

ביום 24.05.06 הגישה המשיבה את התייחסותה להשגה.

ביום 06.07.06 הגישו המערערים תיקון ועדכון לכתב הערעור.

ביום 16.07.06 הגישה המשיבה את עיקרי הטעונים מטעמה.

ביום 23.07.06 התקיים דיון בפני בנוכחות הצדדים.

הערעור שבפני הנו על פסק הבורר עו"ד איתן מימוני שניתן ביום 05.03.06.

העובדות

המערערים, בני זוג לשעבר התקבלו לחברות במושב השיתופי לפני כ 30 שנה, כמשפחה אחת, התגוררו בבית מגורים שהועמדו לשימושם על ידי המושב, לפני מספר שנים.

לאחר שהתקבלה במושב ההחלטה בדבר שיוך דירות לחברים, התגרשו המערערים זה מזה, דוד המשיך להתגורר בבית המערערים ואילו יהודית עברה להתגורר בבית מגורים קטן שהוקצה לה על ידי המושב השיתופי . הכול בהתאם להחלטת אסיפת חברים מיום 27.08.98 בדבר דיור לזוג מתגרש, דוד שנשאר להתגורר בבית המגורים של המשפחה נדרש לשלם שכ"ד בגובה של 300 ש"ח לחודש.

המושב השיתופי החל בדיונים בדבר שיוך דירות לחבריו בשנים 1995- 1996 כאשר באסיפת החברים ביום 23.09.98 הוחלט כי המושב יפעל להעביר את זכויותיו בבתי מגורי החברים, על שם החברים (להלן: "שיוך הבתים") והכול על פי התנאים והעקרונות שיוחלט עליהם באסיפה הכללית.

החלטת האסיפה התקבלה בהתבסס על החלטת מינהל קרקעי ישראל(להלן:"ממ"י)

692 מיום 23.01.95 והוראות אגף 41 מיום 12.03.95.

במסגרת הליך שיוך הבתים הזמין המושב השיתופי וקיבל ביום 30.07.98, חוות דעת שמאית של השמאי מר גדעון קרול, אשר העריך את שווי בתי החברים בסך שבין 155.000$, שומה זו נערכה ל 4 טיפוסי בתים והיא איננה שומה פרטנית לכל בית (להלן: "שומת קרול").

המושב הגיש תוכנית איחוד וחלוקה של שטח המגורים ותכנית זו שמספרה 5/123/03/6 אושרה ביום 06.08.03 ( להלן: "התב"ע "), על פי התב"ע חולק שטח המגורים למגרשים בשטח של כ 750 מ"ר כל אחד ובכל מגרש ניתן לבנות בית מגורים לרבות שטחי שירות בשטח של כ 300 מ"ר.

לצורך שיוך הבתים לחברים תוקן תקנון המושב השיתופי אשר קיבל אישור כדין ביום 27.07.03.

על פי התקנון כל חבר זכאי לחצי בית גדול ולחצי מגרש, בערך כספי הממוצע שיקבע( סעיף 56 ב' 3 לתקנון). הערך הכספי הממוצע יקבע על ידי ערכי השמאות של כל הבתים ומגרשיהם על פי הערכת שמאי( סעיף 56 א1 לתקנון). כל חבר שהערך השמאי של ביתו נמוך מהממוצע זכאי לשלם תשלום יחסי מופחת וחבר שערך ביתו גבוהה מהערך הממוצע ישלם תשלום יחסי נוסף. עוד נקבע בתקנון כי כל חבר זכאי לקבל מהמושב ערך 1/50 משווי מחצית בית ומחצית מגרש בערך ממוצע, עבור כל שנת וותק במושב. תשלומים שעל חבר לשלם בשל זכויות חסרות ישולמו מתוך זכויותיו של החבר בקרן הגמלה ובקרן העזיבה וכן בכסף מזומן שישלם

טענות המערערת – (יהודית) בפני הבורר

1. במסגרת חישוב תשלומי האיזון בין החברים, העריך שמאי המושב השיתופי, מר בן יוסף את הנכס (בית ומגרש) מספר 342 בו מתגוררת יהודית בסך 151.769 $ נכון ליום 16.03.03. אחרי הגשת השגותיה של יהודית, הפחית מר בן יוסף את השומה לסך של 100.639$. מתוך סכום זה שווי המגרש לבדו( 750 מ"ר) כ- 90.000$. בנוסף קבע מר בן יוסף כי על המערערת לשאת בעתיד בתשלומים נוספים של 4.000$ לממ"י וכן 12.000$ בעבור שיפור תשתיות, וכי שווי המבנה לבדו הוערך על ידי מר בן יוסף בסך של 10.639$.

2. המערערת פנתה לשמאי מטעמה מר זאב כהן אשר קבע כי שווי השוק של הנכס, נכון ליום השומה, 10.03.05, עומד על 62.000$- 70.000$ סכום זה כולל הוצאות עתידיות עבור שיפור תשתיות בסך 29.000$. שווי המבנה לבדו הוערך על ידי מר זאב כהן במחיר 0, שכן על פי הערכתו מדובר במבנה להריסה.

3. מתוך חוות דעתו של השמאי מטעם המערערת עולה כי המושב השיתופי גובה תשלום עבור המגרש וזאת בניגוד להוראת אגף חקלאי בממ"י מספר 41 מיום 12.03.95 לפיה האגודה רשאית לגבות במסגרת שיוך הבתים לחברים, רק עבור ערך המבנה והוצאות פיתוח בלבד.

המערערת ביקשה להורות למושב השיתופי שלא לחייבה בכל תשלום שהוא למעט מחיר הוגן של בית המגורים בצירוף הוצאות פיתוח ללא רכיב המגרש לחילופין, לקבוע מחיר שוק כלכלי הוגן לבית ולמגרש בהתחשב בעלויות העתידיות הצפויות לה כרוכשת (תשלומים לממ"י מיסים, שיפור תשתיות) כמו כן תובעת המערערת כי כל ההוצאות בהן נשאה בהליך הבוררות יקוזזו מכל תשלום למושב השיתופי שעליה לשאת במסגרת הליך שיוך הבתים.

טענות המערער- (דוד) בפני הבורר

1. במסגרת חישוב תשלומי האיזון בין החברים במסגרת חישוב תשלומי האיזון בין החברים, העריך שמאי המושב השיתופי מר בן יוסף את הנכס( בית ומגרש) מספר 312 בו מתגורר דוד בסך 167.970 $ נכון ליום 16.03.03.

2. אחרי הגשת השגותיו של דוד, הפחית מר בן יוסף את השומה לסך של 130.523 $ מתוך סכום זה שווי המגרש לבדו( 750 מ"ר) כ- 90.000$. בנוסף קבע מר בן יוסף כי על המערער לשאת בעתיד בתשלומים נוספים של 4.000$ לממ"י וכן 12.000$ בעבור שיפור תשתיות, וכי שווי המבנה לבדו הוערך על ידי מר בן יוסף בסך של 40.523$

3. המערער פנה לשמאי מטעמה מר זאב כהן אשר קבע כי שווי השוק של הנכס, נכון ליום השומה, 10.03.05, עומד על 62.000$- 70.000$ סכום זה כולל הוצאות עתידיות עבור שיפור תשתיות בסך 29.000$. על שווי המבנה לבדו, המערער אינו חולק והוא מקבל את הערכת השווי של שמאי המושב השיתופי, מר בן יוסף, בסך של 40,523 $.

4. מתוך חוות דעתו של השמאי מטעם המערער עולה כי המושב גובה תשלום עבור המגרש וזאת בניגוד להוראת אגף חקלאי בממ"י מספר 41 מיום 12.03.95 לפיה האגודה רשאית לגבות במסגרת שיוך הבתים לחברים, רק עבור ערך המבנה והוצאות פיתוח בלבד.

5. המערער מבקש להורות למושב השיתופי שלא לחייבו בכל תשלום שהוא למעט מחיר הוגן של בית המגורים בצירוף הוצאות פיתוח ללא רכיב המגרש לחילופין, לקבוע מחיר שוק כלכלי הוגן לבית ולמגרש בהתחשב בעלויות העתידיות הצפויות לו כרוכשת (תשלומים לממ"י מיסים, שיפור תשתיות), כמו כן תובעת המערערת כי כל ההוצאות בהן נשאה בהליך הבוררות יקוזזו מכל תשלום למושב השיתופי שעליה לשאת במסגרת הליך שיוך הבתים.

טענות שני המערערים בפני הבורר בכתב השלמה לטענותיהם

על פי סעיף 54ב' לתקנון המושב הם זכאים כל אחד למחצית בית גדול ומחצית מגרש בערך כספי שיקבע. הכללת החצי השני על ידי המושב בתחשיבי האיזון נעשתה בניגוד לתקנון ובדרך זו "מכר" למערערים את החצי השני בניגוד לתקנון, בניגוד להחלטת ממ"י והרבה מעבר

טענות המשיבה בפני הבורר

1. בהתאם לתקנון המושב השיתופי, מחויב המושב השיתופי לספק את צרכי החברים תוך שמירה על עקרונות של זכויות שוות בתנאים שווים בהתאם לכללים ולסדרי ביצוע שהאגודה קובעת מעת לעת ובהתאם, כאשר החליטה האגודה על שיוך בתי מגורים לחברים הוספו לתקנון סעיף 53 – 59 אשר הסדירו את הכללים בדבר שיוך הבתים לחברים.

2. בהתאם לכללים שעל פי התקנון, נקבע כי כל חבר זכאי למחצית המגרש ומחצית בית מגורים ומכיוון שערכי הבתים והמגרשים אינם שווים, ועל מנת להביא לחלוקה שוויונית, מאוזנת וצודקת נקבע מנגנון איזון על פי שני פרמטרים עיקריים, הערכת שווי השוק של בתי המגורים, לרבות שווי המגרשים, וכן זכויות הוותק של החברים, האיזון נעשה בין החברים לבין עצמם כאשר חברים שקבלו נכס השווה בערכו יותר מהממוצע, ישלמו שווי העודף לקופת האיזון, אשר תפצה את החברים שקיבלו נכסים בשווי נמוך מהשווי הממוצע, באופן שבסופו של חשבון יאופס חשבון האיזון.

3. מתוך השווי של הבית והמגרש הופחת סכום של 50% כהנחה וכן עוד 1/50 מהשווי בגין כל שנת וותק, בנוסף זכאי כל חבר להנחה נוספת קבועה בסך של 29.500 ₪ , מתוך הסכום הנותר לתשלום, יקוזז תחילה זכויותיו הצבורות של החבר בקרן לגמלה (קרן 30 וקרן 40) וככל שנותרה יתרה לתשלום, על החבר לשלמה לקופת האיזון.

4. כספים שיצטברו בקופת האיזון יחולקו לחברים אשר שווי הבית והמגרש שקיבלו לאחר קיזוז ההנחות השונות יפחת משווי הממוצע.

5. במקרה של המערערים, אשר בנסיבות גרושיהם, מקבלים כל אחד בית שלם, הרי שעבור המחצית הנוספת משלמים הם את מלוא ערך המחצית הבית והמגרש.

6. המושב אינו גובה כל תשלום לא עבור המגרש, ואף לא עבור הבית ושווי הפיתוח, הגם שעל פי החלטת ממ"י מותר למושב לגבות תשלומים עבור הבית והפיתוח, כל התשלומים המשולמים נועדו לתשלום לחברים אחרים לצורך שנירה על עקרון השוויון.

7. לו, לא היה מדובר בבני זוג גרושים שכל אחד מהם מקבל מגרש ובית, הרי שלא היו צריכים לשלם תשלומים נוספים עבור שיוך בית אחד לשניהם, מלבד קיזוז בכום קטן מקרן הגמלה.

תוצאות פסק הבורר

1. לדחות את תביעת התובעים במלואה.

2. התובעים ישאו בהוצאות הבוררות וככל שהוצאות אלו שולמו ו/או ישולמו על ידי המושב , יהא רשאי המושב לקזזן מכרטיס התובעים אצלו.

3. כן ישא כל אחד מהתובעים בהוצאות המושב בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ.

4. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק הבורר בתוך 10 ימים בפני רשם האגודות השיתופיות.

טענות הצדדים בפני

טענות המערערים 1 ו- 2 במשותף בפני.

1. המערערים מעלים בפני טענות כנגד אופן ניהול הליך הבוררות וכן בקשה להחזיר את הדיון בפני בורר אחר .

2. הבורר פסל את זכותם לערער על הערכות השווי אשר הוצגו על ידי השמאים מטעם המשיבה.

3. הפרת החלטת מינהל מקרקעי ישראל מספר 692 על ידי המשיבה.

4. הפרת תקנון האגודה, על ידי המשיבה , באופן בו יושם מנגנון האיזון לגבי המערערים.

5. ביום 06.07.06 הגישו המערערים עדכון ותיקון לטענותיהם. לטענותיהם מיום 06.06.06 בו הם מתקנים, " במקום תהליך הבוררות בס' 15 עמוד 5 כתוב.... צריך להיות תהליך השמאות...."

עיקרי טענות המשיבה בפני

1. טענות המערערים כנגד ניהול הליך הבוררות והבקשה להחזיר את הדיון לפני בורר אחר, הנן חסרות כל בסיס עובדתי או משפטי נראה לעין , הן נגועות בחוסר תום לב ואחת דינן, להידחות.

2. הליך הבוררות נוהל בהסכמה מלאה של הצדדים תוך שכל דרישות ובקשות המערערים , ואף מעבר לכך , נענו בחיוב על ידי הבורר.

3. חוות הדעת שהוגשה מטעם המערערים איננה רלוונטית ולו מהטעם הפשוט שזו נעשתה במנותק לחלוטין מתקנון המושב ומהעקרונות שהנחו את שמאי המקרקעין של המושב.

4. הטענה להפרת החלטת מינהל מקרקעי ישראל מספר 692 נשמעה לראשונה על ידי המערערים בעת הגשת תביעתם.

5. לטענת המערערים כי המושב הפר את תקנון האגודה , טוענת המשיבה כי "הפוסל במומו פסול", המערערים מנסים לאחוז בחבל בשני קצותיו, ואם היה לו קצה נוסף ככל הנראה היו מנסים לאחוז גם בו, מצד אחד טוענים המערערים כי לאור החלטת ממ"י 692 לא ניתן לבצע מנגנון של איזון פנימי כלל ועיקר. מצד שני מנסים המערערים לפרש באופן מעוות, חסר כל בסיס, את אותו מנגנון איזון בהוראות תקנון האגודה על מנת להגיע בסופו של יום לתוצאה המוזרה לפיה עליהם לשלם למושב רק מחצית ממה ששניתן לגבות על פי החלטת ממ"י 692. במילים אחרות לא די בכך שאין לבצע איזון פנימי בין חברי המשיבה בעטייה של חלוקת נכסיו אלא שיש לגבות מהם כבודדים, כל אחד עבור בית המגורים המועבר לו, רק מחצית ממה שיש לגבות משני חברים המקבלים אף הם בית מגורים אחד.

לאחר שהצדדים הופיעו בפני ועיינתי בחומר שלפני הניני מחליט כדלקמן:

ביום 23.07.06 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים.

הליך זה שבפני החל עת ביקשו המערערים 1 ו-2 ביום 21.09.05 בקשה למינוי בורר בסכסוך בניהם לבין המשיבה, על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן:"הפקודה") להכרעת הסכסוך שהתגלע בין המערערים למשיבה, לשם כך מונה ביום 07.11.05 עו"ד איתן מימוני כבורר לדון בסכסוך.

מעיון בחומר שלפני עולה כי מערערת 1 שלחה לבורר ביום 24.11.05 מסמך החתום על ידה, בו הביעה המערערת הסכמתה להליך הבוררות, כך גם עולה מהמסמכים הנוספים המצויים בפני, כי המערערים הגישו ראיותיהם וכתב הגנה מטעמם לפני הבורר. ולא הלינו כנגד כל הליך או על התנהגות הבורר. מכאן שהמערערים נתנו הסכמתם להליך לפני הבורר.

עוד עולה מהחומר שלפני כי גם לאחר יום 25.12.05 מועד בו התקיים דיון בפני הבורר ניתנה הזדמנות למערערים, להציג ראיותיהם בפני הבורר.

ביום 04.01.06 ניתן פסק בורר בהליך ממושך זה.

ביום 16.03.06 הגישו המערערים 1 ו- 2 ערעור בפני על פסק הבורר עו"ד איתן מימוני.

מעיון בערעור שבפני, עולה כי טענות המערערים בערעור, כבר נדונו בהליך הבוררות, יחד אם זאת מבקשים היום המערערים, להביא את עניינם לדיון חוזר בפני בורר אחר, היות והשגותיהם הנן לא רק במישור הפרוצדוראלי אלא גם במישור הענייני וכי הם חולקים מהותית על פסק הבורר.

טענת המערערים לאופן ניהול הליך הבוררות ובקשתם להעברת הדיון לבורר אחר

המערערים טוענים כי :

" כבוד הבורר מימוני קיים ישיבה אחת עם הצדדים, בתאריך 25.12.05 .

בתחילת הישיבה הציג כבוד הבורר מימוני את הבנתו כי כל הקשר למחיר המגרשים , נושא שהוא לב הסכסוך , ניתן להוציאו מכלל הדיון כי להבנתו גם כתב ההגנה תומך בעמדת התובעים שגביית תשלום בגין המגרשים על ידי הנתבעת עומדת בסתירה להחלטת ממ"י 692."

מעיון בחומר שבפני לא מצאתי תימוכין לאמירות אלו אותן מייחסים המערערים לבורר.

מאידך המערערים בכתב הערעור מודים בעצמם, כי הסכימו למתן החלטה על סמך המסמכים הקיימים בלא דיונים נוספים ובלא חקירת עדים.

" התובעים הסכימו למתן החלטה על סמך המסמכים הקיימים בלא דיונים נוספים ובלא חקירת עדים ובפרט ללא חקירת השמאים מטעם המושב " (עמ' 1 שורה 29 לערעור)

אם כי המערערים טוענים, כי הסכמה זו נבעה כתוצאה מאמירותיו של הבורר .

כאמור, לאמירות אלו לא מצאתי תימוכין בפרוטוקול או בכל מקום אחר למעט בערוער אותו הגישו המערערים בפני.

עוד טוענים המערערים בערעור כי :

" לו היו מיצגים על ידי עורך דין היה זה האחרון מפרש את הישיבה הראשונה בצורה שונה."

מעיון בחומר שבפני עולה כי לא הייתה כל מניעה, כי המערערים יהיו מיוצגים על ידי עורך דין. והם עצמם בחרו לייצג עצמם. לכן לא יכולים המערערים לבוא היום לאחר שראו כי התוצאה אינה נוחה להם ולטעון כי לו היו מיוצגים על ידי עורך דין היה הלה מפרש אחרת את הישיבה הראשונה.

עוד עולה מעיון בחומר שלפני כי המערערים סותרים את טענתם הם, לגבי אותן העילות להן הם טוענים כי יש להעביר את הדיון לבורר אחר, המערערים מעידים על עצמם כי הסכימו להליך הבוררות ולמתן החלטה של הבורר על סמך המסמכים הקיימים בלא דיונים נוספים ובלא חקירת עדים.

לפיכך ברור שהבורר נהג ונתן למערערים הזדמנות נאותה ומספיקה להשמיע את כל טענותיהם וכן להגיש את כל ראיותיהם, כך גם עולה מעיון הפרוטוקול שנערך בדיון מיום 25.12.05 עליו נשענים המערערים בטענותיהם:

"התובעים יהיו רשאים להשלים טועניהם בכתב תוך 14 יום.

המושב יהיה רשאי להגיש תגובתו תוך 14 יום נוספים.

הבורר יתן החלטתו על בסיס כתבי הטענות וכל המסמכים שצורפו

אליהם.

הבורר, אם יזדקק לכך יהיה רשאי למנות שמאי מטעמו ...." (ההדגשה שלי- א.ז).

מכאן כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני והמערערים היו צד לו, ובעת שהתגבש ההסדר הדיוני, היו המערערים ערים למשמעויותיו. ולא העלו כל טענה כנגד הסדר זה, אלא רק משנוכחו כי התוצאה אינה נוחה להם החליטו לערער על פסק הבורר ולבקש להעביר את הדיון לבורר אחר.

לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו רע"א 5823/00 - פואד כיוף נ' סלימאן מנסור ו-2 אח' .תק-על 2000(3), 1140 ,עמ' 1141.

"זניחת דרך דיונית רק משום שהמבקש סבור עתה כי "חשיפת אמת ומניעת עיוות דין" מחייבת זאת, איננה עניין של מה בכך. המונחים "חשיפת אמת" ו"מניעת עיוות דין" אינם קולבים עליהם ניתן לתלות נסיון חד צדדי לסגת מהסדר דיוני שנערך. יותר משהבקשה מבוססת על האינטרס ב"חשיפת האמת" כלשון המבקש, היא מלמדת עד כמה, לעיתים סוגיית האמת עקרונית בהשוואה לסוגיית הראות המשתנה. המבקש השקיף על הדרך הראויה לחשיפת האמת בצורה שונה בשלבים השונים של ההליך, שינוי זה בדרך הראייה של המבקש נעשה לאחר שהצדדים סיכמו ביניהם מהו הצובר הראייתי, שעל יסודו תוכרע המחלוקת. שינוי זה אינו עניין של מה בכך. ברגיל יש לכבד הסכמה דיונית כזו. אין לראות בה מכשול לגילוי האמת,והיא משרתת את האינטרס בדבר סופיות הדיון, תוך כיבוד האוטונומיה של הצדדים ביחס לדרכי ניהולו" (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב (446(1).

עוד עולה מעיון בחומר שבפני כי ביום 05.01.06 שלחו המערערים מסמך לבורר עו"ד איתן מימוני בעקבות ההסדר אליו הגיעו הצדדים ושמצא את ביטויו בפרוטוקול מיום 25.12.05. ואליו גם צירפו המערערים השלמות לתביעה ותגובה לכתב ההגנה:

"סימוכין:כתב הגנה מטעם המושב פרוטוקול ישיבת בורר מ 25.12.05

1. בהמשך לישיבת הבוררות שבסימוכין , מצ"ב מסמך השלמות לתביעה ותגובה לכתב ההגנה( 8 עמודים, כולל נספח א'- ריכוז חישובים), חתום על ידי ועל ידי מר דוד סילנר. ( דף מס' 7 מצורף פעמיים)

2. הנ"ל יועבר על ידי בפקס גם למזכירות המושב ועו"ד עוזי סלמן- ב"כ הנתבעת.

3. כמו כן יועבר אליך העתק לא חתום בדואר אלקטרוני"

מכאן שהמערערים לא הלינו, ולא טענו ולו בשום שלב משלבי ההליך על כך שלא ניתנה להם הזדמנות נאותה וסבירה להגיש ראיותיהם ו/או כל טענה כנגד הבורר ולמעשה מתברר כי למערערים ניתנה ההזדמנות להגיש ראיותיהם וטענותיהם.

על כן יש לדחות טענה זו של המערערים.

ראה לעניין זה:

"דבריו הברורים של המבקש סותרים את טענתו בדבר עילת הביטול. המבקש מעיד על עצמו ששטח בפני הבורר את כל טענותיו והבורר אף אמר לו שאין צורך להוסיף משום שמבין את טענותיו ולפיכך ברור שהבורר נתן למבקש הזדמנות נאותה להשמיע את כל טענותיו - יש לדחות טענה זו.(ת"א (עפולה) 1368/95 - קיבוץ מורן נ' יצחק אורן - מכורזים .תק-של 98(1), 1266 ,עמ' 1268.)

"המבקש ישן על זכויותיו ולא טען כי ישנן באמתחתו עוד ראיות ומסמכים ועדים שהיה בדעתו להביא בפני הבורר והבורר סירב לקבלם. ואם אכן היו בפיו טענות כאלה, היה עליו לבקש את הבורר מיד להפסיק את מהלך הבוררות, או לפנות לבית המשפט ו/או להביע את התנגדותו בדרך כלשהיא, אם אכן סבר שהבורר פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי. המבקש בחר לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שיצא פסק הבורר והיה ופסק הבורר איננו לטעמו ישלוף את טענותיו. התנהגות זו, איננה התנהגות שבתום לב, אלא הינה התנהגות בחסור נקיון כפיים.(ת"א (עפולה) 1368/95 - קיבוץ מורן נ' יצחק אורן - מכורזים .תק-של 98(1), 1266 ,עמ' 1268.).

על כך אומרת גם המלומדת הפרופ' ס. אוטולנגי בספרה בוררות, דין ונוהל בעמ' 487:

"אחד העקרונות במשפט הוא, שאין אדם יכול לישון על זכויותיו ואחר כך להתעורר ולטעון לקיומן. מניעות זאת, המבוססת על התנהגותו של המבקש עשויה לחסום בפניו את הדרך לבקש ביטול הפסק מסיבות שונות. כך אין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר טענותיו נגד הפסק בהזדמנות הראשונה.

משום כך, יש לעמוד על המשמר שהפסק יינתן במועדו, ולהתריע על כך מבעוד זמן, ולא לחכות עד לאחר מתן הפסק, מאותה סיבה טענה בדבר התנהגות בלתי הולמת של הבורר, השוללת ממנו את אימון בעל הדין, צריך לעורר מיד עם גילוי אותה התנהגות ולבקש העברת הבורר מתפקידו; שאם לא כן, ייחשב בעל הדין כמשלים עימה ומנוע מלבקש את ביטול הפסק בעטייה.

לפיכך, ועל פי דברים אלה, המנעותו של המבקש להתריע להודיע ולבקש פסילת הבורר בכל דרך שהיא, למרות טענותיו כלפי הבורר, היא המלמדת כי השלים עם התנהגות הבורר וכי למעשה לא היה בהתנהגות הבורר כל מחדל ו/או כל פגם, ולכן נמנע מלבקש את פסילת או הפסקת הבוררות.

העלאת טענות אלה לאחר מתן הפסק ולאחר שהפסק לא היה לרוחו, אין בה אלא חוסר נקיון כפיים".

טענת המערערים על החלטת הבורר לעניין הערכות השווי בחוות דעת השמאים שהוצגו מטעמם.

מחד טוענים המערערים כי:

"פסק הבורר קבע בסעיף 31 להחלטתו כי " חוות הדעת השמאית אשר הוגשה על ידי התובעים אינה רלוונטית " ופסל בנימוקיו את זכותם של התובעים לערער על הערכות השווי אשר הוצגו על ידי השמאים מטעם הנתבעת ". (עמוד 2 לערעור בסעיף 4 לערעור)

מאידך טוענת המשיבה כי :

"חוות הדעת שהוגשה מטעם המערערים איננה רלוונטית ולו מהטעם הפשוט שזו נעשתה במנותק לחלוטין מתקנון המושב ומהעקרונות שהנחו את שמאי המקרקעין של המושב".

אל אף שיש מקום להתייחס לטענה זו של המשיבה, די אם אפנה את המערערים לתקנון המשיבה, ללא כל צורך שאדון ביתר פירוט בנושא זה.

ועל כך אמרה פרופ' אוטילנגי בספרה בוררות, דין ונוהל בעמ' 443:

"אינני מכירה שום דרישה, לפיה על הבורר להרשות לכל צד להביא את כל הראיות שברצונו, הדבר צריך להיות תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה."( ההדגשה שלי- א.ז)

בפני הבורר הונחו ראיות על ידי הצדדים ועל פי הפרוטוקול מיום 25.12.05 הבורר, אף נתן זמן נוסף של 14 יום לכל צד להגיש ראיות נוספות, הבורר התייחס לגרסאות כל צד ולראיות שהונחו בפניו והכריע באופן ברור ומפורט בין הגרסאות, תוך שהוא מנמק באופן עניני את הכרעתו.

בפני הבורר היו מונחים חוות הדעת של השמאים שהוגשו מטעם המערערים, ומעיון בחומר שבפני עולה כי הבורר כן התייחס לחוות הדעת שהוגשו מטעמם של המערערים אלא שהבורר החליט שחוות הדעת שהגישו המערערים מטעמם אינם רלוונטיים ואף נימק את החלטתו בפסק.

ראה לעניין זה:

"זאת ועוד, בדונו בבקשה לבטל פסק בוררות או אישורו, אין בית המשפט משמש כערכאת ערעור על פסק הבורר. הטענה כאילו הבורר לא התייחס בפסקו על כל הראיות שהיו בפניו, או פסק בניגוד לראיות שהיו בפניו - טענות אלו יכול שתהיה להן משקל בבית המשפט, אך לא בית המשפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק הבורר". (ע"א 1325/92 קולקר נ. דיפלומט אופנועים בע"מ, פד"י מז' (3) עמ' 89).

העובדה שהבורר פסק לטובת המשיבה, איננה עילה לביטול הפסק והעברתו לדיון אצל בורר אחר.

ויפים דברים אלו כפי שנאמרו גם בע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.

"ובענין הנדון בפני, התייחס הבורר לכל הטענות של הצדדים, והעובדה שבחר לפסוק לטובת המשיב, איננה עילה לביטול הפסק.

בית המשפט ימנע מלשמש בוחן ובודק של פסק הבורר אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או שיקול דעת, אין בכך כדי לבטל הכרעתו.

לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להמנע מביטולה. "

עוד לעניין זה ראה:

סעיף 13 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),תשל"ב – 1972

(א) " הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו: הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט

לפיכך הנני דוחה את בקשת המערערים, לבטל את החלטת הבורר עו"ד איתן מימוני ו/או להעביר את הדיון לבורר אחר.

למעשה פרסו הצדדים את ראיות נשוא הליך הבוררות בפני הבורר והסכימו כי הבורר יחליט על פי החומר המצוי בפניו.

ביום 14.06.06 הציגו בפני המערערים את ראיותיהם חזרו על טענותיהם והוסיפו ראיות וטענות חדשות.

ראה לעניין זה;

"משכך אין לפתוח פתח חדש והרחבת החזית לשינוי נשוא התדיינות מרובה שקדמה לו, פירוש, שלפיו כל פעם שמתגלה ראיה חדשה שאינה שייכת לעובדות ההליך המתנהל עשוי להרחיב את הפתח, שאז כל מחלוקת, במשפט או בעובדה שנדונה והסתיימה כבר עשויה להיפתח לדיון מחודש, על ידי שבעל דין שיביא ראיות חדשות להוכחת אותן עובדות או טענות שנשנו במחלוקת ושכבר נדונו. כך, לשם ההמחשה, אם בית המשפט קבע, בדיון שקדם לחקירה הנגדית, קביעות שבעובדה שהתבססו על עדות העדים, פתיחת הפתח לחקירה נגדית חוזרת תביא לידי כך, שבעל הדין האחר יוכל להביא עד "חדש", דבר שיתן אפשרות לשפר את ראיותיהם, על ידי הבאת ראיות חדשות". (ת"א (פתח-תקוה) 4089/03 - נופר חשמל סחר בע"מ נ' מ.ש.א.ג בע"מ . תק-של 2005(2), 14755 ,עמ' 14757.)

עוד ראה לעניין זה ת"א (חיפה) 1682/03 - אטרי שלמה נ' איילון חב' לביטוח בע"מ . תק-של 2004(4), 6418 ,עמ' 6426.

"הכלל הוא איפוא שאין להתיר לאחר ראיות הנתבע הגשת ראיה שהתובע ידע עליה והיה יכול להגישה קודם לכן" (וראה גם ע"א 89 / 801 אהרון כהן נ' יוסף שבאם מו (2) 136).

אין מדובר בראיות מפריכות אלא בראיות אותן כבר הציגו המערערים בפני הבורר וראיות נוספות שמבקשים המערערים להציג היום ושהיה בידי המערערים להגישם במועד הליך הבוררות, והן קשורות קשר אמיץ לשאלות שבמחלוקת. טענות וראיות שהמערערים לא הגיש אותן קודם לכן, כדי להתמודד עם הטענות והראיות שהציגה המשיבה, ולפיכך אין להם אלא להלין על עצמם.

עלי לציין כי לא שמעתי מפי המערערים טענה ברורה כי ישנן ראיות ו/או מסמכים אשר ביקשו להביא בפני הבורר במהלך, ההליך והבורר לא הסכים לקבלן. אלא רק טענה כי הבורר החליט שהראיות המתייחסות לחוות דעת השמאי מטעם המערערים אינן רלוונטיות .

יוצא אפוא, שלא ניתן להיענות לבקשת המערערים ולהעביר את הליך לבורר אחר ולאפשר למערערים להשמיע טענותיהם פעמיים.

טענת המערערים כי האגודה הפרה את החלטת מינהל מקרקעי ישראל 692

תחילה מעלים המערערים את טענתם לעניין זה ומצטטים, בבקשתם למינוי בורר בעמוד 2 סעיף 8, את קביעת השמאים, מתוך חוות הדעת של חברת השמאים ז.כ (זאב כהן) שניתנה על פי פנייתם של המערערים :

" חברת ז.כ קבעה עוד בחוות דעתה כי לא ברור מדוע האגודה מחייבת את החברים עבור הקרקע, שכן עפ"י החלטות ונוהלי ממ"י ניתן לחייב את החברים בשווי המחוברים והפיתוח בלבד." זאת על פי הוראת האגף החקלאי בממ"י מס. 41 מיום 12.3.1995 סעיף 9 הקובע "... בעד מגרשי מגורים מבונים השייכים לאגודה שהזכויות בהם יועברו על שם חברי האגודה או אחרים, על פי הוראות החלטה זו, תהיה האגודה רשאית לגבות את ערך המבנה הקיים במגרש לרבות הוצאות פיתוח"

לאחר מכן מעלים המערערים את טענתם פעם נוספת עת הגישו לבורר השלמות לתביעה מיום 21.09.05 ובתשובה לכתב ההגנה של האגודה השיתופית, אלא ששם מתייחסים המערערים בסעיף ח' עמ' 2, לסעיף 16(ב) להחלטת מינהל מקרקעי ישראל מספר 962 :

" יצוין כי מנגנון הרכישה המתואר לעיל חל על פי החלטת ממ"י 692 סעיף 16ב' גם על מצטרפים חדשים למושב: "האגודה לא תהיה רשאית לדרוש תשלום מחברים המצטרפים לאגודה בעד המקרקעין והמחוברים המושכרים/ מוחכרים לאגודה", קל וחומר אין היא רשאית לדרוש תשלום כזה ממי שהינם חברי האגודה".

סעיף 16( ג) להחלטת המינהל 692 קובע:

" בעד מגרשי מגורים מבונים השייכים לאגודה, שהזכויות בהם יועברו על שם חברי האגודה האחרים, על פי הוראות החלטה זו, תהיה האגודה רשאית לגבות ערך המבנה הקיים במגרש , לרבות, הוצאות פיתוח" ( ההדגשה שלי א.ז)

מעיון בחומר שלפני מתברר כי המשיבה לא גבתה סכומים בגין ערך המבנה הקיים ו/או ערכן של הוצאות הפיתוח , אלא ערכים אלו , כולם או חלקם, הובאו בחשבון כדי לאזן בין זכויות החברים באופן שוויוני כפי שנקבע בתקנון האגודה.

הבורר בחן את טענת המערערים ופסק:

"שיוך הבתים במושב שיתופי לחבריו נקבע בהתאם להחלטת ממ"י 692 כזכות אותה יכול המושב להעניק לחבריו לאחר קבלת החלטות מתאימות בקשר לכך , יכול החבר לממש את זכותו זו או שלא לממשה ולהמשיך להתגורר בביתו כשוכר כל עוד הוא חבר המושב. (ראה סע' 55 לתקנון המושב).

מכיוון ששווי המגרשים והבתים בהם מתגוררים החברים אינו שווה זה לזה, ואף זכויות הוותק של החברים שונה, הרי כאשר מחליט המושב לשייך את בתי המגורים לחבריו, דהיינו לשייך נכס השייך למושב( ובעצם לכל החברים) ולהעבירו לקנינו המלא של החבר, עליו לבנות מנגנון אשר יאזן בין הזכויות הנמסרות לבעלות כל חבר וחבר באופן שהתוצאה תהא שכל חבר מקבל נכס, שלאחר ישום מנגנון האיזון, יהיה שווה בערכו לנכס שמועבר לשאר החברים בהתחשב בותקו של כל חבר במושב.( סעיף 56 לתקנון המושב)"

מכאן שאין בטענות המערערים ממש, מסקנתו והחלטתו של הבורר כפי שניתן בפסק הבורר, מדברת בעד עצמה. ולפיכך הנני דוחה את טענות המערערים כי המשיבה הפרה את החלטת מינהל מקרקעי ישראל 692.

טענת המערערים להפרת התקנון על ידי המשיבה.

מעיון בחומר שלפני לא מצאתי כי יש עילה למערערים לטענות, שכן המשיבה רשאית ליצור מנגנוני איזון המתאימים לה בהתאם לקביעת חבריה וכך גם נהגה המשיבה במקרה דנן, לעניין שיוך הדירות .

מנגנון האיזון שנקבע על ידי המשיבה התקבל לאחר מספר דיונים באסיפת חברים, ואף עוגן בתקנון המשיבה, בדרך של תיקון התקנון, ברוב הדרוש, והתיקון אושר כדין ביום 27.07.03.

מוסיף הבורר:

"בחנתי את מנגנון האיזון שנקבע על ידי המושב ומצאתיו ראוי והוגן אשר אינו מקפח את התובעים כמו שאר חברי המושב. ברור כי ניתן היה לבנות מנגנוני איזון שונים, וכך נעשה בקיבוצים ובמושבים שיתופיים אחרים, במסגרת הליך שיוך הדירות, ואולם כל מושב הינו אוטונומי ליצור את מגנוני האיזון המתאימים ובהתאם לקביעת חבריו, אינני סבור כי יש מקום להתערבות חיצונית במנגנון האיזון כל עוד התקבל בהליך החלטה שלא נפל בו פגם פרוצדוראלי, איננו חורג מעקרונות של סבירות, שוויון בין החברים, תום לב, איננו סותר את תקנות הציבור, אין בו עושק המיעוט ואינו נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו,( ראה עו"ד חיים נועם, אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה, נבו מהדורה 8/2000, עמ' 421-422 וההפניה שם לתיק בוררות 2411/228/98 מכורה כפר שיתופי נ' פינקוס)

מנגנון האיזון שנקבע על ידי המשיבה התקבל לאחר מספר דיונים באסיפת חברים, ואף עוגן בתקנון המשיבה, בדרך של תיקון התקנון, ברוב הדרוש, והתיקון אף אושר על ידי רשם האגודות השיתופיות ביום 27.07.03."

מכאן שאין בטענות המערערים ממש, מסקנתו והחלטתו של הבורר כפי שניתן בפסק הבורר, מדברת בעד עצמה. ולפיכך הנני דוחה את טענות המערערים לעניין הפרת התקנון על ידי המשיבה.

אזכיר את דברי בית המשפט לעניין ההתערבות בהחלטתו של הבורר:

לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להמנע מביטולה."(בע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.)

לאור האמור אני דוחה את טענת המערערים ומאשר את פסק הבורר כלשונו.

המערערים ישאו בהוצאת המשיבה בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכן הסכומים ישאו תוספת רבית והצמדה כחוק עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום 06.08.06

אורי זליגמן, עו"ד