ילדי המנוח תובעים את אשתו השנייה לעניין הזכויות במשק

בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, בפני כבוד השופט אסף זגורי. תמש 2045-02-15 י.א ואח' נ' ח.א ואח'.
הרקע

ילדי מנוח הגישו תביעה כנגד אשתו השנייה וכנגד המושב בו מצוי משק חקלאי שהזכויות בו היו רשומות בעבר על שם הוריהם, בטענה שיש להצהיר עליהם כבעלי הזכויות במשק מכוח צוואה שהותיר אחריו אביהם.

לטענת הילדים, הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה היות והיא קשורה לסכסוך ומאחר ולטענתם על ביהמ"ש לחשב את חלקם של הילדים בנחלה לפי חוק הירושה, סעד המצוי בסמכות ביהמ"ש לענייני משפחה. בנוסף טוענים הילדים, כי אף השאלות הנלוות בדבר היות הנחלה חלק מהעיזבון, וסוגיית "הבן הממשיך", מצויות בסמכותו העניינית של בימ"ש זה.

עוד מציינים הילדים, כי הם מודעים לכך שלצורך הסעדים המבוקשים על ידם יידרש ביהמ"ש להורות על ביטול הוראות החוזה התלת צדדי בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והמושב, אך מכיוון והדבר חיוני להכרעה בסכסוך ביניהם לבין בת זוגו של המנוח, הרי שביהמ"ש מוסמך לעשות כן.

לטענת הנתבעים, אין ביהמ"ש לענייני משפחה מוסמך לדון בתובענה זו. בת זוגו של המנוח טוענת כי טענות הילדים אינן מופנות כנגדה, אלא הם מבקשים מביהמ"ש לבחון את היחס בין החוזה התלת צדדי והוראות חוק הירושה, ולשם כך עליהם לפנות לשינוי חקיקה בכנסת או בעתירה לבג"צ. אף בא כוחם של האגודה, של רמ"י ושל הסוכנות טוענים כי הסוגיות אשר עלו בדיון צריכות לידון בבג"ץ ואין מקומן בביהמ"ש לענייני משפחה.  

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע כי התביעה היא למעשה עתירה מנהלית, וזאת משום שהדרך היחידה בה ניתן לדון בתביעה לגופה היא, אם ביהמ"ש יורה על ביטול הוראות החוזה התלת צדדי בין הגופים המיישבים, הקובע הן דרכי עבירות הזכויות של בעלי משקים חקלאיים החיים ולאחר פטירתם, וכן את העובדה כי זכויות בר רשות במשק החקלאי אינן נכללות בגדר עזבונו.  

 

אליבא דביהמ"ש, הילדים אינם מבקשים פיצוי כספי מבת הזוג אלא סעדים בדבר ביטול העברת רישום הזכויות על שמה ורישומן על שמם, וכל טענותיהם מופנות אל הגורמים המיישבים ולא אל בת הזוג. משכך לא מדובר בסכסוך משפחתי אלא סכסוך משפטי  שאינו אמור להתברר בביהמ"ש לענייני משפחה, על אף העובדה שבימ"ש זה מוסמך לדון בסכסוך ירושה.

זאת ועוד, ביהמ"ש קובע כי קיימת מניעות להגשת התביעה, שכן הילדים אינם יכולים לעתור לסעד קנייני כאשר זכותו של אביהם המנוח הינה של בר רשות, שאיננה מסווגת כזכות קניינית. זכות זו נולדה בחוזה התלת צדדי, והיא אמנם אישית ובעלת ממדים קנייניים רבים, אך בהלכה הפסוקה נקבע כי היא אינה חלק מעיזבון המנוח והיא אינה עבירה. לפיכך קובע ביהמ"ש, קבלת טענותיהם של ילדי המנוח תהווה סטייה מתקדים מחייב שקבע ביהמ"ש העליון.

 

יתרה מכך, ביהמ"ש מציין כי בחינת ההסדרים באגודות שיתופיות וחוזי משבצת מעלה השלכות רוחב המשפיעות על ציבורים רבים ויש להן תוצאות כלכליות אפשריות מרחיקות לכת. על כן, סוגיות אלו צריכות להתברר בפני הפורומים המתאימים, ולא לפני בימ"ש לענייני משפחה.

 

לבסוף מציין ביהמ"ש, כי משעה שמדובר בסכסוך ביחס לזכויות במשק חקלאי כאשר הושלמה העברת הזכויות, הרי שמרחב שיקול הדעת השיפוטי מצומצם ביותר, ולכן תקיפה זו יכולה להיעשות בערכאות אחרות.

 
סיכום

לאור הטעמים המרובים שנמנו לעיל, מצא ביהמ"ש כי אין הסכסוך מצוי בסמכותו העניינית, וכי יש לדחות את התביעה על הסף.

ביהמ"ש חייב את ילדי המנוח בהוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת כל אחד מהנתבעים.

ניתן ביום כ"א באייר תשע"ה, ה10 במאי 2015, בהעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: