יעקב, חשמלאי בקיבוץ עין חרוד איחוד, נפגע בעת ביצוע תיקונים במשאבה. כמה אשם תורם יש ליעקב ששכח לבדוק האם המשאבה מחוברת לחשמל? וכמה פיצויים יקבל?

יעקב כהן, חבר קיבוץ עין חרוד איחוד, נפגע בתאונה ביום 10.5.06. יעקב הגיש תובענה להטבת נזק גוף נגד הקיבוץ והביטוח החקלאי. יעקב הינו החשמלאי הבכיר בקיבוץ ונפגע עת הגיע לבצע תיקונים במשאבה לניקוז מים ברפת. ידו הימנית נתפסה ברצועות המנוע של המשאבה וחלקים מאצבעות  ידונקטעו. יחד עם תביעתו הגיש יעקב חוות דעת מומחה. המומחה העריך את נכותו המשוקללת של יעקב ביד ימין בשיעור של 34.35% לעומת זאת, המומחה מטעם הנתבעות, העריך את הנכות המשוקללת ביד ימין בשיעור של 27.13%.

התביעה יעקב טען כי הגיע לתקן את המשאבה לאחר שהודע לו במפורש שהמשאבה מנותקת מזרם החשמל כיוון שמפסק הפחת קפץ. ביחס לביטוח חברי הקיבוץ הם המבוטחים בביטוח חקלאי כאשר הקיבוץ הוא בבחינת המעביד. ביחס לסוגיית האחריות ושאלת קיום אשם תורם נטען כי מרכז הרפת אמר ליעקב שהמפסק פחת קפץ ושלא ניתן להפעיל את המשאבה. מרכז הרפת לא עשה כל מאמץ לדאוג שלא יגעו במשאבה ולא מנע מעובד אחר להפעיל את המשאבה במהלך הלילה. כך נוצר מצב שבבוקר מנהל הרפת פגש את יעקב בעת שזה הגיע לתקן מקרר ברפת ולא אמר לו דבר על כך שהמשאבה הופעלה מחדש. כמו כן, מפסק הפחת מכוסה בחלונית בלתי שקופה ויעקב לא יכל היה להבחין בכך שמפסק הפחת הופעל מחדש. בנוסף, על גבי המשאבה עצמה לא הותקנה שום מערכת אזהרה אשר היתה יכולה להתריע שהמשאבה עומדת לפעול. לכן, האחריות בגין המצב שנוצר נמצאת בידי הקיבוץ (ומתוקף הפוליסה בידי ביטוח חקלאי) שלא דאג לקיים תנאי עבודה בטוחים.

הסכומים המבוקשים: כאב וסבל 200,000 ₪, הפסדי שכר 280,000 ₪. הפסדי שכר עתידיים 315,000 ₪. הפסדי פנסיה. עזרת צד ג' בסך של 150,000 ₪ הוצאות שונות פיצוי בסך של 30,000₪.

עמדת הנתבעות

ביום התאונה יעקב  ניגש למשאבה ודבר ראשון הניח ידו על הרצועות מבלי לבדוק אם המשאבה מחוברת לחשמל. מדובר כאן בהתרשלות רבתית היות והמפסק נמצא במרחק מטרים ספורים והצורך לבדוק אותו קודם לביצוע פעולה כלשהי במשאבה היתה ידועה היטב ליעקב. מדובר ברשלנות תורמת בלעדית ומכרעת. יעקב לא ביצע את הפעולה הבסיסית ביותר טרם הכנסת ידו אליה. הדרך הזולה ביותר למנוע את הנזק בעוד מועד, היתה על ידי בדיקת זרם החשמל טרם ביצוע העבודה ולכן מסיבה זו יש להטיל על יעקב את האחריות. באשר לנזק. הנכות הרפואית הנטענת גבוהה מהנכות התפקודית, על כן הנכות צריכה לעמוד על כ- 15%. ליעקב לא נגרם כל נזק אובדן הכנסה, היות והוא חבר קיבוץ שלא קיבל משכורת אלא קצבה ושקצבתו לא פחתה ולו במקצת מאז התאונה. יעקב שב לעבודתו אחרי 3 חודשים באותה מתכונת בה עבד קודם של 4 שעות עבודה ביום. עוד שאין מקום לפסוק הפסדי שכר עתידיים היות ויעקב הוא כבן 73 היום ויכול לעבוד אם יחפוץ או לפרוש ללא קשר למגבלותיו. ביחס לעזרת צד ג' הרי שמעבר לתקופת אי כושר של 3 חודשים לא ניתנה ולא תינתן עזרה נוספת. בנוגע לכאב וסבל הציע הביטוח החקלאי סך של 110,000 ₪ בהתאם לשיעור של פי 3 מגובה הפיצוי בגין תאונת דרכים. גם קיבוץ אינו זכאי להחזר מעבר ל- 3 חודשים בהם נעדר יעקב מעבודתו.

דיון

אשם תורם  יעקב  הוא וחשמלאי בותק עצום של כ- 40 שנה. יעקב נקרא לבדוק תקלה במשאבה שקיימת ברפת. יעקב הוא זה שביצע את התחזוקה השוטפת במרכיבי החשמל של המשאבה והוא מכיר אותה היטב ואף התקין את מפסק הפחת במקור. יעקב תיאר את הפעולות שעשה וטען שניגש למשאבה ללא שבדק קודם את המפסק או את החשמל היות והיה בטוח כתוצאה מהדיווחים שנמסרו לו שאין חשמל במשאבה. הוא הודה שאילו היה יודע שזרם החשמל לא נותק, היה מפסיק את הזרם קודם לכן. הוא גם הודה שבדרך כלל בתיקון מכונה חובה לנתק את הזרם קודם לטיפול בה .לכן יש לייחס ליעקב אשם תורם משמעותי, אולם לא מכריע. יעקב לא  זלזל במכוון בחובותיו או  נטל סיכון במכוון אלא סבר שהתקלה גרמה לכך שמפסק הפחת קפץ וניתק את החשמל מהמשאבה. אין להכחיש שהתובע לא פעל בצורה מקצועית היות והוא התיר להנחה האמורה לשבש את שגרת הבדיקה ולא בדק בכל זאת קודם לכן שאכן אין זרם חשמל במשאבה. בנסיבות המקרה, לדעתי יש לייחס לתובע 20% אשם תורם.

שיעור הנכות  שתי חוות הדעת הרפואיות נעות סביב שיעורי נזק דומים. ולכן  יש לייחס לתובע נכות רפואית בשיעור של 30%. היות ומדובר באדם המבצע עבודה המחייבת הפעלה רבה של הידיים והאצבעות יוצא שהנכות הרפואית והנכות התפקודית חד הן.

הנזק יעקב הצהיר שעבד משרה מלאה טרם התאונה למרות גילו. אך לפי עדויות שונות ולפי פרוטוקול הועדה מהמוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות, הרי יעקב הינו פנסיונר שעובד חלקית כחשמלאי. באשר להיקף המשרה לאחר התאונה, אומנם יעקב חזר לאותו היקף משרה מבחינת שעות אבל הוא מסוגל לבצע פחות משימות באופן משמעותי באותו זמן לאור מוגבלותו ועובדה היא שהחשמליה מעסיקה עובד נוסף מאז התאונה. כתוצאה, מוערך שכרו החודשי של התובע בסך של 7,000 ₪ ושיעור נכות של 30% מביאה להפסד של 2,100 ₪ לחודש.

ראשי הנזק

הפסד השתכרות לעבר – 3 חודשים מלא – 21,000 ₪. ובנוסף 56 חודשים X 2,100 ₪ לחודש = 117,600 ₪ ובסך הכל סך של 138,600 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד – התובע הינו בן 73 כיום. כך סביר שלא יאריך לעבוד בהיקף עבודתו הנוכחית מעבר ל- 3 השנים הקרובות. 2,100 X 34.3865 = 72,211 ₪

הפסדי פנסיה –10% -  7,200 ₪.

כאב וסבל – הנני מעריך שיעור ראש נזק זה בסך של 150,000 ₪

הוצאות לעבר ולעתיד – 15,000 ₪.

עזרת צד ג' – 40,000 ₪.

סיכום ביניים- 422,411 ₪.

הפחתת אשם תורם של 20%-  337,928 ₪.

ניכוי תגמולי מל"ל – 20,000 ₪.

סך הכל לתשלום על ידי ביטוח חקלאי- 317,928 ₪.

לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך 73,759 ₪ והחזר הוצאות בהתאם לפסיקתא שתוגש.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום,  י"ד אייר תשע"א, 18 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של קיבוץ עין חרוד איחוד.