יצירת מצג שווא ע"י הרכז הכלכלי של הקיבוץ הובילה לחיובו בכ-100 אלף ₪

בית משפט השלום בנתניה, בפני כבוד השופטת ד"ר איריס רבינוביץ' ברון. ת"א 35054-10-10 רגב שטיפת רכב בע"מ נ' תל יצחק קיבוץ הנוער הציוני להתיישבות שיתופית בע"מ
הרקע

בין התובעים לבין קיבוץ תל יצחק, התנהל מו"מ להקמת מתקן שטיפה לרכב בתחום תחנת הדלק הממוקמת בסמוך לכניסה לקיבוץ. במסגרת המו"מ הסכימו הצדדים על תקופת שכירות של 10 שנים, עם אופציה ל-10 שנים נוספות.

לטענת התובעים, לאחר מספר פגישות בין הצדדים והחלפת טיוטות של ההסכם ביניהם, הרכז הכלכלי של הקיבוץ נתן להם "אור ירוק" להזמין מכונת שטיפה בעלות של כ- 180,000 ₪.

אך בהמשך החליטה ההנהלה המורחבת של הקיבוץ שלא לאשר את העסקה בין הצדדים. בשל כך, הגיעו התובעים תביעה לפיצויים בגין אובדן השקעותיהם ובגין חוסר תום לב בניהול המו"מ ע"י הקיבוץ ונציגו הרכז הכלכלי.

מנגד, טוען הקיבוץ, כי ידוע לכל שרק חוזה חתום יכול לשמש "אור ירוק" לקידום התוכניות.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פסק ראשית כי לא הושג הסכם מחייב בין הצדדים, וכי הטיוטות שהועברו ביניהם לא התגבשו לכדי הסכם מחייב. נקבע כי התובעים, אשר אחד מהם אף שימש בעבר כרכז הכלכלי של הקיבוץ, היו מודעים לצורך באישור העסקה ע"י ההנהלה המורחבת של הקיבוץ. לכן נקבע כי התובעים לא יכולים לטעון כי נכרת הסכם מחייב בין הצדדים.

ביהמ"ש פסק כי הנתבע 2, הרכז הכלכלי של הקיבוץ, הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו במסגרת המגעים עם התובעים. נקבע כי הרכז הכלכלי של הקיבוץ ידע כי התובעים משקיעים זמן וכסף רבים בקידום העסקה ואף נטל חלק פעיל בפעילות התובעים, ללא העמדת הצד השני באופן ברור על הסיכון שבסופו של דבר העסקה לא תאושר ע"י מוסדות הקיבוץ הרלוונטיים.

מכיוון שאחד התובעים היה בעברו הרכז הכלכלי של הקיבוץ והיה מעורה היטב בעסקי הקיבוץ, נפסק כי לא יכול להיות שלא היה מודע כלל למהלך העניינים ולבעיות העלולות להיווצר בהמשך. לפיכך נפסק כי יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור של 15%.

ביהמ"ש פסק בנוסף, מחוסר ראיות, כי הקיבוץ לא התרשל בתפקידו בשקילת כדאיות העסקה עם התובעים. חרף זאת, הקיבוץ נמצא אחראי באחריות שילוחית למעשיו ולמחדליו של הרכז הכלכלי, מכיוון שהרכז מילא תפקיד בקיבוץ ופעל במסגרת תפקיד זה. הרכז התרשל בתפקידו בכך שעודד את התובעים להתקדם בהשקעותיהם, בטרם התקבל האישור הנדרש לעסקה ע"י מוסדות הקיבוץ הרלוונטיים. כמו כן הפר הרכז את חובת תום הלב המוטלת עליו מכח חוק החוזים, ולפיכך נפסק כי הנתבעים יפצו את התובעים על השקעותיהם.

סיכום

ביהמ"ש פסק לטובת התובעים פיצויי הסתמכות, להשבת הסכומים שהוציאו לצורך העסקה. לעניין דרישת התובעים לקבלת פיצויי קיום, נפסק כי חוסר תום הלב של הנתבעים לא היה חריף דיו, ורק במקרים קיצוניים של חוסר תום לב ייפסקו פיצויי קיום בגובה הסכום שהתובעים יכלו להרוויח בהתקיים ההסכם בין הצדדים.

נפסק פיצוי ע"ס 95,000 ₪ בגין הוצאות שהוציאו התובעים, בעיקר על מקדמה לרכישת מכונת השטיפה. כמו כן נפסק פיצוי ע"ס 20,000 ₪ בגין זמן שהשקיעו התובעים. שני סכומים אלו, בהפחתת 15% אשם תורם, העמידו את סכום פסה"ד על סך של 97,750 ₪.

הנתבעים חויבו בתשלום הוצאות משפט וכן בתשלום 12,000 ₪ הוצאות שכ"ט עו"ד לטובת התובעים.

ניתן ביום כ' באייר תשע"ד, ה-20 במאי 2014, בהעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: