מושב אמציה מואשם בהקמת מבנה שלא כדין ובשימוש במבנה בניגוד לחוק

בבית משפט השלום באשקלון בפני כב' השופט עידו כפכפי. חע"מ 1057-09 מדינת ישראל – הועדה המקומית לתכנון ובניה "שקמים" נ' אמציה מושב שיתופי של משקי חרות בית"ר בע"מ
הרקע

מדינת ישראל הגישה כתב אישום נגד מושב אמציה, באשמה כי המושב הקים מבנה משרדים בשטח של 60 מ"ר, ללא היתר בניה, ועשה במבנה שימוש בניגוד לחוק. המדינה מדגישה, כי המושב ביקש היתר בנייה ומכאן מוכח כי הוא בעל הזכויות בקרקע.

מנגד, טען המושב כי הוא אינו הבעלים של הקרקע וכי המבנה הוצב ע"י החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית כחלק מהערכות לקליטת מפוני גוש קטיף, ולכן לא ניתן להגיש נגדו כתב אישום. המושב מציין, כי בתחילה נטען בכתב האישום כי המבנה נבנה בחלקה מספר 603 בעוד שמעדותו של הפקח של הועדה לתכנון ובניה עלה כי מדובר בחלקה מספר 604. לפיכך, סבור המושב, כי הואיל ובחלקה 603 לא נעשו עבודות בניה הטעונות היתר הרי שיש לזכותו מהעבירה המיוחסת לו.

בנוסף, טוען המושב, כי המבנה נרכש על ידי המדינה, הובל והוצב על ידה, ועל כן האחריות לביצוע העבירה מוטלת על המדינה ולא על המושב. לא רק זו, סבור המושב, אלא שלטענתו יש לבטל את כתב האישום מטעמי "הגנה מן הצדק", שכן לא יתכן שמחד, תורה המדינה על הצבת המבנה ומאידך, תאשים את המושב בבניה שלא כדין.

לחילופין, סבור המושב, כי ביצוע עבודות של הצבת מבנה על ידי המדינה כמוהו כמתן היתר להצבתו.

דיון והכרעה

ראשית, קובע ביהמ"ש כי הטעות בכתב האישום המייחסת את בניית המבנה בחלקה 603 ולא בחלקה 604 יש לסווגה כ"פגם בכתב האישום", אך עם זאת, קובע ביהמ"ש, כי לא חסר בכתב האישום פרט משמעותי להרשעת המושב, שהרי מהות העבירה היא הבניה ללא היתר והשימוש במבנה שלא כדין על ידי המושב. בהתאם לזה, פוסק ביהמ"ש, כי יש להתייחס לפגם כטעות דפוס בלבד.

כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי את טענת הפגם היה על המושב להעלות טרם ניהול פרשת הראיות, מאחר וקבלתה מביאה לביטול כתב האישום או תיקונו. ביהמ"ש מבהיר, כי לפי החוק אין להעלות טענת פגם בשלב שלאחר תחילת המשפט אלא ברשות ביהמ"ש, ומאחר ולא התבקשה רשות ביהמ"ש להעלאת טענת הפגם בשלב הסיכומים - ראוי לדחות את הטענה.

בהמשך, דוחה ביהמ"ש את טענת המושב כי הצבת המבנה ע"י המדינה מהווה הרשאה המהווה היתר, שהרי בכדי שהרשאה תהווה היתר עליה להיות מפורשת מפי הגוף המוסמך ליתן היתרים, והצבת מבנה אינה מייצרת היתר מעצם הצבתו.

בנוסף, קובע ביהמ"ש, כי אמנם המבנה הוקם ע"י החטיבה להתיישבות ובמימון המדינה, אך הקמתו היתה לבקשת ולצרכי המושב, ואף הושמעו עדויות לכך במהלך המשפט, ואם כן, מה שמשרת אף את הישוב ולא רק את המפונים – עליו לקבל היתר כדין. ביהמ"ש מדגיש, כי המושב המתין בשוויון נפש במשך כל התקופה על אף שידע כי אין למבנה היתר כדין, ולכן אין לטעון כי המדינה היא האחראית להקמתו שלא כדין.

ביהמ"ש מציין, כי בהתאם לאמור בחוק, על המושב מוטלת האחריות להוכיח כי עבירת הבנייה ושימוש שלא כדין במבנה נעברה שלא בידיעתו, וכי הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות החוק, אולם המושב לא הוכיח זאת.

לבסוף, קובע ביהמ"ש, כי לא רק שהפעלת הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" לביטול הליך פלילי מהוה מהלך קיצוני אשר ביהמ"ש ישתמש בו במקרים חריגים, אלא שהפעלת הדוקטרינה בעבירות מתחום התכנון והבניה מעוררת קשיים נוספים, מאחר ומשמעותה אינה רק זיכוי הנאשם אלא אף מתן היתר לעשיית שימוש במבנה שנבנה ללא היתר כדין. במקרה דנן, מציין ביהמ"ש, אמנם המדינה רכשה את המבנה מכספה ודאגה להצבתו, אולם הדבר נעשה בעקבות דרישת המושב ולצרכיו בלבד.

ביהמ"ש מדגיש, כי המבנה לא הוצב בעקבות צעד חד צדדי של המדינה, ומשכך נראה, כי הואיל והמושב הוא בעל המקרקעין, יוזם הצבת המבנה והמשתמש הבלעדי בו, הוא האחראי לקבלת היתר השימוש, ולכל הפחות להפסקת השימוש האסור במבנה שנבנה שלא כדין, ולכן אין מקום לטעון במקרה דנן – הגנה מן הצדק.

 
סיכום

ביהמ"ש קובע כי המבנה הוצב ללא אישור ונעשה בו שימוש ללא היתר, ולכן המושב מורשע בביצוע הקמת מבנה שלא כדין ושימוש במבנה ללא היתר.

ניתן ב- י"ט אייר תשע"ג , 29 אפריל 2013.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: