מושב הבונים ערער על פסק בוררות בו הוא חויב בתשלום של כ-5 מיליון ₪ בגין עבודות תשתית בהרחבה

בעקבות סכסוך בין מושב הבונים לחברת יפתח בנאי ובניו, נפסקו עבודות החברה בהרחבה במושב. על מנת לפתור את הסכסוך פנו הצדדים לבורר, וזה הכריע כי על המושב לשלם לחברה כ-9 מיליון ₪, בקיזוז העבודות שלא בוצעו. המושב מערער על פסק הבוררות.

הרקע

מושב הבונים הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בו נדחתה בקשתו לביטול פסק הבוררות בינו ובין חברת יפתח בנאי.

המושב והחברה חתמו על הסכם לפיו החברה תבצע עבודות פיתוח, תספק שירותי תכנון ובניה ותקים תשתיות ציבוריות בהרחבה הקהילתית של המושב. בעקבות סכסוך ביניהם, הופסיקו העבודות ומונה בורר להכריע בסכסוך. בפסק ביניים חייב הבורר את המושב בתשלום למעלה מ-9 מיליון ₪ לחברה, בניכוי ערך העבודות שלא בוצעו, אשר ערכן יקבע בהתאם להערכה מוסכמת על המושב והחברה, או באמצעות חוות דעת מומחה במידה ולא יגיעו להסכמה.

הבורר העריך את שווי העבודות שלא בוצעו וקבע כי על הסכום יש להפעיל פקטור של 62/112, כלומר להפחית את ערך העבודות שלא בוצעו בכ-55%. פקטור זה התבסס על חישוב התשלום שעל המושב לשלם לחברה בגין 62 מגרשים, מתוך 112, בהם בוצעו העבודות.

בפסק הדין הסופי, העמיד הבורר את שווי העבודות שלא בוצעו, בהתאם לפקטור, על סך של למעלה מ-4 מיליון ₪.

המושב עתר לביהמ"ש המחוזי לביטול פסק הבורר, אך עתירתו נדחה וביהמ"ש אישר את פסק הבוררות הסופי.

כנגד פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הגיש המושב בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, בה טען כנגד החלת הפקטור, אשר לטענתו גרמה לו לשלם לחברה כ-3.5 מיליון ₪ יותר ממה שהיה עליו לשלם אילולא הפקטור. עוד טוען המושב כי אף אחד מהצדדים לא העלה טענה בדבר הצורך בפקטור, וכי זו אינה עולה בקנה אחד עם פסק הביניים של הבורר.

עוד טוען המושב, כי צריך היה לקחת בחשבון נתונים אשר הובאו בתחשיב מטעם המומחה שהוא הציג.

החברה טוענת כי רשות ערעור על החלטה לפי חוק הבוררות ניתנת רק במקרים חריגים, ובמקרה זה אין עילה להתערב בהכרעת הבורר, בין היתר משום שישנה התאמה בין פסק הביניים לפסק הסופי, הפעלת הפקטור הייתה במסגרת סמכותו של הבורר וההחלטה משקפת את ערך העבודות.

דיון והכרעה

ביהמ"ש העליון קבע כי יש להחזיר את הדיון לבורר על מנת לתקן פגמים שנפלו בפסק הבוררות.

באשר לפקטור, קבע ביהמ"ש העליון כי עצם החלת הפקטור על ידי הבורר אינה מהווה חריגה מסמכות, שכן לבורר ניתן שיקול דעת לעניין קביעת ערכן של עלויות הפיתוח והחלת הפקטור היא חלק משיקול דעת זה. הוסיף ביהמ"ש העליון כי הבורר נתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם כנגד הפקטור והתייחס לגוף הטענות שהועלו, ולכן לא נפל פגם בהתנהלות הבורר.

לעניין שיעור הפקטור קבע ביהמ"ש העליון כי ייתכן ונפלה טעות בחישוב הבורר, כוונתו הייתה להתאים את המחיר הקבוע בתחשיב מנהל מקרקעי ישראל, אשר התייחס ל112, ל-62 היחידות שנבנו בפועל. ביהמ"ש העליון קבע כי סביר שהעלות עבור כל יחידה תהיה גבוהה יותר כאשר מדובר באחת מ-62 יחידות, מאשר העלות עבור יחידה אחת מ-112 יחידות ולכן קיים חשש שאופן החישוב שערך הבורר היה שגוי.  

לעניין ההתעלמות מתחשיב המומחה מטעם המושב, קבע ביהמ"ש כי התעלמות זו מהווה סטייה מקביעת פסק הביניים של הבורר, בה קבע הבורר מפורשות כי הוא מאמץ את חוות הדעת מטעם המושב לעניין היקף העבודות שלא בוצעו. ביהמ"ש העליון קבע כי מדובר בסטייה המהווה חריגה מסמכותו של הבורר ולכן יש להחזיר את הדיון לבורר.

סיכום

ביהמ"ש העליון קבע כי יש לקבל את עתירת המושב כנגד פסק הבוררות הסופי ולהחזיר את הדיון לבורר על מנת שיערוך תחשיב מעודכן בהתאם לפסק הביניים, וכן שיבהיר ויתקן את אופן החלת הפקטור.

ניתן ביום: י"ג בניסן תשע"ו, 21 לאפריל 2016.