מושב היוגב סירב להביא לאישור האסיפה הכללית את קבלתם לאגודה של שני התובעים, האם נהג כשורה?

בקשה לאישור פסק בוררות, שניתן על ידי הוועדה המשפטית של תנועת המושבים, בתביעה שהגישו חיים קרת ואיתן עופר נגד היוגב- מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ על רקע סירוב אגודת הוגב להביא את עניין קבלת בניהם של המבקשים כחברי המושב לאישור האסיפה הכללית. ע"פ בקשתו, צורף כונס הנכסים על נכסי המושב, עו"ד כצד להליך.

העובדות:

מושב היוגב הוא אגודה שיתופית המצויה מזה למעלה מ- 15 שנים בהליכי שיקום לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב- 1992. עו"ד טפר מונה על ידי המשקם, על פי חוק ההסדרים ככונס נכסים. על כלל נכסיה וזכויותיה של אגודת יוגב רשומים צווי עיקול, מניעה ואיסור דיספוזיציה, המונעים ואוסרים על מושב היוגב כל פעולה בנכסיו ו/או זכויותיו ו/או רכושו ללא אישור המשקם.

במהלך שנת 2006 התנהל הליך בוררות בפני הועדה המשפטית של תנועת המושבים בין חיים קרת ואיתן עופר, שהינם שניים מחברי מושב היוגב, לבין מושב היוגב, שעניינו קבלת בניהם של חיים קרת ואיתן עופר כחברי המושב היוגב, על רקע סירובו של מושב היוגב להביא את העניין לאישור האסיפה הכללית. חיים קרת ואיתן עופר תבעו, בין היתר, לאשר למשקם ולמנהל מקרקעי ישראל את זכותם לקבל נחלות נוספות בהקצאה ראשונית, ולפעול להפשרת ההקפאה שהטיל המנהל על הקצאת נחלות נוספות.

חלקו האופרטיבי של פסק הבוררות, אשר עומד במרכז הבקשה דנן קובע, בסעיף 44, כדלהלן:

"לאור זאת אנו מחליטים:

44.1        האגודה תכנס אסיפה כללית תוך 30 יום מקבלת פסק הבוררות ועל סדר יומה קבלה לחברים של בניהם של התובעים.

44.2        על התובעים להגיש לאגודה את שמות בניהם המומלצים לחברות תוך 7       ימים מקבלת פסק הבוררות.

44.3        היה ובניהם של התובעים יאושרו באסיפה הכללית כחברים יפעלו התובעים כוחות עצמם להשגת האישורים וההסכמות הנדרשות לצורך הקצאת הנחלות לבניהם. האגודה תפעל לסייע בידם ותצייד אותם הפניות מתאימות לכל הגורמים".

עמדת מושב היוגב:

1.      לטענת מושב היוגב, עקב אירועים שהתרחשו לאחר מתן פסק הבוררות, לרבות צווים שיפוטיים שניתנו כנגד המושב, נאסר על מושב היוגב ליתן הפניות כאמור בפסק הבוררות.

2.      לעמדת מושב היוגב, לאחר מתן פסק הבוררות התרחשו אירועים שיש בהם להביא לדחיית הבקשה דנן או לחלופין, כדי לקבוע כי המושב השלים את ביצוע פסק הבוררות, ככל שהדבר נתון בידו, ולהפנות את המבקשים להמשך בירור טענותיהם לכונס הנכסים, עו"ד טפר ו/או להליך הקיים בפני המשקם.

עמדת כונס הנכסים, עו"ד טפר:

1.      עו"ד טפר מתנגד לבקשה לאישור פסק הבוררות ומבקש לדחותה, או לחלופין לדחות את הבקשה, ככל שפסק הבוררות מתייחס לכונס ו/או להליכי הכינוס ו/או להליכי השיקום ו/או לנכסי מושב היוגב בכינוס ובשיקום. לחילופי חילופין מבקש עו"ד טפר מבית המשפט שלא לאשר את סעיף 44.3 סיפא לפסק הבוררות לפיו על מושב היוגב לצייד את חיים קרת ואיתן עופר בהפניות לכל הגורמים, שכן מתן הפניות הינה פעולה בנכסי תאגיד חדל פירעון בה לא היו הבוררים מוסמכים לעסוק מלכתחילה.

2.      לטענת עו"ד טפר בקשתם של חיים קרת ואיתן עופר לאישור פסק הבוררות עומדת בסתירה להליך התלוי ועומד בפני המשקם וכן בסתירה לפסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בעתירה, אשר קבעה באופן פוזיטיבי, כי נושא המחלוקת הינו בסמכותו הבלעדית של המשקם.

3.      בהתנגדותו לאישור הבקשה, העלה עו"ד טפר טענות הן כנגד הליך הבוררות עצמו ומעמדו ככל שהוא נוגע לצדדים שלא היו צד להליך, והן טענות הקשורות לביצוע הסכם הבוררות בפועל לאור העובדה כי מושב היוגב הינו תאגיד חדל פירעון הנמצא בהליכי כינוס ושיקום במסגרתם ניתנו צווים שיפוטיים האוסרים על מושב היוגב לפעול בנכסיו.

4.      הסמכות הבלעדית, כך לעמדת עו"ד טפר, לדון בנכסי מושב היוגב בכינוס ובשיקום נתונה למשקם ולבית המשפט המפקח על פעילותו באמצעות סעיף 28 לחוק ההסדרים. בהיעדר הסכם בוררות אין נפקות להליכי הבוררות שהתקיימו כאשר הכונס, עו"ד טפר לא היה צד להם.

5.      עוד טוען עו"ד טפר כי נושאים המצויים בחקיקה קוגנטית אינם ניתנים לבוררות, על כן, והיות  ודיני חדלות פירעון לרבות כינוס נכסים מוסדרים בדין קוגנטי ולא ניתן להסכים עליהם ממילא אינם ניתנים לבוררות.

6.      בכל הנוגע לביצוע הסכם הבוררות טוען עו"ד טפר כי פסק הבוררות ככל שאינו עוסק בנכסי מושב היוגב בכינוס ובשיקום, כבר בוצע כך שאין כל צורך באישורו. מושב היוגב קיים את כלל החלקים האופרטיביים של פסק הבוררות שאינם סותרים את הליכי השיקום, כינוס הנכסים וזכויות הכונס. מושב היוגב כינס אסיפה כללית והפנה את המועמדים לגורם היחידי שמותר היה להפנותם אליו- כונס הנכסים. מושב היוגב אינו רשאי להפנות את המועמדים לגורמים אחרים כל עוד המושב נתון בהליכי כינוס נכסים ושיקום.

7.      לטענת עו"ד טפר, הפניית חיים קרת ואיתן עופר למינהל מקרקעי ישראל הינה בגדר עסקה ו/או פעולה משפטית בנכסי כינוס הנכסים, וכבר נפסק בעניינם של הצדדים כאן באופן חלוט בפסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים כי הסמכות להכריע בטענות בהקשר זה נתונה למשקם לפי חוק ההסדרים ולמשקם בלבד.

8.      יתירה מזו, קיים במקרה דנן צו משקם מיום 7.9.06 הקובע כי מאחר ומושב היוגב מצוי בהליכי שיקום אין הוא רשאי ליתן בידי אף גורם הפניות אלא בכפוף לאישור המשקם.

דיון והכרעה- מפי כבוד השופטת, הלמן אסתר:

על פי סעיף 23 (ב) לחוק הבוררות "לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו".

מושב היוגב לא הגישה התנגדות/בקשה לביטול פסק הבוררות, ומשכך, בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות, יש לקבל את הבקשה, ככל הנוגע אליו.

נשאלת השאלה מה מעמדו של עו"ד טפר, כונס הנכסים לבקש ביטולו של פסק הבוררות, או להתנגד לאישורו מטעמים אחרים?

מחד, עו"ד טפר לא היה צד להליך הבוררות, אין בפסק הבוררות כדי לחייבו, ומטעם זה הוא איננו יכול להיות צד לבקשה לביטולו של הפסק או צד לבקשה לאישורו.

מאידך, נטען, כי מושב היוגב לא רשאי היה לנהל את הליך הבוררות, בהיותו חדל פירעון, ואין באפשרותו לקיים את האמור בסיפא לסעיף 44.3 לפסק הבוררות, בשל צווי המשקם והחלטות בית המשפט.

מתוך תגובת עו"ד טפר, עולה כי היה מודע להליך הבוררות ואף הודיע על התנגדותו לקיומו. הוא היה מודע גם למתן פסק הבוררות ואם היו בפיו טענות המצדיקות ביטולו, ומעמד לדרוש ביטול הפסק, היה עליו לפעול לבירורן במועד.

לפיכך, ככל שיש בידי עו"ד טפר נימוקים להתנגד להליך הבוררות ולאישור פסק הבוררות, הוא איחר את המועד להעלותן.

בית המשפט קובע כי טענתו של עו"ד טפר, לפיה מושב היוגב לא רשאי לנהל הליך בוררות, שעניינו קבלת בניהם של חיים קרת ואיתן עופר כחברים באגודה, כמו גם מעמדו של מושב היוגב וכשירותו, לאור היותו נתון בהליכי שיקום על פי חוק ההסדרים, הינה טענת כבדת משקל, אותה היה ראוי להעלות במועד קיום הבוררות או מיד לאחר שניתן פסק הבוררות. לא כך פעל עו"ד טפר בתפקידו ככונס.

בית המשפט הכריע כי אמנם, לבית המשפט יש שיקול דעת האם להיעתר לבקשה לאישור פסק בוררות, גם כשאין בפניו התנגדות על דרך בקשה לביטול פסק הבוררות, אך עליו להפעיל שיקול דעתו בזהירות ולהימנע מאישור הפסק רק במקרים חריגים, כשיש הצדקה לכך, ובענייננו לא מתקיימים טעמים כאלו.

במישור היחסים בין מושב היוגב לבין חיים קרת ואיתן עופר, פסק הבוררות שריר וקיים ומחייב את אגודת יוגב, גם אם, כל עוד קיימים צווי המשקם, אין מושב היוגב רשאי ויכול למלא אחר החיוב וליתן בידי חיים קרת ואיתן עופר הפניה למנהל. אם וכאשר יוסרו המכשולים, יהא מושב היוגב  מחויב לפעול על פי פסק הבוררות.

בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על אישור פסק הבוררות, וזאת, בהעדר בקשה כדין לביטולו, ללא קשר, ומבלי לפגוע בקביעה כי מושב היוגב מנוע בשלב זה מלקיים את הסיפא לסעיף 44.3 לפסק הבוררות, משמע, ליתן בידי חיים קרת ואיתן עופר הפניות לגורמים הרלוונטיים, עקב הוראת המשקם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן ביום 06.11.2008.