בפני רשם האגודות השיתופיות עו''ד אורי זליגמן תיק מס' 2465/300/09. ''משמר השבעה'' מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע''מ ו-תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בע''מ

 

­בפני רשם האגודות השיתופיות                                      תיק מס'  2465/300/09

 

 

 

 

      בעניין:   "משמר השבעה" - מושב עובדים

                   להתיישבות שיתופית בע"מ

          ע"­­­י ב"כ עו"ד יעקב בוטניק

          מכיכר יצחק רבין 9, תל אביב

 טלפון: 03-5243381 ; פקס: 03-5243387

המשיגה

 

- נ ג ד -

 

 

                  1. "תנובה" מרכז שיתופי לשיווק

                     תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

                  2. תעשיות מזון "תנובה" אגודה שיתופית

                     חקלאית בע"מ

                     שתיהן ע"י ב"כ עו"ד עוזי מור ו/או שי תמר

                     ו/או אח'-ליפא מאיר ושות' עורכי דין

  רח' איתמר בן אב"י 4, תל אביב

  טלפון: 03-6070600 ; פקס: 03-6070666   

המשיבים

 

 

 

החלטה

 

 

 

בפניי השגה על המלצת החוקר עו"ד ד"ר דורון דינאי אשר מונה על פי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") לשם בדיקת טענות המשיגה לחברות ב"תנובה" וזאת בהתאם להליך לתיקון פנקס החברים, הקבוע בתקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג – 1973 (להלן: "תקנות החברות"). החוקר מסר את ממצאי חקירתו והמליץ שלא להכיר ב"משמר השבעה" - מושב עובדים  להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "המשיגה " או "האגודה"– לפי העניין") כחברה ב"תנובה" מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה" או "תנובה" – לפי העניין) הואיל וחברותה הופסקה על ידי המשיבים עוד בשנת 1978.

 

 

 

 

רקע

 

המשיגה טוענת  לחברות ב"תנובה" משנת 1954, משום שלטענתה חברותה במשיבה מעולם לא  פסקה. מאידך טוענת המשיבה, כי בשנת 1978 הופסקה חברותה של המשיגה במשיבה משום שזו הפרה את תקנון "תנובה" וחובת "השיווק המאורגן" אליו התחייבה. השאלה אשר עמדה במסגרת החקירה הייתה, האם יש לראות את המשיגה כחברה ב"תנובה" פשוט משום שחברותה לא פסקה מעולם או שמא הופסקה חברותה כדין על ידי "תנובה" בשנת 1978 עקב הפרתה של המשיגה את תקנון המשיבה.

המשיגה טוענת כי יש לדחות את המלצת החוקר ולהורות על תיקון פנקס החברים באופן שהמשיגה תרשם כחברה ב"תנובה".

"תנובה" מצידה טוענת כי יש לדחות את כל טענות המשיגה ולקבוע כי היא אינה חברה אצלה.

 

טענות המשיגה

 

1.      אין חולק כי המשיגה הייתה  בעברה חברה ב"תנובה".

2.      בפנייתה טענה המשיגה, כי מעולם לא הודיעו לה על הפסקת חברותה במשיבה וכי היא הוצאה מ"תנובה" שלא כדין. עוד טוענת המשיגה כי לטעמה לא נערך ההליך הנדרש להוצאתה כדין מ"תנובה".

3.      לטענת המשיגה, "תנובה" לא התריעה בפניה על האפשרות לביטול חברותה במשיבה ולפיכך לא הייתה רשאית לבצע את תהליך הוצאתה מהמשיבה בלא להודיע לה על החלטתה וללא קיום שימוע. במידה והיה מתקיים שימוע שכזה, יכלה המשיגה להעלות את טיעונה ולהראות כי לא פסקה מלשווק את תוצרתה באמצעות "תנובה".

4.      עוד טוענת המשיגה, כי לא קיבלה כל הודעה על הוצאתה מהמשיבה בהתאם לסעיף 20 ב' של תקנון "תנובה" וכי המשיבה, אשר עליה מוטלת חובת הראיה, לא הציגה כל אישור או ראיה כי הודעותיה ומכתביה נתקבלו באגודה ולפיכך  לא עמדה בנטל  ההוכחה.

5.      טוענת המשיגה כי משום שלא זומנה לדיון בעניינה נשללה ממנה זכות הטיעון הבסיסית והיכולת להשמיע את דבריה בטרם תיפגע באופן בלתי הפיך זכותה הקניינית. זאת ועוד, טוענת המשיגה שגם במידה וחפצה הייתה להופיע בישיבה מיוזמתה וללא הזמנה, הרי שלא ידעה מתי תתכנס הישיבה המדוברת.

6.      המשיגה ביקשה לציין כי מפרוטוקול הדיון של ישיבת ההנהלה בתאריך 09.08.1978 עולים פגמים מהותיים. בדיון זה הוחלט על הוצאת המושבים מ"תנובה", אך לא הוצגו עמדות כל הנוכחים בדיון. יתרה מזאת, סעיף 20 ד' בתקנון  "תנובה"  קובע כי ההחלטה להוצאת חבר צריכה להתקבל ברוב של    מהנוכחים בישיבה ואילו בפרוטוקול המדובר לא מצוין מספר הנוכחים ומספר התומכים בהחלטה.

7.      במהלך השנים "תנובה" הנפיקה מניות לכל המשווקים אשר שיווקו דרכה. טוענת המשיגה כי הנפקת המניות איננה נעשית, אלא לחברים ו/או ליצירת חברות ו/או לחידושה.

8.      בדבר פדיון מניות המשיגה ב"תנובה", טוענת האגודה כי גם לאחר הוצאתה "כביכול" מהמשיבה לא קיבלה את שווי פדיון מניותיה וכי התנהגות זו מצביעה על חוסר תום ליבה של המשיבה, כאשר מחד הוציאה את המשיגה מחברותה בה ומאידך לא קיימה את חובתה לפדיון מניותיה ב"תנובה".

9.      לדעת המשיגה, שגה החוקר בהחלטתו כאשר בחר להתעלם מתצהירים אשר צירפה היא לבקשתה והעדיף על פניה את טענות המשיבה.

10.  לאור האמור לעיל, יש לדחות את המלצת החוקר ולהורות על תיקון פנקס החברים, באופן שהמשיגה תירשם כחברה ב"תנובה".

 

טענות המשיבים

 

1.     "תנובה" סומכת ידיה על דו"ח החקירה, וסבורה כי המשיגה לא הצביעה על פגם כלשהוא שנפל בדוח החוקר, או על עילה כלשהיא לסטות מהממצאים הכלולים בדוח זה.

2.     לטענת המשיבים, חברותה של המשיגה הופסקה לפני למעלה משלושים שנה (בתאריך 9 באוגוסט 1978) וזאת בהתאם להליך שנקבע בתקנון "תנובה".

3.     המשיגה אינה מכחישה כי בזמנו נתקיימה עילה להפסקת חברותה במשיבה.

4.     המשיגה לא טענה באופן מפורש כי לא נתקבלה אצלה הודעה בדבר עצם הפסקת חברותה במשיבה, אלא מיקדה את עיקר טענותיה בהודעה שקדמה להחלטה להפסיק את חברותה במשיבה.

5.     טענת המשיגה, לפיה לא ידעה על הוצאתה מ"תנובה", אינה מתיישבת עם השכל הישר לאור העובדה כי נעשה שינוי באופן  הגבייה שביצעה "תנובה" מתמורת שיווק תוצרתה החקלאית והפסקת גביית המניות מתוכה. המשיבים מבקשים להדגיש כי לאורך עשרות שנים, לא נתקיימו בין המושב לבין "תנובה" קשרים מהסוג המתקיים בין אגודה לחבריה, המשיגה לא נהגה כחברה ב"תנובה" ו"תנובה" לא נהגה במשיגה כחברה.

6.     לטענת המשיבות, המשיגה לא העלתה במשך כל אותן השנים שחלפו אף לא טענה אחת בקשר להפסקת חברותה ב"תנובה" לא במישור המהותי ולא במישור הפרוצדוראלי.  

7.     המשיבות טוענות להתיישנות ושיהוי שכן עברו כשלושים שנה ממועד הוצאתה של האגודה מ"תנובה" וישנו קושי רב לשמר מסמכים במשך תקופה כזו. לכן, טענת המשיגה לפיה לא הוצאו מסמכים המאשרים את קבלת המכתב אצל המשיגה אינם הגיוניים  ואין סיבה כי עתה, לאחר תקופת זמן כה ארוכה תזכה המשיגה ליהנות מהספק.

8.     אין לייחס משקל לעדויות המצהירים מטעם המשיגה עתה 26 שנה לאחר המועד הרלוונטי, משום שעדים אלה התבגרו עם השנים וזיכרונם אינו מה שהיה. בנוסף ביקשו המשיבות לציין כי חלק מחברי הוועד דאז הלכו לעולמם או לא אותרו, ואין להוציא מכלל אפשרות כי ההתכתבויות מול "תנובה" נוהלו על ידם ולא על ידי יתר החברים, אשר הצהירו מטעם המשיגה. 

9.     יתרה מכך, אין כל סיבה להניח כי "תנובה" לא שלחה למשיגה את המכתב הנדון. מכתב זה נשלח לשורה ארוכה של חברים, אשר נתקיימו לגביהם נסיבות דומות לאלו שנתקיימו במשיגה. ל"תנובה" לא הייתה כל סיבה  לרצות בהפסקת החברות של אותם חברים בה, אלא להפך – כל עניינה היה לאכוף הוראות תקנונה, על מנת להבטיח כי כמות מיריבת של תוצרת חקלאית תשווק באמצעותה.

10. זאת ועוד, לטענת המשיבים  מבחינתה של "תנובה", התוצאה הטובה ביותר הייתה כי המשיגה תתקן את דרכיה ותשוב לשווק את מלוא תוצרתה דרך המשיבה ולא תתקיים סיבה להפסיק את חברותה בה. משכך היה עניין ל"תנובה" להודיע ולהתריע על כוונתה להפסיק את חברותה של המשיגה על מנת שזאת תתקן את דרכיה.

11. המשיבה מוסיפה, כי אם אכן נתקבלו אצל המשיגה מכתבים אחרים ששלחה "תנובה" הרי שאין סיבה להניח שדווקא המכתבים העוסקים בהפסקת חברותה של המשיגה לא יתקבלו. מה גם ,של"תנובה" אין כל סיבה להכין למכתב שכזה ולא לשולחו.

12.  בנוגע לטענת המשיגה לאי מתן זכות הטיעון קודם להפסקת חברותה ב"תנובה", טוענת המשיבה שגם אם היה נקבע שהיה ראוי לתת למשיגה זכות טיעון קודם להפסקת חברותה ב"תנובה" וזו לא ניתנה, כביכול, הרי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של החלטת "תנובה" להפסיק את חברותה. זאת, היות וממילא לנוכח עדויות נציגי המשיכה עצמם התקיימה עילה להפסקת חברותה במשיבה. גופא, אין ספק אליבא ד"תנובה" כי אכן נתקיימה עילה להפסקת חברותה של המשיגה ב"תנובה".

13. המשיגה הוסיפה וטענה שבמידה וידעה על הישיבה הרי שהייתה מגיעה גם ללא הזמנה ומשמיעה את דבריה, אך לטענת המשיבים גם במידה והיו מתייצבים נציגי המושב לישיבה בה נדונה הפסקת חברות המשיגה הרי לא היה בכדי כדי להועיל במאומה וחברותה הייתה מופסקת, בכל מקרה.

14. בנוגע לטענת המשיגה בדבר אי קיום ישיבת ההנהלה כנדרש ואי הקפדה על נהלי הרישום וספירת הקולות בעד ונגד הוצאת המשיגה מחברותה ב"תנובה", טוענת המשיבה כי לא נמצאה כל הוראת דין במועד הרלוונטי המחייבת לפרט את הנתונים הללו בפרוטוקול הדיון כפי שטענה בהשגתה. זאת ועוד מטרת פרוטוקול "תנובה" אינו רישום מדויק של מהלך הדיון אלא רישום עיקרי הדיון וההחלטה שנתקבלה בו.

15. בדבר טענת המשיגה לאי פדיון המניות על ידי "תנובה", לא הוצגו כל הוכחות כי אכן המשיגה החזיקה במניות "תנובה". יתרה מכך, לא הועברו לעיונו של החוקר כל דו"חות כספיים המצביעים על החזקת המשיגה במניות כלשהן בתקופת זמן כלשהי ב"תנובה". אולם, טוענת המשיבה, גם במידה ולא נפדו מניות המשיגה ב"תנובה", אין בכך כדי לאיין את תוקף ההחלטה בדבר הפסקת חברותה.  המשיבה מבקשת להדגיש עוד כי למרות שתהליך פדיון מניות הוא אכן תוצאה של הפסקת החברות אין הוא מהווה בשום אופן  תנאי להשתכללותה.

16. המשיבים טוענים כי לאור כל האמור לעיל יש לדחות את כל טענות המשיגה ולקבוע כי היא אינה חברה ב"תנובה".

 

דיון והכרעה

 

17. האגודה רשומה בפנקס החברים של "תנובה" תחת מספר 83, תאריך הקבלה של האגודה ל"תנובה" הנו 11.03.1954, על רישום זה נמתח קו, המסמן את החברים אשר חברותם הופסקה ב"תנובה" ולצידו נרשם "החלטת הנהלה  09.08.1978", לא נמצא רישום נוסף על שם האגודה בפנקס חברים זה.

18. המשיגה טוענת, כי יש לקבוע כי היא חברה ב"תנובה", משום שחברותה מעולם לא פסקה, זאת בניגוד לרשום בפנקס החברים. האגודה איננה טוענת שהתקבלה מחדש לחברותה ב"תנובה" אלא שחברותה מעולם לא נפסקה.

19. ממסמכים שונים שאותרו בארכיוני "תנובה" על ידי החוקר בחקירותיו השונות, עולה כי בתקופה הרלוונטית הוטלה על חברי "תנובה" החובה לשווק את כל תוצרתם דרך "תנובה" בלבד. שיווק למשווקים מתחרים ולו גם של חלק מהתוצרת נחשב כהפרה של חובת "השיווק המאורגן".

20. "תנובה" אשר הייתה מעוניינת להילחם בהפרת התחייבויות חבריה, ביקשה להגדיל את היקף התוצרת המשווקת אליה ולהילחם במשווקים הפרטיים שהתחרו בה. תמריצים שונים שהופעלו על ידי מתחרים של "תנובה" הביאו לכך שחקלאים יחידים החלו לשווק תוצרת חקלאית גם למשווקים פרטיים ולא רק ל"תנובה".  במטרה להילחם בתופעה זו, החליטה הנהלת "תנובה" לפעול כלפי אגודות שמפרות את התחייבותן כאמור, ולהוציאן מ"תנובה", מתוך תקווה שהדבר יעצור את התופעה וירתיע חברים אחרים במשיבה מלהפר את התחייבותם כלפי "תנובה".

21.  תהליך ההרתעה וההוצאה בוצע בכמה שלבים על פי ניתוח החוקר: בשלב הראשון, גורמים שונים בסניפי ובמחוזות "תנובה" פנו לאגודות והתריעו בפניהן על האפשרות שיינקטו נגדן צעדים ויוציאו אותן מחברותן ב"תנובה", אם ימשיכו בהפרה של מה שכונה "השיווק המאורגן". משמעות הדבר כי חלה חובה על החברים במשיבה לשווק את תוצרתם החקלאית  אך ורק ל"תנובה". כאשר התרעות אלו לא הועילו החלה "תנובה" בהליכים פורמאליים להוצאת האגודות מחברותן בה.

22. כך נעשה בענייננו, בישיבת מזכירות "תנובה" מתאריך 31/05/1978  בה הוחלט להמליץ בפני הנהלת "תנובה" להפסיק את חברותן של מספר אגודות במשיבה וזאת  על פי רשימה אשר צורפה להחלטה, ברשימה זאת לפי ממצאי החוקר נכללה גם המשיגה.

23. לאחר ישיבה זו, בתאריך 04/07/1978, שלחה המשיבה מכתב בנוסח אחיד לכל האגודות באותה רשימה. במכתב זה, ציינה המשיבה כי המזכירות החליטה להמליץ לפני ההנהלה על הוצאתן מ"תנובה". במכתבה פירטה המשיבה כי ההמלצה להוצאת האגודות מ"תנובה" ניתנה בהתחשב בעובדה כי האגודות אינן משווקת את תוצרתן החקלאית דרך המשיבה כבר מספר שנים וכי אינן מקיימות את התחייבותן כלפיה, דבר המהווה עילה להוצאת חבר בהתאם לסעיפים 19 (ה) ו (ו) לתקנון "תנובה". כמו כן, צוין במכתב הנ"ל כי ההודעה נשלחה בהתאם לסעיף 20 (ב) לתקנון וכי ההצעה להפסיק את החברות תדון באחת הישיבות הקרובות של הנהלת "תנובה".

24. המשיגה טוענת כי לא קיבלה את המכתב האמור מתאריך 04/07/1978 ולפיכך נשללה ממנה זכות השימוע והטיעון שהיא היא זכאית להן.  לטענתה, פגיעה זו מהווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי וההחלטה היא  בטלה.

25. בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מתאריך 09/08/1978  עלה נושא "ביטול חברותם של משקים ב"תנובה" והוחלט לקבל את המלצת המזכירות ולהפסיק את חברותן של אגודות מסוימות ב"תנובה" לרבות חברותה של אגודת משמר השבעה. עוד צוין בפרוטוקול ישיבת ההנהלה כי:

 

    "למשקים הנ"ל נשלחה הודעה, בהתאם לסעיף 20 ב' של תקנון האגודה, 30 יום

      לפני מועד החלטת ההנהלה על הוצאתם".

 

    עקב זאת מחקה "תנובה" את אגודת משמר השבעה והאגודות  

    הנוספות שהיו באותה רשימה מפנקס החברים שלה.

26. לאור השתלשלות האירועים, הופסקה חברותה של המשיגה ב"תנובה" ושמה נמחק מפנקס החברים של המשיבה. המשיגה אינה טוענת כי ביקשה להתקבל או שנתקבלה מחדש ב"תנובה" .

27. האגודה טוענת מנגד כי תהליך הוצאתה מ"תנובה" לא התנהל על פי הנדרש וכי היה צריך להזמינה לישיבה שהתקיימה בעניינה. בשל העובדה שלא ניתנה למשיגה זכות שימוע כנדרש, הרי הדיון אשר נערך בעניינה, פגום מיסודו וההחלטה בטלה. עוד מציינת המשיגה כי הרישום בפרוטוקול ההנהלה היה לוקה בחסר וכי אין לראות בפרוטוקול זה דיון ענייני לגבי כל אגודה בנפרד. יתרה מכך טוענת האגודה כי סעיף 20 (ד) בתקנון "תנובה" דאז (מיום 05/01/1978) מחייב רוב של לפחות  מהנוכחים בישיבה, כדלקמן:

 

                      "חברותו של חבר באגודה פוקעת מרצונה של האגודה: ( כך במקור !)

א.                אם קיימת לגבי החבר אחת העילות להוצאתו מהאגודה המפורטות

                      בתקנון זה.

ב.                אם האגודה הודיעה לאותו חבר את העילה שבגללה היא עומדת להוציא

                            אותו- לפחות 30 יום לפני מועד הדיון בהצעה זו.

ג.                  אם כונסה ישיבת הנהלה אשר בסדר יומה כלולה הצעה להוציא את

          החבר הנ"ל מהאגודה;וכן

ד.                 אם הצביעו בישיבה הנ"ל בעד הוצאת החבר מהאגודה 3/4 מהנוכחים

           בישיבה .

ה.                החבר רשאי לערער על החלטת ההנהלה בפני מועצת האגודה, אשר

          החלטה ברוב קולות תהיה סופית".

  

28. סעיף 19(ה) לתקנון מונה את העילות להוצאת חבר מ"תנובה" ומתייחס למקרה בו:

 

      "החבר מוכר תוצרתו או חלק ממנה לא באמצעות האגודה ו/או בניגוד

       להוראותיה."

 

 סעיף 19 (ו) מתייחס למקרה בו:                                         

 

                      "החבר אינו ממלא את חובותיו  לאגודה או אינו ממלא את התחייבותו כלפיה

                            או איננו נשמע לתקנון  זה או להחלטות או הוראות רשויות האגודה"

. 

במכתב אשר שיגרה המשיבה לאגודות היא טוענת כי לאור העובדה כי פסקה המשיגה לשווק את תוצרתה ל"תנובה" והחלה לשווק חלק מתוצרתה למשווקים מתחרים, היא מפרה את חובתה כחברה ב"תנובה" ולפיכך רשאית המשיבה להפסיק את חברותה.              "תנובה" טוענת כי ההודעה בנוגע לעילות ההוצאה של המשיגה מ"תנובה" שוגרה לפחות 30 יום לפני מועד הדיון בהנהלה.

29. המשיגה המציאה תצהירים של שני חברי ועד האגודה  אשר הצהירו כי לא מצאו כל ראיה או מכתב על הוצאת האגודה מ"תנובה" . בנוסף, צורף תצהירו של מר קורש בן ציון, יושב ראש ועד ההנהלה בשנים האחרונות ובן ממשיך של חבר האגודה, לפיו נעשה חיפוש יסודי במשרדי האגודה ולא נמצאו  "כל מסמכים מהם ניתן ללמוד על הוצאתה של האגודה מ"תנובה" לרבות הזמנה ו/או הודעה המופנית לאגודה באשר להפסקת חברותה של האגודה ב"תנובה".  מאוחר יותר אישר חבר הועדה הנוכחי מר דן ארזי במכתבו לחוקר מיום 29/10/2008 כי "עקב מעבר הארכיון מבניין לבניין במשך השנים לא נותר ממנו זכר, פרט למסמכים בודדים". מכאן ניתן ללמוד שלא נמצא עתה באגודה חומר רלוונטי לעניינו.

30. עוד ציין מר קורש, כי אומנם לא שימש בתפקיד במוסדות האגודה בשנים הרלוונטיות, אך מידיעה אישית בנושא הוא יודע כי בניגוד לאגודות מושביות אחרות, בתקופות הללו לא נהגו לתת אשראי לחברים דרך האגודה, האגודה עצמה לא הייתה חברה בארגון קניות וחברים לא נדרשו לחתום על ערבויות הדדיות לנושא האגודה. במצב דברים זה, אפשר לשער שלאגודה לא היה עניין מיוחד לפקח על      ה"שיווק מאורגן" ולוודא שכל התוצרת מועברת דרך "תנובה".  כשנשאל מר קורש על ידי החוקר האם זכור לו שכל התוצרת החקלאית שווקה באופן בלעדי ל"תנובה", לא היה יכול לאשר זאת לא לגבי החלב ולא לגבי הביצים והירקות.

31. החוקר מבסס את החלטתו גם על דבריו  של מר ארנסט דצינגר חבר ותיק באגודה שכיהן בזמנו בוועד האגודה. זה אישר בפני החוקר שאכן באגודה לא נהגו בדפוסי ערבות הדדית, לא הייתה מסגרת אשראי לחברים והאגודה לא הפעילה משמעת כלפי החברים בנוגע לשיווק. הוא עצמו לא עסק בענייני "תנובה" ולכן לא היה בקיא  בכל הנוגע לכך, יחד עם זאת זכר העד כי חברי האגודה שיווקו תוצרת חקלאית גם לסוחרים פרטיים בשוק הסיטונאי בתל אביב ולא רק ל"תנובה" . עוד הוא זוכר כי בשנות ה-60 וה'-70 הייתה מחלוקת בין החברים משום שחלק מהחקלאים העדיפו קשר ישיר עם המשווקים ושיווקו מחוץ ל"תנובה".

32. עוד מציין החוקר כי טענת המשיגה כי המכתב לא התקבל במשרדיה נראית מופרכת מיסודה שכן ל"תנובה" הייתה מערכת משרדית מסודרת ונשלחו ממנה מכתבים לאגודות באופן סדיר ושוטף ולכן אין סיבה להניח כי "תנובה" נמנעה מלשלוח את ההודעות במזיד .

33. בנושא הפסקת החברות היו אמורות להישלח במקרה זה לכל אגודה מספר הודעות. החוקר מציין, כי לכל המצער נראה כי נשלחו רק שתי הודעות לכל אגודה: המכתב מ - 04/07/1978 בו מצוינת כוונת הנהלת "תנובה" להעלות את נושא הפרת חובת השיווק המאורגן לדיון ולאחר מכן הודעת ההנהלה מתאריך 09/08/1978 על ההחלטה שהתקבלה להפסקת חברות זו. גם אם אחת מההודעות המדוברות לא הגיעה, לא סביר ששתיהן לא הגיעו ליעדן במיוחד כשכל יתר המסמכים שהפיצה המשיבה  למשיגה הגיעו ללא בעיה מיוחדת.

34. זאת ועוד, אותו מכתב מתאריך 04/07/1978 בו הודיעה "תנובה" על כוונתה להוציא את האגודות מחברותן נשלח למספר אגודות יחדיו וראיה לכך שהגיע  לידי חלק מהאגודות אפשר למצוא במכתבי הערעור אשר נשלחו על ידי אגודות חצב ובית יהושע  ל"תנובה", בו הן מערערות על החלטה זו.

35. המשיבה לא הצליחה להציג אישור או ראיה פוזיטיבית כי מכתביה והודעותיה בנושא הפסקת חברותה של המשיגה, התקבלו בה. אולם, נראה כי דרישה שכזו אינה מציאותית לאור העובדה שחלפו מאז כשלושים שנה וישנו קושי לשמר ראיות במשך תקופה כה ארוכה.

36. מצד שני, גם המשיגה לא הצליחה להוכיח כי לא קיבלה את הודעותיה ומכתביה של "תנובה", והעדויות אשר ניתנו בפני החוקר אינן מניחות את דעת, הן מפאת גיל העדים וזיכרונם התשוש  והן מפאת חוסר רלוונטית  לנושא "תנובה" והחברות בה.

37. מבדיקתו של רואה החשבון דוד עצאר מברית פיקוח עולה כי שווקי המשיגה ל"תנובה" היו רבים ומגוונים: שיווק הביצים מהמשיגה ל"תנובה" פסק בשנת 1964, שיווקי הירקות נרשמו עד שנת 1967 ופסקו , שיווקי הפירות היו בכמות מינורית ותקופה קצובה בין השנים 1975-1977, לאחר 1977 לא נרשמו על שם האגודה שיווקים אלא על שם חקלאים פרטיים . האגודה עצמה לא הציגה כל מסמכים  ל הוכחת שיווקים ל"תנובה" או צבירה של מניות ב"תנובה" בין אם לפני תאריך הוצאתה (1978) ובין אם לאחריו. אין סיבה להניח שבשנת 1977 פסק לפתע כל הייצור החקלאי באגודה, הסיבה ההגיונית לכך שהשיווקים ל"תנובה" הלכו והתמעטו עד שפסקו לחלוטין הייתה הפנייה למשווקים מחוץ ל"תנובה". לאור זאת מניח החוקר, ואני מסכים עימו, כי המשיגה לא הייתה מעוניינת כלל בהגבלה שהחילה עליה "תנובה" ולפיכך הכוונה להוציאה מ"תנובה" לא היוותה עליה איום אלא הקלה וחופש מסחר עם משווקים אחרים.

38. אם כן נראה, כי כל ניסיונותיו של החוקר לאתר ממצאים ועדויות נוספות אשר יש בהם כדי לחזק את טענות הצדדים, כל צד וטענותיו עלו בתוהו. שכן, מחד אינני יכול להסתמך על חצאי עדויות וחצאי הקשרים בין הנושאים שעסקו בהם העדים והמשיגה לבין העניין שבו אנו עוסקים ומאידך אינני רואה לנכון להטיל את מלוא חובת ההוכחה על המשיבה שכן עברה מאז תקופת זמן לא מבוטלת.

 

 

 

מניות

 

39. בפתח הדברים, בטרם אדון בתביעה לגופה, אדגיש כי הצדדים לדיון שבפניי ובתיקים קודמים אשר דנתי בהם, נהגו להשתמש במונח "מניות" במקום במונח "השתתפות בהון" ויש מקום לעשות את ההבחנה. אל לנו להתבלבל בעניין המינוח הנכון ל "מניה". אמנם הצדדים משתמשים במונח "מניות "תנובה"", אולם אין מדובר במהות המקובלת של המילה. לעניין הבחנה זו אני מפנה אל החלטה מספר 823/142/09 בעניין  בית גמליאל נ' "תנובה" אשר ניתנה על ידי ביום 16/11/2009. בהחלטה זו אני שב ומשתמש במונח "מניות" במקום "יחידת השתתפות בהון", וזה רק לשם נוחיות הדיון.

40. "תנובה" נהגה לרשום בספריה את ההשתתפות בהון לחבריה, לא בדרך של העברת הון עצמי מהחבר אל האגודה, אלא כ"יחידת השתתפות". יחידת השתתפות כלשונה, יכולה לעיתים להעיד על השתתפות החבר בהון על ידי שיווק תוצרתו החקלאית באמצעות "תנובה".

41. מניה כהגדרתה מקיימת זיקה בין המחזיק בה לאגודה, אם בדרך של הצבעה, חלוקת רווחים, נשיאת הנטל בהפסדים, התוויית דרכי פעולת האגודה והתערבות אופרטיבית כללית בנעשה באגודה. במקרה דנן, נראה כי המשיגה התעלמה  לחלוטין מכל קשר עם המשיבים במשך כל השנים ולא פעלה בצורה אקטיבית כל שהיא שתעיד במשהו כי חשה כחברה אצל המשיבה.

42. אוסיף עוד כי באותם ימים נהגה "תנובה" לגבות מתוך תמורת שיווק התוצרת החקלאית על ידה תשלומים ממשווקים אשר נמנו על חבריה, סכומים בגין מניות, ובנוסף נגבתה עמלה שכונתה "קומיסיון" בשיעור מסוים מתוך תמורת השיווק. מצד שני ממשווקים שלא נמנו על חברי "תנובה", נגבתה עמלה מוגדלת בשיעור גבוה מזה שנגבה ממשווקים שהיו חברים בה. בסופו של דבר, חשבון הסכום אשר נגבה ממשווק שאינו חבר השתווה בקירוב לסכום הכולל שנגבה ממשווק חבר (סכום הקומיסיון בצירוף הגביה למניות). כפי שנאמר בפס"ד ת"א 30124/06 ארגון מושבי הנגב- ארגון שיתופית חקלאית נ' "תנובה" מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ, כב' השופטת עינת רביד:

 

"לעניין זה, כאמור, הביאה "תנובה" את עדותו של דולצ'ה ואת החלטות "תנובה" בשנים 1977, 1978 ו- 1988, ומהן עולה כי השיעור שנגבה מהארגון בפועל (הקומיסיון + המניות) היה נמוך מהסכום שהיה משולם ל"תנובה" לו היה הארגון משלם את מלוא הקומיסיון למשווק שאינו חבר, מה שמתקבל על הדעת משום שארגון תמיד דואג שחבריו ישלמו פחות מאשר מי שאינם חברים. לכל היותר ניתן לטעון כי לא היה הבדל בתשלום הכולל, כפי שמצאו החוקר ורשם האגודות בהחלטותיהם. לכן טענת התשלום שלא כדין אין לה מקום. סיווג התשלום בטעות כתשלום על חשבון מניות לא הייתה שלא כדין, כיוון שהייתה טעות ברישום ותו לא, אך לא גרמה לתשלום ביתר שאינו כדין."

 

43. במהלך השנים "תנובה" הנפיקה מניות לכל המשווקים אשר שיווקו דרכה. המשיגות טוענות מצידן כי הנפקת המניות איננה נעשית, אלא לחברים ו/או ליצירת חברות ו/או לחידושה.

44. כאמור, החברות ב"תנובה" באותם ימים חייבה שיווק מרוכז של התוצרת של כל החברים באמצעות האגודה או באמצעות ארגון הקניות אצל המשיבה בלבד. עצם השיווק של יחידים במשיגה למשווקים אחרים אשר התחרו ב"תנובה" דווקא היא הנותנת, שהמשיגה לא התכוונה להמשיך בחברותה במשיבה או  להפוך מחדש לחברה ב"תנובה", שהרי אם לכך התכוונה, הייתה מתקנת את דרכיה וחדלה מלשווק  למשווקים אחרים.

45. על פי הוראות תקנון המשיבה דאז, פדיון כל המניות התאפשר רק במצב של הפסקת החברות. פדיון המניות באגודה שיתופית מסמל יותר מכל את הפסקת החברות באגודה. סעיף 9 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג- 1973 קובע בלשון ברורה כי על האגודה לפעול לפדיון מניות החבר לאמור:

 

"פקעה חברותו של אדם באגודה, שלא לרגל מותו, תפדה האגודה את מנייתו, לרבות כל צורת השתתפות בהון האגודה, תוך המועד הנקוב בתקנותיה.."

 

 

                   פדיון המניות איננו תנאי מובנה של הליך הוצאת חבר מהאגודה, אלא תוצאה  ישירה  של אותה החלטה. במקרה דנן, נראה כי מניות המשיגה לא נפדו, אך  אדגיש כי  בעניינו אין באי תשלום פדיון המניות בכדי להשפיע על תוקף החלטתה של הנהלת "תנובה" בדבר הפסקת חברות המשיגה ב"תנובה".

46. המשיגה טוענת כי חלה החובה על "תנובה" לפדות את המניות על פי ערכן הריאלי ולא ערך נומינלי. לא אוכל להרחיב את היריעה בנושא פדיון המניות שכן ההשגה שבפני עניינה בדיקת טענות המשיגה רק לעניין החברות ב"תנובה", ואין לערך ההשתתפות בהון ,כאמור השלכה על שאלת החברות.

 

שיהוי והתיישנות

 

47. רואה אני נכון לציין כי תביעה זו הוגשה לאחר שיהוי רב ובלתי סביר. תקופת זמן כה ארוכה, שבה לא הועלו טענות מצד המשיגה מעוררת תמיהה, שכן עשויה היא לאפשר פתיחת צוהר לתביעות שכאלו אשר חלף תוקפן מן העולם וטוב שכך .

48. למרות שהשגה זו הוגשה באיחור רב, לא דחיתי אותה על הסף בשל השיהוי, אלא בחנתי את הדברים לגופם.

49. גם אילו היה ממש בטענות המשיגה, הרי שחלים לגביהן שיהוי והתיישנות. המשיגה ידעה במשך שנים רבות כי אין היא חברה ב"תנובה", אך היא בחרה לכבוש את טענותיה. השגה זו הוגשה לאחר חלוף זמן רב, ולא נעשה כל ניסיון להסביר את פשר השיהוי הממושך. האינטרסים אשר לשמם קיימים דיני ההתיישנות  רלוונטיים גם במקרה זה, ולמעשה, שיהוי זה יכול ללמד כי המשיגה ויתרה על הזכות אשר עמדה לה. במצב דברים זה די בשיהוי כדי לדחות את העתירה. כך דברי כב' הנשיא מ' שמגר בבג"ץ 501/85 דב חייט ואח' נ' שר הפנים:

 

 "שיהוי כה ניכר, שאין לו הצדקה עניינית, יש בו כדי לשלול בסיס ממשי מן העתירה.

נכונותו של בית המשפט הגבוה לצדק להיעתר לפנייתו של עותר מושפעת, בכל מקרה ובכל עת, מן הקביעה בשאלה, מהי המידה שבה יש צורך לתת את הסעד למען הצדק, ושיהוי משמעותי, שהוא חסר הצדקה, מטה את כפות המאזניים לרעת העותר."

 

 

דברי כב' השופט י'. מלץ בע"א 341/87 זלמן הרשוביץ נ' עין ורד מושב עובדים:

 

"והמערער המשיך בשתיקתו, שתיקה שהתבטאה לא רק באי-פנייה לבית המשפט אלא גם באי-נקיטת צעד כלשהו בין כותלי המושב והאגודה המשיבה."

 

 

בע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן בית-משפט אמר:ב

"הימנעות מנקיטת צעדים או פעולות, אשר הדבר היה מחוייב המציאות תוך ידיעת מצב הדברים, עשויה להתפרש כהודאה שבשתיקה או כקבלת הדין המונעת מהצד הנוגע בדבר לטעון כעבור זמן את ההיפך מזה".

 

דברי כב' השופט א' גולדנברג בבג"ץ 4077/92 הניה אבישר  ו-15 אח' נ' שר הפנים:

 

"ו סבורים אנו, כי בנסיבותיו של מקרה זה השתהו העותרים מעבר לזמן הסביר עד שהגישו את עתירתם

ו..דיני השיהוי אין עניינם חוסר תום לב סובייקטיבי של העותר."

 

 

50. לאחר שבחנתי את טענות המשיגה והמשיבים ועל יסוד חומר הראיות שהוצג בפני וכל האמור לעיל, באתי למסקנה כי בנסיבות העניין דין ההשגה להידחות.

51.  אין צו להוצאות, למעט נושא הוצאות החקירה בהם תישא המשיגה.

52. אעיר, עם זאת, כי החלטתי אינה נוגעת ליחסים הכספיים בין הצדדים, ואינה מונעת מן המשיגה, אם היא סבורה שבכל זאת עומדת לה עילת תביעה כספית נגד המשיבים, לגבש תביעת.         דין תביעה שכזו, להתדיין בבתי המשפט, כתביעת חוב לכל דבר ועניין ולא בפני - בעת מתן הכרעה בנושא חברות .