מי גולן ניתקה את אספקת המים לבני זוג ממושב רמות עקב חוב מצטבר, ונגרם להם נזק רב. האם רשאי ספק מים לנתק מים לחקלאי שלא פרע את חובו? האם ניתוק הינו אמצעי גביה סביר ?
מי גולן אגודת מים שיתופית למשקי רמת הגולן בע"מ (להלן: "מי גולן") היא אגודה שיתופית לאספקת מי השקיה למושבים ולמשקי החקלאים באזור רמת הגולן. בני הזוג קלי (להלן: "בני הזוג") הינם חקלאים ממושב רמות, ומצרכניה של מי גולן.
מי גולן טוענת כי בני הזוג צרכו מי השקיה עד יום 31.12.06 בעלות נומינאלית בסך 253,954 ₪ וצברו חוב גבוה. לצורך פירעון החוב ניהלו הצדדים מו"מ. סוכם כי בני הזוג יתנו שיקים דחויים בפריסה לאורך שנת 2007 וחלק משנת 2008, כאשר מי גולן הסכימה, לפנים משורת הדין, לזכות אותם בהפרשי הריבית אם יעמדו בתשלום כל החוב.
בני הזוג שילמו בשקים דחויים סך של 220,346 ₪ על חשבון חוב 2006, ונותרה יתרה בסך 33,608 ₪ בגין שנת 2006. בשנת 2007 המשיכו בני הזוג לצרוך מים, וצברו חוב בשנת 2007 בסך 107,826 ₪. סך כל החוב של בני הזוג כלפי מי גולן עמד ע"ס 141,434 ₪.
בשלב מסוים מסרו בני הזוג שקים דחויים לשנים 2008, 2009 לתשלום חוב 2007, אך שיקים אלו הוחזרו ע"י מי גולן לבני הזוג, אשר החליטו שאין יותר מקום לפריסה ודחייה כה ארוכה לתשלום חובות העבר.
כמו כן הסתבר לתובעת כי חשבון הבנק של הנתבעים הוגבל לכל המאוחר בחודש 1/08, כך שהשקים לא היו ממילא נפרעים.
לטענתה, מי גולן שלחה לבני הזוג התראות על ניתוק מים בתאריכים 4.11.07, 12.11.07, 22.11.07 ו-29.11.07. בני הזוג לא פרעו את חובם, לפיכך נותקו המים למשק החקלאי של בני הזוג באמצע חודש 1/08. מי גולן לא ניתקה את המים למשק החי של בני הזוג ולא לביתם.
בני הזוג אינם מכחישים את החוב שצברו אצל מי גולן. טענתם הייתה כי מאז ומתמיד נהגו לשלם את החוב בשקים דחויים לעתיד, אלא שמשיקולים זרים החליטה מי גולן להפסיק עם נוהג זה, והחזירה להם את השקים.
בני הזוג טענו כי כי לא קיבלו את ההתראות על ניתוק מים, ולכן לא צפו את הניתוק. כתוצאה מהניתוק נגרם להם נזק כבד למשק החקלאי, המוערך לפי חוו"ד דעת אגרונום שצורפה לתצהיר בסך של כ- 129,000 ₪.
באשר לגובה החוב, לא נשמעה טענה ממשית כלשהי מצד בני הזוג, ולא חלקו על גובה החוב, או על הרישומים בכרטסות של שנים 2006 ו-2007. בנסיבות העניין, סכום החוב של בני הזוג לשנת 2006 עמד על סך 33,608 ₪, וסכום החוב לשנת 2007 עמד על 107,826 ₪.
ניתוק המים:
מבחינה עקרונית נשאלת השאלה אם רשאית הייתה מי גולן לנתק מים לחקלאי שקיבל ממנה מים ולא פרע את חובו.
ההלכה לשאלה זו אומרת כי ספק מים רשאי לנתק את אספקת המים לחקלאי שאינו משלם את חובותיו בגין צריכת המים, כאמצעי גבייה סביר מצד ספק המים, היות ולא סביר שאגודה שיתופית תמשיך לספק מים לחקלאי שאינו משלם את חובותיו ותיתן לו אשראי בלתי מוגבל בסכום ובזמן, לפיכך ניתוק המים הינו צעד סביר.
אם לרשות ציבורית או לתאגיד על פי חוק המים מותר לנתק אספקת מים, גם מי שתייה ביתית, קל וחומר לגבי המקרה דנן, בו מדובר בתאגיד שלא הוקם לפי חוק המים, שניתק אספקת מים למשק חקלאי.
בהתחשב בחובות שצברו בני הזוג, ובאפשרות הקלושה לפירעון החובות עקב הגבלת חשבון הבנק שלהם, ולאור העובדה כי אספקת המים שנותקה הייתה למשק החקלאי בלבד, להבדיל מאספקה ביתית או אספקת מים למשק החי, בהתחשב בכל הנתונים הללו הרי האמצעי של ניתוק המים הינו אמצעי גבייה סביר שננקט ע"י מי גולן.
אומנם כטענת ב"כ בני הזוג לא ניתן לנתק טרם מתן התראות, אך מהעדויות והמסמכים נראה כי לבני הזוג ניתנו התראות מספיקות, והם ידעו בוודאי כחודשיים או יותר לפני הניתוק כי הם עומדים בפני ניתוק אספקת המים אם לא יפרעו את חובותיהם למי גולן.
לאור כל האמור לעיל, ניתוק המים למשק בני הזוג בוצע ע"י מי גולן כדין, וכי אם נגרם לבני הזוג נזק הרי הוא נגרם באשמם ולא באשמת מי גולן, לפיכך יש לדחות את טענת הקיזוז של בני הזוג.
התביעה התקבלה ובני הזוג ישלמו ביחד ולחוד למי גולן סך של 141,434 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.2.06 ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%.
ניתן היום, ט"ז אדר א תשע"א, 20 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.
