מי ישא באחריות לנזקים שנגרמו לתלמיד תושב קיבוץ אשר נפצע במהלך שיעור בבית ספר?

בבית משפט השלום בתל אביב יפו, בפני כב' הש' אורלי מור-אל, ת"א 45672-02-15 נ' בית ספר שקמה ואח'

 

תלמיד בבית הספר שבקיבוץ יד מרדכי נפצע במהלך משחק כדורסל שהתקיים בבית הספר. כעת, הוא מבקש לתבוע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. במסגרת ההליך עלתה השאלה מי הגורם הרלוונטי לנשיאה בנזק- בית הספר, הקיבוץ, המועצה או משרד החינוך?

הרקע

התובע, יליד 1993, נפצע בהיותו תלמיד כיתה יב' במהלך משחק כדורגל. המשחק התקיים במסגרת שיעור חינוך גופני באולם הספורט שבבית הספר בקיבוץ יד מרדכי. לטענתו, במשחק כדורגל נהוג לשחק בתוך גבולות המגרש, אולם במשחק הנ"ל המורה הנחה את השחקנים כי קווי החוץ במגרש מבוטלים ושניתן לשחק גם מעבר להם, עד לקירות האולם. לכן, כאשר הכדור יצא מגדרי קווי החוץ של המגרש, במהלך המשחק, רץ התלמיד לעבר קיר האולם במטרה לעצור את הכדור. התלמיד מתאר כי בסמוך לקיר היה תלוי שלט שבתחתיתו מוט ברזל, אשר הכשיל אותו בשעה שהתקרב לעצור את הכדור וגרם לנפילתו תוך שנגרם לו שבר בקרסול .

בעקבות כך, הגיש התלמיד תביעה כנגד משרד החינוך, מעסיקו של המורה, בטענה כי המורה הפר נהלים שונים אשר הובילו לבסוף לפציעתו, כמו למשל הנחיית הנוהל לפיו יש לשחק בתוך קווי החוץ.  

כמו כן, צירף התלמיד כנתבעים גם את בית הספר, הקיבוץ, והמועצה האזורית אשר בשטחה מצוי הקיבוץ. התלמיד טען כי הם הגורמים האחראים על בית הספר, ומכאן נובעת אחריותם לאחזקה תקינה של מתקניו ולשמירה על בטיחות התלמידים. לטענת התלמיד גורמים אלו התרשלו במילוי תפקידם לאור אי טיפולם  בגורמי סיכון באולם הספורט, כגון קיומו של השלט.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התלמיד נפצע ברגלו במהלך משחק במהלך שיעור חינוך גופני בבית הספר, אך הצדדים חלוקים באשר לנסיבות הפציעה. הנתבעים הסתפקו בעדותו של המורה אשר הכחיש את גרסת התלמיד באשר לנסיבות פציעתו, תוך שעמד על כך שהפגיעה לא קשורה במכשול אלא בתנועה לא זהירה של התלמיד. לטענתו, נסיבות פציעתו של תלמיד עולה כדי סיכון רגיל וטבעי לפעילות ספורטיבית. בנוסף, הצדדים חלוקים באשר לשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים השונים, במידה ותוטל עליהם אחריות כלשהיא.

לבסוף, כטענה חלופית, טענו הנתבעים לקיומו של אשם תורם מצד התלמיד לתאונה. לטענתםף בגלל רשלנותו יש לראות בו אשם לפחות בחלק מן הנזקים שנגרמו לו.  

דיון והכרעה

בית המשפט שמע את עדות התלמיד וכמו כן את עדותו של חברו ללימודים, והשתכנע במהימנותה של הגרסה אותה מסר התלמיד על פני גרסת המורה, לפיה רגלו נתפסה במרווח בין מוט הברזל של השלט לבין קיר האולם שהוביל לפציעתו. בית המשפט התייחס להתנהלות המשחק במסגרתו נפצע התלמיד וקבע שבמהלכו הופרו נהלים שונים, כגון ניהול המשחק מבלי לשמור על קווי החוץ וכן שבמשחק השתתפה כמות ילדים גדולה יותר מהמותר. משכך קבע ביהמ"ש, כי בהינתן שהמשחק התנהל בלא שמירה על קווי החוץ, התלמידים הועמדו בסכנה לא רגילה, החורגת מהסכנות המובנות במשחקי כדור, כאשר הגורם לכך הינו המורה.

בהתאם לכך, הוטלה אחריות על משרד החינוך, לאור היותו המעסיק של המורה וחובתו לתת הנחיות  ולפקח על עובדיו. באשר לחלקו היחסי באחריות על האירוע, נקבע כי לאור היותו של המורה הגורם האחראי הישיר בשטח ומונע הנזק הזול ביותר, אחריותו היא הרבה ביותר. בהינתן האמור, אחריות משרד החינוך הועמדה על 60%.

כמו כן, בית המשפט התייחס לעצם קיומו של המפגע (השלט) באולם, וציין כי אולם ספורט חייב להיות חף ממפגעים או מחפצים אשר יכולים למנוע תנועת חופשית של המשתמשים באולם. הגורמים אשר אחראים על אולם הספורט הינם בית הספר והקיבוץ, כאשר למעשה האחריות על בטיחות האולם עצמו והרכיבים הקבועים בו מוטלת על הקיבוץ. בהתאם, כאשר נבדקו הנסיבות לקיומו של המפגע נמצא כי מנהל אולם הספורט מטעם הקיבוץ לא היה בעל הכשרת בטיחות, האולם לא עבר בדיקות בטיחות תקופתיות כפי שנדרש, לא הוצגו דוחות בטיחות, ולא היה ניתן להתרשם באם הצבת השלט באולם נבדקה מבחינה בטיחותית. בנסיבות אלו הועמדה אחראיות הקיבוץ ובית הספר על 30%.

לעניין אחריות המועצה האיזורית, קבע ביהמ"ש, כי במקרה דנן חלה עליה אחריות מתוקף אחריותה הכללית לגבי מוסדות החינוך שבתחומה. אולם הספורט, הגם שהיה בבעלות הקיבוץ, הוא חלק מבית הספר וקיימת למועצה אחריות לתקינותו כמו גם אחריות לתקינות מתקני בית הספר כולם. על כן, אחריותה טמונה בהעדר פיקוח נאות על בית הספר ועל בטיחות אולם הספורט. על כן, הועמדה אחריותה על 10%.

באשר לשאלת האשם התורם, לא נמצא כי התלמיד התפרע, שיחק באופן לא מקובל או נקט סיכון מיוחד. יחד עם זאת, מצופה מתלמיד כיתה יב' להפעיל שיקול דעת וניתן היה לצפות שישקול את צעדיו במסגרת המשחק וינהג בזהירות בסיסית בשים לב לקיומם של השלט והקיר. בנסיבות אלו, הושת על התובע אשם תורם בשיעור של 10%.

באשר לגובה אחוזי הנכות, בית המשפט העמיד את פגיעתו התפקודית של התובע בגין התאונה, דהיינו נכותו הרפואית, על 10%.

לבסוף, בית המשפט פסק שראשי הנזק בגינם ישולמו לתלמיד פיצויים הם: הפסדי שכר עבודה לעבר, גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות וכן נזק לא ממוני. סה"כ הנזק נאמד ב330,000 ₪. בית המשפט הפחית מכך 10% בגין אשם תורם והעמיד את הפיצוי על סך 297,000 ₪.

סיכום

התביעה התקבלה. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 297,000 ₪ בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה: משרד החינוך- 60%, המועצה- 10%, בית הספר והקיבוץ- 30%. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט של התלמיד ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מן הסכום שנפסק.


ניתן ביום כ"ד טבת תשע"ט, 1 בינואר 2019, בהיעדר הצדדים.  

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: