מכיוון שועד קיבוץ כפר בלום לא קיים בירור ושימוע בנושא חברותו של אורן גולן, כפי הנדרש, חברותו של אורן בקיבוץ מעולם לא פקעה

בין מר אורן גולן לבין קיבוץ כפר בלום נתגלעו מספר מחלוקות, כאשר שתי המחלוקות מרכזיות עסקו בשאלת חברותו של אורן בקיבוץ, וובגורלו של צריף בקיבוץ שנהרס.

חברותו של אורן בקיבוץ

בשנת 1983, נתקיימה אסיפה כללית בקיבוץ כפר בלום, בה נתקבל אורן כחבר בקיבוץ. אך בעוד אורן טוען כי חברותו בקיבוץ נמשכת מאז ועד היום, טוען הקיבוץ כי בשנת 1987 עזב אורן את הקיבוץ וחברותו בו פקעה.

הקיבוץ נסמך על פרוטוקל אסיפה כללית משנת 1987 לפיו אורן עזב את הקיבוץ, וכן על מסמכים המעידים כי החל משנת 1998 ביקש אורן לשוב ולהתקבל כחבר בקיבוץ, ואף החל בתהליכים המקובלים הכוללים בדיקת גרפולוגית.

אורן מצידו טוען, כי היעדרויותיו מהקיבוץ היו ארעיות ובתיאום עם מוסדות הקיבוץ. כך, הוא יצא לטיול תרמילאים בחו"ל לאחר שירותו הסדיר בצה"ל, ולאחר מכן יצא ללימודים והתמחות. לטענתו, קבוצת עסקנים בקיבוץ הכריזה עליו מלחמה מאחר והוא "שונה", וניסתה לדחוק את רגליו מהקיבוץ. לגבי תהליך הקבלה שהחל לעבור בשנת 1998, טען אורן כי זה נכפה עליו, ואין הוא יכול לשמש עדות לכך שחברותו בקיבוץ פקעה בשלב כלשהו.

גורלו של הצריף

לגבי הצריף שנהרס, מדובר היה בצריף בו התגורר אורן במהלך השנתיים שקדמו לאירוע. הקיבוץ טען כי צריף זה שימש שנים רבות למגורים, הוא היה יציב ועמיד, והיה מחזיק עוד שנים רבות לולא נהרס על ידי אורן. לאור זאת, דרש הקיבוץ כי אורן ישלם את הנזקים שגרם.

מנגד, אורן טען כי הצריף שהוקצה לו היה רעוע ומסוכן, ובכדי שיתאפשר לו קיום בסיסי הוא פנה אל מרכז הבניין בקיבוץ. אך מאחר ובקשותיו לא זכו להתייחסות, הוא נאלץ לבצע עבודות תיקונים ותחזוקה בצריף, אך אלו לא הועילו והצריף התמוטט בסופו של דבר.

מעבר לכך נחלקו הצדדים במספר שאלות משנה, מרביתן עובדתיות, אך בית המשפט בחר שלא להתייחס אליהן, והתמקד בשאלת חברותו של אורן בקיבוץ וגורלו של הצריף.

חברותו של אורן בקיבוץ

בין הצדדים אין מחלוקת כי אורן התקבל כחבר בקיבוץ בשנת 1983, ובית המשפט סבר כי יש למקד את העיסוק בשאלה האם בשלב כלשהו חדל אורן להיות חבר בקיבוץ או לא. נקודה זו, כך לפי בית המשפט, היא הנקודה המרכזית ובה יש להתמקד, מכיוון שהיא תכריע את גורל שאר טענות הצדדים.

סעיף 5 לתקנות האגודות השיתופיות קובע באילו מקרים פוקעת חברותו של חבר באגודה שיתופית. במקרה דנן, סבר בית המשפט, רלוונטיים תתי סעיפים 3 ו-4. כך, קובע הסעיף כי חברות באגודה שיתופית תפקע במידה והסגולות הדרושות לחברות על פי תקנות האגודה חדלו באותו חבר, או במקרה ונתקיימו התנאים הנדרשים בהוראות תקנות האגודה.

בית המשפט מרחיב ומתייחס למצב בו חבר עוקר מן הקיבוץ, כלומר, אין בכוונתו לשוב ולהתגורר בו. במקרים כאלו, יש צורך שוועד הקיבוץ יערוך בירור הכולל שימוע לאותו חבר, ובמידה ויכריע כי החבר אכן עקר מן הקיבוץ, די בכך כדי להפסיק את חברותו, ואין צורך בנקיטת הליכים נפרדים ונוספים להוצאות החברה מן האגודה על פי הוראות התקנון.

תקנון הקיבוץ לא הוצג על ידי מי מהצדדים, וכל שהוצג על ידי הקיבוץ היה פרוטוקול של אסיפה כללית משנת 1987 בה נאמר כי "אורן גולן עזב את הקיבוץ. ברוך צאתו ושובו המהיר". מפרוטוקל זה לא ברור מי מוסר האינפורמציה, האם ההודעה דיברה על עזיבה לצמיתות או לזמן קצוב, האם נמסרה בכתב או בע"פ. בנוסף, הפורוטוקל לא חתום ולא צוין בו מי היה נוכח באסיפה. לאור כל זאת, קבע בית המשפט כי פרוטוקול זה לא יכול לשמש כלי עזר בידי התביעה.

בנוסף, לא נטען על ידי הקיבוץ, וממילא לא הוכח, כי נערך בירור עם אורן, וכי ניתן לו הסבר כלשהו בדבר משמעות העזיבה והשלכותיה על זכויותיו באגודה. כל שכן, קבע בית המשפט, שאין בראיות כדי להוכיח כי חדלו באורן הסגולות הדרושות לחברותו באגודה, כפי שנאמר בתקנות האגודות השיתופיות.

לאור כל זאת, קבע בית המשפט, כי חברותו של אורן כלל לא פקעה.

טענות הקיבוץ כי פנייתו של אורן להנהלת הקהילה להתקבל לחברות בקיבוץ מוכיחות כי הוא לא היה חבר, נדחו אף הן. זאת, מכיוון שכלל ההליכים נתקיימו על סמך ההנחה שחברותו של אורן פקעה, ומכיוון שהנחה זו נדחתה, אין להליכים אלו כל בסיס משפטי שיקנה להם תוקף חוקי.

בשאלת הצריף, אין מחלוקת כי איש לא ראה את אורן הורס את הצריף, ועל כן נדרש בית המשפט להכריע בשאלה, האם הוכיח הקיבוץ את טענתו בהסתברות של מעל 50%.

מכיוון שעדותו של אורן לא נתמכה בראיה נוספת כלשהי, ולעומת זאת, טענות הקיבוץ נתמכות בעדויות בע"פ ובמסכמים, קיבל בית המשפט את עמדת התביעה וקבע כי מסתבר יותר לומר כי אורן הרס את הצריף מבלי לקבל את הסכמת הקיבוץ, ובכך גרם לו נזק.

לאור מסקנתו של בית המשפט כי חברותו של אורן בקיבוץ לא פקעה, נדחתה תביעת הקיבוץ לפנות את אורן ממקרקעי הקיבוץ ולאסור עליו להיכנס לתחום הקיבוץ ללא אישור.

מנגד, נתקבלה טענת הקיבוץ כי אורן הרס את הצריף וגרם נזק לקיבוץ. לאור חוות דעת שהוגשו על ידי שמאים מטעם הקיבוץ, נקבע כי הנזק שנגרם מהריסת הצריף עומד על כ-75 אלף שקלים חדשים, ואורן חויב בתשלום פיצויים בסכום משוערך להיום העומד על כ-97 אלף שקלים חדשים.

בנוסף, חויב אורן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה יחסיות בסך 12 אלף שקלים חדשים, לא כולל מע"מ.

ניתן ב- ו' חשון תשע"א, 14 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.