מפעיל צרכנייה במושב מירון ונאלץ לשלם למושב 359,664 ₪ בגין הפרת חוזה השכירות

מושב מירון תובע סך של מאות אלפי ש"ח עבור השבה של כספים ותשלום פיצויים בגין הפרה יסודית של חוזה שכירות המתייחס לצרכנייה הנמצאת בשטחו.

הרקע

בשנת 2005, חתם עמוס על הסכם שכירות עם מושב מירון במסגרתו יעניק לו המושב זכות שימוש בנכס אשר הוא בעל הזכויות בו לצורך הפעלת צרכנייה. בחוזה הוסדרו, בין היתר, חובת התשלום של מיסי הוועד המקומי וכן כללים בדבר מחירי המוצרים בצרכנייה.

לטענת המושב, עמוס לא עמד בהתחייבויותיו בחוזה, הפסיק לשלם מיסי ועד במשך מספר שנים וכן לא עמד בדרישות לגבי מחירי המוצרים. לאחר שפניותיו הרבות של המושב לשלם את החוב ולהסדיר את עניין המחירים נותרו ללא מענה, הודיע המושב על ביטול ההתקשרות, ודרש מעמוס לשלם את החוב ולפנות את הנכס. כך, במשך כשנתיים סירב עמוס לפנות את הנכס גם לאחר גמר החוזה, כאשר בכל התקופה שילם המושב מכספו את חובו של עמוס לוועד המקומי.

עוד מוסיף המושב, כי תביעה שהגיש כנגד עמוס התקבלה, וביהמ"ש הורה לו לפנות את הנכס, וכל זאת כשנה לאחר גמר החוזה. אי לכך, תובע כעת המושב השבה של הסכום אותו שילם עבור מיסי הוועד המקומי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך 261,814 ₪, וכן תשלום פיצויים מוסכמים לפי החוזה עבור כל יום איחור בפינוי הנכס בסך 264,842 ₪.

מנגד, עמוס הכחיש את הטענות נגדו, וטען כי מילא את כל התחייבויותיו כלפי המושב ואילו המושב לא מסר הודעה בדבר ביטול חוזה בהתאם להוראות החוק. כמו כן טען, כי הוועד המקומי כלל לא גובה מיסים עבור מבנים ציבוריים שהצרכנייה נכללת בהם, ועל כן המושב לא היה זקוק כלל לשלם המיסים במקומו וממילא לא מגיעה לו השבה של כספים אלו. עוד טען עמוס, שצו המיסים של הוועד המקומי לא אושר על ידי המועצה האזורית כך שהוועד אינו מוסמך לגבות מיסים כלל.   

דיון והכרעה

ראשית, ביהמ"ש דן בשאלת השבת הכספים למושב עבור תשלום מיסי הוועד המקומי. לעניין זה קבע ביהמ"ש, כי אין ספק שעמוס סירב לשלם שנים רבות את מיסי הוועד למרות שהיה מחויב לכך בחוזה. ואולם, כפי שהתברר מחומר הראיות ומהעדויות, תשלום חובו של עמוס על ידי המושב נעשה על ידי קיזוז הסכום מחובו של הוועד המקומי למושב, ולא על ידי תשלום בפועל של הסכום.

אי לכך, ומכיוון והתמהמה המושב בנקיטת הליכים לגביית החוב או קיזוזו, שכן החוב שולם על ידי המושב רק כשנתיים לאחר הדרישה לתשלום, פסק ביהמ"ש, כי הסכום שמגיע למושב בגין השבת הכספים לא יכלול הפרשי הצמדה וריבית ויעמוד על סך 218,232 ₪.

לעניין הפיצוי המוסכם קבע ביהמ"ש, כי אכן לפי החוזה עמוס מחויב בתשלום כפל דמי שכירות יומיים על כל יום בו איחר לפנות את הנכס, אלא שסכום זה הוא סכום מופרז שאין בו יחס סביר לנזק הנצפה מאיחור בפינוי הנכס. כמו כן, המושב לא מיהר לנקוט בהליכים בכדי לפנות את עמוס מהנכס למרות שטען להפרת החוזה, והגיש את תביעת הפינוי רק 11 חודשים מתום החוזה בניהם.

אשר על כן, ביהמ"ש הורה להפחית את סכום הפיצוי כך שיעמוד על חצי מהסכום הקבוע בחוזה, קרי תשלום דמי שכירות יומיים עבור כל יום איחור בפינוי הנכס, כך שהסכום אותו יצטרך עמוס לשלם עומד על 132,421 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.  

סיכום

בהתאם לאמור לעיל, ביהמ"ש קיבל באופן חלקי את תביעת המושב, ועמוס  חויב בתשלום סך כולל של 359,664 ₪ בגין השבת כספי המיסים ופיצויים בגין איחור בפינוי הנכס.

כמו כן חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד המושב בסך כולל של 23,500₪.

ניתן ביום: ט' בשבט תשע"ז, 05 בפברואר 2017, בהיעדר הצדדים.