משה ברגמן תוקף בבג"ץ את החלטת רשם האגודות לגבי פירוק מעונות – אגודה שיתופית וגם את אופן הפירוק
משה ברגמן, משמש (ולטענת אחרים מתיימר לשמש) כיו"ר ועד מעונות – אגודה שיתופית לשיכון של שכונה בקריית משה בירושלים (בה ניצבים מספר בנייני מגורים ובהם 239 דירות ושלושה מבני ציבור. בין משה ברגמן לבין חברי אגודה אחרים ניטשת מחלוקת עזה לגבי גורל המקרקעין שייוותרו לאחר "הפרטת" האגודה. הסכסוכים באגודה הגיעו לפתחו של רשם האגודות השיתופיות עו"ד אורי זליגמן (להלן: הרשם), שהורה על עריכת חקירה באגודה, אשר בעקבות המסקנות שעלו ממנה, החליט הרשם לפרק את האגודה.
בבג"ץ 2010/11 משה ברגמן ואגודת מעונות עתרו להורות לשר התמ"ת (להלן: השר), לבטל את מינויו של זרח יהב לתפקיד עוזר הרשם ולמנוע את "קידומו המיועד" לתפקיד של מנהל יחידת הפיקוח ברשם האגודות השיתופיות בגין פרשייה של הטרדה מינית של עובדת, אשר אירעה לטענתו של העותר.
בבג"ץ 5559/11 (שהרקע לה הוא החלטת הרשם להורות על פירוק האגודה), עתר משה ברגמן לסעדים הבאים: להורות על עיכוב ביצוע החלטת הרשם למנות את עו"ד יהודה טוניק כמפרק מפעיל של האגודה (להלן: "המפרק"), להורות על השבת הוועד הנבחר על כנו ולאפשר למשה ברגמן לפנות בשם האגודה לבורר שהתמנה באחד ההליכים שהתנהלו בין הצדדים (ת.א. 8126-06-10)
בבג"ץ 2010/11: בהתחשב בשיהוי שבו הוגשה העתירה אין להעביר את זרח יהב מתפקידו ואילו באשר למכרז העומד להתפרסם, הרי שהמדובר בעתירה מוקדמת לגבי מכרז שטרם פורסם. גם אם זרח יזכה במכרז, הדרך לתקוף את תוצאות המכרז אינה במסגרת עתירה לבג"ץ. משה ברגמן מנהל את מלחמותיו בעניין "הפסלות" של הרשם והמשיב בגין הפרשיה מושא ההתראה במספר חזיתות, במספר הליכים ובמספר בתי משפט, ועותר לסעדים דומים תחת מחלצות שונות, בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת. העתירה שבפנינו גדושה תיאורי קנוניות ומזימות שמייחס העותר לאנשים רבים, על סמך קטעי רכילויות וספקולציות, תוך שימוש בביטויים חריפים. מנהג חדש בא למדינה – תקיפה אישית של עובד ציבור במטרה להניאו ולהרתיעו ממילוי תפקידו - תוך "פשפוש" בעברו, הדלפת תכתובות דוא"ל פנימיות ממשרדו ואף הפעלת חוקרים פרטיים. בית המשפט לא מסכים עם התופעה של הכפשת עובדי ציבור והטלת מורא עליהם במסווה של חשיפת שחיתות ולוחמה למען טוהר המידות. לפיכך, דין העתירה להידחות. ומשה ברגמן ישא אישית בשכר טרחת עורכי דינו של זרח יהב, בסכום של 15,000 שקלים.
בג"ץ 5559/11: בקשה לסעד זמני עד להחלטה של היועץ המשפטי של משרד התמ"ת בערעור שהגיש משה ברגמן לפי סעיף 51 לפקודת האגודות השיתופיות. אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בסעדים זמניים, קל וחומר שאין דרכו של בימ"ש זה בשבתו כבימ"ש גבוה לצדק, להתערב. ומזווית אחרת: ענייננו בעתירה מוקדמת, באשר היועץ המשפטי של התמ"ת, בפניו מתנהל הליך הערעור לפי סעיף 51 לפקודה, טרם נתן החלטתו בערעור גופו.
לא נמצא ממש גם בעתירה לגופה. ראשית, חזקה על המפרק כי יפעל להגנת האינטרסים של חברי האגודה. שנית, דווקא מינויו של המפרק, יש בו כדי "להקפיא" את הסטטוס-קוו באגודה, בעוד שביטול המינוי והחזרת הועד לכהונתו מעלה את החשש שמא משה ברגמן והאגודה יפעלו לשינוי המצב הקיים. שלישית, הסעד המבוקש נוגד את הוראת סעיף 48(1) לפקודת האגודות השיתופיות לפיה לאחר מתן צו הפירוק ישמש המפרק הרשמי כמפרק זמני אלא אם מונה אדם אחר כמפרק האגודה (ובמקרה דנן התמנה עו"ד טוניק). רביעית, בית המשפט לא יכול להורות לרשם להימנע מלהפעיל את סמכותו על פי דין. חמישית, העותר ניהל הליכים מקבילים בעניינים מושא העתירה, ואין מקום שבימ"ש זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יידרש לנושאים הנדונים ממילא בערכאות אחרות. ולבסוף, דומה כי די בהליכים הרבים שהתנהלו ומתנהלים בקשר לאגודה, המצביעים על כך שהאגודה אינה יכולה לתפקד, כדי להצדיק מינוי המפרק.
העתירה נדחית. העותר ישא אישית בשכר טרחת עו"ד המשיבים 2-1 בסכום של 10,000 שקלים; בשכ"ט עו"ד המשיב 3 בסכום של 12,000 שקלים, בשכ"ט המשיבים 5-12 בסך 12,000 שקלים יחדיו (למרות שהמשיב 12 התייצב כצד נפרד) ובשכ"ט המשיבה 13 בסך 12,000 שקלים.
למען הסר ספק, גם כאן מדובר בהוצאות המוטלות על משה ברגמן באופן אישי בשל התנהלותו, ואין הוא רשאי לגלגל הוצאות אלה על האגודה. מובן כי אין באמור לעיל כדי למנוע ממשה ברגמן ומחברי אגודה אחרים לדרוש שיפוי הוצאות מהאגודה, אם וככל שתצלח מלחמתם כנגד גזירת הפירוק או כנגד הליכים אחרים, שלטעמם נוגדים את טובת האגודה.
בנוסף, ועל מנת למנוע התדיינויות סרק ותקלות נוספות, מובהר בזה כי כל עוד מינויו של המפרק עומד על כנו, משה ברגמן אינו רשאי לפנות לבתי המשפט בשם האגודה, ועליו לצרף את המפרק לכל הליך שיינקט על ידו בנוגע לאגודה.
בג"ץ דחה שתי עתירות שהגיש יו"ר אגודה שיתופית לשיכון (שהרקע להן החלטת רשם האגודות השיתופיות לפרק את האגודה), תוך חיוב העותר בהוצאות אישיות בסך של 61,000 ₪ לנוכח התנהלותו. במסגרת פסק הדין בג"ץ יוצא כנגד התופעה של תקיפה אישית של עובד ציבור במטרה להניאו ולהרתיעו ממילוי תפקידו – תוך "פשפוש" בעברו, הדלפת תכתובות דוא"ל פנימיות ממשרדו ואף הפעלת חוקרים פרטיים במסווה של חשיפת שחיתות ולוחמה למען טוהר המידות.
ניתן והודע ב- כ"ב באלול התשע"א (21.9.2011).
