מתי תוטל חובה על הקיבוץ להשיב השקעותיו של חבר קיבוץ שהושקעו על ידו עבור מיזמים משותפים עם הקיבוץ?

בבית משפט השלום בנצרת, לפני כב' השופטת אוסילה אבו-אסעד, ת"א 24264-03-13, קיבוץ שריד ואח' נ' לבנה ואח'

עסקינן בשתי תביעות שעניינן סכסוך שהתגלע בין קיבוץ שריד, לבין בני זוג, חברי הקיבוץ, במסגרתן עומדת הטענה לקיומה של זכות לקבלת כספים בין הקיבוץ לבני הזוג, בגין עבודות ושירותים שניתנו על ידם לקיבוץ.

רקע

בשנת 2008, התקבלה החלטה בקיבוץ הנוגעת להפרטתו, שכללה בין היתר, הפרטת שירותים רבים שניתנו עד לאותו המועד ללא תשלום. החלטה נוספת שהתקבלה בקיבוץ, הייתה ההחלטה לאפשר לחברי הקיבוץ להתפרנס באמצעות הקמת פעילות עסקית הנקראת "יזמות" המאפשרת לחברי הקיבוץ לקדם יוזמות בקיבוץ.   

הקיבוץ טען בכתב תביעתו, כי מאז התקבלה ההחלטה דנן בשנת 2008, כל חבר קיבוץ הפך להיות האחראי הבלעדי לפרנסתו, כך שהשירותים שהקיבוץ יספק לחבריו מאותו מועד יסופקו כנגד תשלום. בהתאם לכך, התנהלה על שמו של כל חבר קיבוץ כרטסת הכנסה פנויה בה רוכזו השירותים השונים הניתנים לחברים מדי חודש בחודשו בנוסף להכנסתם. לטענת הקיבוץ, בני הזוג, שנגדם מוגשת התביעה, פעלו בניגוד להוראות תקנון האגודה, בכך שלא גילו את גובה הכנסותיהם ולא העבירו אותן במלואן לקיבוץ. בשל מחדלי הנתבעים, הצטברה לחובתם יתרת חוב של 187,584 ₪.

מאידך, בכתב התביעה של אחד מבני הזוג, התובע 2 (להלן: "התובע"), נטען כי בינו לבין הקיבוץ הוסכם, בטרם הצטרפותו כחבר בקיבוץ, כי יתאפשר לו להפעיל את עסקיו באופן עצמאי. לטענתו, סוכם עם הקיבוץ כי לצורך כך תוקם עבורו "יזמות" אליה יעביר את כל הציוד המצוי בבעלותו, וביחד יפעלו הצדדים לביצוע מיזמים עסקיים על חשבונו של התובע בעוד הקיבוץ ישתתף במיזמים הללו וברווחים שיופקו במסגרתם, זאת לאחר החזרת השקעות התובע. עוד סוכם, כי לאחר הפרטת הקיבוץ כל הזכויות והחובות במסגרת המיזמים הללו יעברו אליו וכן כלל הציוד שהוא רכש על חשבונו והעביר ליזמות.

בהתאם, טוען התובע כי הקיבוץ הפר באופן חוזר ונשנה את התחייבויותיו, בין היתר, הקיבוץ הורה על הפסקת מיזמים שונים באופן חד צדדי מבלי להשיב לתובע את השקעותיו כפי שסוכם ביניהם. מכאן שעל הקיבוץ להשיב לו את השקעותיו, את ברווחים שצמחו לקיבוץ בגין כל מיזם, ופיצויים בגין אובדן רווחים שהיו צומחים לו מאותם מיזמים.

התובע טען כי התנהלות הקיבוץ גרמה לו נזקים ממוניים בסכום של 400,000 ₪ למיזם אחד, וסכום נוסף של 476,596 ₪ למיזם השני, קרי סך של כ-876,000 ₪. בשל כך, מבקש התובע לקזז את החובות המשפחתיים המגיעים ממנו לקיבוץ בגין קבלת שירותיו כפי שנטען מעלה. לצד סכומים אלו, מבקש התובע פיצוי ממוני בסך בסך 500,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים.

בתגובה הכחיש הקיבוץ את המדובר וטען, כי היזמות הופעלה מטעם הקיבוץ כשהתובע היה העומד בראשה בלבד. לטענת הקיבוץ, הוא מעולם לא אישר לתובע לבצע השקעות אישיות שלא במסגרת הענפון שפועל מטעם הקיבוץ. מעבר לכך, הובהר לתובע כי קליטתו לחברות בקיבוץ מותנית בוויתור מצדו על עסקיו הפרטיים. בנוסף, טענות התובע ביחס למיזמים חלות בתקופת פעילותו תחת הענפון השייך לקיבוץ ולא פעילותו כבעל עסק עצמאי מורשה. משכך, ככל שאכן נגרמו נזקים מהפסקת הפרויקטים הרי שהם נגרמו לענפון ולא לתובע באופן אישי.

דיון והכרעה

תחילה, השופטת קיבלה את בקשת הקיבוץ, והורתה לבני הזוג לדווח ולהעביר את מלוא הכנסותיהם לקיבוץ.

באשר לתביעה של התובע 2, נקבע כי בני הזוג התקבלו כחברי קיבוץ בתקופה שבה טרם הוחלט על הקמת "יזמות", ולפיכך, חברי הקיבוץ, ביניהם התובע, לא יכלו לנהל עסק פרטי ועצמאי. בנוסף, לא עלה בידי התובע להוכיח קיומן של הסכמות אחרות בינו לבין הקיבוץ, זאת בניגוד לקיבוץ שהציג ראיות המלמדות על כך שהתובע הסכים לסגור את כל עסקיו. לחלופין, הקיבוץ אפשר לתובע ליזום עסקים בתוך הקיבוץ, בניהולו ואחריותו הכספית של הקיבוץ, כאשר התובע אמור לעמוד בראש היזמות כעובד בלבד מטעם הקיבוץ.

באשר לטענת התובע לפיה הוא זכאי להחזר ההשקעות שהיו לו במיזמים לאחר סגירתם, קבעה השופטת כי באחד המיזמים שבמסגרתם הקיבוץ התחייב להחזיר סכום השווה ל-5000 ₪ לתקציב האישי של התובע, יהיה על הקיבוץ לעשות כן ולהחזיר השקעה זו לתקציבו האישי של התובע.

במסגרת המיזם השני, סיכמו הצדדים כי עם סיום המיזם, הקיבוץ יפצה את יזמות התובע בגין ההשקעות והעבודות שנעשו על ידי התובע במסגרת מיזם זה. ומכאן שעל הקיבוץ לקיים את חלקו ולזכות את היזמות של התובע בסכומים האמורים. משכך, יש לחייב את הקיבוץ לזכות את כרטסת היזמות של התובע בסכום שנקבע על ידיהם - סך של – 100,000 ₪. בנוסף, השופטת סברה כי התנהלות הקיבוץ בניהול המשא והמתן עם התובע וקיום ההסכמות במיזם הראשון עולה לכדי חוסר תום לב, ועל כן היא פסקה בגין נזק לא ממוני זה סך של 50,000 ₪.

סיכום

השופטת קיבלה את תביעת הקיבוץ, וחייבה את בני הזוג, ביחד ולחוד, כמו כן,  תביעת התובע 2 התקבלה באופן חלקי עת חייבה השופטת את הקיבוץ פיצוי בגין נזק לא ממוני. לאחר קיזוז הסכומים להם זכאי התובע בתביעה שכנגד מסכום החוב של הזוג כלפי הקיבוץ בתביעה העיקרית, בני הזוג נותרו חייבים לקיבוץ סך של 122,323 ₪. יחד עם זאת, בני הזוג יישאו בשכר טרחתו של ב"כ הקיבוץ בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן ביום כ"ו תשע"ט, 04 בדצמבר 2018, בהיעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: