נחלה במושב מופקעת מידי היורשים בגלל שננטשה במשך למעלה מחמישים שנה

בית המשפט המחוזי בנצרת , בפני כבוד השופט ערפאת טאהא. ה"פ 5640-11-14 בית שערים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' ד"ר שולמית גרא ואח'.
הרקע
למנוחים גרשון וציפור גרא הייתה נחלה במושב בית שערים כאשר למנוח יורשת יחידה והיא אלמנתו ד"ר שולמית גרא ולמנוחה יורש יחיד והוא בנה עופר כרמי. המנוחים קיבלו את הנחלה במסגרת הסכם חכירה עם קק"ל ולקחו משכנתא לצורך מגורים ופיתוח משק חקלאי. סמוך לאחר קבלת הנחלה המנוחים התגרשו, המנוחה עברה להתגורר בכפר יחזקאל, שם נישאה מחדש ונרשמה כבעלת מחצית הזכויות בנחלה עם בן זוגה החדש, והמנוח עבר להתגורר במרכז הארץ. משעזבו המנוחים את הנחלה, עובדו השטחים החקלאיים ע"י חברים אחרים באגודה והמושב שילם לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) את דמי החכירה עבור הנחלה ואת המשכנתא עד לפירעון.
לאחר כ-50 שנה פנה המנוח לרמ"י, ביקש לחזור לנחלה על מנת להתגורר בה וטען כי בטרם עזב הגיע להסכמה עם המושב כי הנחלה. על כך השיבה רמ"י  כי זכותו של המנוח בנחלה פקעה מחמת נטישה, וממעוד מתן התשובה לא נעשו ע"י המנוח או יורשתו פעולות כלשהן על מנת לחזור לנחלה.
המושב מעוניין להפקיע את זכויותיה של היורשת בנחלה ולכן מבקש מביהמ"ש לתת פסק דין הצהרתי הקובע כי פקעו זכויותיהם של המנוחים בנחלה.
המושב טוען כי מאחר וחוזה החכירה דורש שהמנוחים יתגוררו ויעבדו את הנחלה, נטישת הנחלה במשך יותר מ-50 שנה מהווה הפרה של הסכם החכירה, פקיעת זכותם של המנוחים בנחלה ואף מלמדת כי הם השלימו עם ביטול חוזה החכירה. זאת ועוד, לטענת המושב, עפ"י חוזה החכירה אדם לא יכול להיות בעלים של יותר מנחלה אחת ומכיוון שהמנוחה הייתה בעלים של נחלה נוספת בכפר יחזקאל, ניתן ללמוד מכך שהסכימה לפקיעת זכויותיה. מוסיף המושב וטוען כי העובדה שהמנוחים לא שילמו את דמי החכירה והמשכנתא מלמדת כי המנוחים ויתרו על זכויותיהם בנחלה.
מנגד טוענת היורשת כי המנוח מעולם לא וויתר על זכויותיו בנחלה ועל הרצון לשוב ולהתגורר בה, ומוכיחה זאת ע"י דפים מספרו של המנוח על חייו בהם הוא כותב כי עזיבתו את בית שערים זמנית. עוד טוענת היורשת כי המושב אינו צד לחוזה ומכאן שאין לו מעמד להגיש תביעה למחיקת רישום זכות החכירה שנרשמה לטובת המנוח מכוח אותו הסכם.
רשות מקרקעי ישראל תומכת בעמדת המושב וסוברת כי יש להורות על ביטול רישום החכירה על שם המנוחים מאחר וזכויות המנוח פקעו. להשלמת התמונה יצוין כי יורש המנוחה  הודיע כי אין לו עניין בעיזבון ובנחלה.
דיון והכרעה
ביהמ"ש הכריע כי מכיוון שהמנוח לא קיים את הוראות הסכם החכירה ואת המטרה שלשמה נמסרה לו הנחלה, לא עמדה לו זכות אוטומטית לחידוש הסכם החכירה לאחר שהגיע למועד סיומו. זאת ועוד, ביהמ"ש מצא כי  במשך השנים המנוחים הפגינו זניחה של זכויותיהם הבאה לידי ביטוי בהעדרם ובאי קיום ההתחייבות לשבת ולפתח משק חקלאי בחלקה, ובכך ויתרו בהתנהגות על כל זכות שהייתה להם בהתאם להסכם.  
מעבר לכך, דחה ביהמ"ש את טענתה של היורשת כי היה הסכם בין המנוח לבין המושב שהנחלה תימסר לעיבוד והרווחים יכסו את המיסים בגין הנחלה משום שאין לכך כל ראייה.
עוד קבע ביהמ"ש כי אמנם המושב אינו צד לחוזה אך הוא שילם את דמי החכירה והמשכנתא שלקחו המנוחים והמקרקעין נמצאים במשבצת שנמסרה לו בהתאם להסכם בינו ובין רמ"י. מטעמים אלו המושב הינו צד מעוניין שיש לו אינטרס בביטול זכות החכירה הרשומה על שם המנוחים ולפיכך יש לו מעמד להגיש את התובענה.
 
סיכום
ביהמ"ש קבע כי פקעו זכויות החכירה של המנוחים בנחלה בבית שערים וכתוצאה מכך הנחלה לא עוברת ליורשים. בנוסף, נפסק כי על היורשת לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.
ניתן ביום: כ"ז בסיון תשע"ה, 14 ליוני 2015, בהעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: