נעמי זורע זכאית לקבל כספי הפנסיה, דמי השכול, וכל זכות כספית אחרת המגיעה לה מהקבוץ, בלא שייעשה כל קיזוז שהוא
נעמי זורע, חברת קיבוץ מעגן מיכאל, ביקשה מבית המשפט שיכיר בזכויותיה האישיות לקבל את קצבת השאירים המגיעה לה כחוק, מאחר ולטענתה משפסקה להעביר לקיבוץ את כספי הפנסיה והשכול- מעוניין הקיבוץ לחדול מלהעניק לה את זכויותיה כחברת קיבוץ.
למעשה טוענת נעמי זורע כי הקיבוץ נקט כנגדה אפליה בכך שלא אכף את ההוראה על חברים אשר לא העבירו את רכושם לקיבוץ. נעמי זורע וזרו , בעלה המנוח, העבירו את כל רכושם הפרטי לקיבוץ מרצונם, על פי התקנון אשר שיקף את ההסכמה הקיבוצית. בשל כך הפסיקה נעמי להעביר את כספי הפנסיה לקיבוץ. במהלך השנים פחות ופחות חברים העבירו את רכושם הפרטי לקיבוץ, ללא שהקיבוץ נקט אמצעים משפטיים נגדם, עד שבא תיקון לתקנון בשנת 2000 וביטל חובה זו. משכך ומשאין עוד חובה להעביר את כל הרכוש לקיבוץ, יש לפרש שאין חיוב העברת הפנסיה של בן הזוג לקיבוץ. אין ללמוד מהתנהגות הקיבוץ ויתור על זכותו ועומדת לו זכות הקיזוז. יש לקבל את הסברו של הקיבוץ, לפיו, הוא לא היה מעוניין להגיש תביעות כנגד חבריו, אלא רק להגיב, פסיבית, ולהימנע מלהעניק לנעמי זורע את זכויותיה.
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופט ס' ג'ובראן, כבוד השופט ח' מלצר
בהמלצת בית המשפט, הגיעו בעלי הדין להסדר פשרה מוסכם שאלה הם פרטיו:
במישור הפרטני: (בית המשפט קמא קבע שעומדת לקיבוץ זכות קיזוז. אולם, בנוגע לתיקון התקנון בשנת 2000, חלה זכות הקיזוז רק עד גובה סך כספי הפנסיה, שלא הועברו ע"י נעמי עד יום 3.9.00.) המשפט העליון אומר, שביחס לעבר, מנגנון הקיזוז יבוטל. מוסכם כי אין חובה על מי מן הצדדים להעביר לרעהו כספים כלשהם בגין העבר.
בהתחשב במכלול נסיבות הענין, החלטנו כי הקיבוץ ישלם לנעמי סך של 450,000 ₪ בערכם כיום על חשבון הסדר ההלוואות ותכנית הנפטרים. סכום זה ישולם לנעמי בתוך 90 יום, ואם לא ישולם במועד, הוא ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלומו בפועל.
