סוגיית ה''בית המקצועי'' במושב

תא ( מחוזי ת''א) 1468/00 כחלון רינה נ' זיתן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ, המאגר המשפטי הישראלי- נבו.

בשני פסקי דין שיצאו בתאריך ה-14 לספטמבר 2006 נידון עניין ה"בית המקצועי" במושב. פסק הדין הראשון ניתן בבית המשפט המחוזי בת"א על ידי כבוד השופטת דרורה פלפל[1][1].

 

פסק הדין דנן עוסק באחד המגרשים במושב זיתן, אותו קיבלו התובעת ובעלה ז"ל מהמושב, לשם שימוש והחזקה. במגרש זה הקים לו האב עסק לטחינת תבלינים אשר לימים עבר להחזקתו של בנו שהמשיך להפעיל את העסק. בשנת 1996 החליט המושב להקצות מגרשים לפי תוכנית הרחבה לכל החברים מלבד לתובעת. לשון אחר,  רק לחברים שלא קיבלו בתים או מגרשים בעבר. בית המשפט קבע כי המושב פעל באופן סביר, מקום בו החליט שלא להקצות מגרש נוסף לתובעת וזאת על מנת לשמור על עיקרון השוויון במושב. לדידו של בית המשפט דין התביעה להידחות. לשיטתו, חרף העובדה שמדובר בבית מקצועי, מתן מגרש נוסף לתובעת היה יוצר מצב שלחלק מהמשפחות 2 מגרשים ולאחרים רק מגרש אחד, מצב שכזה הינו בלתי הוגן ולפיכך זכאית התובעת למגרש אחד ובמידה ויבחרו מגרש אחר מהמגרש שעליו עומד הבית המקצועי בו מחזיקים ועושים שימוש התובעים, יהיה על התובעת לפנות את המגרש שבשימושה ובהחזקתה כעת.

 

בפסק הדין השני  שניתן  על ידי כבוד השופטת ענת ברון[2][2]  נידון עניינם של מספר מגרשים במושב חגור (להלן- "המגרשים"). התובעים אשר מתגוררים במגרשים, אינם בעלי נחלות חקלאיות אלא מתגוררים

 

(על המגרשים), בבתים שנועדו במקורם לשמש כ"בתים מקצועיים" תמורת תשלום למושב. לבקשת התובעים בבית המשפט ירשום אותם המינהל כחוכרים של זכויות חכירה לדורות, במגרשים, למטרת מגורים. וזאת במסגרת תוכנית הרחבה מתוכננת. לתובעים אין חוזה חכירה עם המינהל, ומעמדם במקרקעין הוא של בני רשות מטעם האגודה, בלא כל קשר ישיר בינם לבין המינהל.

זאת ועוד, בין התובעים למושב נחתם, בהליך אחר אם כי באותו עניין, הסכם פשרה לפיו האגודה נתנה את הסכמתה לפיצול המגרשים וכן התחייבה להמליץ למינהל להתקשר בהסכמי חכירה עם התובעים בנוגע לחלק המגרש שבו בנוי ביתם, ולהעביר את הזכויות ביתר המגרשים לאחר הפיצול למי שימליצו עליו התובעים. כן התחייבה האגודה לעשות כל שניתן כדי להביא לחתימת הסכם חכירה בין המינהל לבין התובעים, ואף לחתום על כל מסמך, תכנית או בקשה בעניין זה. מצד שני הסכימו התובעים לוותר על זכויותיהם הנטענות בהקצאת מגרשים למגורים במסגרת ההרחבה וכן הצהירו כי לא הובטח להם שיהיו זכאים לזכויות המוקנות לחברי האגודה. בית המשפט קבע כי הסכם הפשרה בין המושב לתובעים, אינו מחייב את המינהל. לשיטת בית המשפט, המינהל פעל בהתאם לדינים החלים עליו, ולא הוכח שהפר כל חובה שבה הוא מחויב  – בין בתחום המשפט הפרטי ובין בתחום המשפט הציבורי. לפיכך החליט בית המשפט לדחות את התביעה.




 



[1][1] תא ( מחוזי ת"א) 1468/00 כחלון רינה נ' זיתן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, המאגר המשפטי הישראלי- נבו.

[2][2] תא ( מחוזי ת"א ) 2773/00 גיא בוקר נ' מינהל מקרקעי ישראל, המאגר המשפטי הישראלי- נבו.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: