סופיותו של פסק בוררות

האם ייתכן כי פסק דין שניתן בעניין כלשהו ישוב וייפתח ללא גבול? האם אין שלב ממנו לא ניתן להמשיך ולערער על הפס"ד? הרי זוהי דרישה בסיסית מצד האזרח לדעת כי נפסק דבר בעניינו וזהו סוף פסוק!

אכן, בערכאות כגון ביהמ"ש העליון או בשבתו כבג"ץ- מתקיימת סופיות הדיון. האם גם פסק בוררות הוא סופי ולא ניתן לערעור לערכאה גבוהה יותר?

במקרה זה מר יוסף בדיחי ועוד שישה תושבים של מושב נחושה (להלן: בדיחי והשאר), זכו בבוררות במחלוקת על נחלות בהן בדיחי והשאר קיבלו זכויות ממינהל מקרקעי ישראל, זאת מכוח סע' 26 לחוזה המשולש המסדיר יחסים של המשולש: ממ"י, האגודה ומקבל הזכויות, את הזכויות קיבלו בדיחי והשאר למורת רוחו של מושב נחושה
הבורר, כב' הרב יוסף בר משה שמואל כהן, פסק כי הנחלות אכן שייכות כדין ל בדיחי והשאר. כחלק מהתהליך פנו בדיחי והשאר לבימ"ש ואישרו את פסק הבוררות כדין בבית המשפט, ביום 01.10.03.

ס' 9 לפסק הבוררות קובע כי "בכל סכסוך עתידי שיתעורר בין הצדדים באשר לפירוש פסק הבוררות... ...יתמנה כבורר הרב מרדכי אליהו או כל בורר אחר". ובהמשך תוקן סעיף 9 לבקשת הצדדים כך: "...שהבורר יהיה הפועל המזרחי בלבד". אולם כשנתיים לאחר מכן פונים בדיחי והשאר בבקשה לבימ"ש מחוזי כנגד המושב, חברי וועד האגודה המכהנים או שכיהנו בעבר וקבלן המעבד את השטחים החקלאיים של המושב וחבריו.
בדיחי והשאר טענו כי המושב ושאר הנתבעים (להלן " מושב נחושה ") מפרים את פסק הדין וכי מושב נחושה, באמצעות מנהליו, מעבד את חלקותיהם החקלאיות ואף השכיר חלקות אלה, ביחד עם חלקות נוספות של המושב וחבריו, לקבלן המעבד לעיבודו. המושב מכחיש את כל טענותיו של בדיחי.

בראש ובראשונה, טוען המושב כי האופן בו חולקו הנחלות לבדיחי והשאר היא לא כראוי, אולם- למעשה את הטענה הזו לא העלו בפני הבורר.

טענה נוספת של המושב היא כי לא ניתן לברר את טענותיו של בדיחי במסגרת בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש. לגרסת המושב, מדובר במחלוקת על פרשנות פסק בוררות ולפיכך, לפי סע' 9 לפסק הדין, יש להביא את הדבר לבוררות.

ביהמ"ש דחה את טענות המושב משום שבדיחי והאחרים לא רק טוענים לזכותם בחלקה בה ניתן פסק הבוררות, אלא למעשה, פסק הבוררות התייחס רק לקרקע אחת מבין השתים בהם יש להם זכויות. לכן- משום שהבורר התייחס בפסק הבוררות רק לקרקע אחת- הם יכולים לבקש מביהמ"ש פסק בזכות הקרקע אליה לא נדרש הבורר להתייחס.

במאמר מוסגר אוסיף: במקרה דנן בדיחי וחבריו "צירפו" לבקשתם את הקרקעות עליהן לא נזקק הבורר לתת דעתו, ועל ידי כך לביהמ"ש הייתה הלגיטימציה לטפל המקרה ואפילו שחלק ממנו כולל את הקרקעות שכבר נדונו אצל הבורר. וכך קיבל בית המשפט את הבקשה של בדיחי והאחרים. אם בדיחי לא היה נוהג כך, ניתן להניח כי המושב היה זוכה משום שהיה טוען כי הבורר פסק ואין לערער על פסק הבוררות. ואכן, בדיחי וחבריו גם זכו וביהמ"ש קבע כך:
המושב יפנו את החלקות המוקצות לבדיחי בתוך 30 ימים מיום הפס"ד. אם קיים גידול עונתי כל שהוא על החלקות בימים אלה, יפונו החלקות מיד עם תום הגידול. אם הגידול הוא גידול רב שנתי יפונו החלקות, ללא כל גידול עליהם, בתוך 30 ימים מהיום, זולת אם ירצו בדיחי והאחרים לרכוש את הגידול מן המושב. החל מיום הפינוי יפעלו הצדדים כאמור בפסק הבוררות.
באם לא יפנה המושב את החלקות כאמור לעיל, אני מטילה על המושב, תשלום בסך של 2000 ₪ לכל יום איחור. המושב ישלם לבדיחי והאחרים סך של 7,500 ₪ הוצאות הליך זה. הסכום כולל מע"מ וכולל הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.