סכסוך בין אגודה שיתופית ''העין'' לרשות הממשלתית למים וביוב על הקצאות המים בשנים 2008-2009- לא רואים עין בעין
האגודה השיתופית העין, אגודה לאספקת מים לחקלאות לחבריה, עוררת להקטנת הקיצוץ שבוצע על ידי מנהל הרשות הממשלתית ברישיון ההפקה לשנת 2009.
טענות האגודה השיתופית העין:
בשנת 2008 שינתה רשות המים את כללי קיצוץ המים וקבעה כי הקיצוץ יעשה בהתאם לצריכה בשנים 2005-2006 ולא כנהוג לפי מכסת 1989. צרכניה, אשר באותם שנים לא השתמשו במלוא ההקצאות המים שלהם, נפגעו מכך עד כדי שמכסות המים שלהם בוטלו כמעט כליל.
מדיניות המים איננה סבירה ויש פגם בהחלטות הרשות הממשלתית. המדיניות פגעה בעיקר בשלושה מגזרים, ובהם בעלי מטעים אשר לא שתלו בשנת 2007 עקב שנת שמיטה, בעלי מטעים צעירים, אשר בתחילת דרכו של המטע הוא לא היה זקוק לכמות גדולה של מים וחקלאים נעדרי חלופות למים שפירים.
ערר זה נוגע לשנת 2009 בלבד, מאחר וזכותה לערור בגין שנת 2008 נפגעה בעקבות חילופי האשמות בין הרשות הממשלתית למשרד החקלאות.
כמו כן נטען כי, ההקצאה בשנים 2008-2009 מפלה ואיננה שוויונית, אמות המידה שקבע משרד החקלאות נקבעו בחוסר סמכות. לפי חוק המים, היה צריך לקבוע את אמות המידה בתקנות ולא כך נעשה. כן, במסגרת החלטת ממשלה נקבע כי לא יהיה קיצוץ נוסף של מים לחקלאות מעבר לקיצוץ בשנת 2008.
האגודה אף פונה לליבו של בית המשפט וטוענת כי קבלת הערר תציל את האגודה מפשיטת רגל, ויותר מכך, תציל את העצים ותנצל בצורה מיטבית את משאב המים היקר.
טענות מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב:
מצבו העגום של משק המים מחייב להנהיג משטר קפדני על מנת שלא לחרוג מכמות המים המוקצבת אותה שנה למטרת חקלאות.
בכל הנוגע להקצאת שנת 2008 יש להורות על דחיית הערר על הסף מכיוון שהמועד להגשת ערר חלף ונוכח העובדה שניהול משק המים הינו חד שנתי, בחלוף שנת 2008 לא ניתן עוד להתייחס לבקשת העוררת להקצות לה מים עבור שנה שהסתיימה ועבור מים שנצרכו.
באשר לשנת 2009 האגודה יכלה לפנות בבקשה לקבלת תוספת מתוך הרזרבה העומדת לרשות הרשות הממשלתית למים וביוב.
לגופו של עניין, החלטת הקיצוץ הינה סבירה ואינה מקימה כל עילת התערבות בשיקול הדעת של בעל הסמכות.
השופט ר. שפירא:
חוק המים מקנה את הסמכות לקבוע כללים בדבר אמות מידה לכמויות המים, לאיכותם, למחירם, לחלוקתם בין מטרות המים השונות, לתנאי הספקתם ולשימוש בהם במסגרת מטרת המים שלה יועדו וכן הוראות לניצולם היעיל והחסכוני, למנהל הרשות הממשלתית למים וביוב.
אין לקבל את טענות האגודה כי ההחלטה על הקיצוץ בהקצאה ניתנה בחוסר סמכות בשל אי קיומן של תקנות. בהקצותו את המים לצרכנים בשנים 2008-2009 הפעיל מנהל הרשות את סמכותו לפי שיקול דעתו ועל פי הנחיות מועצת הרשות.
בפני האגודה עמדה האפשרות להגיש בקשה להקטנת הקיצוץ בשנת 2008 למשרד החקלאות ולהציג במסגרת זו טיעוניה בדבר שיקולים מיוחדים שיש לשקול בקביעת הקצאת המים השפירים לחקלאות לאגודה, אך היא לא בחרה שלא לעשות כן. לפיכך, הקיצוץ של שנת 2008 נשאר על כנו והקצאת 2009 התבססה על הקצאת האגודה בשנת 2008.
גם בשנת 2009 בחרה האגודה להגיש את הערר לבית הדין למים במקום לפנות בבקשה לתיקון טעות בהקצאה ולקבלת חלק מהרזרבה שנותרה בצד כמפורט באמות המידה. משכך, דין הערר להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי ובשל אי מיצוי הליכים בטרם פניה לבית הדין.
יש להוסיף כי ניתנה לאגודה האפשרות לתקן את טעותה, בכל הנוגע להקצאת 2009,אך היא בחרה להמשיך ולנהל את מאבקה בבית הדין.
טענת ההסתמכות של האגודה בכל הנוגע לרישיון להפקת מים שניתן מידי שנה בהתאם למצב משק המים נדחית אף היא.
כמו כן, אין לו לבית הדין להתערב בהחלטה המנהלית של מנהל הרשות מאחר וזו ניתנה לאחר שנעשתה שקילה נכונה ואחראית של האינטרסים הראויים להתחשבות ובמקרה זה היו שיקולים ציבוריים כבדי משקל המחייבים היערכות מצומצמת במסגרת אמות מידה נוקשות.
לסיכומו של דבר, נפסק כי לא נפל פגם בהחלטת מנהל הרשות המצדיק התערבותו של בית הדין.
הערר נדחה בפסק דינו של השופט שפירא ובהסכמתם של נציגי הציבור מר שאול שטרייט וגדעון הרמלין.
לא ניתן צו להוצאות.
ניתן ביום 25.06.2009.
