סכסוך בין חברים באגודה לבין עצמם לא מאפשר מינוי בורר ע"י רשם האגודות השיתופיות.
ע"י ב"כ עו"ד נמרוד אשכול
ובעניין: 1. דרור בנימיני ת"ז
2. גיתית בנימיני ת"ז
ע"י ב"כ עוה"ד עדי שנהב ו/או עינת שקד
יהב ושות' עורכי דין
בפניי בקשת התובעים כי ימונה בורר בסכסוך בינם ובין הנתבעים. טרם מונה בורר הונחה בפני בקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף בשל חוסר סמכות.
כבר בפתיחה אומר, כי לטעמי הצדק עם הנתבעים. על אף זאת, לא נותר לי אלא להביע צער כי הצדדים, בהיותם בני משפחה ושכנים, לא השכילו לקחת את השליטה בבירור הסכסוך לידם, כפי שהוצע בדיון, ולפיכך נדרשת הכרעתי זו תחת בירור הסכסוך לגופו בהקדם.
הרקע:
ביום 27/6/2013 התקבלה בקשת התובעים למינוי בורר בהתאם לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה"). בקשה זו פירטה את הסכסוך הקיים בין הצדדים, כך לטענת התובעים, בכל הנוגע לחלוקת משק 28 במושב נהלל (להלן – "האגודה") שהזכויות בו הוקצו בעבר לשני אחים אשר הלכו לעולמם, ואשר הצדדים הם למעשה יורשיהם: התובעים הנם יורשיו של חגי בנימיני ז"ל והנתבעים הם יורשיו של אליעזר בנימיני ז"ל.
מן התביעה עולה, כי טרם הלכו האחים לעולמם, חילקו ביניהם את זכויותיהם במשק 28 בהסכם שנחתם עוד בשנת 1986 (להלן – "ההסכם") ולפי חלוקה זו נהגו היורשים. אלא שזכויות נוספות שבמועד החלוקה נראו חסרות ערך או שלמעשה לא היו בידי הצדדים אותה עת ולפיכך לא בא זכרן בחלוקה עליה הוסכם, נמצאות כעת בלב הסכסוך:
1. שווי מכסות החלב של משק 28.
2. פדיון יחידות ההשתתפות בתנובה.
משבהתאם לחלוקה הוקצו הזכויות במשק 28 לנתבעים, הם בלבד נהנו מפירות נכסים אלה אשר התגבשו וחולקו מאוחר לחלוקה שבהסכם, וכעת טוענים התובעים כי הם זכאים למחצית שווי פירות אלה. מכאן תביעתם בצירוף בקשה למינוי בורר.
ביום 11/8/2013 התקבלה בקשת הנתבעים אשר הוכתרה 'בקשה למחיקה על הסף – חוסר סמכות לקיום בוררות' (להלן – "הבקשה").
טוענים הנתבעים בבקשה כי רשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו (להלן – "הרשם") נעדר כל סמכות למנות בורר בסכסוך מושא כתב התביעה וזאת מכמה טעמים:
1. הרקע לסכסוך הוא ההסכם עליו חתמו האחים, ולא תקנון האגודה השיתופית – מושב נהלל, ולפיכך אין להישען על תקנון האגודה כמקור סמכות הרשם למנות בורר כמבוקש על ידי התובעים.
2. המדובר בסכסוך בין צדדים פרטיים, אשר חלקם כלל אינם חברי אגודה וממילא אינם כפופים לתקנון האגודה, מה גם שהסכסוך אינו קשור לאגודה והיא אינה צד לו.
3. העדר יריבות בשל שהזכויות חולקו עוד בחייהם של האחים בהסכמה.
4. העדרם של מסמכים העומדים בבסיס התביעה, דוגמת צווי ירושה או צווי קיום צוואה מתאימים.
5. תקנון האגודה אינו מסמיך את הרשם למנות בורר בסכסוכים שבין חברים לבין עצמם.
6. אין הסכמה מצד הנתבעים לברר את הסכסוך במסגרת של הליך בוררות.
התובעים, בהגינותם, אמרו לפרוטוקול בדיון שהתקיים בפניי, כי הגם שסמכות הרשם למינוי בורר בסכסוך זה אינה חד משמעית, הן הפסיקה והן הרצון להביא לסיום המחלוקת בהקדם הביאום לפעול כפי שפעלו. עוד הצהירו התובעים בדיון כי ככל שייקבע שאין לרשם סמכות למנות בורר בסכסוך מושא כתב התביעה תוגש התביעה בבית המשפט המוסמך.
נוכח הצהרה זו מצאתי להציע לצדדים לנסות ולהגיע להסכמות באשר ליישוב המחלוקת במסגרת הליך בוררות (מבלי שאדרש להכריע בשאלת סמכות הרשם למנות בורר) כשאת זהות הבורר, אשר דיני אגודות שיתופיות יהיו נהירים לו, יקבעו הצדדים בהסכמה. כך, יוכל הסכסוך להיות מוכרע בפני מי אשר נהנה מאמון הצדדים ובאופן ששליטתם בהליך תישמר. קבעתי כי לא אכריע עד ליום 31/12/2013 – שעד למועד זה ישקלו הצדדים בהצעתי.
לדאבוני, הצדדים השיבו בשלילה להצעתי האמורה, ומכאן נדרשת הכרעתי.
דיון והכרעה:
מקור סמכותו של הרשם למינוי בורר הוא סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה בצירוף סעיף 52 לפקודה.
בשל חשיבותו ולשם הנוחות אביא את לשון סעיף ישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה כלשונו:
"2. ישוב סכסוכים
א. כל סכסוך הנובע מפעילות האגודה ועסקיה בין האגודה או מי מטעמה לבין החברים, יועבר להכרעת בורר/ים אשר ימונה/ו על ידי הועדה המשפטית שליד תנועת מושבי העובדים בישראל אלא אם כן יוסכם בין הצדדים בכתב לפתור את הסכסוך באופן אחר. לבורר אשר ימונה על ידי הועדה המשפטית המרכזית שליד תנועת המושבים תהיינה סמכויות לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 והתקנות אשר הותקנו על פיו.
ב. חברי האגודה וועד ההנהלה יהיו רשאים, לפי שיקול דעתם, לפנות לבית המשפט או לרשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 (2) של פקודת האגודות השיתופיות 1933, ולתבוע כספים המגיעים לחברים מהאגודה ולאגודה מחברים או מחברים לשעבר;
ג. כל סכסוך הנובע מפרוש תקנון זה או מהחלטות שהתקבלו על ידי אחת מרשויות האגודה (ההנהלה, מועצה, אסיפה כללית וועדת ביקורת) יופנה לבירור והכרעה בפני רשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 (2)לפקודה."
לפי סעיף קטן א – סמכות למינוי בורר אינה לרשם כי אם לוועדה המשפטית שליד תנועת המושבים. כך שממילא לא יכולה לקום לרשם סמכות למנות בורר מכוח סעיף זה.
סעיף קטן ב מסדיר תביעות כספיות שהצדדים להן הן האגודה ומי מחבריה בלבד, אך לא החברים בינם לבין עצמם.
סעיף קטן ג, המשמש לטענת התובעים מעין סעיף סל, אף הוא מסדיר רק סכסוכים שהצדדים הם האגודה והחברים, אך לא החברים בינם לבין עצמם, תוך שהוא מגדיר באופן מפורש כי על מקור הסכסוך להיות פרוש התקנון או החלטות רשויות האגודה.
ובכן, הצדק עם הנתבעים. אכן סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה אינו מסדיר בירור סכסוכים שבין החברים לבין עצמם על ידי העברתם לבורר. זאת בניגוד לסכסוכים שהאגודה צד להם, אשר מוסדרים בצורה ברורה בסעיף זה.
אף החלתו של סעיף הסל אינה מן העניין לטעמי מקום שהאגודה כלל לא צד להליך והמחלוקת בין הצדדים היא כספי ו/או חוזית ולא פרוש התקנון או החלטות מי מרשויות האגודה. ויודגש, הפסיקה אליה הפנו התובעים מדברת על תוכנה של התיבה "עסקי האגודה" אשר מקורה הן בתקנונים השונים ובן בהוראות סעיף 52 לפקודה ובעניינה אכן נקבע בפסיקה שיש לפרשה על דרך מרחיבה ולא מצמצמת. אלא שלא זו השאלה שבפניי וטעמים אחרים עומדים בבסיסה של בקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף.
לטעמי, לאור לשון סעיף יישוב הסכסוכים והוראותיו המדויקות כאמור, בשים לב להוראת סעיף קטן ג באופן מיוחד, אין מקום להישען על פסיקה ולהרחיב את סמכות הרשם למנות בורר גם לסכסוך דנן אשר מקורו בתביעה כספית ו/או חוזית של התובעים כנגד הנתבעים, כאמור בכתב התביעה. המדובר (לפחות באופן חלקי) על תביעה של חברים כנגד חברים אחרים באגודה, ותביעה כאמור אינה באה במסגרת סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה.
מסקנתי זו מקבלת חיזוק נוסף מקום בו חלק מהצדדים כלל אינם חברי אגודה. כך, גם לו מצאתי כי קמה לרשם סמכות למנות בורר בסכסוך דנן, ספק בעיני אם סמכות זו היתה מוחלת גם על מי שאינם חברי אגודה. סמכות הרשם בהליכי בוררות משתרעת על אגודות שיתופיות וחבריהן בלבד, במסגרת הוראה מתאימה בתקנון.
מסקנתי היא אפוא, כי לא קמה לרשם סמכות למנות בורר בסכסוך זה.
התובעים מקשים על מסקנתי זו בטענתם כי עסקינן בסכסוך הקשור עם שתיים מהחלטות האסיפה הכללית, ולפיכך נכנס בגדרו של סעיף קטן ג: האחת – בעניין העברה ללא תמורה של מכסות הייצור של האגודה לחבריה, והשניה – בעניין חלוקת פדיון יחידות ההשתתפות בתנובה.
אכן ההגיון בטענה זו ברור ואפשר שטענה זו אף היתה מתקבלת, לו האגודה אכן היתה צד לסכסוך זה אך לא כך הוא. מן החומר שבפניי נראה לי כי לב לבו של הסכסוך הוא לא על אופן חלוקת הכספים עליו הוחלט אצל מי מרשויות האגודה, כי אם על זהות הזכאים לקבלת כספים אלה. משכך – אף טענה זו נדחית על ידי.
הנתבעים אף טרחו והזכירו פעם אחר פעם כי אינם מסכימים להליך בוררות במסגרת תקנון האגודה או במסגרת אחרת.
לאור כל האמור, איני רואה אפשרות זולת קבלת טענות הנתבעים כי רשם האגודות השיתופיות נעדר סמכות למנות בורר בסכסוך דנן.
בנסיבות, יישאו התובעים בהוצאות הנתבעים בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 400 ₪ בצירוף מע"מ כדין, אשר ישולמו לנתבעים בתוך 7 ימים מקבלת החלטתי זו, ומתום מועד זה ועד לתשלום המלא בפועל יישא סכום זה ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ט' אלול תשע"ד דנה ביאלר, עו"ד
04 ספטמבר 2014 עוזרת רשם האגודות השיתופיות
בירושלים, בהעדר הצדדים ומנהלת מחלקת הבוררויות
