סכסוך בין שני חקלאים מהמושב נווה ירק

בבית משפט השלום בפתח תקווה, בפני כב' השופט אמיר לוקשינסקי-גל. ת"א – 27986-07-13 שלכטר נ' שמילוביץ

תביעה בין שני חקלאים בעלי נחלות שכנות מהמושב נווה ירק, בה התובע טוען כי שכנו ריסס בשטחו בצורה רשלנית אשר גרמה לעצי השזיף של התובע נזקים.

הרקע

הצדדים, תושבי המושב נווה ירק, הינם בעלי נחלות חקלאיות שכנות. בשנת 2012, נטע התובע מטע שזיפים בנחלתו, כאשר לדבריו השתילים נקלטו בצורה טובה והיו צפויים להניב גידולים יפים. לטענת התובע, מספר חודשים לאחר הנטיעה, ריסס שכנו את הנחלה שברשותו שבה גידל תלתן בצורה רשלנית ובשעה בה הייתה רוח חזקה אשר ניתבה את חומרי הריסוס אל מטע השזיף שלו.

התובע טוען, כי הריסוס פגע בשורות הראשונות של המטע בצורה בה הנזק פוחת והולך ככל שמתרחקים מחלקת השכן, דבר שלטענתו מלמד באופן ברור על כך שהנזק נגרם מהריסוס של השכן. כמו כן, בעקבות גילוי הנזק, פנה התובע למדריך המטעים המחוזי של משרד החקלאות, אשר כתב במזכר כי עצי השזיף במטע נפגעו מחומר הדברה, וכי חלקם נהרס לחלוטין ויש להחליפם. בנוסף, הזמין התובע חוות דעת שמאית שעמדה את הנזק שנגרם למטעו בסך של 77,945 ₪, וכן מומחה חקלאי שביצע בדיקות ומצא שככל הנראה הנזק נגרם כתוצאה מריסוס בחלקת התלתן של השכן שנותבה למטע השזיף של התובע עם הרוח.

מנגד, טען השכן, כי כלל לא ביצע ריסוס בחלקת התלתן שברשותו. לדבריו, אכן ביצע ריסוס בחלקות אחרות שברשותו באמצעות מדביר מקצועי, ואולם, המדביר שכח לרסס את חלקת התלתן נשוא התביעה ועל כן לא ייתכן שהנזק נגרם כתוצאה מריסוס בחלקתו, מה עוד שחלקת התלתן קטנה ומרוחקת מיתר החלקות שברשותו, והמדביר מטעמו הודיע לו שלא היה יכול להיכנס אליה בשל הצפה ועל כן לא ביצע את הריסוס בחלקה האמורה.

כמו כן, לטענת השכן, התובע גרם לו נזק ראייתי בכך שפנה אליו רק מספר חודשים לאחר שראה את הנזק, ולאחר שהעצים שנפגעו כבר הוחלפו, ובכך מנע ממנו את האפשרות לצלם את העצים ולהוכיח כי לא הוא גרם את הנזק.

דיון והכרעה

השאלות אשר ביהמ"ש נדרש להם הינם, האם הוכח שהשכן אכן ביצע ריסוס בסוף שנת 2012, והאם העצים במטע השזיף של התובע ניזוקו כתוצאה מכך.

לצורך כך, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו, אשר בדק את השטח בזמן ההליכים בבית המשפט כשנתיים לאחר האירוע. בממצאיו, טען המומחה, כי נראה שאכן התובע החליף את השתילים במטעו בתקופה בה הוא טוען שנפגמו. כמו כן, מצילומים שהועברו אליו מהתובע נראה כי אכן עצי השזיף נפגעו כתוצאה מריסוס הדברה, ואולם, המומחה עמד את הנזק בסך של 12,806 ₪.

ביהמ"ש מצא כי חרף חוות דעתו של המומחה מטעמו, לא עמד התובע בנטל להוכחת השאלות שלעיל. ראשית, לעניין הנזק הראייתי, העיר ביהמ"ש כי החומרים שהונחו בפני המומחה מטעמו לא היו מספיקים, וכי חוות הדעת התבססה בעיקר על מספר בודד של תצלומים שצירף התובע. כמו כן, התובע פנה לשכן רק לאחר שהחליף את כל השתילים במהירות ועל כן יצר נזקים ראייתיים שהקשו הן על השכן והן על מומחה ביהמ"ש מלהתחקות אחר מקור הנזקים שנגרמו למטעו. מה גם, שהתובע לא זימן לעדות את המדריך המחוזי של משרד החקלאות, אשר בחן את המטע בטרם החלפת השתילים, דבר המצטרף לכשל הראייתי של התביעה.

גם לגופו של עניין, ביהמ"ש מצא כי אישורו של מומחה ביהמ"ש כי מהתמונות עולה פגיעה של שתילים שנגרמה מחומר הדברה, אינה מספקת בכדי להסיק כך על כל המטע, שכן בתמונות שהציג התובע, ואשר נלקחו על ידי השמאי מטעמו, נראים רק מס' שתילים בודדים, כאשר ישנה תמונה מטושטשת נוספת של קבוצה גדולה יותר של שתילים שבה לא ניתן לראות בבירור פגיעה של חומרי הדברה. אי לכך, לא ניתן להוכיח שהפגיעה נגרמה בכל המטע, אשר החזיק כ-160 שתילים, וכן לא ניתן לומר בבירור שהנזק נגרם לשתילים הבודדים שהוצגו בתמונה מחומר הדברה ולא כתוצאה מסיבות אחרות.

יתר על כן, קבע ביהמ"ש, כי התובע לא הוכיח שהשכן ביצע ריסוס בשטחו, מה גם שהראיות שהציג השכן תומכות בטענתו שלא ביצע ריסוס מכיוון והמדביר שהזמין לא היה יכול להגיע לחלקת התלתן. טענה זו נתמכה בחשבונית בה זיכה המדביר את השכן בסכום של 200 ₪ ככל הנראה בגין העובדה שלא ביצע את ההדברה בחלקת התלתן, כמו גם עדותו של הקבלן בביהמ"ש אשר תמכה בגרסה זו.

סיכום

מכל האמור, דחה ביהמ"ש את התביעה, וקבע כי פרט למספר בודד של שתילים, לא הוכיח התובע שנגרם נזק לשאר המטע שלו, ואף ביחס לשתילים שניזוקו, לא הוכח כי הדבר נגרם בשל ריסוס שביצע השכן.

בהתחשב בתוצאת פסק הדין, וכן בהסתייעות במומחים התובע חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד השכן בסך כולל של 28,750 ₪.

ניתן ביום: כ"ח באב תשע"ז, 20 באוגוסט 2017, בהיעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: