עוגמת נפש לקיבוץ - קיבוץ חולתה לא יפוצה אף שיש בפרסומים כנגדו משום לשון הרע

בבית משפט השלום בקריית שמונה בפני כב' השופטת רבקה איזנברג. ת"א 19307-04-10 איתן בלניקוב ואח' נ' משה רובין ואח'
הרקע

קיבוץ חולתה ואיתן בלניקוב, מנהל הקהילה של קיבוץ חולתה, הגישו תביעה לפיצויים על פי חוק איסור לשון הרע בגין חמשת הפרסומים שלהלן שביצעו משה ואלי רובין:

א.      מכתב מפברואר 2010 אשר מוען אל ראש המועצה האזורית, מזכיר התנועה הקיבוצית ורשם האגודות השיתופיות, ובו נטען, כי בקיבוץ נעשים מעשים אסורים על ידי "קבוצה קטנה ואלימה שהשתלטה על חולתה ושולטת בה ברשעות ואלימות..."

ב.      מכתב ממרץ 2010 אשר מוען אל הנהלת קהילת חולתה, מזכיר התנועה הקיבוצית, רשם האגודות השיתופיות ומבקר המדינה, ובו אמרו הנתבעים, בין היתר, כי "מנהל הקהילה בחולתה החליט על גב מחלת הסרטן של בתנו לסגור עם משפחתנו... והוא פועל על ידי הונאה, רישום כוזב במסכמי תאגיד, ניצול מעמדו וסמכותו כעובד ציבור לפגיעה במשפחה וביכולת הקיום, התרת דמנו במסמכים פוראמליים של הקיבוץ...".

ג.       כתבה שפורסמה במרץ 2010 בעיתון הקיבוצי "הדף הירוק", בה נכתב, בין היתר, כי הנהלת הקיבוץ אשמה במסכת התעללויות שהביאה את משפחתם למצב קיומי קשה, ושהדבר נעשה בעקבות חשיפת שחיתויות ומחדלים בהתנהלות מפעל של הקיבוץ.

ד.      מכתב מספטמבר 2010 בו נטען, כי יש ליתן צו עשה נגד מנהלים והנהלת חולתה, על גניבת כספי נערה חולת סרטן ופגיעה שיטתית בקשישים, וכי חייבת להתקיים בהקדם חקירה, על מעשים אסורים הנוגדים את החוק והסדר הציבורי.

ה.     מכתב מאוקטובר 2010 הממוען לרשם האגודות השיתופיות, ובו נכתב, בין היתר, כי הם דורשים "ועדת חקירה פלילית וציבורית לשחיתות ולמעשי המרמה בכספים, בהשלטות על קרקעות ונכסים... ושהנוגעים בדבר יועמדו לדין פלילי ומעשיהם יוקעו לדיראון עולם".

לטענת מנהל הקהילה והקיבוץ, מדובר בדברי בלע שקריים, שיש בהם כדי להשפילם, לעשותם מטרה לשנאה, לבוז וללעגג ולפגוע במשלח ידם, כשמנהל הקהילה מוסיף, כי אף בפרסומים בהם לא אוזכר שמו במפורש יש בהם כדי להכתים את שמו.

לאור זאת, ולאור הטענה, כי יש בפרסומים כדי להרתיע מצטרפים עתידיים לקיבוץ, לפגוע בהמשך התקשרויות הקיבוץ עם גופים עסקיים, לפגוע ביכולת פעילות הנהלת הקהילה, להעכיר את האווירה החברתית בקיבוץ ולפגוע במאות חברי קיבוץ אשר הפרסומים הציגו אותם כפחדנים, תובעים הקיבוץ ומנהל הקהילה פיצוי בסכום של 100,000 ₪ בגין הפגיעה בשמם ובכבודם.

מנגד, טוענים משה ואלי מספר טענות: ראשית, שהקיבוץ אינו יכול לתבוע בעילה של לשון הרע, וכי אף לא נתקבלה החלטה חוקית במסגרת הקיבוץ להגשת התביעה. שנית, שממילא שמו הטוב של הקיבוץ אינו הולך לפניו והוא מעורב באי סדרים ושחיתויות. שלישית, שהתביעה הוגשה כתגובה לתלונותיהם המוצדקות אודות התנהלות לקויה ומפלה כלפיהם, בכך שלא קיבלו סיוע מכספי "הקרן לעזרה הדדית למחלות קשות" של הקיבוץ לצורך מימון טיפול רפואי לביתם החולה במחלת הסרטן ועל מנת ליצור עליהם לחץ פסול תוך ניצול מצבם הכלכלי הקשה.

עוד הם מוסיפים, כי ההתייחסות היחידה למנהל הקהילה היא רק במכתב השני, וכי ביחס אליו עומדת להם הגנת "אמת דיברתי", ומעבר לכך, הפרסומים הנטענים אינם מהווים "פרסום לשון הרע" כהגדרתו בחוק, וכי עומדות להם ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק.

 
דיון והכרעה

בפתח הדברים, הבהיר בית המשפט, כי טענתם של משה ואלי, כאילו לא נתקבלה החלטה חוקית במסגרת הקיבוץ להגשת התביעה, צריכה הייתה להיות מועלית בפני מוסדות הקיבוץ או מוסדות הביקורת הרלוונטיים, וכל עוד הוגשה התביעה והתנהלה, לכאורה, גם בשם הקיבוץ, הטענות אינן רלוונטיות לעצם ההכרעה בשאלה – האם הם חבים בגין ביצוע עוולה של פרסום לשון הרע.

בית המשפט מצא, כי עיון בפרסומים השונים מעלה, כי במרבית הפרסומים ביצעו משה ואלי פרסום לשון הרע, וזאת, כי מלבד הכתבה בעיתון, לגביה לא הוכח כי מדובר בפרסום שביצעו משה ואלי, אלא נראה כי מדובר בפרסום שנעשה על ידי צוות העיתון.

מכאן עבר בית המשפט לבחון את טענותת ההגנה שהעלו משה ואלי:

אמת דיברתי – בית המשפט דחה את הטענה, כאילו האמירות בפרסומים השונים הינן אמיתיות ואף בגדר הבעת דיעה או תלונה לגורמים המוסמכים, שככן משה ואלי לא עמדו בנטל ההוכחה, כי היה בפרסומים אמת, שכן הם לא הביאו כל תמיכה עובדתית לאמירות המובאות בפרסומים, כגון טענתם לגבי אי סדרים כספיים או פגיעה בקשישים המתרחשת בקיבוץ, ולפיכך הגנה זו אינה עומדת להם.

בית המשפט הוסיף, כי אין ספק שמשה ואלי חשים פגיעה עמוקה בגין אי השתתפות הקיבוץ בהוצאותיהם הרבות, אשר למרבה הצער נגרמו להם עקב מחלת ביתם, אך יחד עם זאת, אין די באי מתן סיוע כדי להצביע על שחיתות, הונאה, גניבה, מעשי מרמה בכספים וכו'. כמו כן, דרישת הנהלת הקרן להמצאת מסמכים אינה נראית מוגזמת או בלתי הגיונית, שעה שמדובר בבקשה לקבל מענק בסכום של 300,000 ₪, ובוודאי שאינה מהווה אינדיקציה למעשי שחיתות.

הבעת דיעה – אף טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, לאחר שהוא מצא, כי אין הפרסומים אינם מציגים דיעה אלא עובדות, אינם עוסקים בהעלאת חשד אלא בקביעות פוזיטיביות.

תום לב בהגשת תלונה לגורמים ממונים – לצורך בחינת הגנה זו, יש לבחון את: א. הגורם אליו הופנתה התלונה; ב. מהות התלונה; ג. האם נעשתה בתום לב;

לגבי הגורם אליו הופנתה התלונה, מצא בית המשפט, כי מלבד הפרסום החמישי מאוקטובר 2010, שהופנה לרשות המוסכמת לחקור עניין המשמש נושא התלונה, בכל יתר הפרסומים, חלק מהמכותבים אינם בגדר גורמים ממונים, ועל כן גם הגנה זו לא עומדת למשה ואלי. לפיכך, ולאחר שבית המשפט מצא כי הפרסום החמישי אף נעשה בתום לב, נקבע כי לגבי פרסום זה עומדת הגנת תום לב בהגשת תלונה לגורמים ממונים.

שאלת הפיצויים - מכאן עבר בית המשפט לבחון את שאלת הפיצוי ביחס לפרסום הראשון, השני והרביעי.

בתחילה, הקדים בית המשפט והבהיר, כי אף שיש בשלושת פרסומים אלו משום לשון הרע גם ביחס לקיבוץ, הרי שהוא אינו זכאי לפיצוי כספי בגינם, וזאת מאחר ותאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה, אלא אם גרמה לו נזק. בית המשפט הבהיר, כי גם אם קיימות דעות נוספות בפסיקה, הרי שהוא מצדד בדעה לפיה פגיעה בשמו הטוב של תאגיד תצדיק פיצוי, רק אם היא גרמה לפגיעה בנכסיו או בעסקיו של התאגיד, ובמקרה זה, כך לפי בית המשפט, לא הוכח כי נגרם לקיבוץ נזק ממוני של ממש.

באשר לפיצויים המגיעים למנהל הקהילה, סבר בית המשפט, כי רק הפרסום השני מהווה פרסום לשון הרע ביחס אליו, שכן רק פרסום זה מתייחס אליו באופן ישיר, ובאשר לפרסומים האחרים, האדם הסביר לא יזהו שמדובר במתקפה כנגד מנהל הקהילה דווקא. ובאשר לגובה הפיצויים, לא הוכח נזק ממוני כלשהו, לא הובאו ראוית לפגיעה בשכרו, במשרתו וכד', אך יחד זאת, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי עד לסך של 50,000 ₪ גם ללא הוכחת נזק, ובמקום בו הפרסום היה בכוונה לפגוע, אך בכפל הסכום.

לאור האמור, ולאחר שבית המשפט שקל את מהות הפרסום וחומרתו אל מול העובדה שמדובר בגורם יחיד אליו נעשה פרסום ללא הגנה שבדין, הוא העמיד את הפיצוי בסך של 7,000 ₪, כשסכום זה יהלום את היחס בין עוגמת הנפש שנגרמה למנהל הקהילה לבין העובדה שהפרסום לגביו לא עמדה למשה ואלי הגנה בדין, הגיע בסופו של דבר, רק למזכיר התנועה הקיבוצית.

 
סיכום

בית המשפט חייב את משה ואלי לשלם למנהל הקהילה סכום של 7,000 ₪, ופטר אותם מפרסום התנצלות, שכן לא דובר במכתב שפורסם ברבים. כמו כן, חויבו משה ואלי לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, תוך התחשבות במצבם, בסכום של 2,000 ₪ בלבד.

 
ניתן ב- כ"ב תמוז תשע"ב, 12 ביולי 2012, בהעדר הצדדים.
 
לאתר קיבוץ חולתה

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: