עוזר רשם האגודות אשרר את המלצת החוקר, עו"ד צחי סנדומירסקי, לפיה חברותו של אליהו ליצקי בכפר מעש פקעה מאחר והוא אינו מתגורר באגודה במשך זמן רב
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 161/303/10
ע"י ב"כ עו"ד דניאל מקליס
טל': 03-5662808; פקס': 03-5662801
נ ג ד
ע"י ב"כ עו"ד יורם תובל ו/או יקיר קול ו/או אגם חייק
טל': 03-5705192; פקס': 03-5709557
בפני ערעור על המלצת החוקר עו"ד צחי סנדומירסקי (להלן: "החוקר"), כפי שהופיעה בדו"ח החקירה מיום 27.3.11 ולפיה המשיג איננו חבר באגודה. על המלצה זו של החוקר ערער המשיג ולשם קבלת הכרעה בסוגיה, זומנו הצדדים לדיון בפני, שהתקיים ביום 28.11.11. הצדדים הופיעו, טענו טענותיהם, ולאחר שקראתי בעיון את המסמכים אשר הוגשו על ידם הגעתי לכלל החלטה בטענותיהם להלן.
1. ביום 8.6.10 פנה המשיג אל מר שרגא פולק, המפקח האזורי של האגודה (להלן: "המפקח"), בבקשה להכיר בחברותו באגודה החל מיום 5.4.60. המפקח העביר פניה זו אל האגודה, וזו העבירה את תגובתה ביום 14.7.10.
2. לאור זאת, מונה עו"ד צחי סנדומירסקי ביום 16.8.10 כחוקר לשם בדיקת סוגיית חברותו של המשיג באגודה, תוך בירור השאלות העובדתיות והמשפטיות העולות מן העניין.
3. ביום 27.3.11 הגיש החוקר את דו"ח החקירה הכולל בחובו את מסקנותיו והמלצותיו ובכללן כי יש לדחות את בקשתו של המשיג להכיר בו כחבר באגודה.
4. על המלצות אלו של החוקר הגיש המשיג את השגתו, ותגובת האגודה להשגה זו הוגשה ביום 25.8.11. לאור התנהלות הדברים, נקבע דיון בפני עוזר הרשם על מנת לאפשר לצדדים להעלות את טיעונים בעיקרי טיעון ובדיון פרונטלי.
5. הדיון נקבע ליום 28.11.11 והתקיים בנוכחות עוזר הרשם ובנוכחות הצדדים שהגישו עיקרי טיעוניהם והעלו טיעוניהם גם בעל פה. בסיום הדיון הוחלט על ידי כי החלטה בעניין תינתן במועד מאוחר יותר.
טענות המשיג:
6. לטענת המשיג, הוא התקבל לחברות ביום 5.4.60. אביו המנוח היה חבר באגודה מאז שנת 1937 ועובדה זו אף מאושרת על סמך מסמכי קק"ל. המשיג מעולם לא ביקש להפסיק את חברותו באגודה ולא התקיים כל הליך להוצאתו ממנה.
7. פרוטוקול מיום 25.10.1960 מעיד על קבלת אבי המשיג המנוח לחברות שלא על חשבון הבן. המשיג עצמו התקבל כחבר בהיותו בן מושב ובן של חבר. משמע, המשיג התקבל שלא במקומו או על חשבונו של האב.
8. לטענת המשיג הוא מעולם לא עקר מהמושב ורק בעיות תכנוניות הן אלה אשר מנעו ממנו להקים את ביתו במושב. המשיג מעולם לא חדל לעמוד בקשר עם האגודה, זיקתו למקום תמיד נשמרה כפי שעולה גם מתצהירים של שכנים, המשיך המשיג לעבד את פרדסו, וכאמור רק המניעה התכנונית היא שמנעה ממנו לגור במושב.
9. המשיג טען כי גם חברים אחרים נתקלו בבעיה דומה למימוש זכאותם לבניית בית ויתרה מזו, חברים אחרים עקרו לחלוטין מהמושב אך לגביהם אין כל השגה או בקשה להכיר בהפסקת חברותם באגודה. חלקתו של המשיג הופיעה כחלקה לבנייה בתוכנית ת.ג.פ מ-1969 ועד ל-1980.
10.אשר לעניין חברות האב והנחלה – לטענת המשיג אביו דווח כבעל נחלה לקק"ל בגין רכישת נחלתו של בן נועם ניסן. ב-1954 הוציא המשיב מכתב לקק"ל המאשר כי לאבי המשיג ישנו משק שהוא בעליו.
מכתב חוזר מקק"ל מיום 10.2.55 מאשר קבלת 14 משפחות לחברות במושב. משפחת לידסקי הינה אחת מהן. לפיכך, לטענת המשיג, ברור כי האב היה כבר חבר טרם חברות הבן וכי לאבי המשיג לא היה צורך בשטחי המשיג לצורך קבלתו לחברות.
11.לאבי המשיג הייתה נחלה בגודל 15.5 דונם, כך לטענת המשיג, ולא היה כל צורך בהעברת זכויות. המשיג מציין שמות של חברים נוספים בעלי נחלה באותו סדר גודל. לטענתו, אין כל צורך בגודל נחלה המורכב מ - 2.5 דונם + 9 דונם בתוספת של 8 דונם נוספים – שעה שישנם חברי אגודה שנחלתם מורכבת משטחים בגודל פחות מזה.
12.המשיג טוען כי בשעתו הוקצתה לו נחלה בגודל 8 דונם וזו הספיקה על מנת לקבלו כחבר. זהו השטח אשר הוקצה ועבורו הוא שילם ואושרה חברותו. לפיכך, מנועה האגודה כעת מלטעון כנגד עובדות אלה.
13.לטענת המשיג, ייתכן מצב של חברות ללא נחלה, חברות ללא שהייה בכפר ומגורים בו וכו'. כמו כן, הוא טוען כי קיים נוהג שחברות אינה נפסקת עם עזיבת המושב וכי שיהוי לא יכול לחסום את המשיג, מקום בו היה ברור כי התקבל לחברות.
14.המשיג העלה שלל טענות כנגד דו"ח החקירה של החוקר, ביניהן התבססות על מסמכים ועובדות שאינם נכונים, התעלמות ממסמכים וכו'. כמו כן, טען המשיג כי לא יתכן שהחוקר יקבע כי המשיג העביר זכויות קנייניות לאביו ביום 28.8.1960 כיוון שהעברה שכזו הייתה צריכה להיות מלווה באקט פוזיטיבי ברור, לרבות החלטת אסיפה כללית.
15.לטענת המשיג, שגה החוקר עת קבע כי המשיג לא משתתף בהון האגודה שעה שהשתתפותו באה לידי ביטוי בתשלום דרך נחלת אביו על החלק היחסי של חלקה 27/1 שאמורה להיות נחלתו. כמו כן, לא ניתן לקבוע כי המשיג עקר את מקום מושבו כקבוע בתקנון כיוון שלא בנה ביתו בנחלתו במושב ועזב.
16.טענת השיהוי, כך לדברי המשיג, אין בה כלום במקרה דנן, שעה שהמשיג כלל לא ידע על הוצאתו מחברות באגודה. פרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 28.6.60 מדבר על העברת קרקע בלבד ולא על ביטול חברות.
טענות האגודה:
17.המשיב טען כי טענות המשיג נבדקו ונבחנו לעומק על ידי החוקר. טענותיו בהשגה זו בעניין זה, לא מגלות כל עילה להתערבות בממצאים ובמסקנות כפי שהובאו בדו"ח החקירה. הליך החקירה כלל איסוף חומר משני הצדדים לרבות ישיבות שנערכו יחד ולחוד תוך חקירת המעורבים ולפיכך, אין מקום לכל טענה כנגד תפקודו של החוקר.
18.המשיב טען כי בהתאם לתוכנית שד/1060 מעש, חלקה 27/1 הנטענת לבעלות על ידי המשיג, אינה מסומנת כמשבצת צהובה אלא כאזור חקלאי. המשיג לא העלה כל התנגדות לתוכנית זו ושתיקתו מהווה כהסכמה שבשתיקה. יתרה מזו, בישיבת הנהלה מיום 22.1.1961, החליט הוועד כי חלקה זו פסולה למגורים.
19.חלקה 27/1 הינה חלקת פרדס המהווה חלק מחלקות ב' של נחלה מס' 27 שהייתה בבעלות האב המנוח. כאמור, האב מינה את הבן עוזי לידסקי כבן ממשיך בנחלתו. לפיכך, חלקה 27/1 אינה מוגדרת כחלקה א' ומכאן שאין למבקש נחלה באגודה- ומכאן שלא יכולה להיות חברות – דברי המשיב.
20.לטענת המשיב, ביום 28.6.60 העביר המשיג את זכויותיו הקנייניות לאביו המנוח ובכך הוציא בעצם את עצמו מחברות באגודה. העברת זכויות זו נועדה על מנת לאפשר לאביו להתקבל לחברות באגודה ולא לשם עיבוד הקרקע כפי שטען המשיג – טענה שנדחתה על ידי החוקר. אין נפקא מינה לטענה לפיה קיימות נחלות הקטנות מ-20 דונם כיוון שנקודת הייחוס צריכה להיות הזמן בו התרחשו האירועים – כלומר, שנות ה-50 של המאה הקודמת.
21.המשיב טען כי על פי תקנה 6 לתקנון האגודה, ובהתאם לתקנה 5 ו-6 לתקנות האגודות השיתופיות(חברות), התשל"ג-1973, פקעה חברותו של המשיב לאור העובדה שאינו מתגורר בכפר למעלה מ-50 שנה, לא מעבד את הקרקע, לא משלם מיסים ודמי חבר, דמי חכירה, לא משתתף בהון אגודה, אסיפות כלליות וכו'. כל טענה של המשיג בדבר בעיה תכנונית צריכה להדחות על הסף לנוכח פרק הזמן הרב בו לא ננקט כל צעד על ידו.
22.לטענת המשיב יש לראות בנוסף למכלול הדברים גם את עניין השיהוי כבעל משקל, שעה שמשך למעלה מ-50 שנה לא ננקט כל צעד על ידי המשיג.
ד י ו ן ו ה כ ר ע ה
במקרה שבפני, לב ליבה של המחלוקת הנו בשאלת פקיעת חברותו של המשיג. שעה שהמשיג טוען כי מעולם לא חדל להיות חבר באגודה, טוענת האגודה כי חברותו זו פקעה לפני שנים רבות ואין לראות בו כחבר. לשם הבנת המחלוקת וההכרעה בה, אדון במספר נקודות.
יחד עם זאת, זה המקום לציין כי לא נעלמו מעיני כל טענות הצדדים, אך על מנת שלא להלאות ולעסוק בטפל, לא מצאתי מקום להיכנס ולדון בטענות ופרטים שאין להם השפעה על התוצאה האופרטיבית של הליך זה.
1. על החקירה שהתקיימה בנושא והדו"ח שהוגש בסופה ע"י החוקר, הגיש המשיג את ערעורו ובו העלה שלל טענות וביניהן כי העובדות המופיעות בדו"ח החקירה אינן נכונות ושלמות רק בחלקן, ולכן, עלולות להטעות ולהביא לכדי הסקת מסקנות שגויה. כמו כן, ניתוח העובדות ותהליך ההיקש בדרך להסקת המסקנות, כפי המופיע בדו"ח, אינו נכון.
2. אכן, יתכנו מקרים בהם נופלים פגמים בהליך החקירה, אשר מצדיקים התערבות חיצונית ולו משיקולי צדק. עם זאת, על המבקש סעד של התערבות, מוטל נטל ההוכחה להראות ולהוכיח כי אכן נפלו פגמים מהותיים באותו הליך עליו הוא משיג ולא להעלות טענות בעלמא.
3. במקרה דנן, אין בפני כל ראיה או אסמכתא המבססת את טענות המשיג בעניין זה ומשכך, טענות אלו נותרות חסרות ביסוס.
4. אציין כי לא נעלמו מעיני כל יתר טענות המשיג בעניין אופן התנהלות החקירה והשגות המשיג על התנהלות זו, אך לאור העובדה שטענות המשיג בעניין זה לא נסמכות על ראיה כלשהי, אין לי אלא לדחות את טענות המשיג בדבר ליקויים בהליך החקירה ותוצאותיה.
פקיעת חברות:
5. אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיג התקבל לחברות באגודה, ולכן יש לבסס את ההכרעה בהליך דנא על סוגיית פקיעת חברותו של המשיג.
סעיף 5(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, קובע את המקרים בהם פוקעת חברותו של חבר באגודה:
"5(א) חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:
(1) במות החבר, ואם החבר הוא תאגיד – עם ביטול רישומו;
(2) עם הכרזת החבר כפושט רגל, ואם הוא תאגיד – עם מתן צו לפירוקו, זולת אם התיר הרשם את המשך החברות;
(3) אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, וועד ההנהלה של האגודה, או רשות אחרת שלה שנקבעה לכך בתקנות האגודה, קבעה זאת בהתאם להוראות התקנות;
(4) אם נתקיימו בחבר תנאים על פי הוראות תקנות האגודה לפקיעת החברות מאליה;
(5) עם הוצאת החבר מהאגודה על פי החלטת רשות מרשויות האגודה שבסמכותה להחליט על הוצאת חברים מהאגודה על פי תקנותיה;
(6) עם יציאת החבר מהאגודה על פי הוראות תקנות האגודה ובלבד שלא יהא רשאי לצאת מהאגודה-
(א) באגודה שסווגה כאגודה לשירותים בשיכון – כל עוד הוא בעל זכות בדירה שבקשר אתה הוא חבר באגודה וכל עוד אדם אחר לא היה חבר באגודה בקשר לאותה דירה;
(ב) בכל אגודה אחרת – כל עוד קיים בחבר או לגביו סייג המגביל את יציאתו מהאגודה על פי תקנותיה.
(7) חבר אגודה שהוא בן ממשיך – אם אדם אחר נעשה בעל אותו משק והתקבל כדין כחבר האגודה, זולת אם נקבע אחרת בתקנון האגודה."
הסעיף הרלוונטי במקרה דנן הינו סעיף 5(א)(4) לתקנות אלה.
על פי סעיף 5(א)(4) לתקנות הנ"ל, אם נתקיימו תנאים הקבועים בתקנון האגודה לגבי פקיעת חברות בחבר, אזי חברותו באגודה פוקעת.
6. סעיף 6 לתקנון האגודה מציין 7 חלופות שבהתקיים אחת מהן, חברותו של החבר באגודה נפסקת. במקרה דנן, הרלוונטיות היא לסעיפים ב ו-ג בסעיף זה:
כאמור, טענת המשיב לפיה אין המשיג משתתף בהון האגודה כפי הנדרש בתקנונה במשך 50 שנה ומעלה אומצה על ידי החוקר בדו"ח החקירה. דא עקא, המשיג לא הביא כל ראיה על מנת לסתור טענה זו של המשיב וכן את המלצת החוקר העולה בקנה אחד עם טענה זו של המשיב.
אפילו יטען המשיג כי לא יכול היה לשלם את חלקו כאמור לאור העובדה שהאגודה לא ראתה בו כחבר, אזי עולה השאלה היכן היה המשיג משך פרק זמן כה נכבד הנושק לתקופת חיים שלמה. מדוע זה לא השמיע קול או עורר צעקה לאור "העוול" שנעשה לו?.
אשר לעניין המגורים ביישוב – אפילו יתקבלו כל יתר טענות המשיג (בדבר קבלת אביו לחברות וטעם העברת הנחלה לשם עיבוד) אין חולק כי המשיג לא התגורר בתחום היישוב משך שנות דור וגם אחר חלוף תקופה שכזו ועד ל-50 שנה לערך, ועד היום אינו מתגורר במקום. טענתו של המשיג לפיה לא יכול היה הוא לבנות את ביתו בנחלתו לאור המכשול שהערימה בפניו תוכנית מרחב תכנון מקומי שד-1060, איננה מקובלת עלי כלל וכלל ויפה דעת החוקר בעניין זה:
"בעניין זה יש לציין, כי אם המבקש היה סבור כי חלקה 27/1 היא חלקתו למגורים, היה עליו להביע את התנגדותו לכך בעת עריכת התוכנית. התנגדות שכזו לא אירעה, לא אז ולא היום, לא מצד המבקש ולא מצד משפחתו. בהעדר התנגדות ובהתאם לתכנית המעודכנת, נחה דעתי עם דעת האגודה, לראות בתוכנית זו כמייצגת את המצב שהיה קיים ועדנו קיים ביחס לחלקה 27/1."
"ודוק: תכנית מתאר אינה מגיחה לעולם ביום בהיר. במהלך הכנתה של תוכנית מיתאר, כולנו ידענו, נערכים מסמכים ממסמכים שונים; נעשים תשריטים מתשריטים שונים; מוכנסים תיקונים מתיקונים שונים במסמכים ותשריטים; מומלצות המלצות שונות; נעשות החלטות מהחלטות שונות; נהפכות על פיהן החלטות אלו ואחרות ועוד." (הדגשות שלי ט.ב.)
לפיכך, באתי לכלל דעה כי טענת המשיג לפיה נמנע ממנו מלבנות את ביתו בנחלה לאור בעיות כאלה ואחרות – לא הוכחה לאשורה, ומאידך, טענת המשיב לפיה המשיג לא פעל כלל משך כל הזמן על מנת לשנות את המצב בו הוא איננו מתגורר ביישוב, נראית כנכונה, קל וחומר לאור מסקנות החוקר כפי שהובאו לעיל.
אם כך, משעה שאכן עקר המשיג את מגוריו באגודה (ויצוין כי לא מקובלת עלי פרשנותו של המשיג לעניין מהי עקירה), הרי שעל פי תקנון האגודה, מופסקת חברותו בה.
לעניין טענת המשיג בדבר העדרה של החלטה פורמאלית על כך שנתקיימה העילה לפקיעת חברותו, יש להוסיף על תשובת המשיב לטענה זו, כי אם די בהחלטת וועד כדי לקבוע שנתקיימה עילת הפקיעה, הרי שהחלטת עוזר הרשם, לאחר שחוקר מטעמו נתן לצדדים הזדמנות להשמיע את טיעוניהם בפניו, על אחת כמה וכמה שדי בה כדי לקבוע שנתקיימה עילה לפקיעת החברות.
7. נוסף על כך, לאור נסיבות המקרה, יש לבדוק גם את אפשרות פקיעת החברות מחמת התנהגותו של המשיג. המלומד חיים נועם דן בספרו – "אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה" בסוגיית פקיעת חברות מחמת התנהגות. אומנם, מן הכתוב ניתן להסיק כי לרב אין להוציא מחברות בדרך זו אולם במקרים חריגים תיתכן פקיעת חברות על דרך ההתנהגות:
"דעתנו היא שאין להוציא מכלל אפשרות פקיעת חברות מכח התנהגות וזאת לאו דווקא עפ"י תקנות האגודות השיתופיות אלא מכוח עקרון המניעות ותום הלב של דיני החוזים.
סימוכין לכך ניתן למצוא בפס"ד 'דרורי נ' דרורי'. במקרה זה נקבע כי החברות של המשיבה פקעה כשעזבה המשיבה את המושב והעתיקה את מקום מגוריה למקום אחר. מאחר והמשיבה לא פנת לוועד האגודה במשך השנים הארוכות בהן לא חיה במושב ולאור "חוסר המעש" שהופגן מצידה בכל אותם השנים, ראה בכך ביהמ"ש פקיעה של החברות באגודה אף אם לא התקבלה החלטה פורמלית ולא נמחק שמה מספר החברים." (הדגשה שלי ט.ב.)
פסק דין זה שבו חברת אגודה עזבה את המושב ולא פנתה לוועד האגודה במשך שנים ארוכות אשר בהן לא חיה במושב, מתאים גם למקרה שבפנינו. בפסק הדין אוזכר חוסר המעש שהופגן מצדה כל אותן שנים ביחס למושב. לעובדה זו של חוסר המעש משך שנים ארוכות וחוסר תום הלב בעצם הפנייה לאחר פרק זמן כה רב בו לא נעשה דבר, יש לצרף את מבחן השיהוי וההתיישנות, שבמקרה דנן עולה בקנה אחד עם האמור לעיל, ומוביל לתוצאה זהה.
במקרה שבו עסקינן חובה לדון בנושאים אלה, לאור פרק הזמן הרב שחלף מן היום שבו ביקש המשיג להכיר בו כחבר ובזכויותיו באגודה – כלומר מן היום שבו התקבל המשיג לחברות, אך עזב את היישוב. (אי שם בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת).
שאלה חשובה בעניין דנא הינה האם ידע או היה על המשיג לדעת כי אינו חבר באגודה.
לפיכך, אם ימצא בנסיבות העניין כי המשיג ידע על פקיעת חברותו ולא עשה דבר בנדון, ניתן יהיה לראות בכך משום התרשלות בשמירה על זכויותיו וחובותיו ולאור זאת יהיה המשיג מנוע מלטעון אחרת בעניין זה.
ס' 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כי:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;"
לפיכך, לא רק לפי מבחן השיהוי בלבד אלא גם על פי מבחן ההתיישנות על פי החוק, לא זכאי המשיג להעלות כעת את טענותיו שכן חלף המועד הקבוע לכך בחוק (ואציין כי אין מדובר בפרק זמן גבולי אלא התיישנות ארוכה וניכרת בת 50 שנים, שיכולה ללמד על ויתורו של המשיג על זכויותיו אם היו).
לעניין השיהוי - יפים דברי כב' הנשיא שמגר בבג"צ 501/85 דב חייט ואח' נ' שר הפנים:
"שיהוי כה ניכר, שאין לו הצדקה עניינית, יש בו כדי לשלול בסיס ממשי מן העתירה.
נכונותו של בית המשפט הגבוה לצדק להיעתר לפנייתו של עותר מושפעת, בכל מקרה ובכל עת, מן הקביעה בשאלה, מהי המידה שבה יש צורך לתת את הסעד למען הצדק, ושיהוי משמעותי, שהוא חסר הצדקה, מטה את כפות המאזניים לרעת העותר".
דברי כב' השופט י' מלץ בע"א 341/87 זלמן הרשוביץ נ' עין ורד מושב עובדים:
"...והמערער המשיך בשתיקתו, שתיקה שהתבטאה לא רק באי-פנייה לבית המשפט אלא גם באי – נקיטת צעד כלשהו בין כותלי המושב והאגודה המשיבה."
ודברי בית המשפט בע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן:
"הימנעות מנקיטת צעדים או פעולות, אשר הדבר היה מחוייב המציאות תוך ידיעת מצב הדברים, עשויה להתפרש כהודאה שבשתיקה או כקבלת הדין המונעת מהצד הנוגע בדבר לטעון כעבור זמן את ההפך מזה."
לאור כל זאת, ברורה התמונה ולפיה קיומו של שיהוי תוך ידיעת מצב הדברים מצד הצד הטוען, עלולה למנוע ממנו, בהתאם לנסיבות, את היכולת לטעון בסוגיה בחלוף הזמן. ובענייננו – איך זה יוכל לטעון אדם כי משך 50 שנה לא ידע על הוצאתו מחברות זולת אם לא התעניין בדבר כלל וכלל? הרי אם היה מעורב בחיי היישוב והאגודה, קצר היה הזמן בו היה על המשיג להבין כי חלה תמורה במעמדו באגודה וכי אינו חבר בה.
דא עקא, עניין זה התעורר רק בחלוף פרק זמן רב וממושך כתקופת חיי אדם בגיר עלי אדמות (למעשה חלפו להם שני דורות וחצי) ולא ניתן לקבל את גרסתו של המשיג.
מכל האמור לעיל עולה, כי המשיג איננו מתגורר באגודה פרק זמן רב וארוך. אף אם יש אמת בדבריו בעניין חברות האב ו/או עניין גודל הנחלות הדרושות לחברות וכן בעניין המניעה שיצרה עבורו תוכנית המתאר מלבנות את ביתו בנחלה – אין בכך כדי לשנות מן העובדה שחברותו פקעה בהתאם להוראות תקנון האגודה והוראות תקנות האגודות השיתופיות כפי שהובאו לעיל.
ושוב, כאן המקום לציין כי דו"ח החוקר משקף את התרחשות האירועים והמסכת העובדתית – ראייתית בצורה ברורה וחדה. לפיכך, משעה שלא הרים המשיג את הנטל לסתור את הכתוב בדו"ח החקירה ובתשתית הראייתית עליה התבסס – אין לשנות מן ההמלצות העולות בו.
|
ניתן היום, 19/12/2011, כ"ג בכסלו התשע"ב, המזכירות תעביר החלטתי לצדדים. |
טל בר-און, עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות
|
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
