עוזר רשם האגודות השיתופיות בקבע כי המפרק יוכל להמשיך בהליכים כנגד העזבון של פנחס

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות                                           תיק 1292/244/13 עורך דין רמזי חוראני

בעניין: פנחס חדד נושא ת.ז. מס' 022552079

           ע"י ב"כ עו"ד אוהד אחרק

         איתן ארז, מפרק מפעיל של אגודה שיתופית שער אפרים בע"מ

         ע"י עו"ד יואב בן פורת ו/או מרדכי מיכאלי ו/או אברהמי-ארז

1.      ביום 10.9.2013 התקבלה במשרד רשם האגודות השיתופיות, להלן: הרשם "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע צו והתנגדות לביצוע צו תשלום לפי פקודת האגודות השיתופיות" .

2.      ניתנה החלטה להגשת תגובה מטעם המפרק וזה הגיש ביום 3.10.2013 בקשה לסילוק הפניה של המבקש על הסף.

3.      לבקשתי ניתנה החלטה להעביר את הבקשה של המפרק למבקש כדי שיגיב עליה. בהחלטה מיום 21.10.2013 הוריתי לצדדים שוב להתייחס למועדי המצאת הצו שהוציא המפרק מכוח סעיף 48(3)(ב) לפקודת האגודות השיתופיות, וכן קבעתי מנגנון הגשת סיכומים בכתב. לא ראיתי כי יש צורך לקיים דיון פרונטלי לאור הנתונים שהיו בפניי.

4.      תחילה מציין המבקש כי הוא מגיש את הבקשה באיחור מחוסר ידיעה וכי תחילה הוא פנה בהתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל . ההתנגדות נדחתה ורק אז הוא ידע, כי עליו להגיש בקשה מתאימה לרשם.

5.      המבקש טוען, כי אינו חייב לאגודה מאומה והחוב אם בכלל חל על "עיזבון המנוח חדד יוחאי ז"ל ת.ז. 4240296", שהנו אביו של המבקש. החוב אם בכלל מתייחס למשק מס' 15 בשער אפרים. אין עדיין צו ירושה או צו קיום צוואה ולכן לא היה מקום לבחור במבקש כנציג העיזבון ולתבוע אותו וזאת כל עוד לא חולק העיזבון עפ"י סעיף 126 (לחוק הירושה, תשכ"ט – 1965 ר.ח.).

6.      זאת ועוד, האגודה חייבת למעשה כספים למבקש ולא להיפך, שכן הוא מחזיק בשיק של האגודה לטובתו וזה חולל.

7.      בהליכי ההוצאה לפועל פעל המפרק נגד נכסים שהנם בבירור שלו ושל אשתו אישית ובשום פנים ואופן אינם של העיזבון. הליכים אחרים ננקטים נגדו אישית, הוא אישיות ידועה במושב והדבר גורם לו נזק מיוחד. אי לכך יש להורות לטעמו על סגירת תיק ההוצאה לפועל וביטול כלל ההליכים הננקטים נגדו.

8.      המפרק הגיש, כאמור, בקשה לסילוק התביעה על הסף. הנימוקים לכך הנם, כי יש מעשה בית דין ביחסים שבין האגודה למבקש. צו התשלום הוצא תחילה על ידי המפרק ביום  30.3.2011 וזה נבחן על ידי כב' רשם האגודות השיתופיות בדימוס (עו"ד אורי זליגמן) בתיק 1292/159/11 תוך כדי דחיית הערעור על החלטת המפרק. מאוחר יותר, הגיש המבקש ביחד עם אחרים עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק ( בג"ץ 348/13, סעדיה ואח' נגד רשם האגודות השיתופיות ואח'- פורסם בנבו) ועתירתו נדחתה. אי לכך קם מעשה בית דין בגין אותה מחלוקת ובין אותם צדדים. מסיבה זו יש לדחות את התביעה על הסף.

9.      אין לקבל את הבקשה להארכת מועד ביחוד על רק הגשת הבקשה ביום 10.9.2013 כאשר רק יומיים אחר כך הספיק המבקש לשלם את ההוצאות שהוטלו עליו בעתירה בבג"ץ. מכאן שידע הוא על דחיית העתירה ועל מעשה בית דין ולא היה מקום לפתוח את הנושא מול האגודה שוב.

10. המבקש הגיש תשובה לתגובת המפרק וכן עיקרי טיעון בהם טען, כי אין מדובר במעשה בית דין. הוא אינו חולק על ההכרעות שניתנו בשתי הנקודות, דהיינו: שכרטסת הנהלת החשבונות אינה מייצגת נאמנה את המצב לאשורו וכי אין לחייב בתשלום דמי פיתוח עבור המגרשים שהתקבלו במסגרת פרויקט ההרחבה למי שאינו חבר וכל עוד  לא התקבל מגרש בפועל. כל אשר טען לו הנו מדוע בחר המפרק בו כנציג העיזבון ומדוע תבע אותו כשהעיזבון טרם חולק? .

11. דינמיקה של טעויות: המבקש הגיש כאמור בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וזאת אחרי שפנה ללשכת ההוצאה לפועל והגיש התנגדותלצו התשלום. צו שהוציא המפרק הנו צו מכוח סעיף 48(ב) לפקודת האגודות השיתופיות. צו כזה תוקפים לא בהגשת התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 81א(ג) או אולי 81א1(ד)(1)לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, להלן: חוק ההוצאה לפועל, אלא מגישים ערעור עליו לרשם האגודות השיתופיות מכוח סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות, להלן: פקודת האגודות השיתופיות. ברור כי לא היה כל סיכוי "שההתנגדות" שהגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל תתקבל.

12. גם כשנדחתה התנגדותו של המבקש בלשכת ההוצאה לפועל, הוא לא בחן את עצמו שמא צריך לפנות בהליך אחר, אלא חשב שצריך להגיש התנגדות גם לרשם האגודות השיתופיות. כפי שצייתי לעיל, המבקש צריך היה להגיש ערעור על הצו שהוציא המפרק בפרק זמן של 60 יום מכוח סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות. אם כך, גם הליך הגשת ההתנגדות לרשם האגודות השיתופיות היה חסר תוחלת חיים מלכתחילה ולא היה מקום לקבל את מבוקשו של המבקש.

13. גם בנושא המועדים הכניס המבקש את עצמו למבוי סתום. בין שמדובר בהתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל, ובין שמדובר בערעור על צו המפרק הרי הוא לא פעל במסגרת המועדים שקבע המחוקק. התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל מגישים בפרק זמן של 30 יום מכוח סעיף 81אג ו (ג1) לחוק ההוצאה לפועל ותקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה, לפועל תש"מ- 1979, להלן: תקנות ההוצאה לפועל, בעוד שכאמור ערעור על צו תשלום שהוציא המפרק יש להגיש בפרק זמן של 60 יום מקבלתו. בשני המקרים פספס המבקש את המועד. מכאן ואילך אתרכז במישור של דיני האגודות השיתופיות.

לבקשותיי הנשנות וחוזרות זכיתי לדעת מפי המפרק בהודעתו מיום 23.10.2013, כי צו התשלום מיום 30.3.2011 נמסר למבקש ביום 4.4.2011. יוצא כי הפניה הראשונה של המבקש נגד צו התשלום (שכאמור הועבר בצורת התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל) היתה כשנתיים וחצי אחרי קבלת צו התשלום של המפרק. תקופה זו אינה תקופה של מה בכך וכמעט קשה מאוד להתגבר על איחור כאמור.

האזהרה בתיק ההוצאה לפועל התקבלה על ידי המבקש ביום 25.12.2012, בעוד שאת הבקשה לרשם הוא הגיש לראשונה ביום 10.9.2013. נכון שקודם לכך הגיש "התנגדות" להוצאה לפועל, אלא שהמועד למרוץ תקופת הערעור לא נעצר. חלפו כתשעה חודשים מאז קבלת האזהרה עד שהוגשה הבקשה להארכת מועד בפני הרשם.

14. שלא לצורך חיפשתי את ההצדקה להארכת המועד שמא אמצא מזור למחדליו של המבקש, אך לא מצאתיה לצערי. כידוע בבקשה להארכת מועד יש להגיש בקשה מלווה בתצהיר בה יש לציין את הסיבה להארכת המועד וכן להתייחס לסיכויי ההצלחה בהליך אותו מבקשים להאריך. ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית עמ' 883 עד 891, בעיקר עמ' 890 וכן גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית בעמ' 768 עד 771. חיפשתי בנרות מהי הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה לרשם, אף בהתעלם מההליך הלא נכון שהוגש, ולא מצאתי כל הצדקה לכך. המבקש ציין, כי הנימוק לאיחור הנו אי הבנתו את ההליכים. ראה סעיף 1 לבקשה להארכת מועד מיום 10.9.2013. לכך יש לענות: ראשית, המבקש היה מיוצג בחלק מההליכים ולכן אם לא הוא אז בא כוחו היה צריך להנחות אותו מה לעשות. שנית, המבקש ידע לעמוד על זכויותיו בכך שהגיש ערעור על החלטת המפרק לרשם האגודות השיתופיות וערעורו נדחה. שלישית, הוא ידע להגיש עתירה לבג"ץ נגד החלטת הרשם ועתירתו גם היא נדחתה כאמור. אי לכך אין מדובר במקרה שהמבקש באמת לא התמצא בהליכים או למצער בצורך להתגונן מול פעולה משפטית של בעל תפקיד- המפרק. הוא בחר במכלול דרכים לא נכונות ועליו להלין בשל כך רק על עצמו. אין לשכוח, כי המועד להגשת ערעור נקבע בחיקוק ולכן מנגנון ההארכה כפוף לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 בכך שיש צורך בהמצאת טעם מיוחד. טעם מקובל כלשהו לא הומצא על ידי המבקש, שלא לדבר על טעם מיוחד. ראה גם בשא 937/13 ‏ ‏ תשלוז השקעות והחזקות בע"מ נ' עיריית אשקלון (פורסם בנבו) ו- בעמ 2205/09   פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו).

15. לגופו של עניין: יהיה אשר יהיה הצידוק להארכת המועד, הרי המבקש עצמו כותב, כי אין הוא מערער על עצם החיוב או על ההכרעות שהיו בפני הרשם או הבג"ץ. ראה למשל סעיף 6 לסיכומי המבקש. אי לכך הרי המרכיב השני אליו יש להתייחס בבקשות להארכת מועד עומד על בלימה. אין טענות נגד עצם החוב אלא על בחירת המבקש כנתבע. אם כך בשקלול הבקשה להארכת מועד, לא עמד המבקש בשני המרכיבים שלה ואין מקום מכוח כך לפתוח את ההליך מחדש.

16. כעיקרון, אין לבוא בטענות נגד המפרק על שבחר במבקש להיות נתבע כנציג של העיזבון. ראשית, בדיון בפני הרשם, שהמבקש היה אחד מיוזמיו, צוין שם העיזבון כשהמבקש ואחיו הראל היו הנציגים. ראה זהות הצד מס' 22 להליך בפני הרשם. יש להניח, כי הכותרת של ההליך בפני הרשם נלקחה ממסמכי בית דין שהיו בפניו בהם צוין שמם של פנחס והראל כנציגי העיזבון. שנית, גם בעתירה לבג"ץ שלבטח יזמו אותה העותרים (והמבקש ביניהם), צוין שמו של המבקש בכתב יד ליד הצד מס' 19 להליך שהנו "יורשי המנוח דוד יוחאי ז"ל". גם אם תאמר, כי לא הוא כתב את הכיתוב בכתב יד, הרי צוין בעתירה "יורשי המנוח..." ולא עיזבון המנוח. אין מחלוקת ,כי המבקש הנו אחד היורשים של המנוח. ראה סעיף 4 לתשובת המבקש לתגובת המפרק, מיום 14.10.2013. לאמיתו של דבר, אין הטרוניה של המבקש סבה סביב בחירתו כנציג העיזבון, אלא מדוע בחר המפרק רק בו כנציג העיזבון! רעיונית, אין הטרוניה משמיטה את הבסיס מתחת להיתכנות צירופו כנציג העיזבון רק משום שגם אחרים הנם גם יורשים. אי לכך, מכלול הנסיבות מביאות למסקנה שהדרך בה הלך המפרק לא היתה מנותקת מהמציאות או מוקשית!.

17. על אף האמור בכל זאת יש אמת בחלק ממה שהעלה המבקש. נקודה זו נבחנת באופן ניטראלי ובמנותק מתקיפת הצו של המפרק בין באמצעות התנגדות לפי חוק ההוצאה לפועל, ובין באמצעות ערעור על צו המפרק לפי פקודת האגודות השיתופיות. סעיף 126 לחוק הירושה תשכ"ה- 1965 קובע: "עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון" . לעומת זאת קובע סעיף 78 לחוק ההוצאה לפועל כלהלן:

 מת החייב, אין בכך כדי למנוע או להפסיק הליכים נגד עזבונו, בין שחולק העיזבון ובין שטרם חולק, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לנקוט בהליכים לפי חוק זה כלפי נכסי העיזבון שבידי מנהלי העיזבון או היורשים, לרבות הזוכים במנה על-פי צוואה.

18.   יש לשים לב, כי הנוסח של סעיף 78 לחוק ההוצאה לפועל הנו רחב יותר מהנוסח של סעיף 126 לחוק הירושה, למצער הוא מציע מגוון אפשרויות לפעול נגד נכסי העיזבון בין שחולק ובין שלא חולק. מנגד הנוסח של סעיף 126 לחוק הירושה נחזה להיות רחב יותר מסעיף 78 לחוק ההוצאה לפועל : כל עוד לא חולק העיזבון, הרי היורשים אחראים רק על נכסי העיזבון. ואם חולק העיזבון, האם יהיו היורשים אחראים גם על נכסים שמעבר לנכסי העיזבון? לכאורה זו התשובה המתבקשת, אם כי אין לנו צורך באמירה מפורשת, והרי אין זה ענייננו כאן.    

19. בבקשתו ציין המבקש, כי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נקט המפרק הליכים נגד קרן פנסיה של המבקש ושל אשתו. ראה סעיף 12 לבקשת המבקש מיום 10.9.2013 וסעיף 10 לתשובתו לתגובת המפרק מיום 14.10.2013. ברור, כי כספים וחסכונות אלה אינם נמנים על נכסי העיזבון. אם כך, טוב יעשה המפרק אם ייזום בעצמו פניה לכב' ראש ההוצאה לפועל כדי לבטל את ההליכים נגד נכסי היורשים שאין מחלוקת כי אין הם נכסי העיזבון!.

20. המבקש העלה טענה נוספת והנה, כי הוא מחזיק בשיק חתום בחתימת האגודה שבפירוק והוא שנושה באגודה ולא להיפך. הטענה יכולה להתפרש בשני אופנים: יש לקזז את החוב הנטען לטובת האגודה ממה שהיא חייבת למבקש, ושנית המבקש זכאי לקבל את תמורת השיק מהאגודה או המפרק. לכך יש לענות שתי תשובות: האחת, הנה כי אין לקזז בהליכי פירוק חובות מול המפרק של האגודה. כל תביעה צריכה להידון לגופה. אם למבקש יש זכויות תביעה נגד האגודה צריך היה להגיש תביעת חוב ככל הנושים. יש להניח מדברי המבקש, כי הדבר לא נעשה. אי לכך אין בעצם החזקתו בשיק לטובתו משוך על חשבון האגודה כדי להקים כשלעצמו חוב כלפי האגודה. שנית, גם אם היה מקום לקיזוז, הרי יש תנאים לכך, בין היתר משלוח הודעת קיזוז מכוח סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. לא הוצגה בפניי כל פניה כאמור.

לא ראיתי מקום לדון בטענה, של מעשה בית דין שכן אין לה רלוונטיות לדרך בה הכרעתי בערעור, אם כי לכאורה עצם הטענה אינה נקייה מספקות.

21. כל האמור לעיל הביאני למסקנה, כי דין הבקשה של המבקש להידחות. יחד עם זאת אין המפרק רשאי לפעול נגד הנכסים האישיים של מבקש או בני ביתו אלא נגד נכסי העיזבון בלבד. כל הליך שננקט בניגוד להנחיה זו יש לבטלו לפי שיקול דעתו של כב' ראש ההוצאה לפועל.

22. סוף דבר, בכפוף להבהרה בסעיף הקודם, אני דוחה כאמור את הבקשה ומחייב את המבקש בתשלום הוצאות ההליך בפניי למפרק, לרבות שכ"ט בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ניתנה היום ‏ד' שבט, תשע"ד, ‏5 ינואר, 2014 בהיעדר הצדדים.

                                                                                  רמזי חוראני, עו"ד

                                                                       עוזר רשם האגודות השיתופיות

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.