עוזרת הרשם דחתה בקשה לחייב הקיבוץ לשלם שכר טרחת בוררים במלואו.

בפני עוזרת רשם האגודות השיתופיות דנה ביאלר, עו"ד. תיק 336/205/2013 אסתר בנימיני ואח' נ' דרור בנימיני ואח'.
בפני עו"ד דנה ביאלר
עוזרת רשם האגודות השיתופיות                                              
תב': 1273/194/2013

כחלק מתיק מס' 1273/150/2012

 
 

בעניין:             עודד כהן

 

                        ע"י ב"כ עו"ד לילך מוסקוביץ שלג

                       
                        המשיג;
 
 
 
ובעניין:            קיבוץ גבת ע"ש קדושי פינסק
 

                        ע"י ב"כ עו"ד ארז לבנון (לבנון, אקוניס, דורון ושות' חברת עורכי דין)

                       
                        המשיב;
 
 
 
פ ס ק      ד י ן
 

בפניי השגתו של המשיג על החלטת מותב בוררים אשר מונה לדון בכל הסכסוכים שיתעוררו אגב הליך שיוך דירות המשיב (להלן – "הקיבוץ") לחבריו (להלן – "הליך השיוך"). המדובר בפסק בוררות מיום 26.5.2013, אשר השית על המשיג חלק מהוצאות הליך הבוררות וזאת, כך לטענתו, בניגוד לאשר הוסכם בין הצדדים.

1.      הרקע:

1.1              ביום 7.12.2011 קיבלה האסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה אשר כותרתה 'תקנון הסדר שיוך דירות לחברים בגבת שהיו חברים ביום הקובע – 13.12.03 ונכללו ברשימת הזכאים לשיוך שהועברה ע"י הקיבוץ לועדת הפרוגרמות של משרד החקלאות ופיתוח הכפר' (להלן – "החלטת השיוך").

1.2              סעיף 19 להחלטת השיוך נושא כותרת 'מנגנון מחייב ליישוב מחלוקות בשיוך דירות' והוא מורה כי כל מחלוקת בעניין זה אשר לא נפתרה תחילה בפני צוות גישור פנימי תתברר בדרך של בוררות בפני צוות בוררים חיצוני אשר זהות היחידים המרכיבים אותו תיקבע על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ, ומינויו על ידי רשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") יהא כפוף לסעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה").

1.3              ביום 25.7.2012 מונה על ידי הרשם צוות הבוררים בהתאם להחלטות הקיבוץ הרלוונטיות אשר הובאו בפניו.

 
 

2.      פסק הבוררים:

2.1              מפסק הבוררים עולה כי בפני צוות הבוררים עמדו בתחילה טענותיו של המשיג, בקשר עם הליך השיוך בכל הנוגע לשני ילדיו דורי ונבות כהן.  

2.2              בחלוף הזמן, חזר בו המשיג מטענותיו האמורות והודעה על כך ניתנה לצוות הבוררים באמצעות ב"כ המשיג בכתב. וכך נכתב בפסק הבוררים:

"לאחר שתי הישיבות... הודיע עודד באמצעות ב"כ בכתב לבוררים... כי הוא חוזר בו מהטענות, אותן העלה בשם בניו... – וזאת ללא חיוב בהוצאות.".

2.3              תגובת הקיבוץ להודעה זו, כך מן החומר שבפניי, הייתה כי הוא מברך על הודעה זו של המשיג, אם כי בסוגית ההוצאות הודיע כי מוכן לשאת רק במחצית מהוצאות הליך הבוררות ושכר טרחת הבוררים – וכי כל צד יישא בעלויותיו המשפטיות.

2.4              וכך נכתב בפסק הבוררים:

"בעוד שהקיבוץ ביקש לחלק את הוצאות הבוררות בחלקים שווים בין הצדדים, הרי שבשולי הודעתו בדבר חזרתו בו מהליך הבוררות, ביקש עודד כי לא יוטל עליו חיוב בהוצאות והודיע כי היה ויחויב בהוצאות, יעמוד על זכותו לקבלת מימון יעוץ משפטי, בתואם להוראות תקנה 3 לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ) התשס"ו-2005..

יצוין כי במסגרת הודעותיהם לבוררים.. לא נימק מי מהצדדים את טענותיו באשר לחלוקת הוצאות ניהול הליך הבוררות או הטלתן"    

2.5              וזוהי הכרעתו של צוות הבוררים בעניין:

"לעמדת הבוררים, שאלת זכאותו של עודד או חיובו של הקיבוץ במימון ייצוגו המשפטי של עודד בהליך זה, לא עמדה בפני הבוררים ולא נידונה על ידם כחלק מהליך הבוררות ולפיכך – אין הבוררים נדרשים או יכולים להכריע בה.

מה שעומד להכרעת הבוררים הנו חלוקת נטל הוצאות הליך הבוררות בין הצדדים לה, זאת מכוח ובתואם להוראת סעיף 19.5.13 ל"לתקנון הסדר שיוך..." מכוחה "הבוררים יהיו מוסמכים לפסוק ולהטיל את הוצאות ניהול הליכי הבוררות (לרבות הוצאות משפטיות ואחרות) לחובת כל צד להליכי הבוררות" כמו גם בתואם להוראת תקנה 4 לתקנות יישוב הסכסוכים – הקובעת כי "אין בהוראות תקנות אלה כדי למנוע מהבורר או מבית המשפט לחייב צד כלשהו בהוצאות ההליך."

            ...

אנו פוסקים כי כל צד יישא במלוא ההוצאות והעלויות שנגרמו לו בגין הליך הבוררות, למעט שכר הבוררים והוצאותיהם.

שכר הבוררים והוצאותיהם ישולמו על ידי הקיבוץ. מתוך הסכום שישולם על ידי הקיבוץ, ישא עודד בסך כולל של 2,500 ₪, אשר ישולם לקיבוץ בתוך 30 יום ממועד אישור פסק הבוררות על ידי רשם האגודות השיתופיות.

בהודעה מראש ובכתב לקיבוץ, יהיה עודד רשאי לפרוס את חובו לקיבוץ בגין חלקו בשכר הבוררים והוצאותיהם ל- 3 תשלומים חודשיים שווים ורציפים."

על קביעה זו משיג המשיג בפניי.

2.6              השגתו של המשיג נתקבלה ביום 2.7.2013, ובהחלטה מיום 18.8.2013 קבעתי כי לקיבוץ כמשיב עומדת זכות תשובה להשגה, ולמשיג תעמוד זכות תגובה לתשובת הקיבוץ, טרם קיום הדיון בפניי ביום 31.10.2013.

 

3.      טענות המשיג בהשגתו: 

3.1              המשיג טוען בפניי כי לאור העובדה שמקור השתכרותו היחיד הוא קצבת נכות ממשרד הביטחון לא יהא זה הוגן להעמיד את חיוביו בגין הליך הבוררות שהתקיים בפני צוות הבוררים על הסך שקבעו הבוררים הנכבדים – 2,500 ₪, וזאת ביתר שאת נוכח העובדה כי "סוכם כי כל צד יישא בהוצאותיו".

3.2              לעניין שכר טרחת הבוררים והוצאותיהם טוען המשיג כי נושא זה "כלל לא עלה, בשום שלב במהלך הליך הבוררות ו/או בסיומו, ולכן לא זכה להתייחסות ממי מהצדדים".

3.3              המשיג אף הוסיף כי קיבל בעבר פטור מאגרה בתביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי בנצרת, אם כי מהשגתו לא ברור באיזה עניין, מתי היה הדבר והאם יש קשר ישיר לענייננו זולת המשקל שאולי יש ליתן לעובדה זו על טענותיו של המשיג באשר למצבו הכלכלי.

3.4              בהשגתו מבקש המשיג שני סעדים: האחד - ביטול ההוצאות שהושתו עליו בהליך הבוררות. השני - טוען המשיג בפניי כי זכאי להשתתפות הקיבוץ בשכר טרחת עורך דינו כאמור בתקנה 3 לתקנות האגודות השיתופיות (ישוב סכסוכים בקיבוץ), תשס"ו-2005 (להלן – "התקנות").

 

4.      עיקרי תשובת הקיבוץ להשגה:

4.1              הקיבוץ מכחיש את טענות המשיג ומביא בפניי את הטענות הבאות:

ראשית, טוען הקיבוץ כי יש לדחות את ההשגה על הסף נוכח העובדה שהמשיג איחר את המועד להגשת השגתו לכל הפחות ב- 12 ימים, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 52(4)(ב) לפקודה המורה על הגשתה בתוך 10 ימים. לכך מוסיף הקיבוץ כי המשיג אף לא הגיש בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת השגתו. המשיג, אשר היה מיוצג בהליכי הבוררות וטענת הקיבוץ אף לכל אורך ההליך שבפניי, צריך היה לדעת על המועד האמור ואין לטעות במצג העולה לכאורה מן ההשגה כפי שהוגשה כאילו הוא אינו מיוצג.

4.2              שנית, טוען הקיבוץ כי אין לאפשר למשיג להעלות בפניי חלק מטענות המועלות על ידו כעת נוכח העובדה כי חזר בו בכתב מכל טענותיו אלה בפני צוות הבוררים.

4.3              שלישית, משתקנה 3 לתקנות מעמידה את חובתו הלכאורית של הקיבוץ להשתתף בנטל הוצאות שכר טרחת ב"כ החבר-המשיג על סכום דומה לזה ששילם הקיבוץ לבא-כוחו, מכחיש הקיבוץ שהוגשה על ידי בא-כוחו דרישה לתשלום שכר טרחה בסך 30,000 ₪, כפי שטוען המשיג. הסכום המוזכר, כך לטענת הקיבוץ, נובע מבקשה שהגיש לצוות הבוררים לחייב את המשיג בהפקדת ערובה על סך זה, ולא כנטען.

4.4              רביעית, טוען הקיבוץ כי בשונה מטענת המשיג לפיה הצדדים הגיעו להסכמות גם באשר לשכר הבוררים, הרי שאין בכך דבר. כל שהסכים הקיבוץ הוא כי כל צד יישא בהוצאותיו בקשר עם ייצוגו המשפטי, ולא הוסכם דבר לעניין שכר הבוררים כנטען. לא זו אף זו – הקיבוץ אף הודיע בכתב (ועותק מהודעתו זו צורף כנספח לתגובתו) כי מסכים הוא שכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות אך לעניין הוצאות הבוררות ושכר הבוררים – מוכן לשאת אך במחציתם. לטענת הקיבוץ, הודעתו זו מרוקנת מתוכן את טענת המשיג באשר להסכמה שטוען שהושגה בין הצדדים, וממילא נשא הקיבוץ ברוב שכר הבוררים בסך העולה על 12,000 ₪ בעוד הסכום שהושת על המשיג עומד על 2,500 ₪ בלבד.

4.5              הקיבוץ מבקש בתגובתו לדחות את בקשת המשיג לפטור אותו מהתשלום שקבע צוות הבוררים ואף להורות לו לשלם את מלוא התשלומים ששילם הקיבוץ לצוות הבוררים בסך 12,175.50 ₪. עוד מבקש הקיבוץ לחייב את המשיג ב- 20,000 ₪ נוספים בגין הוצאות הקיבוץ בקשר עם ההליך דנן.

 

5.      עיקרי תגובת המשיג לתשובת הקיבוץ:

5.1              תשובה זו מטעם המשיג הוגשה על ידי ב"כ ונחתמה על ידה, בשונה מההשגה אשר נחתמה על ידי המשיג בעצמו.

5.2              בפתח התשובה נכתב כי:

"עניינה של השגה זו, התנהלות ועדת שיוך הדירות שנהגה באופן מפלה ולא שוויוני.

...

ואילו המשיג היה היחיד שמלין על התנהגות הוועדה היה זה האחרון זונח טענותיו, אולם לאחר שהמשיג הבין שהמשיבה ממשיכה בהתנהגותה וכי משפחות נוספות מלינות על המשיבה בחר להעלות טענותיו בפני כבודה."  

5.3              המשיג בתשובתו הביא טענות נוספות דוגמת הציטוט דנן, אשר לא בא זכרן קודם לכן בהשגתו, ולפיכך לא מצאתי לפרטן כאן. אביא רק דוגמאות מייצגות: טוען המשיג בתשובתו שזכויותיו מקופחות על ידי הקיבוץ; כי על הקיבוץ להתייחס לטענות המועלות על ידו ועל ידי משפחות נוספות אשר אינן צד להליך דנן כאשר הטענות גופן אינן מפורטות בתשובתו; כי ב"כ הקיבוץ השתלח בו ונגרמה לו בשל כך פגיעה נפשית קשה ועוד.

5.4              המשיג טוען טענות בעניין המועד שקיבל לידיו את פסק הבוררות במטרה להראות שהשגתו לא הוגשה באיחור, כנטען על ידי הקיבוץ.

5.5              המשיג חוזר על הטענה כי להבנתו הצדדים הסכימו על אי חיובו של המשיג באיזה תשלום שהוא בגין הליך הבוררות, תוך שהוא חוזר ומדגיש את עובדת היותו נכה צה"ל ואת מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה.

אף נטען כי היה על הקיבוץ לצפות את הגשת ההשגה נוכח מצב זה של המשיג הידוע היטב לקיבוץ, וכי גם בשל כך יש לדחות את הבקשה לדחיית ההשגה על הסף מטעמים של איחור בהגשתה.

5.6              המשיג מסיים בדרישה לחייב את הקיבוץ בסך אשר דרש הקיבוץ בתשובתו להשגה – 20,000 ₪ בגין הוצאותיו בהליך זה.

 

6.      דיון והכרעה:

אדון בטענות הצדדים לפי חשיבותן, אך טרם אעשה כן מצאתי להעיר הערה;

לדעתי יש טעם לפגם, וזאת בלשון המעטה, בקביעת הבוררים כפי שצוטטה על ידי לעיל בסעיף 2.5 כי הם חסרי סמכות לדון בשאלת זכאותו של המשיג להשתתפות הקיבוץ בשכר הטרחה אשר שילם לבאת-כוחו, כפי שעל פניו מורה תקנה 3 לתקנות כהגדרתן לעיל. אף לא ברור לי על מה נסמכת קביעה זו, בטח מקום שטענה זו הועלתה על ידי המשיג בפניהם כמפורט בפסק הבוררים. תחושה זו של אי נוחות מתחזקת אף יותר מקום שבו בפסקה העוקבת לקביעתם זו של הבוררים מפנים הם לתקנה 4 לאותן תקנות ומכריעים בהתאם לאמור שם. בכל הכבוד, שאלת חלוקת הוצאות הליך הבוררות בין הצדדים כמו גם שאלת חיוב צד בהוצאות הצד האחר מהווה חלק בלתי נפרד ממכלול ההכרעות שעל בוררים ליתן אגב הכרעה בהליך בוררות, ובוודאי מקום בו נטענות טענות בעניין זה בפני הבוררים.

ואפנה כעת לדיון בגוף הטענות שהובאו בפניי, כאמור – לפי חשיבותן.

 

6.1              טענת הקיבוץ לדחיית ההשגה על הסף בשל איחור בהגשתה

6.1.1        מסעיף 52(4)(ב) לפקודה אנו למדים כי המועד להגשת השגה על פסק בורר הוא עד חלוף 10 ימים ממתן פסק הבורר. מובן כי ההיגיון מחייב כי עשרת הימים האמורים ימנו מיום קבלתו של פסק הבוררות אצל הצדדים, שאחרת מרוקנים אנו את הוראות הדין בעניין זה מתוכן. אפנה לספרו של המלומד חיים נועם, אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה, מהדורה מעודכנת לאפריל 2010, בעמ' 649:

 

"המועד שננקב בסעיף 52(ב)... עלול ליצור את הרושם כי מדובר בעשרה ימים מיום שניתן הפסק ע"י הבורר ולא מהמועד שהפסק הגיע לידי הצד המערער. אולם ברור שפירוש כזה אינו מתקבל על הדעת, שכן מסיבות שונות פסק הבורר עלול להתעכב אצלו ואין זה הגיוני שהמועד, שמילא הינו קצר ביותר, יחל ממועד הפסק ולא מהמועד שהגיע לידו של הצד שמעוניין בהגשת ערעור, ואכן זהו הפירוש שניתן ע"י כב' הרשם בפס"ד שניתן על ידו בתיק איכרי בנימינה נ' לאומי פיין"

 

כאמור פסק הבוררות ניתן ביום 26.5.2013 אך ההשגה הוגשה רק ביום 2.7.2013.

6.1.2        צודק הקיבוץ בטענתו כי המועד להגשת השגה המצוי בסעיף 52(4)(ב) לפקודה הוא אכן מועד "קשיח", אשר אנו חסרים מקור חקיקתי המאפשר הארכתו. עם זאת, קיימים שיקולים נוספים אשר ראוי, ואף חובה, להביאם בגדרו של ענייננו;

6.1.3        ההליך דנן הנו הליך בוררות סטטוטורית (וראו לעניין ההבדלים בין בוררות סטטוטורית ובין בוררות "רגילה" – כזו הכפופה לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 – ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל בעמ' 205), כך על פי כתב המינוי מיום 25.7.2012.

6.1.4        חלק ממאפייניו של הליך בוררות סטטוטורית הוא שהצדדים מחויבים לקחת בו חלק, ובמקרה זה -  עת פורץ סכסוך הקשור עם החלטת השיוך. כמו כן, זכות ההשגה על פסק בוררות מהווה אף היא חלק בלעדיו-אין מיומם של מתדיינים בבוררות סטטוטורית על פי סעיף 52(2) לפקודה.

לכך יש להוסיף כי אכן, סד הזמנים המוקנה בפקודה, המונה 10 ימים בלבד לעמוד על זכות זו, הינו קצר באופן מיוחד.

6.1.5        לטעמי, כפי שכבר פסקתי מספר פעמים בעבר, אי מימושה של הזכות להשגה או לערעור אך בשל סד הזמנים הדחוק, עשוי להביא לפגיעה של ממש בעקרונות הצדק ובזכותו של מאן דהוא ליומו בבית המשפט, ובמקרה זה - פגיעה בזכויות אלה של המשיג. לפיכך, ולאור העובדה שהמשיג לא היה מיוצג בעת שהגיש את השגתו (על אף טענות הקיבוץ בעניין זה), מצאתי ליתן לשיקולים אלה משקל מכריע ולא לדחות את השגתו על הסף אך בשל שהוגשה באיחור.

6.1.6        את סמכותי עשות כן אסמוך על עקרון הסמכות הטבועה, עקרון השלמת החסר וסעיף 12 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, כמו על פסיקה קודמת של הרשם בעצמו בעניין טלי בר נלי ואח' נ' כפר מונאש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ.

6.1.7        טענת הקיבוץ לדחיית ההשגה על הסף בשל האיחור בהגשתה נדחית על ידי בזאת.

 

6.2              טענת הקיבוץ שלא לאפשר למשיג להעלות טענות שחזר בו מהן בהליך הבוררות

6.2.1        למעשה, משמעות טענה זו של הקיבוץ היא כי ההכרעה בהשגתו של המשיג נדרשת בעניין אחד בלבד: טענותיו באשר לחיובו בהוצאות הליך הבוררות ע"ס 2,500 ₪ - באשר כך ניסח השגתו מלכתחילה, ולכל היותר גם טענתו באשר לזכאותו להשתתפות הקיבוץ בשכר טרחת באת-כוחו.

6.2.2        ובכן, הצדק עם הקיבוץ. אכן, אין לאפשר העלאת טענות שחזר בו המשיג מהן בפני צוות הבוררים כעת בפניי. לו חפץ המשיג בדיון לגופן של טענות אלה היה עליו להביאן להכרעה בפני צוות הבוררים ועל הכרעתם בלבד להשיג בפניי. אלא שהמשיג לא פעל בדרך זו, אלא העלה טענות שונות בפני צוות הבוררים, הקיבוץ השיב לטענותיו ורק לאחר מכן החליט המשיג שהוא מוותר על קבלת הכרעה בטענותיו.

כלומר, לא הוכרעה אף אחת מן הטענות שהעלה המשיג בפני הבוררים בהתאם לבקשתו של המשיג, ומיוזמתו הוא, אך המשיג מבקש להעלות חלקן כעת בפניי.

6.2.3        ובכן, לטעמי, המדובר בהרחבת חזית אסורה. משאלה הם פני הדברים – אין לאפשר למשיג להעלות טענות אלה כעת בפניי, אגב השגה על פסק הבוררים שכלל לא מכריע בטענות אלה וזאת בהתאם לבקשתו של המשיג.

6.2.4        מצאתי להזכיר את טענתו התמוהה של המשיג בתגובתו לתשובת הקיבוץ שם נתבקשתי (סעיף 12):

"לא ליתן יד למשיבה ולאפשר לה להמשיך ולהתחמק ממתן תשובות ענייניות לטענותיו של המשיג. ולטענותיהם של משפחות נוספות בקיבוץ כפי שמצאו ביטוי במאמרים שפורסמו בעיתון הקיבוץ"

6.2.5        בקשה זו מתעלמת מכך שהמשיג חזר בו מטענותיו אלה בפני צוות הבוררים המהווים את הערכאה הדיונית; המשיג מניח כי בחירתו להעלות טענות אלה כעת בפניי היא לגיטימית על אף שמדובר למעשה בהליך של השגה בעל מאפיינים ערעוריים; בהשגתו כלל לא פירט את ה"שאלות" בגינן נתבקשתי שלא לאפשר לקיבוץ להתחמק ממתן "תשובות" (כאמור בציטוט) להוציא אמירות כלליות שלא הוכחו בדבר חלוקה בלתי שוויונית שהרלוונטיות שלה למשיג כלל לא ברורה או וודאית (וזאת אף מבלי להתייחס לזניחת הטענות הללו בפני צוות הבוררים); המשיג מזכיר טענות נוספות של חברים אחרים עליהן גם כן דורש את התייחסות הקיבוץ, אם כי הטענות גופן אינן מובאות בטענותיו, והמשיג מסתפק בהפניה כללית בלבד לעיתון הקיבוץ וזאת מבלי להתייחס לשאלה האם המשיג אכן משמש נציג אותן משפחות.

6.2.6        כזכור, טענות המשיג כתובע בפני צוות הבוררים עסקו בזכויות בניו של המשיג. מפסק הבוררים עולה, וכך אף טוען הקיבוץ בפניי וטענה זו לא הוכחשה על ידי המשיג בתשובתו, כי המשיג חזר בו בכתב מכל טענותיו אלה בפני צוות הבוררים בהודעה מטעם באת-כוחו. משהדברים הללו לא נסתרו על ידי המשיג לא נותר לי אלא לקבוע כי אין לדון בטענות אלה לגופן, וכי גדרה של השגה זו שבפניי נוגע אך לסוגיית חיובו של המשיג בהוצאות.

 
 
 

6.3              טענות הצדדים בעניין חיוב המשיג בהוצאות על ידי צוות הבוררים

6.3.1        כאמור הקיבוץ מכחיש שהוגשה על ידי בא-כוחו דרישת תשלום בסך 30,000 ₪ בגין שכר טרחה, וכי מקורו של הסכום האמור הוא בבקשה שהוגשה לצוות הבוררים לחייב המשיג בהפקדת ערובה בגובה סכום זה.

6.3.2        בעניין זה מצאתי להתייחס רק לאשר בחומר הראיות שבפניי, תחת התייחסות לטענות הצדדים שנטענו בעלמא. ואלה הממצאים:

6.3.3        הקיבוץ טוען בפניי כי נשא בעלויות משפטיות כבדות בגין ייצוג משפטי (עשרות אלפי שקלים), אם כי לא ראיתי בחומר הראיות איזו הוכחה באשר לגובה הסכום ששילם הקיבוץ לבא כוחו.

6.3.4        שונה המצב הראייתי בכל הקשור לחשבוניות שהוצגו לי באשר לסכומים ששילם הקיבוץ לצוות הבוררים, המסתכמים בכ- 12,000 ₪ כנטען על ידי הקיבוץ.

6.3.5        חישוב אריתמטי פשוט מעלה כי המשיג חויב בכ- 20% בלבד משכר הבוררים בעוד הקיבוץ נושא בשאר שכרם (80% ממנו).

6.3.6        'עמדת הקיבוץ בקשר להוצאות ולסיום המחלוקות' (צורף גם נספח 4(ב)), הנזכרת אף בפסק הבוררים גופו, מביאה באופן מפורש את הסכמתו של הקיבוץ לחזרתו של המשיג בו מכל טענותיו כמו גם לכך "שכל צד יישא בהוצאות עורכי דינו הוא", כאשר בסעיף 3 נכתב מפורשות כי "...לאור נסיבות העניין, הרי באשר להוצאות הבוררות ושכר הבוררים, הקיבוץ מודיע מראש כי יסכים לשאת במחציתם".

6.3.7        כאמור, מסמך זה לא הוכחש על ידי המשיג, ואף הוזכר בפסק הבוררים. לאור ראיות אלה, מצאתי לדחות את טענת המשיג כי בין הצדדים הושגו הסכמות שלא לחייב המשיג באיזה חיוב שהוא. טענה זו של המשיג נטענה בעלמא, אינה מתיישבת עם חומר הראיות שבפניי, ואף לא נעשה כל ניסיון מצד המשיג להתמודד עם הראיות האמורות או לספק איזה הסבר אחר שיתיישב עם ראיות אלה.

6.3.8        לא זו אף זו: המשיג טען בתגובתו לעמדת הקיבוץ מחד גיסא כי "אינו מקבל החזר עבור הוצאותיו המשפטיות חרף הקבוע בתקנון, ו/או את מלוא הזכויות הכלכליות המגיעות לו מהמשיבה, ולאחר שהבין את הסיכון בהמשך ההליך החליט להפסיקו" (סעיף 16), ומאידך גיסא ממשיך וטוען כי "...לאור העובדה כי המשיבה ממשיכה לנהוג בחוסר שוויון ולעשות בנכסי הקיבוץ כבשלה תוך הפרה בוטה של עיקרון השוויון וההדדיות שעיקרון השקיפות שזור בעקרונות אלה החליט המשיג להעלות את טענותיו בפני כבוד הרשמת" (סעיף 17).

המשיג מדבר בשני קולות: בקול אחד (סעיף 16 הנ"ל) טוען הוא שבוחר להפסיק את ההליך, ובקול אחר טוען הוא טענות לגופו של עניין (סעיף 17 הנ"ל).

6.3.9        יתרה, מריישא האמור עולה כי המשיג הבין היטב כי בעצם ניהול הליכי הבוררות טמון אלמנט של "סיכון" – כך במילותיו הוא. ברי, כי "סיכון" זה בא לידי ביטוי בסיכוי שיושתו על המשיג הוצאות ככל שטענותיו תידחנה. מטענותיו של המשיג עולה כי המשיג טעה לחשוב כי "סיכון" זה טומן בחובו אך את שכר טרחת עורכי הדין המייצגים בהליך. ובכן, טעות זו תמוהה בעיני. כלום נעלמה מעיני המשיג הסכמת הקיבוץ לשאת במחצית בלבד משכר הבוררים והוצאותיהם, כפי שבאה לידי ביטוי בעמדה שהוגשה לבוררים? ואם אכן לא עמדה בפני המשיג עמדה זו של הקיבוץ – כלום סבר המשיג כי צוות הבוררים משמש בתפקידו זה בהתנדבות? נראה לי כי הנחה כאמור אינה סבירה. בכל הכבוד, אני סבורה כי אין לגלגל טעותו זו של המשיג, אשר היה מיוצג בפני צוות הבוררים, לפתחו של הקיבוץ.

6.3.10    על אף הבנת הסיכון האמור, והחלטתו המושכלת של המשיג לחזור בו מתביעותיו בפני צוות הבוררים, סבור המשיג בטעות כי הבחירה להעלות טענות שחזר בו מלטעון בפני צוות הבוררים עומדת לו כעת בפניי. בכל הכבוד איני יכולה לקבל הנחה זו, כפי שכבר הוסבר לעיל, ומסקנה זו מתחזקת גם מן הטעם שקדמה להחלטת המשיג לחזור בו מטענותיו הבנתם של יחסי סיכוי-סיכון. כלומר, החלטה זו לא היתה שרירותית אלא נבעה מהבנה של התוצאות שעשויות להיות להליך על המשיג.  

6.3.11    מסקנתי היא אפוא, כי אין ממש בטענת המשיג שהושגה הסכמה בין הצדדים על אי חיובו בהוצאות. סבירה בעיני החלטת צוות הבוררים לחייב את המשיג בסך של 2,500 ₪ בלבד מתוך סך שכרם העומד על יותר מ- 12,000 ₪ כאשר ביתרה וברוב רובו של הנטל נושא הקיבוץ.

6.3.12    במאמר מוסגר אוסיף, כי אפשר שלו עמד בפניי חומר הראיות שהיה בפני צוות הבוררים בצירוף טענה של מי מהצדדים באשר לגובה שכר זה אשר שולם לצוות הבוררים, הייתי שוקלת עשות שימוש בסמכותי שבתקנה 15 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972. אך משלא נטענה בפניי כל טענה בעניין זה – לא מצאתי להידרש לכך.

6.3.13    לנוכח העובדה כי הקיבוץ הנו משיב להשגה, ולא בחר להגיש השגה מטעמו, לא ברורה לי דרישתו להוסיף ולחייב את המשיג בסכומים נוספים. בכל הכבוד, לו חפץ הקיבוץ להשיג על סכום החיוב שקבע צוות הבוררים בטענה כי יש לחייב את המשיג בסכום גבוה יותר – היה עליו להתכבד ולהגיש השגה בעצמו. משלא עשה כן הקיבוץ, נדחות תביעותיו לחיוב המשיג בהוצאות נוספות, ותישקל אך בקשת הקיבוץ לחיוב המשיג בהוצאות הקיבוץ בגין ההליך דנן.

6.3.14    גם תביעתו של המשיג בתגובתו לעמדת הקיבוץ, לחייב את הקיבוץ לשלם למשיג סך של 20,000 ₪, ואשר לא בא זכרה קודם לכן בהשגתו – דינה להידחות. ויודגש פעם נוספת: מסגרת ההשגה היא אך טענות באשר לחיוב שהשית צוות הבוררים על המשיג בסך 2,500 ₪ וזאת בלבד. העובדה כי תשובת הקיבוץ הזכירה למשיג תביעות נוספות שאולי מבקש הוא לתבוע כעת אך לא בא זכרן בהשגתו מהווה הרחבת חזית אסורה ולפיכך דינן להידחות.

חיזוק למסקנה זו יש למצוא גם בהחלטתי מיום 18.8.2013 הנותנת ביד המשיג את זכות התגובה לתשובת הקיבוץ בלבד, ולא זכות כללית להעלאת טענות נוספות מן היקב ומן הגורן.

   

6.4              טענת המשיג באשר לזכאותו להשתתפות הקיבוץ בשכר-טרחת באת-כוחו מכוח הדין

6.4.1        המשיג טען כי קמה לקיבוץ חובה ולו הזכות להשתתפות הקיבוץ בהוצאותיו בגין ייצוגו המשפטי, וזאת בהתאם להוראות תקנה 3 לתקנות כהגדרתן לעיל. וזו לשון התקנה:

"נתגלע סכסוך בין חבר לבין הקיבוץ, והקיבוץ בחר להיות מיוצג בהליך הבוררות על ידי עורך דין או שסירב לקיים בוררות הקבועה בתקנונו, ישתתף הקיבוץ בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר בבוררות או בבית המשפט, בשיעור הוצאות דומה להוצאות הקיבוץ ובשים לב למקורות הכספיים של החבר."

6.4.2        דומה, כי על פניו בעניין זה הצדק עם המשיג. אכן, התגלע סכסוך בין חבר (המשיג) ובין קיבוץ, והקיבוץ בחר להיות מיוצג בהליך הבוררות.

6.4.3        טען הקיבוץ בפניי כי בתחילתו של הליך הבוררות סבר שההליך בפני צוות הבוררים יתקיים ללא שצדדים יהיו מיוצגים על ידי עו"ד, אך משהפתיעו המשיג בדיון הראשון והופיע מלווה בבאת-כוחו – מצא לנכון הקיבוץ להצטייד אף הוא בבא-כוח.

6.4.4        וכי שאלת עיתוי בחירתו של הקיבוץ להיעזר בבא-כוח בהליך הבוררות מקבלת ביטוי בתקנה? דומני כי התשובה לשאלה זו שלילית. אין נפקא מינה לעניין זה אם קודם בחר החבר להיות מיוצג ורק לאחר מכן בחר גם הקיבוץ לעשות כך או שמא היפוכם של הדברים. ליבה של התקנה הוא בחתירה לשוויון בין הקיבוץ ובין החבר בעת מחלוקת עת מוחזק החבר כמי שמקורותיו מוגבלים בהשוואה למקורות הקיבוץ, בין השאר בשל אורחות החיים שנהגו בו. לדידי רציונל זה צריך להישמר גם בין הצדדים בפניי, וזאת ביתר שאת נוכח מצבו הכלכלי והבריאותי של החבר הספציפי בהליך דנן - הוא המשיג.

6.4.5        אלא מאי?

בענייננו הסכימו הצדדים כי כל צד יישא בהוצאות הוא בגין ייצוגו המשפטי – הסכמה עליה אין חולק. מחלוקת קיימת בין הצדדים בנוגע להסכמות, ככל שבכלל קיימות, בעניין שכר צוות הבוררים והוצאותיהם, ואת דעתי בעניין כבר פירטתי לעיל.

6.4.6        לאור חומר הראיות שבפניי נראה לי כי יש להניח שהסכמת הקיבוץ כי המשיג יחזור בו מתביעותיו בפני צוות הבוררים מבלי לעמוד על ההוצאות שנגרמו עד לנקודה בה בחר המשיג לחזור בו מתביעותיו נשענה באופן ישיר על ההסכמה כי כל צד יישא בהוצאותיו הוא בגין ייצוגו המשפטי.

6.4.7        לטעמי, הסכמה זו אשר אינה עומדת במחלוקת גוברת על האמור בתקנה 3 הנ"ל ולפיכך לא יכול כעת המשיג לדרוש את זכויותיו לפי התקנה שעה שוויתר עליהן באופן פוזיטיבי כאמור, ושעה שהצד השני הסתמך על הסכמה זו.

 

7.      סוף דבר:

הריני לאשר את קביעת הבוררים כי המשיג יישא בהוצאות הקיבוץ בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

לאור מצבו הכלכלי והבריאותי של המשיג, סכום זה יכלול אף את הוצאות הקיבוץ בקשר עם ההליך שנוהל בפניי, לרבות ההוצאות שנדרשו על ידי הקיבוץ בשל התנהלות לא ראויה של המשיג לאורך ההליך.

סכום זה ישולם לקיבוץ בחמישה תשלומים חודשיים שווים ועוקבים. התשלום הראשון ישולם בתוך 7 ימים מקבלת החלטתי זו. כל איחור בתשלום איזה מהתשלומים במלואו יישא ריבית והצמדה כדין למן האיחור בתשלום ועד לתשלומו המלא בפועל.

 
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים בדואר רשום.
 
 

ניתן היום, ‏‏‏י"ג אלול תשע"ד                                                 דנה ביאלר, עו"ד

‏‏‏‏‏08 ספטמבר 2014                                      עוזרת רשם האגודות השיתופיות

בירושלים, בהעדר הצדדים                                    ומנהלת מחלקת הבוררויות

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: