עיריית רמת גן, טוענת כי חובות חברת הבניה עופר לעירייה, קודמים לחובות נושים אחרים

רקע כללי:

עו"ד חגי אולמן (להלן:"אולמן"), מונה ככונס הנכסים למימוש שעבוד ספציפי על פרויקט בנייה של חברת עופר אחזקות והשקעות (1994) בע"מ (להלן:"חברת עופר").

מוקד המחלוקת עמד על שאלת זכאות העירייה בדין קדימה בחלוקת הכספים לנושי חברת עופר על ידי אולמן, כונס הנכסים.

עיריית רמת גן טענה כי על אולמן להכיר בחוב של חברת עופר כלפי העירייה בדין קדימה, ובכך להבטיח לעצמה עמדה טובה יותר ביום חלוקת הכספים ביחס לנושי חברת עופר.

העירייה טענה כי סעיף 324 לפקודת העיריות מקנה לה קדימות.

בנוסף טענה עיריית רמת גן כי אולמן פועל בנכס ללא היתר בניה, דבר המצדיק נקיטת הליכים פליליים כנגד אולמן. העירייה טענה כי ניתן היתר וכי חברת עופר חרגה ממנו ועל כן כל הבניה הינה בלתי חוקית.

כמו כן עיריית רמת גן התנתה את קבלת ההיתרים בתשלום חובות העבר של חברת עופר, על ידי אולמן, חובות שנצברו אף לפני מתן צו הכינוס נגד החברה.

כבוד השופטת ורדה אלשייך פסקה כי:

אין ממש בטענות עיריית רמת גן בדבר פועלו של אולמן בנכס ללא היתר וזאת מכיוון שאולמן הגיש לעירייה בקשה להיתר, אשר נוגעת לחריגות שנעשו והעירייה השיבה לבקשתו בחיוב, בכפוף למילוי מספר תנאים.

כמו כן אולמן הבהיר כי אין לו כל התנגדות לתשלום החיובים הנובעים כתוצאה מעדכון היתר הבניה.

בית המשפט מותח ביקורת חריפה על התנהלות העירייה בטענותיה כלפי אולמן ופסק כי "לא זאת, אלא אף זאת; אין לי אלא לתמוה, על הדרך בה מנסה העירייה, אשר הטיבה להפריד בין החיובים השונים בדרישות ובתכתובת בינה לבין הכונס, לטעון כעת כי לא ניתן להבחין ולהפריד ביניהם. עניין לנו בטיעון הסותר, במובהק, מסמכים כתובים, ואשר דבק בו אבק-ריחו של "מקצה שיפורים", שאינו הולם את חובת ההגינות המוטלת על רשות מנהלית."

באשר לטענת העירייה כי אין אישור בניה ועל הבניה הינה בלתי חוקית, פסקה השופטת אלשייך כי "טיעון זה, דבק בו אבק ריחו של חוסר תום-לב, וזאת במיוחד כאשר הוא מלווה באיום מפורש לנקוט כנגד הכונס הליכים פליליים (!), באורח הנראה על-פניו כניסיון להפחדה או הפעלת לחץ פסול בכדי "לשפר עמדות" בסכסוך שכל-כולו נסב על סוגיה כספית".

כמו כן פסקה השופטת כי העירייה אינה יכולה להתנות את קבלת ההיתרים והאישורים לבניה בתשלום, תוך התעלמות ברורה מסולם דיני הקדימה בדיני חדלות הפירעון.

לעניין הוצאות משפט, פסקה כבוד השופטת אלשייך כי, בנסיבות אלו של רשות מקומית החבה חובה מוגברת של אמון, זהירות ותום לב, ואשר בחרה להתעלם מהדין וההלכה, וכן בניסיון לטשטש את חולשת הטענות, הגישה כתבי טענות עבי-כרס, אשר כל מטרתם היה לסבך את הסוגיה, וכן פיזרה לא אחת איומים מפורשים ולא מפורשים לעבר אולמן, כי כדאי לו להיכנע לדרישותיה ולא תפעל נגדו בכל כוחותיה המנהליים ותגרום לו נזק כבד.

על כן לאור האמור לעיל פסקה כבוד השופטת אלשייך כי העירייה תשא בהוצאותיו של אולמן ובשכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪, בתוספת מע"מ.

כמו כן תשא העירייה בהוצאות כונס הנכסים הרשמי ובשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן ביום 21/11/2007.