ערעור על המלצת חוקר
החלטה
ההליך שבפני הינו המשך לתיק מספר 14118/00 הפניות בהליך זה מקורן בהשגה על המלצת החוקר בדבר פנקס חברי האגודה.
הליך נוסף המתקיים בפני הינו בעניין זכויות של ישובי הסוכנות ושל הכורמים הטוענים לזכויות באגודה מכוח חברותם של ישובי הסוכנות באגודה.
ביום 09.05.04 הוריתי על מינוי חוקר לבדיקת פנקס החברים של האגודה.
ביום 23.05.04 מונה עו"ד
ביום 03.01.06 הגיש החוקר עו"ד
ביום 23.02.06 הגישו המערערים מספר 1 הערותיהם לדו"ח הביניים של החוקר.
ביום 14.03.06 הגישו המערערים מספר 2 הערותיהם לדו"ח הביניים של החוקר.
ביום 07.06.06 ניתנה החלטה על ידי כי על המשיבה להגיש התייחסותה להשגת המערערים. וכי על הצדדים להגיש את עיקרי הטיעונים מטעמם.
ביום 29.06.06 הגישו המערערים מספר 1 את עיקרי הטיעון מטעמם.
ביום 03.07.06 הגישה המשיבה את תגובתה להשגה על דו"ח החוקר.
ביום 05.07.06 הגישה המשיבה את עיקרי הטיעון מטעמה להשגה על דוח החוקר.
ביום 11.07.06 הגישה המערערת מספר 2 את עיקרי הטיעון מטעמה.
ביום 13.07.06 הופיעו הצדדים לדיון בפני.
ב. עיקר טענות המערערים מספר 1:
לא נראה שעדכון פנקס החברים והחקירה הנערכת למטרה זו יכולים להוות" תובענה" שלגביה ניתן להחיל את חוק ההתיישנות.
מניין תקופת ההתיישנות שעליה מסתמכת המשיבה הינו מהשנה שלפי טענת האגודה שיווק/ה לאחרונה ענבים לאגודה. מניין זה של תקופת ההתיישנות החבר/ה מבוסס על הנחה, כטענת האגודה, שבעת הפסקת שיווק הענבים, נפסקת גם מאליה החברות באגודה... אולם יש לזכור כי בהתאם למסקנה בדו"ח זה, פקיעת החברות באגודה, בנסיבות הנטענות, אינה נובעת מברירת המחדל אלא צריכה הייתה להיות מבוססת על החלטה של רשות מוסמכת של האגודה בהליך לפי תקנה 5(א)(3) לתקנות ומאחר והחלטה כזו לא נתקבלה הרי שהחברות לא פקעה ואין גם מועד קובע שניתן למנות ממנו את מרוץ תקופת ההתיישנות.
התוצאה היא שבנסיבות העניין אין בנמצא תשתית עובדתית ומשפטית היכולה לבסס את טענת ההתיישנות.
מהאמור בעמ' 19 סיפא , 20, 21 ו- 22 רישא לדו"ח החוקר משתמע כי מי ששמו כלול בנספח ג' לדו"ח הביניים, שלטענת האגודה מהווה רשימה של כורמים שפרשו מהאגודה, וששנת השיווק האחרונה שלו הייתה 1988 או לאחר מכן , שמו אמור להצטרף לנספח "א" המהווה את רשימת הכורמים חברי האגודה, מסקנה כאמור לא נכתבה במפורש בדו"ח הביניים ויש להבהירה במדויק בהחלטת רשם האגודות .
המערערים טוענים ומסתמכים לטיעוניהם על פסק דין ,עמ"נ 312/05 חצב מושב עובדים נ' תנובה ואח' שניתן ביום 13.02.06 בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים.ומציינים כי בפסק דין זה , בין היתר, נמנעה מהמושב זכות הטיעון בקשר להפסקת חברותו של החבר במושב וכי:
"טענת "השיהוי" כשלעצמה, אינה יכולה לחסום את דרכו של מערער גם אם נפל פגם סובייקטיבי בהתנהגותו. הבחינה העיקרית צריכה להיות אובייקטיבית, לאמור- מהו הפגם שנפל בהתנהלות הגוף המחליט (לענייני תנובה) והאם אי התקינות בהליכם הביאה לפגיעה מהותית בזכויות בכלל וזכויות יסוד בפרט".
המערערים טוענים כי בפסק הנ"ל החליטה כאמור כבוד השופטת
המערערים טוענים כי נסיבות העניין שבפנינו דומות לאלו שבפסק הדין הנ"ל ,וכי יש להחליט בנושא שלפני על פי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק הנ"ל ובהתאם להחליט כי לא היה " שיהוי" מצד אותם חברים ששנת השיווק האחרונה שלהם הייתה 1987 או לפני כן, המצדיק את הוצאתם מהאגודה בטענת" שיהוי", ולכן יש לצרף גם אותם חברים לרשימת חברי האגודה.
החוקר לא התייחס בדו"ח הביניים לטענות שהועלו בפני הרשם והיו אמורות להיבדק על ידי החוקר ולפיהן רשומים ברשימת חברי האגודה חברים בניגוד להוראות תקנון האגודה, ובכלל זה, שאין להם כרם ו/או שהם אינם כורמים, בעלי 40 קנטר ענבים ו/או שחדלו לשווק לאגודה כמות של 12 טון ענבים בשנה.
מהטעמים הנ"ל , ביחד או בנפרד, החליטה האגודה להפסיק את חברותם של אלו הכלולים בנספח ג' לדו"ח הביניים, לכן , האגודה לא נהגה בהגינות ובתום לב לגבי החברים שחברותם הופסקה על ידי האגודה, וכל זאת תוך הפלייה לטובה של אלו שלא זכאים על פי עמדת הנהלת האגודה להיות חברים באגודה, אך רשומים בה כחברים בניגוד לתקנון האגודה.
החוקר אל אף שהתייחס למקרים האמורים ברפרוף בעמוד 9 לדו"ח הביניים , לא נקט עמדה לגביהם.
כך גם טוענים המערערים כי יש לקבוע מועד משוער לזמן שבו יתחיל החוקר בבדיקת נושא סיווג האגודה על פי טענות הצדדים.
ג. עיקר טענות המערערים מספר 2:
החלטה לפקיעת חברותם של המערערים מעולם לא נתקבלה על ידי מי מהגופים באגודה, והאגודה גם לא טענה כי החלטה שכזו נתקבלה.
המערערים אינם צריכים להוכיח , כיום כי מתקיימים בהם תנאי סף לחברות באגודה. תנאים אלה נתקיימו בהם בעת קבלתם כחברים באגודה.
האגודה נהגה בהם במשך השנים עת פנו המערערים לאגודה כחברים לכל עניין ודבר.
המערערים אינם מבקשים זכויות שלא היו להם, הם היו חברים באגודה, והאגודה שלא כדין ובהיחבא , מחקה את שמותיהם מפנקס חבריה תוך שאינה פודה את זכיותיהם באגודה בניגוד גמור להוראות הדין והפקודה.
המערערים לא ידעו כי הם נמחקו בפנקס החברים של האגודה, שעד למועד בו פנה ב"כ לאגודה בשנת 2000, בנסיבות אלה לא ניתן לראותם כמי ש"ישנו" על זכויותיהם ובוודאי לא כמי שוויתרו עליהן.
במחיקת שמותיהם של המערערים מרשימת החברים והפסקת חברותם באגודה בחשאי, ניסתה האגודה לעשות עושר ולא שבמשפט תוך התנהגות העולה כדי הפרת חובת האמונים ופגיעה בזכות הקניין של חלק מחבריה.
החוקר קבע נחרצות כי נפל פגם חמור בהתנהגות האגודה, והיא כלל לא ניהלה הליך של הפסקת חברות ואפילו לא מסרה הודעה כלשהי לחברים שאת חברותם הפסיקה. פגם זה יש בו לפסול את ההליך, את תוצאותיו ובוודאי יש בו כדי להתגבר על טענות השיהוי.
אשר לקביעה כי אין לדון בשאלת פדיון הזכויות בהליך זה הרי , שגם במקרה זה ראוי להפנות להחלטת בית המשפט הנכבד בעניין " חצב" כפי שהובאה לעיל, היות והדברים מדברים בעד עצמם.
החזרת החברים שנמחקו מהפנקס הינו בבחינת תיקון עוול שנעשה לאותם חברים והותרת המצב על כנו יש בו כדי להעשיר את החברים הנותרים ואת האגודה, שלא כדין.
טענת האגודה כי רק החל משנת 1987 החלו להפעיל מערכת ממוחשבת וכי בדו"חות הממוחשבים של האגודה, שתחילתם, כאמור היא משנת 1987 , הם אינם מופיעים כבר כמשווקים, אינה נכונה כלל ועיקר, האגודה הציגה בפני מר גדעון לויטה, נספח לנתונים משפחתיים, מיום 17.07.1990. בטבלה ממוחשבת זו יש נתוני שיווק מדויקים ביותר לפי שנים 1986-1980, זני ענבים ומשקל הענבים בק"ג שסופקו.
בשנת 1990 תוקן תקנון האגודה ולכל חבר נקבעה מכסתו, שהתבססה על ממוצע שיווק של השנים 1980- 1989 , המכסה מפורטת בנספח ב' לתקנון אגודה. היות והאגודה מסרה בעבר את נתוני מכסתם של חלק מהחברים, המסקנה המתבקשת כי יש לאגודה נתוני שיווק מדויקים לגבי כל אחד ואחד מהחברים, נספח ב' לתקנות האגודה אינו מצורף משום מה לתקנות.
טענות משפטיות
המשיבה לא קיבלה כל החלטה כדין על הוצאת החברים משורות חבריה, היות ולשיטתה, חברותם פקעה מאליה, ללא כל צורך בפעולה נוספת, דווקא על אותו פסק דין עליו נשענת המשיבה בפסק דין אז"ר , נקבעה הלכה מחייבת לפיה חברותו של חבר באגודה שיתופית כלשהי אינה יכולה להיות מופסקת בטרם:
הנהלת האגודה קיבלה החלטה בעניין.
ניתנה לחבר הודעה בדבר הכוונה להפקיע חברותו באגודה.
וכן ניתנה לאותו חבר הזדמנות נאותה להשמיע בפני האגודה את טענותיו.
על אותו משקל ניטען על ידי המערערים , כי על המשיבה לערוך בירור עם כל חבר וחבר מאלו הנוטלים חלק בהליך זה.
טענת השיהוי,כשלעצמה אינה יכולה לחסום את דרכו של המערער גם אם נפל פגם סובייקטיבי בהתנהגותו, הבחינה העיקרית צריכה להיות אובייקטיבית.
אשר לטיעונים בדבר בטלות החלטת האגודה למחיקת שמם של החברים מפנקס חבריה והוצאתם מהאגודה הלכה למעשה . מפנים אותי המערערים לפסק הדין ע"א 197/89- הסתדרות אגדות ישראל בארץ נ'
אשר לפקיעה אוטומטית של החברות , מפנים אותי המערערים לפסק הדין ע"א 47/73- הרחבת כפר תבור נ' יעקב עטיה, פ"ד כח(2), 122, עמ' 128-127.
אשר לטענות השיהוי וההתיישנות שמעלה המשיבה, טענו בפני המערערים כי , כיצד ניתן לטעון לשיהוי, כאשר החברים כלל לא ידעו על פעולות האגודה והחלטותיה ככל שהן נוגעות למערערים,. ומפנים אותי לפסק הדין בג"צ 2285/93- אוסי נחום נ' גיורא לב ו-6 אח', פ"ד מח(5), 630, עמ' 641-642,אליו פנתה המשיבה. כך גם מפנים אותי המערערים לעניין זה לפסק הדין, עמ"נ (ירושלים) 312/05 – חצב נ' מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ'תנובה- מרכז שיתופי לשיווק תוצרת
פעולות האגודה מהוות פגיעה מהותית וקשה בזכויות המערערים, שבל ונשכח כי מדובר בזכויות קנייניות של חברי האגודה הנגזרות מעמדם בם, וזכות הקניין כאמור הוכרה כזכות חוקתית, אשר אין לפגוע בה כלאחר יד.
אשר לקביעה כי אין לדון בשאלת פדיון הזכויות בהליך זה , הרי שגם במקרה זה, ראוי להפנות להחלטת בית המשפט הנכבד בעניין " חצב" היות והדברים מדברים עד עצמם.
ד. עיקר טיעוני המשיבה:
עיקרי הטיעון מטעם האגודה מובאים כתמצית לתגובת האגודה, המפורטת מיום 03.07.06 אך לא במקומה.
תנאי לחברותו של חבר באגודת הינו על פי תקנה 1 (ב) לחלק ב' ותקנה 3(יא') לחלק ד' לתקנות האגודה( להלן: - תקנות האגודה).
המערערים ניתקו עצמם מהאגודה וחדלו מיוזמתם מלהיות כורמים ומלשווק לאגודה ענבים.
אין מחלוקת עובדתית על כך שאין למערערים או מי מהם כל קשר מכל סוג שהוא עם האגודה.
חברותם של המערערים פקעה מאליה כאשר חדלו להתקיים בהם תנאי הסף הנדרשים לכשירות לחברות. תקנה 6(ג)לחלק ב' לתקנון האגודה ותקנות 5(א)(3)-(4) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג- 1973(להלן- תקנות האגודות השיתופיות ( חברות).
המשיבה הפנתה אותי לפסקי הדין:
בג"ץ 6627/98 נויימן נ' רשם האגודות השיתופיות פד' נ"ה (5)299.
ת"א (ב"ש) 3101/98 נסימי נ' הודיה מושב עובדים(תק-מח)2000(1)1484.
עו"ד חיים נועם בספרו" אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה" מה' 7/2004 עמ' 61-60, 65.
במשך שנים רבות לא מתקיימים במי מיחידי המערערים סממן כלשהו של חברות באגודה: הם אינם כורמים, הם אינם משווקים ענבים לאגודה, הם אינם מעורבים באופן כלשהו בנעשה באגודה והם אינם מוזמנים לאסיפות כלליות ו/או לאסיפות מקומיות של האגודה.
חלק מהמערערים נפטרו ולא התקבל כל חליף אחר מטעמם על פי סעיף 31(1) לפקודת האגודות השיתופיות.
המערערים, או מי מהם, לא הוכיח והם אף אינם טוענים, כי מתקיימים בהם תנאי הסף לכשירות כחברים באגודה ו/או כי הם ראו עצמם, כחברים באגודה, במהלך כל השנים שעברו מאז שהם ניתקו עצמם מהאגודה.
המערערים לא הוכיחו והם גם אינם טוענים כי האגודה נהגה בהם כחברים.
השגת המערערים נוגדת את הוראות תקנות5 (א)(3)- (4) לתקנות האגודות השיתופיות חברות ואת הוראות תקנות 1(ב) ו- 6(ג) לחלק ב' ותקנה 3(יא') לחלק ד' לתקנות.
הנסיבות שהביאו להפסקת החברות של מי מהמערערים, התרחשו לפני כעשרים שנה.
המערערים המתינו שנים רבות ונזכרו להעלות, לראשונה , את טענותיהם רק לאחר אישור השינוי בתקנות האגודה בשנת 2000.
חזקה על מי שישן על זכויותיו במשך שנים רבות אלו, שהוא ויתר על זכויותיו שהיו לו, אם בכלל היו לו.
העלאת טענות שכאלו באיחור כה רב נגועה בחוסר תום לב ובניסיון לעשות עושר ולא במשפט על חשבון האגודה וחבריה.
העלאת טענות אלו באיחור כה רב נגועה גם בשיהוי, סובייקטיבי ואובייקטיבי , העולה כדי ויתור והסכמה.
רישום שכזה בפנקס החברים יכול שלעודד ולהביא לגל של פניות מצד מי שהיו בעבר חברים באגודה ואשר ניתקו את עצמם מהאגודה לפני שנים רבות, חדלו להיות כורמים וחדלו לשווק לה ענבים.
לכל אחד מיחידי המערערים שהיה פעם חבר וחברותו פקעה, ניתנה הזכות להשמיע התנגדותו, וזאת במסגרת ההזמנות לאסיפות הכלליות, בהן פורסם שמי שלא הוזמן רשאי להגיש את השגותיו להנהלת האגודה.
אף אחד מיחידי המערערים לא הגיש את השגתו במהלך השנים.
ה. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפני ולאחר שהצדדים טענו בפני הנני מחליט כדלקמן:
נשוא ההליך שבפני הנו בעקבות הליך בתיק מספר 14118/00 שהתנהל בפני ובו, נתעוררו שתי שאלות: האחת, בקשה מטעם מספר עותרים, שטענו כי יש להכלילם בין חברי האגודה. והשנייה, בקשה לשנות את סיווג האגודה מאגודה " חקלאית" לאגודה "לשירותים", או לאגודה " צרכנית". חשיבותה של שאלה זו נובעת מכך, שכאשר נדון שינוי סיווג האגודה, חשוב מאוד לפני כן לקבוע את זהות חברי האגודה שעליהם עשוי הדבר להשפיע, ולאפשר לכל חבר להביע עמדתו.
פניה נוספת שהוגשה, הייתה בנושא זכויות החברות של ישובי הסוכנות ושל כורמים פרטים שטענו לזכויות באגודה מכוח חברותם של ישובי הסוכנות באגודה.
ביום 09.05.04 הוריתי על מינוי חוקר לבדיקת פנקס החברים של האגודה.
ביום 23.05.04 מונה עו"ד
ביום 03.01.06 הגיש החוקר עו"ד
כבר עתה אציין כי אינני דן אלא רק בעניין עדכון פנקסי החבר, כפי שקבעתי בכל החלטותיי הקודמות, יש קודם לעדכן את פנקס חברי האגודה ורק לאחר מכן יש לדון בנושא סיווג האגודה ו/או בכל סוגיה אחרת .
במקרה דנן, מונה חוקר, שבדק, אחד לאחד, את טענות הצדדים. קבל את ראיותיהם, שמע עדים והוצגו בפניו אין ספור ראיות על ידי הצדדים. הכוללים, מסמכים רבים בכתב אשר הוגשו על-ידי הצדדים. המסקנות העיקריות עליהן מבוססת החלטת החוקר, הנן מסקנות המבוססות על שמיעת העדים וחומר הראיות הרב אשר הוגש לחוקר דו"ח החקירה. הדו"ח הנו דו"ח מפורט ביותר. המתיישב עם חומר הראיות שהונח בפני החוקר..
ו. חברות המערערים באגודה
קבוצת המערערים מתחלקות לשתי קבוצות:
האחת- של יחידים הטוענים שהתקבלו כחברים באגודה, הגם שהם לא המציאו אישור בפני ומעיון בחומר לא נמצא לכך כל תיעוד.
השנייה – של יחידים שהמשיבה מודה שהיו חברים באגודה אלא שהם פרשו לפני שנים רבות וניתקו את הקשר כחברים באגודה לפני כ 20 שנה לערך. ולא עמדו בתקנון האגודה הקובע תנאים להמשך חברות באגודה.
חברות על פי נוהג ומנהג
תקנה 2 א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), קובעת את הכלל לפיו גם בהעדר בקשה מסודרת של חבר להתקבל לאגודה וגם בהעדר החלטה של מוסדות האגודה על קבלת החבר, יש לראות באדם חבר אגודה אם נהגו בו כחבר אגודה:
"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה".(לענין זה ראה גם ע"א 84/64 הנ"ל, וכן ר"ע 84/86 "כפר יעבץ" מושב עובדים נ' אסתר
על רקע תקנה זו, ומעיון בחומר מתברר, כי האגודה לא נהגה במערערים כחברים וההפך - גם המערערים לא נהגו כחברים באגודה. המערערים לא הציגו כל ראיה שיש בה להראות כי הם התנהגו כחברים באגודה ו/או שהאגודה נהגה בהם כחברים.
הרציונל העיקרי שיש בו כדי להנחות ביחס לפרשנות הפקודה והתקנות לעניין זה, הוא הצורך להקפיד על קיום מדוקדק של כללי החוק והתקנות ביחס להענקת זכויות של חברות באגודה, שיכולות להיות כיום בעלות ערך כלכלי, והשיקול של הימנעות מפגיעה בזכויות מוקנות, ככל שמדובר בהפסקת חברות של אנשים שזכו כדין למעמד של חברי האגודה.
יש לתת את הדעת על האופי המשתנה של מסגרת ההתאגדות השיתופית, בכלל, לדוגמא במושבים, כאשר חלק מהתנאים הקבועים בתקנון כתנאי לחברות באגודה, הנו העיסוק בפועל בחקלאות והשיווק המאורגן של התוצרת החקלאית, תנאים אלו הפסיקו להיות נחלת הכלל במושבים המאוגדים כאגודות שיתופיות.
יש לתת את הדעת על דרך הפרשנות הראויה ביחס לתנאים החיוניים להענקת חברות באגודות שיתופיות והתנאים, בהם מופסקת חברותם של חברי אגודות שיתופיות, להבדיל מתנאים אחרים, שלגביהם ניתן לנהוג בגמישות, בהתחשב בצרכי השעה, הן ביחס לקבלת חברים לאגודה, והן ביחס להפסקת חברותם של חברים באגודה, או הימנעות מלהפסיק את החברות באגודה.
מבחינה זאת, הוראת תקנה 2א' לתקנות האגודות השיתופיות, מאפשרת לראות אדם כחבר האגודה, במקרה בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין", לפיו ניתן לראות אדם כזה כחבר האגודה גם אם לא התקבל כחבר האגודה בדרך הקבועה בתקנות האגודה.
הוראה זאת יכולה לשמש כלי להגמשת התנאים המאפשרים קבלת חבר כחבר האגודה, או להימנעות מהפסקת חברות באגודה, גם במקרים בהם מתקיימים התנאים הרגילים שיכולים לגרום להפסקת חברות באגודה, על פי תקנות האגודה.
מאידך גיסא, גם הוראה זאת אינה יכולה לרוקן את תנאי החברות מתוכן, ויש לצקת לתוכה תוכן ממשי, ביחס לשאלה אם מדובר במקרה בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה".
האפשרות לראות במערערים כמי שהתנהגו וכמי שנהגו בהם כחברי האגודה במשך תקופה סבירה, אינה נראית לי.
בין היתר הביטוי, לכך שהמערערים מתתנהגים כחברים באגודה הנה השתתפות באסיפות והצבעות באסיפות, הדבר מבטא בדרך כלל את האינטרסים של החברים באגודה. מעיון בחומר שלפני מתברר כי המערערים לא היו שותפים מזה כ 20 שנה באסיפות האגודה ו/או בהצבעות באסיפות ובכל חובותיהם כחברים.
ביטוי ממשי נוסף, לכך שנהגו באדם כחבר האגודה, צריך להתבטא במרכיבים חיוניים המאפיינים את התנהגות חברי האגודה, כמו השתתפות בזכויות ובחובות החברים, השתתפות בתשלום המס, או כוונה ממשית וריאלית להיות חבר תוך זמן סביר, וכן מרכיבים אחרים שיש בהם כדי לאפיין את ההתנהגות בפועל של חברים באגודה דבר שלא מצאתי במקרה דנן.
במקרה זה, בו המערערים אינם שותפים להחלטות האגודה ואינם נושאים בנטל המס של החברים, ואינם מתנהגים בשום דרך בה מתנהגים חברי האגודה וכפי שיפורט בהמשך אף לא שיווקו ענבים לאגודה, מכאן שגם לא ניתן לראות בהם כמי שהתנהגו וכמי שנהגו בהם כחברי האגודה.
לאחר שעיינתי בחומר הראיות שלפני ובטענות הצדדים, הנני קובע כי לא התקיימו כל התנאים הבסיסים המאפשרים לראות את המערערים כחברים באגודה.
קיימת חזקה שבחוק, לגבי נכונות הרישום בפנקס החברים של אגודה רשומה, מכוח סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות, ונטל ההוכחה לסתירת החזקה מוטל על המערערים והם לא עמדו בנטל זה.
מחד- המערערים טוענים לחיזוק טענתם כי החברים כן היו רשומים כחברים כי האגודה הציגה בפני מר גדעון לויטה, נספח לנתונים משפחתיים, מיום 17.07.1990. וכי בטבלה ממוחשבת זו יש נתוני שיווק מדויקים ביותר לפי שנים 1986-1980, זני ענבים ומשקל הענבים בק"ג שסופקו.
לעניין זה ראה:
"עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים הפנימיים שבין החברים ובינם לבין האגודה ...לא הקשר הרכושי, אלא הקשר האישי, הוא העומד ביסוד מפעל הקואופרציה" (ע"א 524/88 "פרי העמק" -אגודה חקלאית נ' שדה יעקב, פ"ד מה(4), 529, 544).
מאידך- מעיון בחומר שלפני עולה כי המערערים עצמם הודו שלא היה להם כל קשר עסקי ו/או רכושי העומד מול מפעל הקואופרציה של המשיבה וכן כי הם אינם חברים באגודת המשיבה שכן על פי דבריהם, שנת השיווק האחרונה שלהם הייתה בשנת 1987 ראה עמוד 2 ו-3 סעיף ג' בעיקרי הטיעון מטעם המערערים נועם בלום ואח':
"נסיבות העניין שבפנינו....ובהתאם עליו להחליט כי לא היה " שיהוי" מצד אותם חברים ששנת השיווק האחרונה שלהם הייתה 1987 או לפני כן, המצדיק את הוצאתם מהאגודה בטענת " שיהוי" , ולכן יש לצרף אותם חברים לרשימת חברי האגודה". (ההדגשה שלי- א. ז)
המערערים טענו כי יש להבהיר את ממצאי דו"ח החוקר על פי האמור בעמ' 19, סיפא, 20, 21, ו- 22.
מעיון בחומר, המתייחס לטענה זו של המערערים, הרי שיפים דברי החוקר בעמוד 20 פיסקה שנייה, פסקה שלישית ופיסקה רביעית. וכן הפסקה השלישית והרביעית בעמוד 21. :
בהתייחסותו של החוקר לנספח ה' של דו"ח החקירה, מבהיר החוקר, כי טענת השיהוי במקרה זה, משמעותה שאותם מערערים לא תבעו בכל פורום משפטי כי האגודה אינה מכירה בהם כחברים, למרות שחלף זמן רב מאז שהאגודה אינה מכירה בהם כחברים ועל כן נחשבים המערערים כמי שזנחו דרישתם זו. היינו השלימו עם המצב הנוכחי של אי חברות באגודה. ולכן הם אינם יכולים היום להתעורר ולתבוע הכרה בחברותם באגודה.
מוסיף החוקר וקובע כי הוא איננו מתעלם מהעובדה שבין אלה מהחברים המנויים בנספח ב' לדו"ח, יש חברים שגם לגביהם נטען שאינם משווקים במשך מספר שנים את הכמות הנדרשת של ענבים לאגודה, החוקר מביא בשיקול דעתו את הקו המבדיל בין תקופת אי השיווק שאינה נחשבת כשיהוי לבין תקופת אי השיווק הנחשבת כשיהוי. שבסופו של דבר בחר החוקר כקו המבדיל את שנת 1987 כתקופה מספיקה ארוכה, לצורך ביסוס והצדקה לטענת השיהוי.
בהמשך קובע החוקר שלא קוים הליך מסודר להפסקת החברות, אך אין בדבריו לומר כי לא נעשה כל הליך, והוא קושר את אי בהירות ההודעות שנשלחו על ידי האגודה למערערים על הפסקת חברותם, בכך שהמערערים לא פעלו בנדון, במשך תקופה יחסית ארוכה, שיש בה להצביע על זניחת נושא החברות של המערערים בעצמם. דברים אלו של החוקר מדברים בעד עצמם והנם ברורים דיא. ולא מצאתי מקום להוסיף על ממצאי החוקר בעניין זה היות והנם מקובלים עלי.
יתרה מזאת, לא ניתן לצפות מהאגודה, כי תשמור מסמכים אלו לאורך תקופה של יותר מ 20 שנה והיא גם לא צריכה לשמור מסמכים אלו לאורך תקופה של 20 שנה.
ז. פקיעת חברות המערערים באגודה
חברותם של המערערים פקעה מאליה כאשר חדלו להתקיים בהם תנאי הסף הנדרשים לכשירות לחברות על פי תקנון האגודה:
תקנה 6(ג) לחלק ב' לתקנון האגודה:
" בחדלו להיות כורם בעל 40 קנטר ענבים"
ראה לעניין זה גם תקנה 5(א) (3)- (4), תקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשלג- 1973:
" (א) חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:
(3) אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, וועד ההנהלה של האגודה , או רשות אחרת שלה נקבעה לכך בתקנות האגודה, קבעה זאת בהתאם להוראות התקנות:
(4) אם נתקיימו בחבר תנאים על פי הוראות תקנות האגודה לפקיעת החברות מאליה"
עוד עולה מעיון בחומר שלפני כי לא מתקיים, במי מיחידי המערערים סממן כלשהו של חברות באגודה מאז כ 20 שנה: הם אינם כורמים, הם אינם משווקים ענבים לאגודה, הם אינם מעורבים באופן כלשהו בנעשה באגודה והם אינם מוזמנים לאסיפות כלליות ו/או לאסיפות מקומיות של האגודה, לפיכך ניתן לראות כי מדובר בפקיעה אוטומטית של החברות באגודה, מטעמם של המערערים.
משלא מימשו המערערים את מחשבתם להיותם חברים באגודה תוך זמן סביר, הרי שאין היום להצדיק הענקת חברות באגודה למערערים.
אכן, יש צורך בקבלת החלטה פורמלית של הועד להפסקת חברות באגודה, אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות על פי הוראות תקנות האגודה, לאור תקנה 5(ד) לתקנות האגודות השיתופיות, הליך שלטענת המשיבה כאמור נעשה.
בנסיבות העניין, ועל פי ממצאי החוקר מתברר כי החברים השתהו זמן רב על זכויותיהם, וכי האגודה פעלה בעניין פקיעת חברותם של המערערים, אם כי הייתה בעתיות מסוימת ואי בהירות מבחינת המסר שהועבר בהודעה .(ראה פיסקה ראשונה ועד האחרונה בעמ' 20 לדו"ח החוקר).
יחד אם זאת, אין לצפות כי האגודה תמציא היום מסמכים מלפני יותר מ20 שנה, או שתשמור מסמכים אלו 20 שנה.
מכאן, שבהעדר כל תשתית ממשית לקיום התנאים הבסיסיים החיוניים של המערערים להיותם כחברים באגודה, יש לדחות את טענתם.
המשיבה טענה כי במקרה זה מדובר במצב בו מלכתחילה לא קיימו המערערים את התנאים לחברותם באגודה והם לא עמדו בתנאי תקנון האגודה של המשיבה:
תקנה 1(ב) לחלק ב' בתקנון האגודה קובעת מי הם חברי האגודה:
"ב) כל חבר יהיה:
כורם במושבות ראשון – לציון, זכרון- יעקב, בת – שלמה, רחובות, גדרה.
כורם מושבות אחרות של חברה להתיישבות היהודים בארץ ישראל פ.י.ק.א. או בכלל מושבות אחרות, בהסכמת המועצה, ההנהלה והאסיפה הכללית."
מעיון בחומר שלפני מתברר כי המערערים לא עומדים בתקנה זו של תקנון המשיבה. זאת ועוד תקנון המשיבה מבחין בין חבר שחברותו פוקעת לבין חבר שהאגודה מבקשת להוציאו מחברות באגודה:
תקנה 6 לחלק ב' של תקנון המשיבה קובע:
"6. הפסקת חברות:
החברות של חבר נפסקת:
במותו.
בחדלו להחזיק בהון האגודה את החלק הנדרש.
בחדלו להיות כורם בעל קנטר ענבים.
בצאתו את האגודה אחרי מתן הודעה בכתב למזכיר 3 חודשים למפרע. בתנאי שחבר יוכל לצאת את האגודה אך ורק אחרי הבציר של השנה השוטפת ושיציאה כזאת לא תקבל תוקף כל זמן שהחבר נשאר חייב כסף לאגודה או נשאר ערב בעד חוב בלתי מסולק וכל זמן שהחבר חייב להשתמש באחת מן הרשויות של האגודה.
במקרה שיחלה במחלת רוח תמידית.
במקרה של הוצאתו מהאגודה.
באם יכריזוהו לפושט רגל או אם החבר הוא גוף משפטי, באם נמסרו עניינו לחיסול. בתנאי שהוראות הסעיפים 32 ו- 33 מפקודות האגודות השיתופיות 1933 תחולנה לגבי כל אלה".
עוד ראה תקנה 7 לחלק ב' של תקנון המשיבה:
"7 הוצאת חברים:
יכולים להוציא חבר מהאגודה אם יצביעו בעד הוצאתו שני שלישים ממספר החברים הנוכחים באסיפה הכללית אשר בסדר יומה נכנסה הצעה להוציא את החבר מפני אחת הסיבות דלקמן:
אם אינו משלם את חלקו בהון אגודה למועד הקבוע.
אם נמצא חייב בחטא פלילי שביסודו אי יושר.
אם הוא מתרשל בקביעות בתשלום חוסותיו כלפי האגודה.
אם אינו ממלא את התחייבויותיו כלפי האגודה ומסרב או מתרשל להישמע לתקנות ולהוראות של האסיפה הכללית ולנחלטות ולהוראות של המועצה או של הפקידים המורשים של האגודה.
אם יאשם באיזה מעשה בלתי הוגן הגורם רעה למטרות האגודה או לענייני הקואופרציה."
ראה גם תקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות חברות הקובעת :
"5 (א) חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:
במות החבר, ואם החבר הוא תאגיד- עם ביטול רישומו.
עם הכרזת החבר כפושט רגל, ואם הוא תאגיד- עם מתן צו לפירוקו, זולת אם התיר הרשם את המשך החברות.
אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, ועד ההנהלה של האגודה, או רשות אחרת שלה שנקבעה לכך בתקנות האגודה, קבעה זאת, בהתאם להוראות התקנות.
אם נתקיימו בחבר תנאים על פי הוראות תקנות האגודה לפקיעת החברות מאליה.
עם הוצאת החבר מהאגודה על פי החלטת רשות מרשויות האגודה שבסמכותה להחליט על הוצאת חברים מהאגודה על פי תקנונה."
המקרים בהם פקיעת חברות מאליה אפשרית על פי פסק דין נוימן (בג"ץ 6627/98 - ישראל נוימן ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות .תק-על 2000(4), 132 ,עמ' 138.), הינה כשהחבר נפטר, פשט רגל, או שעקר את מקום מושבו ואין במחשבתו לשוב ולהתגורר בו .
במקרה דנן ומעיון בחומר מתברר כי המערערים עקרו את כרמיהם וחדלו לשווק ענבים לאגודה, מעשים אשר מעוגנים בתקנון המשיבה. ואף מאז כ 20 שנה אינם פעילים כלל בפעולות האגודה ובמעשיהם הוציאו את עצמם מהחברות באגודה.
לעניין זה ראה:
בג"ץ 6627/98 - ישראל נוימן ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות .תק-על 2000(4), 132 ,עמ' 138.
"16. החלטתו של הוועד על פקיעת חברות, החלטה קונסטיטוטיבית היא. אין חברותו של חבר פוקעת מאליה שעה ש"עוקר" הוא מן המושב. חברותו של חבר תפקע רק משעה שיחליט הוועד - לאחר עריכת בירור - כי אכן עקר מן המושב. ראו: ע"א 47/73 הרחבת כפר תבור נ' עטיה, פ"ד כח (127 ,125 ,122 (2. למותר לומר, כי בירור זה כורך את זכותו של החבר להשמיע את שיש בפיו להשמיע. נוסיף ונציין עם זאת, כי החלטה על כך שפלוני "עקר" מן המושב די בה כדי להפסיק חברות, ואין צורך בנקיטת הליכים נפרדים ונוספים להוצאת החבר מן האגודה על-פי הוראת התקנון (תקנה 5(א)(3) לתקנות החברות); ראו והשוו: ע"א 779/88 ב
על פי תקנון המשיבה נקבעו התנאים לפקיעת חברותם של המערערים. והתנאים להוצאתם של המערערים מחברותם באגודה. ובפועל המערערים בעצמם התנתקו מהאגודה, הפסיקו כל התקשרות מכל סוג שהוא עם האגודה , לרבות הפסקת שיווק ענבים.
הפסיקה הכירה בפקיעת חברותו של חבר, משזה האחרון זנח את שותפתו ופעילותו באגודה, עזב את מקום מושבו ושלא הייתה במחשבתו להתיישב בו, ודין הוא כי שמו של חבר כזה יימחק מפנקס החברים, שכן חברות כזו אינה חברות של אמת.(ראה בג"ץ 6627/98 - ישראל נוימן ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות .תק-על 2000(4), 132,) דין זהה יש להחיל על המערערים.( ההדגשה שלי א.ז)
ח. טענת המערערים לאי קיומה של התיישנות ו "שיהוי"
קבוצת המערערים מתחלקים לשתי קבוצות:
האחת- של יחידים הטוענים שהתקבלו כחברים באגודה הגם שהם לא המציאו כל אישור כזה בפני ומעיון בחומר שלפני אף לא נמצא לכך כל תיעוד אצל המשיבה.
השנייה – של יחידים שהמשיבה מודה שהיו חברים באגודה אלא שהם פרשו לפני שנים רבות וניתקו את הקשר כחברים באגודה לפני כ 20 שנה לערך. ואף לא עמדו בתקנון האגודה הדורש תנאים להמשך חברות באגודה.
המשיבה הפנתה אותי לעניין זה : לע"א 7401/00 - יעקב יחזקאלי ואח' נ' מרדכי גלוסקה ואח' . פ"ד נז(1), 289 ,עמ' 302-303.
"ההתיישנות של עילות תביעה הינה עקרון משפטי אשר מוצא את ביטויו, בצורות שונות, בשיטות משפט רבות. מקובל למנות שלושה טעמים עיקריים לקיומו (י' ויסמן "ההתיישנות והמדינה" משפטים י"ד (תשמ"ד) 3, עמ' 5-3; ע "א 158/54 דה ביטון נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד י 695 ,687. לדיון מקיף בטעמים התומכים בעקרון ההתיישנות וכן בטעמים השוללים אותו, ראו The Puzzling Purposes of Statutes of T. T. Ochoa & A. J. Wistrich, (1997)): Limitation, 28
ראשית, נימוק ראייתי, הנעוץ בקושי לשמור משך תקופת זמן ארוכה על ראיות ומסמכים. מבחינה זו, מטרתה של תקופת ההתיישנות היא לתחום את פרק הזמן שבמסגרתו נדרש אדם לשמור על ראיותיו. שנית, חזקה לפיה שיהוי בהגשת תובענה למשך פרק זמן ארוך דיו, מצביע על נכונות לוויתור על הזכות המהותית..... שלישית, הצורך להקנות לנתבע ודאות בדבר זכויותיו וחובותיו, ולהגן על אינטרס ההסתמכות שלו. הימנעות מתביעה משך תקופה ארוכה יוצרת מצג, אשר הנתבע עלול להסתמך עליו ולפעול על פיו, ובכך לשנות את מצבו.... מלבד שלושת הטעמים אשר הוזכרו לעיל, המתמקדים בבעלי הדין בלבד, קיים טעם נוסף לעיקרון ההתיישנות, אשר נוגע לאינטרס הציבורי. עניינו של טעם זה הוא בכך, שזמנם המוגבל של בתי המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה, תחת עיסוק בעניינים אשר אבד עליהם הכלח... נוסף על כך, מיועדת תקופת ההתיישנות לתמרץ תובעים פוטנציאליים לתבוע את זכויותיהם בזריזות ראויה וללא עיכובים בלתי סבירים."
יש בטענת המשיבה צדק, אשר יש להתחשב בו בבואי לשקול את מאזן הנוחות בין הצדדים.
מעיון בחומר שלפני מתברר כי רוב יחידי המערערים ניתקו עצמם לפני כ 20 שנה, אין היום לדרוש מהמשיבה להמציא וכי תביא ראיותיה על הליכים שעשתה מלפני כ 20 שנה ,מה עוד שסביר להניח כי חברי הוועד התחלפו מספר פעמים במשך תקופה כה ארוכה ואין כל אפשרות מעשית לדרוש מהאגודה להמציא ראיות להליכים, כאשר המבקשים לא פעלו כלל במשך תקופה זו.
המערערים הודו בעיקרי הטענות מטעמם כי מזה 20 שנה ואף יותר מכך הם לא משווקים באגודת המשיבה. ראה בעמ' 2 ו-3 סעיף ג':
"נסיבות העניין שבפנינו....ובהתאם עליו להחליט כי לא היה " שיהוי" מצד אותם חברים ששנת השיווק האחרונה שלהם הייתה 1987 או לפני כן, המצדיק את הוצאתם מהאגודה בטענת " שיהוי" , ולכן יש לצרף אותם חברים לרשימת חברי האגודה". ( ההדגשה שלי- א.ז)
בחלוף למעלה מ 20 שנה, מנועים המערערים ומושתקים, מלהעלות טענותיהם, שכן נשאלת השאלה מדוע "ישנו" המערערים על זכויותיהם להם הם טוענים היום, בתקופה ממושכת כל כך. התנהגות זו של המערערים מקימה מחסום דיוני בלתי עביר בשל "שיהוי והתיישנות".
ראה לעניין זה: בג"צ 2285/93 - אוסי נחום נ' גיורא לב ו-6 אח' . פ"ד מח(5), 630 ,עמ' 641-642.
"היו מקרים בהם בית המשפט דחה עתירות משום שהעותר השהה את הגשת העתירה ללא טעם טוב, אם משום שלא גילה ערנות ואם משום שנהג ברשלנות, שאז ניתן לומר עליו כי "ישן על זכויותיו". ראו א' סלנט, בית המשפט הגבוה לצדק (1955), עמ' 69-67. במקרים כאלה ניתן לומר כי העתירה לוקה בשיהוי סוביקטיבי, כלומר, שיהוי שנגרם באשמת העותר"(הדגשה שלי- א.ז )
ראה לעניין זה גם בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 [תיקון אחרון 30/6/04].סעיף27 . דינים שמורים
"אין חוק זה בא לפגוע בתקופת התיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי."
ראה לעניין זה בעל"ע 2531/01 -
"המשפט הציבורי מכיר בטענת השיהוי כטענת הגנה כנגד פתיחת הליך שיפוטי באיחור. טענה זו נטענת, על פי רוב, בהעדר תקופת התיישנות סטטוטורית. היא נשענת על שלושה יסודות: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי והפגיעה בשלטון החוק. היסוד הראשון מתמקד בבחינת התנהגות יוזם ההליך ובשאלה באיזו מידה מצביעה התנהגותו על ויתור על זכותו לפנות לערכאות. זהו השיהוי הסובייקטיבי. עניינו של השיהוי האובייקטיבי בבחינה באיזו מידה משפיע מעבר הזמן על האינטרסים הלגיטימיים של בעל הדין, או צד שלישי; במסגרת היסוד השלישי, נבחנת מידת הפגיעה הצפויה בשלטון החוק אם תיחסם יכולתו של העותר להביא בפני בית המשפט את עתירתו להכרעה... איזון בין שלושת יסודות אלה, תוך שיקלול משקלם היחסי, יקבע האם תידון עתירה שהוגשה באיחור לגופה או שמא תידחה על הסף מחמת שיהוי".
עוד טענה המשיבה, כי עקב השיהוי הורע מצבה, שכן בחלוף 20 שנה לא יכלה להמציא כל ראיותיה ולהביא ראיות כדין כי נעשו הליכים להוצאת המערערים מהאגודה וכי חברותם פקעה.
מחד- הלכה היא, ששיהוי אינו חוסם את התביעה, מאידך- בהתקיים תנאים מסוימים ניתן לחסום תביעה בטענת שיהוי ואפשר לסכמם כדלהלן :
א. כאשר שיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה.
ב. "כאשר הורע מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה. ג. כאשר קופחו עקב מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה. ע"א 167/51; ע"א 90/59; ע"א 403 /63 וכן OF EQUITY E.H.T. SHELL, PRINCPLES"( ע"א 656/79 - מורי ס' גרינפלד נ' יעקב קירשן ואח' . פ"ד לו(2), 309 ,עמ' 319-320.)
במקרה דנן השיהוי בו נקטו המערערים יש בו כדי לפגוע במשיבה.
על המערערים היה לפעול בזמן ולא להמתין כ 20 שנה, שכן כלל הוא , על מנת שלא תועלה טענת שיהוי, על התובע לפעול בתקופת הזמן הקצובה והסבירה.
אני מקבל את טענת המשיבה כי במקרה דנן מדובר על התיישנות על פי חוק, ולמעשה המערערים לא פעלו במשך תקופה של כפי שלושה מתקופת ההתיישנות הנדרשת בחוק.
ט. שאלת פדיון הזכויות בהליך עדכון פנקסי חברים
מערערים 2 סמכו טענותיהם על פסק דין "חצב" באשר לקביעה כי אין לדון בשאלת פדיון הזכויות בהליך זה , היות והדברים מדברים בעד עצמם.
שאלת פדיון הזכויות אינה רלוונטית בשלב בו טרם נקבע, האם המערערים הנם חברים באגודה.
אני מקבל את טענת המשיבה כי פדיון המניות אינו תנאי להפסקת חברות אלא פועל יוצא הימנה. וכי בין פדיון או אי פדיון לבין הפסקת החברות אין כל קשר שכן הראשון הוא תוצאה של האחרון, ולא תנאי לו.
המשיבה הפנתה לעניין זה ל בג"ץ 6627/98 - ישראל נוימן ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות .תק-על 2000(4), 132,)
"כפי שציינו בדברים למעלה, יש קשר – לעיתים קשר אמיץ- בין חברותו של חבר באגודה שיתופית לבין זכויות הקניין של אותו חבר:
זכויות בחלקתו וזכויות ברכוש המשותף של האגודה, נניח עתה, שהרשם יגיע לכלל מסקנה כי חבר פלוני" עקר" ממקומו במושב, ומכאן שחברותו באגודה ראויה היא, לכאורה, כי תחדל, האם מסקנה נדרשת מאליה היא, מסקנה מניה וביה, כי פלוני יאבד את ביתו, את חלקתו ואת חלקו ברכוש המשותף? שאלה זו קשה היא- שאלה קשה ביותר- ואפשר תימצא דרך לנתק בין שני הנושאים: בין נושא החברות לבין נושא הקניין, שהחברות אומנם תיפסק, אך הקניין לא ילקח מאותו פלוני חבר- לשעבר. בנושא זה לא שמענו טענות וממילא לא נכריע בו, לא לכאן ולא לכאן". ( שם בעמ'324)"
ע"פ תקנה 6(ד) לתקנות האגודות השיתופיות, חברות, היה וגם יתוקן פנקס החברים – לא יהא בכך כדי להעניק למערערים או למי מהם זכויות שאין ו/או שלא היו להם.
במקרה דנן, הנסיבות להפסקת החברות התרחשו לפני כעשרים שנה והיה ולמערערים יש טענות לפדיון זכויות יוכלו לעשות זאת בהליך נפרד .
עוד טענה בפני המשיבה כי צירוף המערערים לפנקס החברים אחרי שלא היו שותפים לניהולה והחלטותיה ככל שהדברים אמורים לגבי האגודה מזה כ 20 שנה, יהיה בכך לפגוע בזכויות חברי האגודה האחרים, שמילאו אחר כל תקנות האגודה.
אני מקבל טענה זו של המשיבה.
לעניין זה ראה גם :
בג"ץ 6627/98 - ישראל נוימן ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות .תק-על 2000(4), 132 ,עמ' 144.
"הימנעות מהוצאתו של חבר מן האגודה במקרים הראויים לכך, יש בה כדי לפגוע במישרין בזכויותיהם של אותם חברים המתגוררים במקום ואשר לכל הדעות חברים הם באגודה. ענייננו הוא, כאמור, בחברים שאינם מתגוררים כלל במושב וזו תחנת הפתיחה למסע הפרשנות. הימנעות האגודה ממחיקת שמם של אותם חברים מפנקס החברים, פירושה הוא, שמותירים אנו בידי חברים שהלכה למעשה ניתקו עצמם מחיי היומיום במושב, כוח ויכולת להחליט החלטות באשר להתנהלותה של האגודה. הענקת כוח ל"אנשי-חוץ" להשפיע על החלטות שעניינן אורח החיים במושב - "אנשי-חוץ", קרא: אנשים אשר לא יושפעו במישרין מאותן החלטות - אין היא ראויה מעיקרם של דברים ומעיקרו של דין.
בנושא פסק הדין חצב אותו העלו המערערים
העובדות בפסק דין חצב שונות מהמקרה שבפני, שכן שם מדובר במצב שהמשיבה המשיכה ושיווקה את תוצרתה באמצעות תנובה ובין הצדדים היו קשרים שוטפים, לעומת המקרה שבפני בו כל יחידי המערערים ניתקו עצמם מהאגודה, לא היה כל קשר מכל סוג שהו, אין להם כרמים והמערערים הפסיקו לשווק את תוצרתם למשיבה, במקרה שלפני אין למערערים טענות אשר יש בהן כדי להביא את רישומם בפנס החברים, ו/או כדי להצביע על היותם של המערערים חברים באגודת המשיבה. או שלהשוותו לפסק דין חצב.
לסיכום
לאור האמור הנני מחליט לדחות את טענות המערערים, ולאמץ את המלצת החוקר ככתבה ולשונה.
לגבי חלוקת משא הוצאות החקירה כאמור בסעיף 45 לפקודת באגודות השיתופיות , אתן החלטתי בנפרד לאחר שאאפשר לצדדים לטעון טיעוניהם בפני.
המערערים 1 ו- 2 ישאו כל אחד בנפרד בהוצאות המשיבה בסך של 1500 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, שישאו רבית והצמדה כחוק מיום החלטתי ועד לתשלום המלא בפועל למשיבה
ניתן היום 22.08.06
בהעדר, המזכירות תעביר אורי זליגמן, עו"ד
החלטתי לצדדים. רשם האגודות השיתופיות
