ערעור על פס"ד הבורר בו חוייב חבר בתשלום מיסי אגודה

קמושר אברהם נ' ''מגדל'' כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע''מ

 

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                        תיק מס' 49/110/98

***************************                    *****************

 

 

ב ע נ י ן :                         קמושר אברהם

                                      ע"י עוה"ד מ. אלוני

                                      ו/או נ. ג'השאן ו/או שפרירי

                                      מרח' אילת 1 (בנין המלניום)

                                      ת.ד. 2352 טבריה 14100

                                     

 

-         המערער

 

נ  ג  ד          -

 

"מגדל" כפר שיתופי להתישבות

חקלאית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד

מ. בלטר-גוט, ושות'

מרח' הגליל ת.ד. 1685 טבריה 14200

 

-         המשיבה

 

 

החלטה על פי הוראות סעיף 52 (4) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות

האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב1972

****************************************************************

 

ביום 14.5.98 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד המערער על סך 13,487.67 ש"ח, בגין אי תשלום מיסי אגודה ובתוספת ריבית, נכון ליום 1.4.98.

 

ביום 14.9.98 מונה מר יעקב לפידות כבורר.

 

לפי בקשת המערער לפסול את הבורר, מונתה עו"ד לאה רוזנטל ביום 2.3.99 כבוררת במקום מר יעקב לפידות.

 

ביום 5.6.00 ניתנה החלטת עו"ד לאה רוזנטל כבוררת.

 

"על הנתבע לשלם לתובעת סכום של 13,487.64 ש"ח בתוספת ריבית נכון ליום 1.4.98.

כמו כן ישלם הנתבע סך של 1,000 ש"ח הוצאות לאגודה".

 

ביום 25.7.00 הגיש המערער ערעור על החלטת הבוררת עו"ד לאה רוזנטל ובעיקרי דבריו טען:

 

 

"טעתה, בכל הכבוד הראוי, הבוררת משקבעה כי בנסיבות הענין יהיה זה צודק אם המערער ישלם את מיסי האגודה ויסבסד את שאר חברי האגודה החקלאים, בהתעלמה לחלוטין מהחובה לכבד את אוטונומיית הפרט של המערער ואת רכושו".

 

 

 

 

 

ביום 28.8.00 הגיש המשיב, בקשה למחיקת הערעור על הסף, מהטענות הבאות:

 

1.                המערער למעשה מבקש בפעם השניה לערער על החלטה לחייבו בסכום ששתי ערכאות מצאו שהינו חייב, דין בקשתו זו להידחות על הסף.

 

2.                לחילופין, חלף המועד הקבוע בחוק להגשת ערעור על החלטת הבורר.

 

ביום 1.11.00 אישרה עו"ד לאה רוזנטל, מנהלת מחלקת בוררויות הודעת הצדדים על הסכם דיוני ביניהם, להגשת סיכומים בתיק והכרעת הרשם על בסיסם, ללא צורך בדיון.

 

ביום 5.11.00 הגישה המשיבה את סיכומיה שעיקר טענותיה, כדלקמן:

 

1.                המשיבה מבקשת לראות את טענותיה הקודמות כסיכומים אשר הוגשו על ידה.

 

2.                המערער מתחמק מתשלום מיסי האגודה, מיסים המשולמים על ידי כל חברי המשיבה.

 

3.                המערער מסרב במשך שנים לשלם מיסי האגודה נשוא ערעור זה עד שלא נותרה למשיבה כל ברירה אלא לתבוע את תשלום המיסים.

 

4.                בהתאם לתקנות האגודה המיסים הינם חלק מהתקציב השנתי ולא סעיף נפרד של סדר היום. האגודה נוהגת לאשר את התקציב כאשר בתוכו יש סעיף מיוחד המוקדש למיסים וריבית.

 

5.                סעיף 5 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), התשל"ו1976-, קובע כי צו המינוי של הועד הממונה גובר על תקנות האגודה, על כן לא היה צורך לקיים אסיפה כללית אף אם תקנון האגודה מחייב לעשות כן, וזאת לאור בסמכותו של הועד הממונה לקבוע מיסים והיטלים.

 

6.                המשיבה חזרה והדגישה את האמור בסיכומיה לענין אחד בלבד הוצאות המשיבה בתיק זה, הוצאות אשר נגרמו בגין התנהגות המערער.

 

7.                לאור העובדה שהמערער חוזר פעם אחר פעם ומעלה טענות סרק שונות ומשונות, טענות שנדחו ע"י שתי ערכאות קודמות, יש לחייבו בהוצאות מוגדלות לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

 

ביום 23.11.00 הגיש המערער את סיכומיו שעיקר טענותיוכדלקמן:

 

1.                סעיף 94 לתקנות האגודה קובע כי מיסים והיטלים שיקבעו ע"י ההנהלה יקבלו תוקף רק עם אישור האסיפה הכללית.

 

2.                בתקופת הועד הממונה 1992-1995 לא כונסה אסיפה כללית כמתחייב בתקנון האגודה בנושא מיסים והיטלים.

 

3.                בתקופת הועד הנבחר 1995-1997, קיים היה פגם בכינוס האסיפה בה הוחלט על הטלת המיסים, שכן בהזמנה לאסיפה שפורסמה הייתה קיימת התייחסות כללית לנושא אישור התקציב, ללא התייחסות כלל לנושא הטלת המיסים.

 

4.                המערער איננו חקלאי, אין לו מיכסת מים, כך שלמעשה הוא נדרש לשלם עבור שירותים אשר למעשה איננו מקבל, ומסבסד בכך את חברי האגודה המשתמשים במים ולאור פרשנות חוקי הייסוד נפגע כאן קניינו של המערער.

 

5.                ערעור זה הנו בזכות והודעת הערעור הוגשה במועד ואין לקבל את טענות המשיבה לענין איחור בהגשתו.

 

6.                המערער הפסיק לעסוק בחקלאות, ולהשתמש במכסת המים שלו ובשרותי האגודה, למעלה מעשר שנים לפני ההחלטות להטיל מיסי אגודה.

 

7.                במהלך הבוררות הודתה המשיבה, כי פטרה פנסיונרים חקלאים אשר צריכת המים שלהם נמוכה, לפיכך מן הראוי לפטור גם את מי שכלל אינו משתמש במים.

 

8.                החברות במשיבה הינה חברות כפויה, מעבר לטיפול בהפסקת מי ההשקיה אין כל קשר בין המערער למשיבה.

 

9.                המשיבה בעצמה משתמשת במכסת המים של המערער, וגובה בעבורה כסף ובמקום לזכות את המערער מחייבת אותו במיסי אגודה.

 

10.           כבוד הרשם לא הסמיך את הועד הממונה לקבל החלטות חדשות שלא במסגרת המשך מדיניות האגודה בגביית מיסים.

 

11.           המערער טוען כי קיימת הלכה על פיה נושא שלא הופיע על סדר יום האסיפה הכללית, ובכל זאת הוחלט בו, ההחלטה איננה תקיפה.

 

12.           החלטה פוגעת בזכות הקניין של המערער.

 

לאחר שעברתי על טענות הצדדים וסיכומיהם ועל כל תיק הבוררות הנני קובע כדלקמן:

 

1.                הבוררת נתנה פסיקתה ביום 5.6.2000, הודעת הערעור התקבלה רק ביום 25.7.2000, מדובר בעיכוב גדול ובודאי לא במסגרת מנין הימים הקבוע בסעיף 52 (4) (ב) לפקודת האגודות השיתופיות. בהודעת הערעור מציין ב"כ המערער כי החלטת הבוררת הומצאה לו ביום 17.7.00, ואין כל פירוט מי המציאה למשרד ב"כ המערער. יתכן ועלי להעדיף את גירסת המשיבה, כי פסק הבורר הגיע למערער ומועד 10 ימי הערעור מתחילים ממועד שבו קיבל המערער את פסק הבורר ולא מהמועד בו טרח המערער להעבירו לבא כוחו מטעם זה בלבד למעשה עלי לדחות את הערעור.

 

2.                המשיבה בהתייחסותה לערעור טענה באריכות כי מדובר בערעור על החלטה בערעור, היות ובנושא ניתן פסק דינו של הבורר יעקב לפידות, מיום 15.7.88 ולאחריו החלטה בערעור של עו"ד לאה רוזנטל מיום 5.6.2000 המשמשת כעוזרת הרשם, הנני דוחה טענה זו היות ומדובר בהחלטה של עו"ד לאה רוזנטל כבוררת ולא כעוזרת רשם שלה סמכות לדון בערעורים על החלטות הבורר.

 

3.                לגופו של ענין מדובר בשתי תקופות להן מתייחס החוב, האחת תקופת הועד הממונה בין השנים 1992-1995 והשניה תקופת הועד הנבחר בין השנים 1995-1997. ההתייחסות של שני הצדדים לתקופות אלו שונה.

 

3.1           בתקופת הועד הממונה אין חולק על כך שלא התקיימה אסיפה כללית והועד הוא זה אשר הטיל את המיסים. השאלה שהועלתה הייתה:  האם היה על הועד הממונה לזמן אסיפה כללית לצורך הטלת המיסים?

 

בנושא זה ניתנה בעבר החלטתי באותה אגודה בתיק מגדל נגד גרינברג אברהם תיק מספר 49/203/92 בה הועלתה טענה דומה ופסקתי שם:

 

"הנני מקבל את עמדת ב"כ המשיב כי אף אם היה צורך לאשר מסי אגודה באסיפה כללית על פי תקנות האגודות לא היה על ועד האגודה לעשות כן מאחר ומדובר בועד הממונה אשר אינו יכול לזמן את האסיפה הכללית מבלי לקבל קודם לכן את הסכמת הרשם (ראה תקנה 28 (ב) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) התשל"ה 1975). משמונה ועד ממונה לאגודה אין צורך לקיים אסיפה כללית אף אם על פי תקנון האגודה היה לעשות כן, מאחר והצו למינוי ועד ממונה גובר על תקנות האגודה. (ראה סעיף 5 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות) תשל"ו1976-)"

 

פסיקתי בנושא גרינברג טובה אף לענין זה.

 

אף המלומד חיים נועם בספרו "אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה" עמוד 280 קבע:

 

"במינוי ועד ממונה נטל  הרשם לעצמו באמצעות הועד הממונה, את כל הסמכות שניתנו לאסיפה הכללית של האגודה ומוסדותיה לנהל את עסקי האגודה והדבר דומה למינוי מפרק או כונס נכסים לחברה".

 

אינני מקבל את טעוני ב"כ המערער בנושא חוסר הסמכות של שר העבודה להתקין תקנה בנושא ועד ממונה וזאת לאור הקבוע בסעיפים 55 (1) ו65- ובמיוחד סעיף 65 ז' לפקודת האגודות השיתופיות.

 

בנושא זה אוסיף ואציין כי אילו רצה המערער לתקוף את החלטת הועד הממונה בנושא היה עליו לעשות כן סמוך להטלת המיסים ולא להמתין עד שתוגש כעבור שנים תביעה נגדו.

 

(ראה לענין זה ע"א 488/69 בית ינאי אגודה חקלאית שיתופית בע"מ

נגד בנימין הולנדר כ"ד (1) 378.

 

לפיכך אין כל פסול בהטלת המסים על ידי הועד הממונה, המערער חייב לשאת במיסים אלו שנקבעו על ידי הועד הממונה כדין בין השנים 1992-95.

 

3.2           לתקופה השניה תקופת הועד הנבחר בין השנים 1995-97 השאלה שנשאלה היתה האם הוחלט כדין על הטלת המיסים.

המערער טען כי המיסים הוטלו שלא כדין היות והיה פגם בכינוס האסיפה בה הוחלט על הטלת המיסים, שכן בהזמנה לאסיפה שפורסמה היתה קיימת התייחסות כללית לנושא אישור התקציב ולא הייתה התייחסות כלל לנושא המיסים.

 

גם במקרה זה מדובר בטענה שנטענה באיחור רב היות והאסיפה כונסה ביום 18.3.96 ורק לאחר הגשת התביעה נגדו התעורר המערער וטען כי יש פגם באסיפה. אין ספק כי מדובר בשיהוי רב, המביא לדחית הטענה. ראה לענין זה (ע"א 341/87 זלמן הרשקוביץ נגד עין ורד מושב עובדים פד"י מד' (2) 286).

 

לגופו של ענין אין בטענת המערער בנושא זה דבר היות  ועל פי סעיף 35 ג. לתקנון המשיבה הדיון בסדר יום האסיפה הכללית השנתית נקבע בסעיף 5:

 

"אישור התקציב השנתי וקביעת המיסים השנתית שעל החברים לשלם לאגודה".

 

עיננו רואות כי מנסחי תקנון המשיבה שהתייחסו לתוכן סדר יום האסיפה הכללית קבעו בו 8 נושאים והכלילו בסעיף אחד את נושא התקציב והמיסים. ההגיון אף מחייב כי לא יתכן שנושא התקציב לא יכלול בתוכו גם את נושא המיסים השנתיים, היות והינם חלק מהתקציב.

 

מנספח י' לסיכומי המערערת עולה בברור כי הצעת התקציב כוללת ומפרטת את מיסי האגודה וסכומם.

 

לפיכך הנני קובע כי מיסי האגודה אושרו באסיפה הכללית כדין ועל המערער לשלמם.

 

3.3           הנני דוחה את טענת המערער בסעיף 6 לערעור כי הבוררת פסקה שהחלטת האסיפה תקפה על אף הפגם שנפל בפרוצדורת הפרסום אין זה נכון מאחר והבוררת פסקה כי התקנון כולל את ענין המיסוי כחלק מהתקציב ולא בסעיף נפרד לפיכך אין כל פגם פרוצדורלי בנושא.

 

4.                הנני דוחה את טענות המערער ועל פיהם חזר וטען את טענותיו כנגד חוקיות ההחלטות ותקף אותן עוד לפני שהתבקש לשלם את מסי האגודה. מדובר בטענה שכלל לא הוכחה, לא בפני ואף לא בפני הבוררת. יתרה מכך הבוררת קבעה במפורש:

 

"המערער במקרה דנן ישן על זכותו, כאשר הוא לא טען כנגד אי הפרוט על סדר היום באסיפה. היה עליו להודיע מיד על התנגדותו לנוסח הבאת התקציב לאשור או לפנות בכתב מידית לאגודה כאמור, או למשרד הרשם, הנתבע טוען כך רק שנים מאוחר יותר, כאשר נתבע לתשלום מיסים, אשר על כן איני מקבלת טענותיו".

 

מאחר והליך שמיעת הראיות היה בפני הבוררת ומשנקבעה קביעה עובדתית זו על ידי הבוררת אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדתיות  ובמיוחד שמדובר בטענות שלא הוכחו על ידי המערער לא בפני הבוררת ולא בפני לפיכך הנני דוחה טענתו זו של המערער וקובע כי היה שיהוי רב בהעלאת הטענות נגד החלטת האסיפה.

 

 

 

 

 

 

 

 

5.                קיימת מחלוקת בין המערער והמשיבה למה נועדו מיסי האגודה. המשיבה     טוענת כי הינה מספקת לכלל החברים שירותים של ייצוג מול המוסדות השונים לרבות מינהל מקרקעי ישראל ולרבות ייצוג בענין חובותיה הכוללים של האגודה במסגרת חוק גל, המשיבה נוהגת לתחזק את רשת המים של אלו המשלמים מיסים גם אם אין מדובר בשטח אשר נעשה בן שימוש חקלאי באותו מועד.

 

לטענת המערער בפני הבוררת ובפני כי האגודה איננה נותנת שירותים פרט להספקת המים אין כל ביסוס. היה על המערער להציג ראיות בנושא בפני הבוררת אולם פרט לטענות בנושא לא טרח לסתור את עמדת האגודה עמדה הנראית סבירה. אין ספק שאגודה חקלאית  שחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב 1992- חל עליה, חייבת לטפל בנושא. סביר כי ככל אגודה תייצג האגודה את עצמה וחבריה מול המוסדות הרשומים והערכאות המשפטיות.

 

גם לנושא רשת המים, על האגודה לתחזקה גם עבור אותם חברים שלא צורכים מים באותו מועד. לפיכך אין כל סבירות בטענות המערער בנושא מה גם שלא הוכיח את טענותיו, מבחן ההגיון בנושא זה עומד לצד האגודה.

 

חבר באגודה חייב לשאת בכל הוצאות האגודה גם אם אינו נהנה ישירות מן השירות שעבורו נגבים מיסי האגודה (ראה לענין זה ע"א 488/69 בית ינאי אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד בנימין הולנדר כד (1) 378,385.

 

6                 הנני דוחה את טענות המערער בענין פגיעה בזכות הקנין. מדובר בגבית מיסי

אגודה מן החברים באגודה מרצונם, גביה אשר נעשית על פי החוק ובהתאם

להחלטת הרשות העליונה של האגודה האסיפה הכללית.

 

 

7                בסיכומי המערער הופיעו נושאים חדשים שלא בא זכרם בערעור עצמו, ולא

   בעיקרי הטעון הנני מחליט שלא לדון בנושאים אילו.

 

לאור כל האמור לעיל הנני מחליט לדחות הערעור ולאשר את פסק דינה של הבוררת עו"ד לאה רוזנטל פס"ד מיום 5.6.2000 כלשונו, הנני מחייב את המערער לשאת בהוצאות המשיב בערעור בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ והצמדה כחוק מיום החלטתי ועד תשלומם המלא למשיבה.

 

אורי זליגמן 54678313-/

ניתן היום 7.5.2001      אורי זליגמן, עו"ד בהעדר הצדדים המזכירות                                         רשם האגודות השיתופיות

תעביר החלטתי לצדדים.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: