ערעור על פסק בורר שקבע כי אליהו סלהוב אינו חבר באגודת אלקוש
בפני עו"ד לאה רוזנ
עוזר רשם האגודות השיתופיות
ב ע נ י ן : אליהו סלהוב
ממושב אלקוש
ד.נ. מעלה הגליל25175-
ע"י ב"כ עו"ד ש. קינן
מרחוב מעלות הנביאים 21, חיפה
המערער
ו ב ע נ י ן: אלקוש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ
ד.נ. מעלה הגליל25175-
המשיב
ה ח ל ט ה
1. רקע עובדתי:
כתב תביעה הוגש על ידי המערער ביום 15.1.2001.
תביעת המערער ככתבה וכלשונה היא כדלקמן:
"המשק שבבעלותי הוא מהמייסדים האגודה נתנה נחלה נוספת לאחד מהבנים.
כאשר חילקו את הנחלות השניות ב1984- הודיעו לי שאין לי בן מעל גיל 18 לכן לא מגיע לי נחלה.
כיום בני בן 24 שנים ועל פי אותם קריטריונים מגיע לבני נחלה בחלוקה שלישית היות וישנה עוד נחלה פנויה לכן מבקש אני לקבל אותה".
2. עו"ד רוזינס עמית מונה כבורר ביום 12.2.2001. מפרוטוקול הדיון עולה כי הצדדים הסכימו להשמיע טענותיהם בדיון וכי הבורר יפסוק ללא צורך בקיום דיונים נוספים או הבאת ראיות נוספות.
מטענות הצדדים עולה התמונה הבאה:
(א) חבר ועד בתקופה הנדונה מנחם גבריאל – טוען כי אכן בנים בלבד מקבלים נחלות ולא בנות, כי מדובר בנחלה אחרונה (לא של אדם שעזב) ויש מספר חברים שתובעים אותה – על כן יש להעביר החלטה לאסיפה כללית.
(ב) מזכיר האגודה שלמה מוטעי: בשנים האחרונות הקריטריון של בנים או בנות אינו רלוונטי. אינו יכול לאשר מחוסר ידיעה את נושא קריטריון הגיל כפי שנהגו בעבר.
(ג) מדובר במגרש 123 – ללא נחלה אלא זכויות בהרחבה בלבד.
שאול סלהוב הוא בנו של המבקש, אך אינו חבר על כן אינו יכול לקבל נחלה.
3. פסק הבורר:
(א) הבורר קיבל את עמדת מזכיר האגודה, על פיה:
א. שאול סלהוב לא התקבל כחבר אגודה באסיפה על כן אינו זכאי לזכויות בנחלה.
ב. הועד לא היה רשאי להפסיק את זכויותיו בנחלה של החבר אלי יוסף.
ג. בכוונת המשיבה להביא את נושא הקריטריונים למסירת הנחלה הנדונה, האחרונה שנותרה לאגודה, להכרעת האסיפה הכללית.
(ב) הבורר לא קיבל את טענת אליהו סלהוב כי כוונתו היתה לנחלה ריקה אחרונה ולא לנחלת אלי יוסף, משום שלא בא לה זכר בפרוטוקול.
(ג) הועד אינו יכול להחליט על מתן נחלה לשאול סלהוב – בין הנחלה הפנויה ובין הנחלה של אלי יוסף משום שסמכות למסירת נחלה או לקיחת נחלה נתונה אך ורק לאסיפה הכללית המוסמכת לקבל חברים חדשים והמוסמכת לאשר מתן נחלה או קריטריונים למתן נחלה.
(ד) ועד רשאי לשנות מהחלטתו האמורה מ4.8.97-.
אסיפה כללית רשאית לשנות מהקריטריונים עליהם הסתמכה בעבר.
(ה) חבר או חברה הסבורים כי הם זכאים ל"נחלה" האמורה – זכאים לפנות לועד ולאסיפה הכללית בנדון.
(ו) אין לקבל את ההבחנה כי אין לתת היום זכויות לנשים משום הצפי כי נשים רבות יפנו בבקשה לקבל זכויותיהן.
קריטריון המפלה בין נשים וגברים לא יעמוד היום במבחן הדין והצדק.
(ז) גורל הנחלה ידון באסיפה הכללית אשר תהיה רשאית לקבוע מחדש קריטריונים ודרך מסירת הנחלה.
4. ערעור על פסק הבורר הוגש ביום 6.5.2001 כדלקמן:
"טעה כב' הבורר בהחלטתו לפסול את הקריטריונים שעל פיהם החליטו אצל המשיב בחלוקת משקים במשך כל שנות קיומו של המשיב. לא יתכן שהבורר במחי משיכת קולמוס יב
יתכן שהחלוקה של המשקים רק לבנים בוגרים הנה לא שוויונית, אך כל עוד לא הוחלט בועד המושב או באסיפה הכללית על שינוי הקריטריונים הבורר לא יכול להחליט עבור המשיב כיצד לחלק את המשקים.
כב' הבורר טעה גם בכך שלא קיבל את החלטת הועד מיום 4.8.97 כהחלטה המחייבת את המשיב.
הבורר לא יכול לשים עצמו במקום מוסדות המשיב ולהחליט עבור המשיב למי להעניק משק ולמי לא.
לנוכח כל האמור לעיל מתבקש כב' הרשם לב
לשון אחר: המערער טוען כי הבורר אינו יכול לשים עצמו ולקבל החלטות במקום רשויות האגודה – היינו הוועד והאסיפה.
הועד – לענין החלטת יום 4.8.97.
האסיפה – לשנות היום מקריטריונים הנהוגים שנים רבות.
5. תשובת המשיבה לערעור:
(1) סלהוב שאול לא אושר כחבר אגודה באסיפה כללית על כן אינו זכאי לזכויות נחלה.
(2) הנחלה הנדונה היא אחרונה ביישוב – על כן יש להביאה להכרעת האסיפה הכללית.
(3) בתקופה הרלוונטית הועד הוציא שני מכתבים לשני חברים ותיקים שונים המאשרים מתן מגרש 123. החברים הם: גוילי יוסף וסלהוב אליהו.
(4) החלטת ועד מיום 4.8.97 – נעשתה משקולים פוליטיים זרים ובעקבות לחצים שהופעלו. עובדה שהמגרש אושר כמגרש לשני חברים שונים.
(5) אשר על כן אין מנוס מן ההחלטה כי העניין יועבר להחלטת האסיפה הכללית.
(6) כך גם קבע הבורר. מבקשים לאשר את החלטת הבורר.
6. בערעור בפני ביום 1.7.2001 חזרו הצדדים על טענותיהם עד כה בבוררות ובמסמכי הערעור.
7. המערער הגיש את החלטת הועד מיום 4.8.97 (ת1/) בה נרשם בסעיף 4:
"אושר מגרש + זכויות לחבר שאול סלהוב במסגרת ההרחבה במקום".
יחד עם ת2/ - מכתב מהסוכנות – טוען המערער כי הנחלה היא של בנו.
על כך ענה מזכיר היישוב – כי כאשר יש לו החלטה כזו של הועד – הוא חייב להביאה לאשור האסיפה.
ב"כ המערער טען להמשך קיומם של שני הקריטריונים:
האחד "קריטריון הגיל" אשר קבע במהלך השנים באגודה מי זכאי לנחלה על פי הגיל הכרונולוגי.
השני: "רק בנים זכאים לנחלה ביישוב". הבורר או הרשם אינם יכולים לשים עצמם במקום הועד או האסיפה ולהחליט כי גם בנות זכאיות לנחלה.
8. המזכיר שלמה מיכאל הדגיש בערעור כי ההחלטה לחלק נחלות ביישוב לבנים בלבד, לא היתה קריטריון כי אם נוהג שהשתרש. "זו היתה הסכמה כללית מקובלת על כל החברים שרק הבנים מקבלים נחלות".
יחד עם זאת לפני שלושה חודשים הוחלט באסיפה כללית שכל חברה או תושבת מושב תוכל לבחור ולהיבחר לכל המוסדות ומכאן כי המשיבה מקבלת הרעיון שיש לקבל החלטה באסיפה הכללית הבאה כי לענין המגרשים הבאים – יוכלו לקבל כל בן ובת על פי קריטריונים שיקבעו.
9. מסקנות:
(א) שאלת קבלת חבר לאגודה לא נבדקה לעומקה. תקנה 2(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג1973- קובעת:
"מי שסירבו לקבלו כחבר באגודה, רשאי לערער על הסירוב בפני האסיפה הכללית של האגודה, זולת אם נקבעה רשות אחרת בתקנות האגודה".
נאמר בעדות המזכיר כי:
"האסיפה לא אישרה את קבלת שאול סלהוב כחבר".
הרשם אינו יכול להתערב בהחלטה כזו.
כפי שהוחלט בפרשת כפר אזר נגד שר העבודה בג"צ 272/74, מפי כב' השופט חיים כהן:
"….. בתצהיר התשובה של הרשם בפנינו, אומר הרשם שבסופו של דבר החליט את ההחלטה… באשר אין בכוחו לכפות על אגודה קבלת חברים חדשים".
ראה גם גולד נ.
10. אסיפה כללית היא הרשות העליונה של האגודה.
באכרי בנימינה נ. לאומי פיין קבע הרשם:
"בורר אינו רשאי להתערב בהחלטות מוסדות האגודה כל עוד התקבלו כדין".
עקרון זה אושר ע"י בית המשפט העליון בבג"צ 3815/92 – לאומי פיין נ. רשם האגודות שם נקבע כי החלטות ההנהלה שנתקבלו בתום לב ושאינן נוגדות את החוק אין לפסלן גם אם בדיעבד התבררו כמוטעות, ועל כן לבורר לא היתה סמכות להתערב בהחלטת ההנהלה.
המסקנה המתבקשת היא כי בורר אינו יכול לשים את שקול דעתו במקום שקול דעת הועד או האסיפה.
11. האם כך עשה הבורר דנן?
התשובה היא שלילית.
הבורר קבע כי להחלטת הועד מיום 4.8.97 אין תוקף משום שדיברה על העברת נחלה. נחלה יכול לקבל או לרכוש רק מי שנתקבל לחברות באגודה.
בן המבקש לא התקבל כחבר ע"י האסיפה, על כן אינו יכול לקבל נחלה.
כמו כן שלל הבורר קבלת נחלה ע"י בן המערער – משום חוסר זהות הנחלות. הובהר כי אותה החלטה לא נתקבלה כדין, משום שלא ניתן היה לקחת נחלה מהחבר אלי יוסף, ללא אשור כדין.
כמו כן אותה החלטה דורשת אשור אסיפה כללית, ואין אשור כזה.
12. הבורר לא פגע בהחלטת אסיפה משום שלא התקיימה אסיפה בנדון.
המצב כיום הוא כי עולה בעיה בין שני צאצאים הטוענים לנחלה אחת.
על כן נכון פסק הבורר כאשר קבע כי זכותה של האגודה לקבוע היום כינוס אסיפה כללית לצורך קבלת החלטה – משום שהשאלות מורכבות:
האם מדובר במגרש?
האם מדובר בנחלה?
האם יש שתי נחלות ריקות?
האם יש שני מגרשים ריקים?
מי משני המועמדים או אולי יותר זכאי לקבלת הנחלה או המגרש?
חבר נוסף בשם זכריה ג'יבלי פנה לוועד בבקשה כי נחלה זו צריכה להינתן לבנו (ראה מסמך ה1/ בתיק גוילי נ. אלקוש).
13. אסיפה כללית היא הרשות הנכונה לקבלת החלטות אלה לאחר מתן הסברים ע"י מי שמבקש להופיע בפניה. ערכאה שיפוטית אינה מתערבת.
הקריטריונים להחלטה למי יהיו הנחלות או המגרשים – נתונה לאסיפה הכללית.
14. אני מאשרת את החלטת הבורר וקובעת כי זכויות המבקש ואחרים ידונו באסיפה כללית, אשר תרשום בסדר היום את העניינים שבמחלוקת ותכונס כדין.
15. בשולי ההחלטה אוסיף כי אין להפלות בין בנים ובנות. יש לקבלם כחברים שווים באגודה לענין זכותם לבחור ולהיבחר, ולענין זכאותם בעתיד למגרשים בהרחבה.
את הנעשה בחלוקת הנחלות בעבר לא ניתן להשיב כיום – רק בדוחק ניתן לקבל את הסבר המזכיר לגבי העבר כי לא מדובר בקריטריון, אלא בהסכמה כללית במושב לחלק נחלות לבנים.
עקרון השוויון בין גברים לנשים הוא אבן יסוד בחברה דמוקרטית מתוקנת.
אין להפלות בין גברים לנשים.
הרחבה בנושא הפליית נשים ראה בהחלטתי בתיק 675/37/01 גוילי יוסף נגד אלקוש.
16. אין צו להוצאות.
17. ה
27 באוגוסט 2001
עוזר רשם האגודות השיתופיות
אלקוש3
