ערעור של מושב מגשימים על פסק בוררות חלקי העוסק בתמורה הכספית אותה דורש מושב מגשימים מאהרון גמליאלי. בבקשה לפסילת הבורר מהמשך הדיון בבוררות.
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 852/59/09
בעניין: מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רמי אבידע ו/או ירון אילן ואח'
מדרך מנחם בגין 154 תל אביב 64921
טל': 03-6083520, פקס': 03-6083521
(להלן: המשיגה)
- נ ג ד -
אהרון גמליאלי
ע"י ב"כ עו"ד א. זוהר ו/או ר. בלכר ו/או ע. קריספין
ממשרד מ. זליגמן ושות'
מדרך מנחם בגין 23 תל אביב 66184
טל': 03-7101616, פקס': 03-7101617
ו/או עו"ד א. ואש ו/או ג. ישעיהו
רח' הרימון 49 ניר ישראל ד.נ. חוף אשקלון 79505
(להלן: המשיב)
בפני ערעור אותו הגישה המשיגה (להלן גם: האגודה) על פסק בוררות חלקי מיום 17.11.2010 שניתן ע"י עו"ד דורון דינאי (להלן: הבורר), העוסק בתמורה הכספית אותה דורשת המשיגה מהמשיב, כמו כן, בבקשה לפסילת הבורר מהמשך הדיון בבוררות. לשם קבלת החלטה בעניין זה, קבעתי דיון שהתקיים בפני בתאריך 28.3.2011. הצדדים הופיעו, טענו טענותיהם, ולאחר שקראתי בעיון את המסמכים אשר הוגשו על ידם הגעתי לכלל החלטה בטענותיהם להלן.
רקע:
1. ליבה של המחלוקת בין הצדדים הינה בנושא הקצאת נחלה למשיב ע"י המשיגה במושב מגשימים.
2. בהתאם לפסק הבוררות של עו"ד פז משנת 1998, שאושר לאחר מכן גם על ידי בית המשפט העליון (רע"א 3680/00, מיום - 22.9.2003), על המשיגה להקצות למשיב נחלה חקלאית במושב מגשימים כאשר הקצאה זו אמורה להיעשות בהתאם להוראת האגף החקלאי מספר 31 של מנהל מקרקעי ישראל (להלן: ההוראה). על פי סעיף 4 להוראה זו, על התובע לשלם לאגודה סכומי כסף המהווים השתתפות הן בהשקעות בפועל ברכוש והן בהון האגודה.
3. מסיבות שונות, ההליכים התכנוניים של הנחלה הושלמו רק ב- 3.6.2009, עם אישורה כדין של תוכנית מתאר מקומית שד/22/443.
4. המשיגה, תוך התבססות על חוות דעת של רו"ח שלו מברית פיקוח "בחן", דרשה מהמשיב לשלם סך של 809,116 ₪ על פי ערכי נובמבר 2004, וזאת בהתאם לפרשנות ההוראה הנ"ל, לדעתה.
5. המשיב חלק על גובה הדרישה לתשלום, וכן על פרשנות המשיגה להוראה, וסבר שהסכום המגיע הוא נמוך מהסכום הנדרש ממנו. כמו כן, טען המשיב כי הנחלה שהוקצתה לו נחותה ביחס לשאר הנחלות באגודה ועל כן מגיע לו בשל כך פיצוי מהאגודה. כמו כן, המשיב טען לפיצוי בגין העיכוב רב השנים בהקצאת הנחלה על ידי האגודה, למרות החלטת כב' הבורר פז – אשר כאמור, אושררה על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, מזה זמן רב.
6. בתאריך 27.1.2009 מונה עו"ד דורון דינאי כבורר בסכסוך ע"י עו"ד
7. בפסק בוררות חלקי שניתן ע"י הבורר בתאריך 17.11.2010, נקבע כי על המשיגה להשלים ללא דיחוי את הליכי הקצאת הנחלה לתובע בהתאם לסעיף 31 להוראה. כמו כן, ע"פ הפסק, הסכום המגיע למשיב עולה על הסכום המגיע למשיגה ולכן הוא יקוזז באופן שעל המשיגה יהא לשלם למשיב את ההפרש.
8. על החלטה זו, ערערה המשיגה, ועל מנת להכריע בסוגיה, התקיים בפני הדיון בתאריך 28.3.2011.
טענות המשיגה:
9. לטענת המשיגה, פסק הבוררות החלקי יצר עיוות דין על ידי הקניית זכות לנחלה למשיב, בערך של כמיליון וחצי דולר, על חשבון חברי האגודה וזאת ללא כל סיבה מוצדקת.
10. בפסק הבוררות הראשון שניתן על ידי הבורר פז בשנת 1998, לא הייתה כפיפות לדין המהותי, ובפסק זה, הבורר זיכה את המשיב בנחלה שלא היה זכאי לה.
11. לעניין סכום התשלום מאת המשיב לאגודה – סעיף 7 להוראה קובע סכום מינימום לתשלום לעניין זה והוא עומד על כ- 160,000 ₪. כאמור, על פי חוות הדעת של רו"ח שלו מברית הפיקוח "בחן" שניתנה בהתאם לסעיף 4 להוראה, נקבע כי על המשיב לשלם סך של 809,116 ₪ וזאת בערכי 11/2004. הבורר התעלם מחוות דעת שהוגשה ע"י מומחה מטעם המשיב ובה נקבע כי על המשיב לשלם למשיגה נכון ליום 31.3.2005 סך של 122,163 ₪.
12. אם כך הדבר, טוענת המשיגה, כיצד ייתכן כי פסק הבורר קובע שעל המשיב לשלם סך של 41,365 ₪ בלבד, וזאת תוך הבאת ירידת ערך השקעות האגודה בחישוב. הבורר אף הגדיל לעשות, בכך שקבע כי לאחר חישוב הוצאות המשפט והבוררות, על האגודה לשלם למשיב סכום של אלפי שקלים. כל זאת, תוך התעלמות ממטרתה של הוראה מספר 31 – וזאת יש לזכור, בגין משק שערך השוק שלו מוערך בכמה מיליוני שקלים, שקיבל המשיב ב"מתנה".
13. לטענת המשיגה, הבורר הוביל למצב אבסורדי בו המשיב זכאי, בין היתר, להיות שותף לתחנת דלק המכניסה כסף רב לאגודה ולחברים בה, שערכה מיליוני שקלים, תוך שהוא משלם סכום זעום כתנאי להשתתפותו בנכס זה, וזאת תוך דלדול רווחי שאר החברים.
14. לטענת המשיגה, הבורר לא חדל מלחייב את האגודה בהוצאות מופרזות ללא הסבר סביר, בכל הזדמנות שניתנה לו, וכך, יצר מצב דברים בו ידו קלה לקבלת החלטות חד צדדיות תוך שההוצאות נפסקות לחובת האגודה בלבד.
15. לעניין התנהלות הבורר בהליך – אין כל ספק כי הבורר התנהל באופן מגמתי כנגד המשיגה, בצורה חד צדדית ובלתי סבירה עד לכדי אבסורד המעלה חשש ממשי למשוא פנים וחוסר יכולת לעשות משפט צדק. בין היתר, גילוי דעתו של הבורר במהלך הבוררות, הגם שאינה ראויה, עולה לכדי חריגה מסמכות, חוסר סבירות וחוסר תום לב. הבורר התנה הגשת טיעונים נוספים לעניין פרשנות ס'4 להוראה בתשלומים חסרי פרופורציה, העלה טיעונים שכלל לא התבקשו כנגד האגודה וכן דחה את בקשת האגודה לתקן את כתב ההגנה עוד טרם שמיעת הראיות בסכסוך.
16. לטענת המשיגה, כל האמור לעיל מוכיח כי הבורר גיבש דעה מוקדמת כנגד האגודה, ההחלטות וההוצאות שקבע הינן מגמתיות, חסרות סבירות ופרופורציה, תוך שההתנהלות כולה מעלה חשש למשוא פנים ועיוות דין ממשי. למעלה מן הצורך יודגש, שהאגודה איבדה את אמונה בכב' הבורר, עו"ד דינאי, ובשל כך מבקשת היא להביא לסיום תפקידו וביטול פסיקתו.
טענות המשיב:
17. המשיב מעלה בראשית דבריו טענה לפיה כל טיעוני המשיגה לעניין יושרו של הבורר, דעותיו המוקדמות והחשש למשוא פנים, נעדרות ביסוס כראוי לטענות שבעובדה, ולכן יש לדחותן על הסף.
18. אשר להתנהלות האגודה – המשיב טוען כי המשיגה עשתה "שבת" לעצמה מאז הינתן פסק הבוררות של הבורר פז בשנת 1998. האגודה מתעלמת באופן שיטתי ומכוון ממציאות שיפוטית ברורה בה ניתנו החלטות שיפוטיות כנגדה, הן ע"י הבוררים והן ע"י בית המשפט העליון, וגורמת לצד שמנגד לקיים מאמצים רבים על מנת לכפות את ביצוע ההחלטות שניתנו.
19. לעניין ההוצאות – המשיגה, נהגה ברשלנות מתמשכת ובעשיית דין עצמי, כפי שעשתה ב"פרישתה" מהמשך הליך הבוררות ביום 8.12.2010 וכך לכל אורך הליך הבוררות. משכך, אין לה אלא להלין על עצמה בכל הקשור להוצאות אשר הוטלו עליה ע"י הבורר, פעם אחר פעם.
20. לטענת המשיב, גם בעיקרי הטיעון של המשיגה, אין לגלות עילה משפטית כלשהי מדיני הבוררות בדבר החלטות הבורר והתנהלותו. אלא היא ממוקדת בהתקפה אישית, חסרת פשרות ושאינה מבוססת באופן עובדתי על הבורר.
21. לטענת המשיב, ככל שתמשיך האגודה לדחות את הקץ לפרשה זו, ילך ויפחת ערך השקעותיה בנות – הקיימא, ובכך, האגודה פוגעת בעצם בעצמה. לראייה, בשנת 2004 עמד ערך החלק היחסי שעל המשיב לשלם בגין השתתפות בהון האגודה על כ-122,163 ₪ אותו היה המשיב מוכן לשלם. בשנת 2009 ערכו של חלק זה הופחת כדין לסכום של כ – 40,000 ₪.
22. לטענת המשיב, בניגוד מוחלט לכל טענות המשיגה בדבר התנהלותו הלקויה של הבורר, דווקא ההפך הוא הנכון. הבורר עו"ד דינאי יכול לשמש סמל מופתי לשמירת הסדר הדיוני וקפדנות על הצגת ראיות ליברלית וממצה תוך שמירת זכויות הצדדים המתדיינים.
23. לאור כל האמור, טוען המשיב כי יש להותיר את פסק הבורר על כנו, כמו גם לאפשר לו לסיים את הדיון בהליך בוררות זה, תוך דחיית הבקשה לפסלות הבורר, שנדחתה גם בעבר.
דיון והכרעה
24. הערעור שבפני הינו נדבך נוסף בהליך המתנהל כבר למעלה מעשור שנים, בין הצדדים. החלטה ראשונה בו התקבלה כבר בשנת 1998 על ידי כב' הבורר פז. כעת מונחים לפתחי שני נושאים בהם נדרשת הכרעתי:
25. האחד – בקשה לפסלות הבורר.
26. השני – פסיקת הסכומים שעל המשיב לשלם לאגודה לצורך יישום החלטת ביהמ"ש העליון בעניינו (רע"א 3680/00), והקצאת נחלה על שמו בשטח האגודה.
27. אדון בעניינים לפי סדרם.
בקשת הפסלות:
28. לטענת המשיגה, הבורר מתנהל באופן מגמתי וחד צדדי נגדה. משכך, ברור כי הבורר גיבש דעה מוקדמת כנגד האגודה, החלטותיו וכן ההוצאות המוטלות על ידו על האגודה הן מגמתיות, חסרות סבירות וההתנהלות כולה מעלה חשש למשוא פנים ועיוות דין ממשי. המשיב מנגד, טוען כי הבורר מתנהל באופן מאוזן, יסודי ואף מראה אורך רוח והתחשבות במשיגה על אף התנהלותה הלא ראויה.
29. בקשה זהה של המשיגה לפסילתו של הבורר עו"ד דינאי כבר נדחתה בהחלטתה של עו"ד דנה ביאלר מיום 29.6.2010. לצורך החלטתי זו ארחיב בקצרה לעניין בקשת פסלות בורר.
30. ככלל, מקובלת עלי הגישה לפיה יש לעשות היקש בין דיני פסלות שופט ובין דיני פסלות בורר, כפי שעולה מספרו של המלומד עו"ד ישראל שמעוני:
"השיקולים העומדים בבסיס החלטה להעברת בורר מתפקידו, אינם שונים מהשיקולים לפסלות שופט. בדומה לשופט, על הבורר להיות נקי כפיים ולפעול ללא משוא פנים".
[אופק חדש בבוררות – דיני בוררות עם ערכאת ערעור, עמ' 112].
31. המבחן שקבעה הפסיקה לעניין משוא פנים וניגוד עניינים הינו מבחן אובייקטיבי, לפיו יש צורך להוכיח חשש ממשי למשוא פנים ברמה האובייקטיבית [שמעוני בספרו, עמ' 113]. לא הובאה בפני כל תשתית עובדתית אובייקטיבית לטענה בדבר חוסר איזון הנובע מניגוד עניינים ו/או משוא פנים בהחלטות הבורר ובהתנהלותו. לכן, נראה כי טענות המשיגה הינן סובייקטיביות, ונובעות מכך שהחלטות הבורר אינן מקובלות עליה.
32. עיקר טענות המשיגה בעניין זה הינן בדבר השתת הוצאות מופרזות על המשיגה. לא מצאתי בדין ובפסיקה כי הטלת הוצאות על מי מהצדדים, גבוהות ככל שיהיו, מהווה עילה לפסילת שופט. משכך, ניתן להגיע למסקנה כי אין בכך כדי להוות עילה לפסילת בורר. חיזוק לראיה כי בתחושה סוביקטיבית מדובר, ניתן לראות במספר נקודות לאורך התנהלות הליך בוררות זה, בו מבהיר הבורר כי המשיגה אינה פועלת כמתבקש בהליך בוררות זה. משכך, ניתן להבין את השתת ההוצאות לבסוף. להלן מספר דוגמאות מצומצם לכך:
"ב"כ הנתבע הגישו לבורר בקשה בפקס' ב-10/02/10 אך לא טרחו להעביר העתק במקביל לב"כ התובע..." (סעיף 1 להחלטת הבורר מיום 16.2.2010).
"עוד מלינים ב"כ התובע כי משרד ב"כ הנתבעת אינו משתף פעולה..." (סעיף 5 להחלטת הבורר מיום 16.2.2010).
"ביום 10/02/10 הוגשה לי בפקס בקשת הנתבעת "להוספת טיעון ולחילופין תיקון כתב הגנה"... בקשה זו הוגשה לאחר שהערתי לנתבעת מספר פעמים קודם לכן, שהעלאת טיעון הנוגע לשיהוי או השתק כלפי התובע מצריכה הנחת תשתית לכך בכתב ההגנה וגם תמיכת החלק העובדתי בתצהיר – דבר שלא נעשה..." (החלטה בבקשת הנתבעת לתקן את כתב ההגנה מיום 15.3.2010).
33. המשיגה בעיקרי טיעוניה מפנה לסעיפים 15-18 לפסק הבוררות החלקי לשם ביסוס טענותיה בדבר גילוי דעתו של הבורר תוך ניהול ההליך העולה כדי חריגה מסמכות וחוסר תום לב. לאחר עיון רב, אין ספק כי לא מדובר בגילוי דעת לטובת אחד מן הצדדים או עילה למשוא פנים. הבורר מגיב ומנמק את תגובתו לטיעוני המשיגה, וזאת, כפי הנראה, אינם לרוחה של האגודה:
"לעניין אימוץ הטקטיקה של התנגחות בבורר, והסגנון הלא ראוי שנוקט ב"כ הנתבעת, שוב ושוב, פעם אחר פעם, לא ארחיב את הדיבור..." (ס' 15 לפסק הבוררות החלקי).
"יחד עם זאת יש להצטער על כך, שהנתבעת בחרה להשקיע את מרב מאמציה בתיק זה בנסיונות חוזרים לפסול את הבורר ולטרפד את הבוררות..." (ס' 16 לפסק הבוררות החלקי).
"התקבל הרושם הברור כי הנתבעת טרם השלימה עד עצם היום הזה עם פסיקתו של הבורר עו"ד פז מ- 1998..." (סעיף 17 לפסק הבוררות החלקי).
34. עלי לבצע הפרדה חדה בין טענות המשיגה לעניין פסילת הבורר תוך הסתמכות על טענות למשוא פנים וניגוד עניינים, לבין מהות החלטת הבורר, השלכותיה ועמידתה בקנה המידה של החלטה סבירה ומתוקנת.
35. הערעור נסוב על פסק הבוררות החלקי של כב' הבורר, עו"ד דינאי. פסק חלקי זה עוסק אך ורק בסוגיית התשלום לו זכאית האגודה לפי סעיף 4 להוראה, כהגדרתה לעיל. כך צוין בסעיף 3 לפסק הבוררות החלקי מיום 17.11.2010:
"בישיבת הבוררות הראשונה מיום 16.6.09 סוכם, על דעת שני הצדדים, כי יש לדון תחילה בתשלום המגיע לפי ס'4 להא"ח, שכן המחלוקת על גובה תשלום זה היא המעכבת כרגע את השלמת הקצאת הנחלה לידי התובע. לאחר מכן ניתן יהיה לדון בראשי התביעה האחרים. "
36. קביעתו של הבורר בפסק הבוררות החלקי היתה כי על המשיב לשלם למשיגה סכום של 41,365 ₪ בגין סעיף 4 להוראה וזאת בגין חלקו בהשקעות בפועל ברכוש האגודה ובגין השתתפות החברים בהון האגודה. על פניו, נראה סכום זה בלתי סביר, בהתחשב בזכויות המוקצות למשיב בגינו.
37. הבורר אף המשיך וקבע כי על המשיגה לשלם למשיב סך של 50,000 ₪ בגין השתתפות בהוצאות המשיב - עבור שירותי רואה החשבון ועורכי דינו וכן סך נוסף של 75% מהסכומים אותם שילם המשיב עבור הבוררות עד ליום מתן פסק הבוררות החלקי. כך יצא, כי לבסוף האגודה היא זו החייבת כסף למשיב, וזאת, בנוסף להעברת הנחלה על שמו ללא תמורה סבירה.
38. מצב דברים, בו אדם מקבל נחלה, ולא משלם תמורה ראויה או סבירה עבורה לאגודה על צירופו והשתתפותו בנכסיה הינו תמוה. האפשרות כי נחלה בשווי שוק הנאמד במיליוני שקלים ניתנת בתמורה בלתי סבירה, נוגדת כל הגיון וסותרת את תקנת הציבור. וכי במה טובה ושונה זכותו של המשיב מזכותו של כל אזרח אחר במדינת ישראל?. נפקותה הישירה של קביעת הבורר בעניין זה, הינה יצירת חוסר אמון בבורר, וחוסר האפשרות להמשך קיום הליך הבוררות בפניו בסוגיות שנותרו לבירור בין המשיגה לבין המשיב.
39. אדגיש כי יש בי האמון המלא בכב' הבורר, עו"ד דינאי וביושרו. אולם, על מנת שהצדק יעשה וגם יראה, וכדי להביא לסיום סכסוך זה בין הצדדים במהירות, לפנים משורת הדין אני קובע כי המשך הדיון בסכסוך זה יתנהל בפניי, זאת בהתאם לסמכותי שבסעיף 52(3) לפקודה:
"בכפוף לתקנות שתיקבענה, רשאי הרשם לקחת בחזרה מבורר כל בקשה ליישוב סכסוך שהוגשה עפ"י סעיף קטן (2)(בב) ולטפל בה באופן שנקבע בסעיף-קטן הנ"ל".
העברתו של הסכסוך המורכב שבין הצדדים לדיון בפני בורר אחר, יפגע פגיעה קשה במשיב. מינוי בורר אחר אשר עליו יהיה ללמוד את פרטי הסכסוך למן ההתחלה, עשוי לגרום לעינוי דין למשיב. זאת – אני מבקש למנוע, ולכן, אני מחליט על העברת הסכסוך בסוגיות הנותרות לדיון בפניי, כאמור.
המחלוקת הכספית:
40. המשיב מנסה זה שנים לרשום נחלה בתחומי האגודה על שמו, וזאת בהתאם לזכייתו בכך בדין. הקצאה של נחלה למשיב הותנתה בתשלום לאגודה, בהתאם להוראה, כהגדרתה לעיל. המשיגה, דורשת סכום כסף כפי שקבע מומחה מטעמה.
41. המחלוקת כיום איננה נוגעת לסוגיית הקצאת הנחלה על שם המשיב שכן זכאות המשיב לכך נקבעה כבר בפסק הבוררות של עו"ד פז ואף אושרה ע"י בית המשפט העליון. השאלה המהותית שבמחלוקת היא כספית; מהו גובה הסכום שעל המשיב לשלם, כאשר כל צד מפרש באופן שונה את גובה התשלום בהתאם לאמור בהוראה.
42. גביית תשלום עבור הקצאת נחלה אינה מותרת, כפי האמור בסעיף 3 להוראה:
"אגודת הישוב אינה רשאית לגבות תשלום כלשהו בגין זכויות בקרקע של נחלה פנויה כאמור"
43. כאשר אדם מצטרף כחבר לאגודה שיתופית, משתמע הדבר כי הוא מתקבל כשותף הן בהון האגודה והן ברכושה. במקביל בתהליך זה, יש משום דלדול חלקם של החברים האחרים בהון וברכוש האגודה בין אם ע"י חלוקת רווחים למספר גדול יותר של חברים ובין אם בצמצום החלק היחסי של כל חבר בהון האגודה וברכושה.
44. משכך, ולאור עקרונות הקואופרציה, ברור ונכון הדבר כי על המבקש להתקבל לחברות באגודה להשתתף בהון האגודה וברכושה והדבר עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 4 להוראה:
"אגודת הישוב זכאית לגבות ממקבל זכויות בנחלה פנויה כאמור, תשלום בשיעור יחסי בעד השקעותיה בפועל ברכוש האגודה וכן כהשתתפות בהון האגודה.."
בסכסוך זה נערכה בדיקה הן על ידי הבורר והן על ידי רואי החשבון של שני הצדדים לשם קביעת גובה סכום ההשתתפות שעל המשיב לשלם.
45. לא נעלמו מעיני יתר טענות הצדדים באשר לגובה הסכום אותו צריך לשלם המשיב למשיגה ובהן: המחלוקות לעניין תשלומי השקעות בפועל והגדרתם, חלוקה למספר הנחלות שבתקן או למספר הנחלות המאוישות, תאריך היום הקובע לחישוב והון האגודה על מרכיביו.
46. דומה, כי אופן פרשנותם של מרכיבים רבים אלה הביאו את סיכומי רואי החשבון לפערים וכעת נדרשת הכרעתי. מחד גיסא, בבדיקות והערכות שקיימה ברית הפיקוח עלה כי על המשיב לשלם לאגודה סך של 809,116 ₪ (בערכי נובמבר 2004). מאידך גיסא, על פי חישובי רואה חשבון אדרי מטעמו של המשיב, הסכום לתשלום עמד על 122,163 ₪ וזאת בערכי יוני 2005. כאמור, פערים אלה צריכים לבוא לידי הכרעה בהקדם.
סוף דבר
47. הליך הקצאת הנחלה על שמו של המשיב מתנהל זה זמן רב, תוך שהוא נדון בבוררויות שונות ובבג"ץ. החלטת בג"ץ באשר לרישום הנחלה על שם המשיב איננה מיושמת זה שנים, מסיבות כאלה ואחרות. ברור לכל, שמצב דברים זה אינו תקין ויש להביאו לסיומו במהירות האפשרית. לכן, ועל מנת להביא את ההליך לכדי סיום, הנני מציע מתווה על פיו יפעלו הצדדים כדלקמן:
47.1. על האגודה לפעול לרישום הנחלה על שם המשיב מהר ככל הניתן, וזאת בכפוף לאמור בסעיף 44.3 להחלטה זו. לצורך הבטחת התשלומים המגיעים לאגודה - האגודה תרשום הערת א
47.2. המשיב, ישלם לאגודה בתוך 90 יום ממועד קביעת גובה התשלום לו זכאית האגודה. אם בתום המועד האמור, לא ישולם לאגודה הסכום כפי שייקבע, האגודה תהא רשאית לממש את הנחלה.
47.3. הנני מורה לאגודה להתייחס למתווה האמור. האגודה תעביר התייחסותה בתוך 14 יום מיום קבלת החלטתי זו, ותוכל להוסיף בטוחות נוספות לפי שיקול דעתה. האגודה תעביר את התייחסותה אל ב"כ המשיב, שיעביר התייחסותו בתוך 14 ימים נוספים. לאחר מכן אתן החלטתי בנושא המתווה המוצע על ידי ללא דיון נוסף.
47.4. לצורך קביעת גובה התשלום מהמשיב לאגודה, על כל המחלוקות המרכיבות אותו, אני קובע בזאת כי ימונה מומחה חשבונאי חיצוני אשר בפניו יביאו הצדדים את מסמכי ברית הפיקוח ואת חוות דעתו של רואה החשבון מצד המשיב. כמומחה ימונה רו"ח אלי עצמון ממשרד רשם האגודות השיתופיות. המומחה יזמן את הצדדים, ישמע את טענותיהם ויקבע את גובה התשלום של המשיב לאגודה, על סמך החומר בתיק הבוררות והחומר שיובא בפניו על ידי הצדדים. על רו"ח אלי עצמון יהיה להגיש את מסקנותיו תוך 60 יום ממועד מינויו.
47.5. אשר ליתר הסוגיות העומדות במחלוקת בין הצדדים, שקבע הבורר כי יפתחו לדיון והכרעה לאחר קבלת הכרעה בסוגית התשלום בהתאם להוראת אגף חקלאי 31, הרי שאני מחליט כי אלו יובאו בפני ולא בפני כב' הבורר. לפיכך, בתוך 21 ימים מיום קבלת החלטת המומחה בדבר גובה התשלום לפי ההוראה, יעביר המשיב את טענותיו באשר לסוגיות שנותרו במחלוקת בין הצדדים. האגודה תעביר תגובתה לטענות אלה בתוך 21 ימים נוספים. לאחר מכן, אקיים דיון בנושא תוך מתן אפשרות טיעון לצדדים ותינתן החלטתי.
בנסיבות העניין – כל נושא ההוצאות ידון בסוף ההליך.
|
ניתן היום, 30/5/2011, כ"ו באייר התשע"א, המזכירות תעביר החלטתי לצדדים. |
אורי זליגמן, עו"ד רשם האגודות השיתופיות |
