פטרה ג'יפ תיירות הפעילה עסק של הסעת וטיולי ג'יפים ללא רשיון עסק. ערעור על הרשעתה – נדחה!

ערעור כנגד הכרעת דינו של בית משפט השלום בדימונה (כב' השופט ג. גדעון). לפיו הורשעו פטרה ג'יפ תיירות (להלן "החברה") וצרפתי יואב בשל להפעלת עסק הסעה של טיולי ג'יפים בישוב אשלים ללא רישיון עסק, חרף דרישה להפסקת הפעילות, וכן בגין הפעלת מוסך ללא רישיון עסק.

החלטת בית משפט השלום

על פי הכרעת הדין, פטרה ג'יפ תיירות הינה חברה שהוקמה בשנת 1996 בישוב אשלים, והחזיקה משרד בו נוהלה פעילותה. ביום 11.7.2000 הוגשה על ידה בקשה לרישיון לניהול עסק, שמהותו "משרד תיור" ונערכו ממנו טיולי ג'יפים; ביום 17.4.2001 ניתן רישיון עסק לניהול "משרד לטיולי ג'יפים", המותנה בקבלת אישור משרד התחבורה; החברה לא קיבלה את אישור משרד התחבורה אולם המשיכה להפעיל את עסק ההסעה.

בבית משפט השלום הודתה החברה כי ארגנה טיפולי גיפים, אולם אלה בוצעו בכלי רכב שהופעלו  תחת רישיון היסעים של חברות אחרות, חיצוניות, אשר פעלו בהיתר של משרד התחבורה. לפיכך לא היה צורך בקבלת אישור נפרד להפעלת חברת תיירות, המקיימת בין השאר גם טיולי ג'יפים. בית המשפט קבע כי אין בטענה זו כדי לפטור את החברה מקבלת הרישיון. בנוסף, נקבע כי על פי הראיות שבפניו הפעילה ההחברה  5 ג'יפים השייכים לה, ואולם הוצג רק רישיון הסעה לרכב אחד.

בפרט האישום הנוגע להפעלת המוסך, יוחסה לחברה  הפעלת מוסך ללא רישיון עסק, במועד שלא פורט באישום.  החברה הודתה בבית המשפט כי החזיקה "מרכז טיפולים" לטיפול שוטף ברכביה, ואולם אין מדובר בהחזקת "מוסך" כהגדרתו. בהמשך חזרו בהם מטענה זו, וציינו כי אכן נדרש רישיון עסק, אולם היה מדובר "במרכז טיפולים" לרכבי החברה ולא שום רווחים אחרים" .

בגין הפעלת המוסך, ללא היתר של משרד התחבורה, הוגש נגד החברה כתב אישום נוסף לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע החברה הורשעה על פי הודאתה בעבירות אלה, והוטל עליה קנס, התחייבות כספית, והוטל צו סגירה. נוכח האמור נטען על ידי המערערים בבית המשפט קמא כי עומדות להן טענת "כבר הורשעתי" או "סיכון כפול", בהתאמה.

נוכח העובדות בשטח, נקבע על ידי בית המשפט, כי במרכז הטיפולים טופלו גם כלי רכב אחרים תמורת תשלום או שווה כסף, וכי היקף הטיפול ומהותו עונים להגדרת מוסך.

בית המשפט דחה את הטענות הנוגעות להעמדתה של החברה  לדיון בבית המשפט לתעבורה. היות והאישום הנוכחי מתייחס לתקופה שהחלה זמן רב לפני התקופה בגינה הוגש כתב האישום לבית המשפט לתעבורה. כמו כן טענה החברה בבית משפט קמא טענות נוספות לפיהן העמדתה לדין מהווה אפליה פסולה ואכיפה בררנית, בשל יחס של עוינות אישית מצד ראש המועצה המקומית. בית משפט השלום קבע כי לא הונחה תשתית ראייתית לטענות אלה.

טענת החברה

 החברה חזרה בערעור על עיקרי הטענות שהעלו בבית משפט השלום. לערעור צורף  עותק צילומי של רישיונות של שני כלי רכב, ואשר לא הוצגו בפני בית משפט השלום . החברה הוסיפה לטעון שהפעולות שלהן אינן טעונות רישיון עסק מכל סוג כלשהו. וכי לצורך ביצוע טיולי הג'יפים השתמשה החברה אך ורק ברכבי שטח בעלי רישוי מסוג "רכב מדברי", שהיו רשומים כאמור, בחברות בעלי רישיון להסעות סיור ברכב מדברי.

באשר למוסך נטען, כי העבירה על פי כתב האישום בבימ"ש לתעבורה נבלעת בתוך יסודות העבירה על פי חוק רישוי עסקים. וכי כתב האישום הנוגע להפעלת המוסך מתייחס לזמן בלתי מוגדר . מכאן שהמעשה אינו קצוב בזמן, וכי המקום הופעל ברצף מאז ומתמיד, ומדובר במעשה עבירה אחד, אשר לא ניתן לפצלו.

טענות מועצה אזורית רמת נגב

מועצה אזורית רמת נגב ( להלן : "המועצה") בתגובתה טוענת  כי אין בראיות החדשות,  לעניין רישיונות הרכב שצורפו כדי להביא לשינוי קביעתו של בימ"ש קמא. חובת הרישוי חלה על עצם ניהול משרד ההסעות, בין אם העסק עצמו מבצע את ההסעות ובין אם הן מתבצעות באמצעות אחרים. עוד צויין כי צירוף שני רישיונות הרכב לכתב הערעור, לא מעיד על כך שכל יתר רכבי המערערים היו רשומים תחת חברות אחרות.

באשר לניהול המוסך, צויין, כי כתב האישום שהוגש בבימ"ש לתעבורה,  נוגע לששת החודשים הראשונים של שנת 2006, בעוד שביהמ"ש קמא מצא את הנאשמים אשמים בניהול מוסך ללא רישיון עוד משנת 2001.

דיון והכרעה כבוד שופט יורם צלקובניק

על פי הראיות שנקבעו, ניהלה החברה, עסק עצמאי של טיולי ג'יפים, דאגה לפרסומו ושוווקו, הפעילה את כלי הרכב ואף הקימה מרכז טיפולים לג'יפים שנמצאו בשימושה ושימשו לטיולים שנערכו. על פי הנסיבות שהתבררו לא היו לחברות החיצוניות שבהן היו רשומים כלי הרכב, כל השפעה על דרך הפעלת כלי כלי הרכב ששימשו לטיולים שארגנה החברה.

בקשר למוסך – החברה נסוגה מטענתה כי "מרכז הטיפולים" לא שימש כמוסך שסיפק טפולים לכלי רכב, בין של החברה ובין של אחרים, אף בעד תמורה כספית. אף מעצם הודאתה של החברה בפני בית המשפט לתעבורה, בהליך עליו היא מסתמכת בטיעונה כאן, ולנוכח קביעת בית המשפט הרי שעסקינן במוסך הפתוח לקהל, ואף נהנה מהכנסות משלו בעקבות הענקת הטיפולים.  המוסך היה חייב ברשיון. מקובלת עלי קביעת בית משפט השלום כי כתבי האישום אינם דנים במעשה אחד. ואין לשלול אפשרות כי עסקינן אף בעבירה "מתחדשת" לכאורה, נוכח ההתעלמות המכוונת של  החבר מההתראות שנשלחו.

 בחינת התנהלותה של המועצה, על פי הראיות שהוצגו בבית משפט השלום, אינה מגלה התנכלות או אפליה מכוונת.

נוכח האמור, נדחה הערעור.

ניתן היום,  ו' ניסן תש"ע, 21 מרץ 2010

 לאתר של מועצה אזורית רמת נגב.