חלילי ויקטור נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע''מ

 

 

 

בפני  רשם האגודות השיתופיות

תיק מס'  47/2003-4-000852-57

 

 

 

בעניין :                                          

חלילי ויקטור

ע"י עוה"ד איתן בן דוד

מרח' ההגנה 25, פתח תקווה

טל: 03-9342162/3 פקס: 03-9304387

המערער

מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד רמי אבידע ו/או ירון אילן

ו/או דוד זהבי ו/או גיא רוטברג

מדרך פתח תקווה 154 תל אביב

טל: 03-6083520, פקס:03-6083521

המשיבה

 

רקע עובדתי:

ענינו של ההליך שבפני הנו סכסוך, המתפרס על פני תקופה ארוכה בת מספר שנים, בין האגודה השיתופית מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ( להלן: "האגודה") לבין המערער , המתגורר ביישוב מגשימים במקרקעין הידועים כנחלה מספר 48 ( להלן: "הנחלה") ונמנה על חברי האגודה .

ביום 17.02.03 .התקבלה בקשתו של המערער ליישוב סכסוך שבינו לבין המשיבה.

ביום 17.02.03 מונה עו"ד רון בן מיור (להלן: "הבורר") לשמש כבורר בסכסוך.

ביום 9.6.4 הגיש ב"כ האגודה בקשה לפסילת הבורר.

ביום 27.10.04 ניתנה החלטה על ידי עו"ד לאה רוזנטל עוזר רשם האגודות השיתופיות כי התיק יוחזר לבורר להמשך ניהול הבוררות ברציפות.

ביום 22.12.05  נתן הבורר את פסק דינו.

ביום 15.01.06 התקבל ערעור המערער על החלטת פסק הבורר.

ביום 25.01.06 ניתנה החלטתי לפיה על המשיב להגיש התייחסותו תוך 10 ימים לבקשה, וכי על המערער להגיש למזכירות ולצד שכנגד עיקרי טיעוניו לפחות שבעה ימים לפני המועד שנקבע לדיון בפני.

ביום 19.02.06  הגיש המשיב תגובתו לערעור.

ביום 23.03.06 הגיש המערער את עיקרי טיעוניו.

ביום 23.04.06 הגישה המשיבה את עיקרי טיעוניה ואף היא השיגה בערעור שכנגד על החלטת הבורר.

ביום 10.04.06 הגיש המערער בקשה להבהרת מצב הליכים.

ביום 14.06.06 התקיים דיון בפני בנוכחות הצדדים.

 

להלן עיקר טענות הצדדים בבוררות

עיקרי טענות המערער

א.    המערער שילם סך של 45,000 ₪ אשר היו באותה העת סך של 15.000$

( דולר ארה"ב) כ "דמי כניסה" לחברות באגודה.

לטענת המערער, כספים אלו בכללותם נגבו ממנו על ידי האגודה שלא על פי סמכות או מקור שבדין ועל כן הוא תובע את השבתם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, לחילופין טוען המערער, כי הוא זכאי להחזר של מחצית מהסכום הנ"ל וזאת נוכח פקיעת חברותה של גרושתו, הגב' דוריס חלילי, באגודה, המערער לא העלה טענה זו של סעד חילופי בכתב התביעה.

 

ב.     מרכיב נוסף שהעלה המערער הנו פיצוי כספי בגין נזקים אשר גרמה לו כביכול האגודה בכך שנמנעה במכוון, על בסיס שיקולים זרים ובחוסר תום לב, במשך תקופה ארוכה לחתום על שתי בקשות/תוכניות להיתר בניה אשר הוגשו על ידי המערער- האחת , תוכנית לבניית חממה, מחסן חקלאי וגדר בחלקה א( להלן: "תכנית החממה"), השנייה תכנית לבניית שתי יחידות דיור, בריכה וממ"ד( להלן: "תכנית יחידת הדיור") לטענת המערער, בעקבות התנהלות האגודה נמנע ממנו לממש את פוטנציאל הבניה בנחלה אשר ברשותו.

הרחיב המערער בהקשר זה וטען, כי האגודה, תוך כך שנמנעה מלחתום על תכניות הבנייה אשר הוגשו על ידו, הפעילה עליו למעשה לחץ פסול על מנת לאלצו למלא אחר התחייבות כביכול אשר נטל על עצמו בעבר לאפשר לאגודה לסלול דרך ציבורית בתחומי נחלתו.

 

עיקרי טענות המשיבה ("האגודה") :

 

א.    בהתייחס לסעד המערער של השבת תשלום " דמי הכניסה" , במלואו או מחציתו, טוענת האגודה כטענה מקדמית כי עסקינן בתשלום אשר שולם בשנת 1996, למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התביעה, אשר המערער ידע והסכים לשלמו ולא מחה על כך במהלך השנים ועל כן יש לדחות את טענות המערער לעניין זה מחמת התיישנות, שיהוי ומניעות.

 

ב.     תקנון האגודה מעגן את סמכותה של האגודה לגביית התשלום בסעיף 78 בפרט לעניין גובה התשלום, התשלום אינו נגזר ממספר החברים המצטרפים אלא נגבה על פי נחלה, חברים אחרים אשר הצטרפו לאגודה באותה תקופה, הגם שהיו רווקים, שילמו סכום זהה. הגב' דוריס חלילי התקבלה לחברות באגודה זמן מה לאחר ששולמו " דמי הכניסה" וכן באם מחצית הסכום ששולם היה בגין חברותה של דוריס חלילי הרי שלא עומדת למערער הזכות לתבוע את החזר הכספים בשמה.

 

ג.      לעניין תכניות הבניה , טענות המערער  בדבר התעמרות בו אינן מתיישבות עם  העובדה, כי האגודה חתמה בשנת 1997 על שתי תכניות בנייה אשר הוגשו על ידו.

 

ד.     המערער התחייב ו/או הסכים כי שטחים מסוימים יוצאו מתחום נחלתו ותיסלל בהם דרך, המערער ורעייתו חתמו על שני מסמכים המאשרים זאת( מיום 14.11.95 ומיום 15.2.96). ככל שיש למערער טענות כלשהן ביחס למסמכים הנ"ל בחתימתו הרי שיש לדחותן מחמת התיישנות, שיהוי ומניעות. האגודה הסתמכה על התחייבות זו והמערער אף קיבל תמורה כנגד התחייבותו ו/או הסכמתו הנ"ל- חלקה ג' וכן מגרש בהרחבה.

 

ה.    בכל מקרה במועד בו הוגשה תכנית החממה ותכנית יחידות הדיור על ידי המערער לאגודה הן הוגשו רק ביום 15.04.01 שנתיים לאחר שהוגשו לוועדה המקומית לתכנון ובניה ולא בתחילת 1999 כטענת המערער. חלה מניעה חוקית לחתום עליהן מכוח צווי מניעה אשר הוצאו על ידי ערכאות שיפוטיות במסגרת סכסוך שבין המערער לאחותו, כך לפחות סברה האגודה.

 

תמצית פסק הבורר

 תשלום  דמיי כניסה

 

א.    לפחות לכאורה היה קיים בסיס משפטי לגביית תשלום " דמי כניסה" מהמערער.התובע לא הרים את הנטל המונח על כתפיו ולא הוכיח את טענתו לפיה גביית התשלום הנ"ל נעשתה בלא בסיס חוקי.

 

ב.     על בסיס מקבץ הראיות אשר סקר הבורר הוא לא התרשם  כי חיוב המערער לשלם סך של 15.000 $ כ "דמי כניסה"  לא היה חיוב יתר וכי דין אחד הונהג בינו ובין מועמדים אחרים.

 

ג.      בהסתמך על הראיות בפרט ובפרט הראיה המלמדת כי הגב' דוריס חלילי התקבלה לחברה באגודה רק לאחר שהתשלום בגין דמי הכניסה כבר שולם מקבל כב' הבורר  את טענת האגודה כי גובה התשלום נקבע פר נחלה ולא על פי מספר החברים באגודה, וכן ציין כב' הבורר כי בכל מקרה לו עמדה זכות קבלת החזר כספי כל שהו בגין פקיעת חברותה של הגב' דוריס חלילי באגודה הר, שזכות זו מוקנית לה באופן אישי ולא לתובע.

 

התנהלות האגודה לעניין תכניות הבנייה והחממה

 

א.    בכל הנוגע למועד הגשת תכנית החממה לחתימת האגודה התרשם כב' הבורר כי גרסת המערער לפיה התוכנית הנ"ל הוגשה בתחילת 1999 ( ואף קודם לכך בשנת 1998) היא מהימנה, אם כי לוקה בחוסר עקביות ו/או בחוסר דיוק מינורי ממצא זה מבסס כב' הבורר על מספר ראיות שהוגשו בפניו כגון תוכנית החממה וחתימת המודד המתנוססת עליה כאשר מועד הכנתה הוא 26.6.98, מכתב האגודה מיום 7.7.98 החלפת  התכתבויות בין הצדדים והמינהל בין התאריכים יולי 1998 ועד אוגוסט 98.

 

ב.     מסקנת כב' הבורר היא כי במועד בו הוגשה תכנית החממה לחתימת האגודה לראשונה לא היה כל  צו מניעה בתוקף.

 

ג.      לעומת זאת בהתייחס  לתכנית יחידות הדיור לא הצליח המערער להוכיח , כי התכנית הוגשה לחתימת האגודה עוד בראשית שנת 1999 או בסמוך לכך וכב' הבורר נטה דווקא לקבל את גרסת האגודה.

 

ד.     מסקנת כב' הבורר היא כי במועד בו הוגשה תכנית יחידות הדיור לחתימת האגודה ככל הנראה כבר עמד בפני האגודה צו מניעה הראשון ובהמשך הומצא לידה גם צו המניעה השני ביום 13.6.01.

 

ה.    לפיכך קבע כב' הבורר כי בכל הנוגע לתכנית יחידות הדיור, אין להטיל על האגודה אחריות לנזקים אשר נגרמו למערער לטענתו מעיכוב חתימת התוכנית, ככל שאלו אכן נגרמו.

 

תוצאת פסק הבורר

 

א.    דחיית תביעתו של המערער ביחס לסעד ההשבה בגין תשלום " דמי הכניסה" לאגודה כמפורט בסעיף 12ב' לכתב התביעה.( ס' 33.1 בפסק הבורר).

 

ב.     דחיית תביעתו של המערער לסעד כספי בגין נזקים אשר נגרמו לו כביכול בגין סירוב האגודה לחתום על תכניות יחידות הדיור, כמפורט בסעיף 12ג'1 לכתב התביעה.( סעיף 33.2 בפסק הבורר).

 

ג.      קבלת תביעתו של המערער ככל שהדבר נוגע לאחריותה של האגודה לנזקים אשר נגרמו לו, באם נגרמו לו, בעקבות סירוב האגודה לחתום על תכנית החממה  כאשר זו הוגשה על ידו לראשונה בשנת 1998 או 1999.( סעיף 33.3 בפסק הבורר).

 

ד.     הבוררות בין הצדדים תמשיך להתנהל רק לעניין בירור שאלת עצם קיומם של נזקים כאמור בסעיף ג' לעיל והיקפם.( סעיף 33.4 בפסק הבורר).

 

עיקרי טענות הצדדים בפני:

 

עיקרי טענות המערער:

 

א.    דמי הכניסה נגבו שלא על פי סמכות או מקור שבדין ולכן הוא זכאי להשבתם ולראיה שבאסיפה הכללית של חברי האגודה מחודש אוגוסט 2002 הודה ועד האגודה כי דמי הכניסה שנגבו עד אותה עת, נגבו שלא בסמכות ו/או ללא בסיס חוקי והוצעו תנאי קבלה חדשים.

 

ב.     גם אם הם נגבו כדין, שעה שנגבו נמסר למערער כי היה אמור להיגבות מחצית הסכום בסך של 7,500 $ (דולר ארה"ב) , אולם בשל נישואיו נקבע הסכום הנ"ל ואולם , לאחר גירושיו סירבה האגודה להשיב למערער את מחצית הסכום.

 

ג.      הבורר הנכבד טעה בהחלטתו בפסק הדין החלקי כי יש לבטל את תביעת המערער בעניין תשלום דמי הכניסה.

 

ד.     הבורר הנכבד טעה בחלק של פסק הדין החלקי המתייחס לדחיית תביעת המערער לפיצוי כספי בשל סירוב המשיבה לחתום על תוכנית הדיור.

 

עיקרי טענות המשיבה המערערת שכנגד :

 

א.    כטענה מקדמית מבקשת המשיבה לדחות בקשת המערער מאחר והוגשה באיחור ללא מתן נימוקים וללא בקשה למתן ארכה.

 

ב.     לעניין דמי הכניסה - המערער ידע והסכים לשלם סך של 15.000$ , לא רק שבהסכם המכר שלו מצוין כי המערער נטל על עצמו את התשלום , אלא המערער נכח גם ב 2 ישיבות הנהלה  ביום 22.5.95 ו- 7.11.95 ובהן צוין במפורש התשלום הנ"ל.טענת המערער כי נגבה ממנו סכום כפול הנה מופרכת ביסודה, כל הזכויות והחיובים הרכושים והממוניים של חברי האגודה נקבעים על פי מפתח הנחלה, ולא על פי מספר חברי בעלי הזכויות באותה נחלה.

 

ג.      יתרה מזאת מהראיות שהציגה האגודה במהלך הבוררות עלה כי גם מי שהתקבל כחבר בודד בנחלה שילם את אותו סכום שמשלמים 2 חברים שהם בעלי זכויות בנחלה אחת.

 

ד.     לעניין פיצוי בגין סירוב האגודה לחתום על תוכניות הדיור , מהראיות שהאגודה הביאה במהלך הבוררות עולה כי המערער מסיבותיו הגיש את התוכניות קודם לוועדה המקומית לתכנון ובניה, ורק לאחר כשנתיים כשהועדה סירבה לדון בתוכניות הגיש המערער את התוכניות לאגודה.

 

ה.    המערער עצמו במכתבים ששלח מציין את התאריכים בהם הגיש את התוכניות לאגודה.

 

" בתאריך 15.4.01 אושרה תוכנית 2 ע"י הג"א ובאותו יום הגשתי את שתי התוכניות למתן ההיתרים לוועד האגודה לחתימות".

 

ו.        האגודה מערערת על קביעתו של הבורר כפי שמופיע בסעיף 33.3 לפסק הבורר בלבד, לפיה קיבל הבור את תביעתו של התובע ככל שהדבר נוגע לאחריותה של האגודה לנזקים אשר נגרמו , לתובע , באם נגרמו לו , בעקבות סירוב האגודה לחתום על תכנית חממה כאשר זו הוגשה על ידו לראשונה בשנת 1998 , או 1999.

 

ז.      הבורר חרג מסמכותו והרחיב חזית , כאשר הוא בחר מיוזמתו לתת למערער יותר מאשר טען ותבע המערער בכתב תביעתו, למערער לא הייתה טענה בכתב  התביעה ובתצהירו בדבר סירובה של האגודה לחתום על תוכניות חממה בשנת 1998, מכאן תמוהה כיצד הבורר בסעיף 33.3 לפסק, הרחיב את החזית וקבע כי תכנית החממה הוגשה על ידו לראשונה בשנת 1988 או 1999.

 

ח.    תוכנית החממה לא הייתה מאושרת על ידי הוועדה בכל מקרה, מאחר ולא תאמה את התכנית החלה על הקרקע, ולכן אין ליחס לאגודה אחריות כלשהי בנדון.

 

ט.    הטיעון של המערער בדבר קבלת היתר בניה תוך חודשיים מצוץ מן האצבע ואין לו סימוכין, מתברר  כי לגבי שתי התוכניות הראשונות שהגיש המערער ( נ/10 ו- נ/11 ) בשנת 1977 – לקח למערער למעלה משנה וחצי , לאחר שהאגודה חתמה על הבקשות , עד שניתן היתר בניה , אם כן כיצד היה מקבל תוך חודשיים היתר בניה לתכנית החממה.

 

י.        גם הטיעון לבניית החממה במשך חודשיים הוא שיקיר – הרי החממה הייתה קיימת באותה עת, והמערער כלל לא הייתה צריך להקימה.

 

יא.  מהראיות עולה כי המערער לא רק ששינה תאריכים בתוכניות ובמסמכים נוספים בטיפקס על מנת להתאימם לצרכיו , אלא הבקשה להיתר בניה שהגיש המערער לחתימת האגודה ב 15.4.01 אינה תואמת את זו שהונחה בפני הוועדה לתכנון ובניה.

 

יב.   תוכניות החממה הוגשה לאגודה לראשונה בתאריך  15.4.01, ולכן לא הייתה חובה על האגודה , גם על פי החלטת הבורר במועד הנ"ל , לחתום במועד הנ"ל על התוכנית.

 

יג.    המערער הצליח לבלבל את הבורר שייחס לאגודה את הסירוב בשנת 1998 לחתום על התכנית האחרת ( שבגינה לא תבע בבוררות הנדונה) לתכנית החממה  נשוא הבורר.

 

ו.        המערער הצליח לבלבל את כב' הבורר באשר למועדי הגשת התוכניות לאגודה שכן הוגשו 5 תוכניות שונות, התוכנית נשוא הליך הבוררות הוגשה רק ביום 15.04.01.

 

יד.   המערער לא הגיש את תכנית החממה לאחר שנחתמה על ידי האגודה בעקבות החלטת הבורר מחודש 12/03, למנהל עד היום , אם כן איזו אחריות ניתן לייחס לאגודה כשהמערער עצמו אינו מעוניין בקידום התכנית.

 

טו.  המערער פירק את החממה לאחר שהאגודה חתמה על הבקשה להוצאת היתר בניה , אם כן איזו אחריות יכלה להיות מיוחסת לאגודה., כשהתובע עצמו אינו מעוניין בקיומה של החממה.

 

לאחר שהצדדים הופיעו בפני ועיון בחומר שלפני הנני מחליט כדלקמן:

 

הצדדים הגישו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין החלקי שנתן כב' הבורר ביום 22.12.05.

 

 הצדדים הגישו את עיקרי טיעוניהם  והופיעו בפני ביום 14.06.06.

 

עניינו של ההליך שבפני הנו סכסוך, המתפרס על פני תקופה ארוכה בת מספר שנים, בין האגודה השיתופית מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה") לבין המערער, המתגורר ביישוב מגשימים במקרקעין הידועים כנחלה מספר 48 ( להלן: "הנחלה") ונמנה על חברי האגודה.

 

כב' הבורר נתן פסק דין חלקי והשאיר את הסוגיה בעניין הפיצוי הנזיקי בגין סירובה של האגודה לחתום על תכנית החממה להמשך הליך בוררות.

 

לגבי טענת המערער בפני לעניין תשלום דמי הכניסה

 

א.    דמי הכניסה נגבו שלא על פי סמכות או מקור שבדין ולכן הוא זכאי להשבתם ולראיה שבאסיפה הכללית של חברי האגודה מחודש אוגוסט 2002 הודה ועד האגודה כי דמי הכניסה שנגבו עד אותה עת, נגבו שלא בסמכות ו/או ללא בסיס חוקי והוצעו תנאי קבלה חדשים.

 

ב.     גם אם הם נגבו כדין, שעה שנגבו נמסר למערער כי היה אמור להיגבות מחצית הסכום בסך של 7,500 $ (דולר ארה"ב) , אולם בשל נישואיו נקבע הסכום הנ"ל ואולם , לאחר גירושיו סירבה האגודה להשיב למערער את מחצית הסכום.

 

סעיף 78 לתקנון האגודה "כל חבר ישלם בכניסתו לאגודה דמי כניסה בשיעור שייקבע על ידי "המנהלה".

 

האגודה צרפה ראיות בכתב לעניין הסמכות לקבוע את גובה התשלום וכן את אותם המקרים האחרים בהם מי שבקש להתקבל לחברות שילמו סכומים זהים.

 

כך פרוטוקול מישיבת ועד הנהלה מיום 22.05.95 , בו נלמד כי המוסד המוסמך לקביעת דמי הכניסה הוא ועד האגודה, שם קיבל ועד האגודה החלטה בדבר " גובה דמי הכניסה" שיגבו מהמערער.

 

פרוטוקול נוסף שניתן ללמוד ממנו על סמכות וועד ההנהלה הוא מיום 13.9.96 שם נקבעו דמי כניסה על ידי וועד הנהלה  גם במקרה אחר באותה תקופה.

 

כך לעניין גובה דמי הכניסה עיון בפרוטוקול וועד האגודה מיום 22.05.95 מלמד כי עוד בטרם התקבל המערער לחברות באגודה הוסבר לו כי דמי הכניסה עומדים על 15.000$, ולא מצאתי בחומר שלפני כי המערער מחא על כך.

 

המערער טען כי היה צריך לשלם רק מחצית הסכום שכן אין הוא מחיוב לתשלום דמי חבר לרעייתו ממנה התגרש.

 

פרוטוקול  וועד האגודה מיום 13.3.96 מלמד כי גם מועמד אחר, יורם סנדלובסקי, אשר התקבל לחברות באגודה , הגם שהיה בגפו נדרש לשלם 15.000$ באותה תקופה.

 

סעיף 78 לתקנון המשיבה מטיל חובת השתתפות בדמי כניסה על כל חבר ומשאיר לקונה בשאלת גובה הסכום אך מציין  "בשיעור שייקבע על ידי  המנהלה".

 

על פי החומר והראיות שבפני עובדה היא שכך נהגו גם כלפי אחרים שהתבקשו להתקבל לחברות באגודה, והסכום היה זהה.

 

מכאן יש להסיק כי מדובר בנוהג  אשר איננו עומד בסתירה לתקנון, אלא בנוהג שבא להשלים את החסר.( ראה דברי כבוד השופט זמיר ב ע.א. 6726/96 בעניין בית נקופה פד"י  נ"ה (5) עמ' 166.

 

 

התערבות ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים של הבורר.

 

ככל , אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של  הערכאה דלמטה, יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בספרו סדר דין אזרחי ( מהדורה חמישית בעמ' 807).

 

" קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה ראשונה לא תבטל על נקלה בדרגת הערעור , אפילו היתה פוסקת אחרת אילו שמעה בעצמה את העדים.."

 

בע.א. 8155/00 קבע בית המשפט העליון:

 

" ללא קיומה של טעות בולטת בשיקולי בית המשפט או פגם היורד לשורש העניין, לא תתערב ערכאת ערעור"

 

בע.פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י פ"ד (4) עמ' 632 נאמר:

 

" בימ"ש הדן בערעור נרתע מלהתערב בממצאים עובדתיים... לכן הרתיעה נחלשת לעיתים אף נעלמת כאשר ערכאת הערעור מתבקשת להפוך ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית  לא בדרך של התרשמות מן העדים, אלא בדרך של התרשמות מחפץ או מסמך או בדרך של בדיקת העדויות במבחן ההגיון".

 

לפיכך אני דוחה את בקשת המערער  בעיניין טענתו לשיעור דמי הכניסה ומשאיר את החלטת כב' הבורר בעינה.

 

לגבי טענת המערער  לעניין פיצוי כספי בשל סירוב המשיבה לחתום על תוכנית הדיור.

 

א.    המערער טען בפני כי כב' הבורר טעה בהחלטתו לדחות את תביעתו לפיצוי בשל סירוב האגודה לחתום על תוכניות הדיור שכן אלו הוגשו בתחילת שנת 1999. המערער מוסיף ומעלה טענה  כי הצו מיום 3.6.01 בהליכים שבינו לבין אחותו שאינה חברת אגודה לפיו נאסר עליו לבנות כל מבנה נוסף בנחלה  ו/או להרוס חלק מהדירה בה התגוררה אינו מהווה צידוק לסירוב המשיבה לחתום על תוכניות לבניית יחידת דיור.

 

ב.     טענת המערער היא כי טענת המשיבה כי לא ידעה על ביטול הצו מיום 3.6.01 אינה יכולה לעמוד לאור העובדות שהוכחו לכב' הבורר בדבר המניעים האמיתיים לסירובה של המשיבה לחתימה על התוכניות.

 

מעיון בחומר שלפני נשוא תוכניות הדיור לא מצאתי כי יש ראיות המלמדות שהאגודה לא ידעה את כל ההחלטות המשפטיות  שהיו בהליך שבינו לבין אחותו שאותן המערער טען , במיוחד לא אותה החלטה מיום 25.04.02 ומיום 12.9.02 . משכך אך סביר הוא ומתבקש כי כל עוד מצוי בידי האגודה מסמך המורה על צו האוסר על המערער לעשות כל שינוי בנכס  ( דיור) כי האגודה לא תחתום על תוכניות נשוא הצו.

 

על כן אני דוחה את בקשת המערער לעיניין הפיצוי עקב סירובה של האגודה לחתום על תוכניות הדיור ומשאיר את החלטת הבורר בעינה.

 

 

לעניין החלטת הבורר בעניין פיצוי בגין סירובה של האגודה לחתום על תוכניות החממה

 

סעיף 33.3 לפסק הבורר החלקי  בעניין "תכנית החממה":

 

"קבלת תביעתו של התובע ככל שהדבר נוגע לאחריותה של האגודה לנזקים אשר נגרמו לו, באם נגרמו לו, בעקבות סירוב האגודה לחתום על תכנית החממה  כאשר זו הוגשה על ידו לראשונה בשנת 1998 או 1999".

 

ובסעיף 33.4 בפסק הבורר, קבע כב' הבורר: "הבוררות בין הצדדים תמשיך להתנהל רק לעניין בירור שאלת עצם קיומם של נזקים כאמור בסעיף  33.3 לעיל והיקפם".(ההדגשה שלי- א.ז)

 

על כך הגישה המשיבה ערעור שכנגד.

 

טענת המשיבה בערעור שכנגד.

 

א.    מהראיות עולה כי המערער לא רק ששינה תאריכים בתוכניות ובמסמכים נוספים בטיפקס על מנת להתאימם לצרכיו, אלא הבקשה להיתר בניה שהגיש המערער לחתימת האגודה ב 15.4.01 אינה תואמת את זו שהונחה בפני הוועדה לתכנון ובניה.

 

ב.     תוכניות החממה הוגשה לאגודה לראשונה בתאריך  15.4.01, ולכן לא הייתה חובה על האגודה, גם על פי החלטת הבורר במועד הנ"ל , לחתום במועד הנ"ל על התוכנית.

 

ג.      המערער הצליח לבלבל את הבורר שייחס לאגודה את הסירוב בשנת 1998 לחתום על התכנית האחרת ( שבגינה לא תבע בבוררות הנדונה) לתכנית החממה  נשוא הבורר.

 

ד.     המערער הצליח לבלבל את כב' הבורר באשר למועדי הגשת התוכניות לאגודה שכן הוגשו 5 תוכניות שונות, התוכנית נשוא הליך הבוררות הוגשה רק ביום 15.04.01.

 

ה.    המערער לא הגיש את תכנית החממה לאחר שנחתמה על ידי האגודה בעקבות החלטת הבורר מחודש 12/03, למנהל עד היום , אם כן איזו אחריות ניתן לייחס לאגודה כשהמערער עצמו אינו מעוניין בקידום התכנית.

 

ו.        המערער פירק את החממה לאחר שהאגודה חתמה על הבקשה להוצאת היתר בניה , אם כן איזו אחריות יכלה להיות מיוחסת לאגודה, כשהתובע עצמו אינו מעוניין בקיומה של החממה.

 

אודה כי לא הצלחתי להבין מהחומר המצוי לפני בעניין המועדים להגשת התוכניות השונות והמסמכים השונים שהובאו לחתימת האגודה בנושא תוכניות החממה, מצאתי כי אין רצף של מסמכים עקבי היכול להאיר בפני את השתלשלות העניינים האמיתית בנושא הגשת תוכניות החממה, מי חתם ומתי חתם?. קשה עוד יותר האבחנה שכן אין מסמכי המקור אלו  נמצאים בחומר שלפני, אין זה מתפקידי כערכאת ערעור לקבל ראיות והסברים בנושא , זהו תפקידו של הבורר.

 

בע.פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י פ"ד (4) עמ' 632 נאמר:

 

" בימ"ש הדן בערעור נרתע מלהתערב בממצאים עובדתיים... לכן הרתיעה נחלשת לעיתים אף נעלמת כאשר ערכאת הערעור מתבקשת להפוך ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לא בדרך של התרשמות מן העדים, אלא בדרך של התרשמות מחפץ או מסמך או בדרך של בדיקת העדויות במבחן ההגיון".( ההדגשה שלי- א.ז)

 

במקרה דנן לא מדובר בממצאים עובדתיים אלא בהתרשמות ומהימנות מגרסת התובע בעדותו בלבד.

 

הבורר מציין בעמ' 9 סעיף 19 לפסק  הבוררות כי אומנם "התרשם שגרסת התובע מהימנה , אם כי לוקה בחוסר עקביות ו/או בחוסר דיוק מנורי" ( הדגשה שלי- א.ז)

 

מכאן שכב' הבורר החליט בנשוא תוכנית החממה בהסתמכו על פי התרשמות ומהימנות מעדות התובע ולאו דווקא מהראיות המתבססות על מסמכים והעובדות שבפניו  והעדויות שלהעדים האחרים.

 

לפיכך ולאור האמור לעיל  הנני כדלקמן:

 

1.          בקשת המערער לעניין דמי הכניסה נדחית.

 

2.          אני דוחה את בקשת המערער לעניין הפיצוי בגין סירוב האגודה לחתום על תוכניות הדיור.

3.          לגבי בקשת המשיבה המערערת שכנגד. על הבורר בטרם ידון בשאלת עצם קיומם של נזקים ככל שהדבר נוגע לאחריותה של האגודה לנזקים אשר נגרמו למערער, באם נגרמו למערער, ובעקבות טענת המערער בנושא סירוב האגודה לחתום על תכנית החממה, להתייחס התייחסות יתרה לטענות המערערת שכנגד, ככל שהדברים קשורים למסמכים ותוכניות החממה, לסדר המועדים והתאריכים הרשומים על המסמכים אשר הוגשו לאגודה על יד המערער לעניין החתימה על תכנית החממה ולטענת הזיוף.

רק לאחר שהבורר ישקול מחדש את מסכת הראיות ישמע את טענות הצדדים וראיותיהם ויקבע פוזיטיבית איזו גרסה היא הנכונה, רק אז אם יקבע כי יש לדון בנושא הנזקים , ידון הבורר בנזקים עצמם, וייתן את פסיקתו הסופית.

 

אין צו להוצאות

ניתן  היום16.07.06 בהעדר, המזכירות תעביר              אורי זליגמן עו"ד                       

 

 

אורי זליגמן 54678313-/

רשם האגודות השיתופיות

נ ג ד -