פלשו לשטחי מושב ניר עקיבא ולא יפונו

בשנת 2008 הוגשה תביעה ע"י ניר עקיבא מושב עובדים להתיישבות חקלאית (להלן 'האגודה') כנגד הנתבעים, בטענה שהם פלשו לשטחים שהם חלק ממשבצת הקרקע של האגודה, כאשר אין להם זכות חוקית להשתמש במקרקעין אלו. כמו כן טענה האגודה, כי ערב הגשת התביעה התברר שהנתבעים מבקשים לטעת פרדס ובין היתר, החלו בביצוע עבודות שמטרתן הנחת קו מים לצורך הזרמת מים מחיבור המים של האגודה לשטח המקרקעין עליו הם מתעתדים לטעת עצי פרי הדר.

לאחר התדיינויות משפטיות החליט ביהמ"ש כי על הנתבעים למצות את זכויותיהם בפני הגוף המוסמך לברר סכסוכים בין האגודה לבין חבריה, בהתאם לתקנון האגודה. בעקבות ההחלטה, פנו הנתבעים בתביעה לרשות השיפוט של ההסתדרות שנקבעה כגוף המוסמך לברר סכסוכים בין האגודה התובעת לבין חבריה. במסגרת זו מונה עו"ד ד"ר ישראל וינבוים כבורר.

בפסק הבוררות קבע הבורר כי האגודה היא בעלת הזכויות בשטח שבמחלוקת וכן כי סירובה של האגודה להמשיך ולהתיר השימוש של הנתבעים בשטח שבמחלוקת הוא סירוב סביר.

מנגד, קיבל הבורר את טענת הנתבעים כי האגודה נהגה באופן בררני ובלתי שוויוני, בכך שבחרה לאחוז בתביעת פינוי אך כנגד הנתבעים, זאת בשעה שישנם חברים אחרים שפלשו לשטחים נוספים משטחי האגודה וכלפיהם, לא ננקט הליך של פינוי.

בחלק האופרטיבי של פסק הבוררות קובע הבורר כי תביעת האגודה – התובעת לפינוי המבקשים – הנתבעים משטחי הפלישה - נדחית.

בנוסף נקבע, כי הנתבעים רשאים להמשיך ולעשות שימוש בשטח שבמחלוקת אך ורק לגידולי פלחה וכי הם אינם רשאים לנטוע או לשתול פרדס ו/או עצי הדר ו/או עצי פרי בשטח שבמחלוקת, ללא קבלת אישורה בכתב של האגודה.

משניתן פסק הבוררות בתביעת הנתבעים כנגד האגודה, עתרו הנתבעים לדחיית התביעה מושא ההליך שבפני בית משפט זה לצד חיוב האגודה בתשלום הוצאותיהם.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע, לאחר עיון בכתבי הטענות ובפסק הבוררות, כי הסוגיות העיקריות שעשויות היו לעמוד לבירור ולהכרעה בהליך שבפניו כבר נדונו והוכרעו ע"י הבורר. לצד דחיית זכותה של האגודה לתבוע פינוים של הנתבעים משטחי המריבה - מושא התביעה, הוכרה זכותה של האגודה למנוע מהנתבעים לשתול ו/או לנטוע בשטחי המריבה פרדס / עצי הדר / עצי פרי ואם לא די בכך, הרי שבפסק הבוררות נאסר על הנתבעים באופן ברור ומפורש להניח ו /או להתקין צנרת מים המכוונת להביא מים אל שטחי המריבה.

ביהמ"ש הגיע למסקנה כי הליך הבוררות מבטא מיצוי מלא ושלם של זכותם של האגודה והנתבעים לברר המחלוקות הקיימות ביניהם ובפרט, אלו אשר באו לידי ביטוי במסגרת ההליך הנדון.

לפיכך, ביהמ"ש לא ראה כל צורך או הצדקה, להתיר למי מבין הצדדים להמשיך ולנהל ההליך מושא תיק זה בפרט, כאשר כמובא לעיל, קיימת זהות מוחלטת בין הסעדים שנתבקשו במסגרת ההליך הנדון לבין אלו שנידונו והוכרעו במסגרת הליך הבוררות.

ביהמ"ש סיכם כי הנתבעים צודקים בכך שההליך המשפטי התלוי ועומד במסגרת תביעה זו בא אל קיצו והאגודה מיצתה את זכות התביעה שבידה ולו במסגרת הליך הבוררות כפי שננקט על ידי הנתבעים.

על כן, ביהמ"ש קבע כי אין עוד מקום וכל שכן הצדקה, להותיר תביעה זו על כנה, ודינה להימחק.

ביהמ"ש דחה את התביעה ופסק שדינה להימחק. כמו כן, דחה ביהמ"ש את בקשת הנתבעים לחיוב האגודה בהוצאות.