צעיר קפץ קפיצת ראש בחוף אפיקים בכנרת ונחבל בראשו ובגבו- על מי האחריות לפצותו?

בית משפט השלום בהרצליה, בפני כבוד השופטת סיגל רסלר-זכאי. ת"א 59571/07 יניב קיפל ואח' נ' קיבוץ אפיקים – אגודה שיתופית להתיישבות ואח'
הרקע

התובע, צעיר כבן 27, בילה בחוף אפיקים שבכנרת ביחד עם חבריו. במהלך הבילוי קפץ התובע "קפיצת ראש" למים, מרפסודה שהיתה במים במרחק של בין 20 ל- 40 מטר מהחוף (על פי הגרסאות השונות). למרבה הצער התברר כי תחתית האגם היתה נמוכה מהמצופה והתובע נחבל בראשו ובגבו כתוצאה מהקפיצה ואף סבל משבר בחוליות עמוד השדרה.

התובע הגיש את תביעתו כנגד קיבוץ אפיקים וקיבוץ האון, שבשליטתם, בחזקתם או באחריותם נמצא חוף הכנרת שבו שהה התובע, כנגד המועצה האזורית עמק הירדן האחראית על שטח השיפוט וכנגד חברת הביטוח של קיבוץ אפיקים.

על פי טענות התביעה, הנתבעים אחראים כלפי התובע ביחד ולחוד לנזקיו, מאחר והתאונה ממנה סבל ותוצאותיה, אירעו עקב רשלנותם של הנתבעים ועקב הפרת חובות חקוקות, עת מיקמו את הרפסודה במקום מסוכן שבו גובה המים נמוך. כמו כן נטען כי הנתבעים לא מנעו את השימוש ברפסודה חרף הסיכון, לא גידרו אותה, וכן לא הציבו אמצעים לשמירת הבטיחות לרבות שילוט מתאים, בניגוד לחוק הסדרת מקומות רחצה.

2 הקיבוצים וחברת הביטוח טענו כי רצועת החוף אינה בשליטתם או בהחזקתם, הם לא הפעילו את החוף ולא גבו דמי כניסה. כמו כן טענו, כי בהסכם החכירה של רמ"י מול קיבוץ מעגן, שבשטחו נמצא החוף, נאמר במפורש כי רצועת חוף הכנרת אינה חלק ממשבצת הקיבוץ והינה בגדר "מקרקעי ייעוד".

המועצה האזורית עמק הירדן טענה כי החוף אינו בחזקתה או באחריותה, כי הרחצה במקום אסורה משום שמדובר בחוף שאינו מוכרז. כמו כן, טענה המועצה כי לא הניחה את הרפסודה ולא היתה אחראית על תחזוקתה.

המועצה הגישה בנוסף הודעת צד ג' כנגד משרד הפנים ורשות מקרקעי ישראל, במסגרת הטענה כי משרד הפנים הוא בעל סמכויות הסדרת חופי הרחצה לשימוש, לרבות אמצעים לשמירת הבטיחות בהם, וכי רשות מקרקעי ישראל היא המחזיקה ברצועת החוף הרלוונטית.

צדדי ג' הנ"ל הגישו הודעה לצדדים רביעיים – כנגד קיבוץ האון, שהיה לטענתם הבעלים של רצועת החוף, קיבוץ אפיקים, שלטענתם "השתלט" על רצועת החוף וחברת הביטוח של אפיקים.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פסק לאור הראיות שהוצגו בפניו, כי התובע לא הוכיח כי קיים מפגע או פגם כלשהוא, אשר כתוצאה ממנו סבל מהפגיעה. כמו כן התובע לא הוכיח כי היה על מי מהנתבעים לנקוט באמצעי כלשהוא כדי להזהיר את התובע או מתרחצים אחרים מפני הפגיעה הנטענת. הפגיעה נגרמה ככל הנראה כתוצאה מפעולה שביצע התובע בהיסח הדעת ובחוסר זהירות, אשר ככל הנראה גרמה לפגיעתו הנטענת.

ביהמ"ש המשיך וקבע בפסיקתו כי התובע לא הציג ראיה כלשהיא לעומק המים במקום הפגיעה, לא הוכיח את טענתו לפיה הרפסודה לא היתה מקובעת כהלכה לקרקעית האגם, וכן לא פירט או תיאר את המפגע ממנו נחבל – האם מדובר בקרקעית האגם, באבן, בסלע או בחפץ זר אחר שהיה באותה העת במים.

לדברי ביהמ"ש בפסיקתו, כל אדם בוגר מבין היטב כי אין לקפוץ ראש למים רדודים, ובניגוד לבריכת שחיה, שם קיימת אצל המבקר תחושה כי השימוש בה הוא בטוח ולפיכך מפעיל הבריכה חב באזהרת המתרחצים באופן מפורש מפני קפיצות ראש למים, במקום בו הם רדודים. בים, למעט במקרים מיוחדים, יודע הנכנס למים כי הם רדודים ולכן קשה לצפות כי מאן דהוא יבצע קפיצה מסוג זה.

לפיכך נקבע כי על מחזיקי החופים לא מוטלת חובה כללית להציב שלטי אזהרה מפני קפיצה למים באופן שנעשה בבריכות שחיה, ובהיעדר שילוט אזהרה מפני קפיצת ראש למים בים, אין משום הפרת חובת זהירות כלפי המתרחצים.

לאחר שנפסק כי לא הוכח קיומו של מפגע, התייתר הדיון בשאר טענות התובע. למרות זאת, למקרה שיוגש ערעור וייקבע אחרת, דן ביהמ"ש בשאלות הנוספות שעלו, בקשר לבעלות ולאחריות הנתבעים וצדדים שלישיים למפגע, ככל שייקבע בערעור כי קיים מפגע.

ביהמ"ש קבע כי חוף אפיקים איננו חוף אסור לרחצה ואיננו חוף מוכרז, לפיכך הרחצה בו אינה אסורה, כאמור בחוק הסדרת מקומות רחצה.

בהמשך קבע ביהמ"ש כי קיבוץ האון הוא המחזיק במקום בהתאם להסכם חכירה עם רמ"י, ואף אם תתקבל טענתו כי נאסר עליו למנוע כניסה לחוף, בעת שהוכח שהתיר לקיבוץ אפיקים את השימוש במקום, נהג בחוף "כמנהג בעלים". המועצה האזורית עמק הירדן לא הציגה ראיה לטענתה לפיה החוף הינו באחריות מנהלת הכנרת, ולפיכך חובת הפיקוח מוטלת עליה.

נוסף על כך, נקבע כי אם יוכח בערעור קיומו של מפגע בחוף, יש לקבוע כי צד ג', משרד הפנים, התרשל כשלא הגדיר את החוף כאסור לרחצה. לבסוף, קבע ביהמ"ש כי לא ניתן להתעלם מאשמו התורם של התובע, שקפץ ראש לכנרת בלי לבדוק את עומק המים במקום הקפיצה.

סיכום

ביהמ"ש דחה את תביעת הפיצויים של התובע, משום שקבע שלא הוכח קיומו של מפגע במקום, עליו היה על מי מהנתבעים להזהיר את התובע. בניגוד לבריכה, שבה על המפעיל להזהיר את המתרחצים באופן מפורש מפני קפיצות ראש למים, בים לא מתקיימת חובה מפורשת זו, לרבות חובה להזהיר באמצעות שילוט, למעט במקרים מיוחדים בהם לא ניתן לצפות את עומק המים.

בנוסף פסק ביהמ"ש הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ לטובת המועצה, בסך של 10,000 ₪ לטובת שני הקיבוצים וחברת הביטוח של אפיקים, וכן בסך של 5,000 ₪ לתשלום הוצאות צד ג' ע"י המועצה האזורית עמק הירדן, שולחת ההודעה.

ניתן ביום ו' באלול תשע"ד, ה-1 בספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: