קיבוץ איל הגיש תביעה לפינוי דירה כנגד מר שמעון קופר, בעלה של חברת הקיבוץ שנפטרה
הרקע
מר שמעון קופר התגורר עם רעייתו, ג'ני, בדירה בקיבוץ איל במשך כ-10 שנים, כאשר במהלך השנים, הרחיבו בני הזוג את הדירה באישור ובפיקוח הקיבוץ. בשנת 2009, נפטרה ג'ני, ולשמעון שהמשיך להתגורר בדירה נמסרה כעבור חודשיים דרישת פינוי הדירה, בין השאר, מכיוון שבניגוד לג'ני, הוא אינו, ולא היה, חבר הקיבוץ. לאחר ששמעון סירב לפנות את הדירה, הגיש הקיבוץ תביעה כנגדו בסדר דין מקוצר, ושמעון מצידו, הגיש בקשת רשות להגן.
הקיבוץ טוען, כי לאור הוראות התקנון, מרגע שבוטלה הסכמת הקיבוץ, אין שמעון רשאי, כמי שאינו חבר הקיבוץ, להמשיך ולהתגורר בדירה. שמעון מצידו טוען כי לג'ני היו זכויות קנייניות בדירה, והן עברו אליו או מכח חוק הירושה, או מכח צוואתה, או מכח הסכמים הדדיים ביניהם. כמו כן, טען שמעון, כי הקיבוץ עצמו התנער ממרבית הוראות התקנון, עד כדי שיש לומר שהתקנון איבד מתוקפו.
מעבר לכך נחלקו הצדדים לגבי משמעות השיפוץ שביצעו ג'ני ושמעון בדירה. שמעון טוען, כי השיפוץ שנעשה במימון מלא מטעם בני הזוג ובאישור הקיבוץ, מעיד, כי הזכויות הקנייניות בדירה היו של בני הזוג. מאידך, טוען הקיבוץ, כי אין הדבר כן, ובמידה ויש לשמעון תביעות כספיות כנגד הקיבוץ, הן לא יכולות לשמש מחסום בפני פינויו מהדירה, אלא יש לבררן בהליך בבית המשפט.
עניין נוסף שנחלקו הצדדים לגבי המשמעויות וההשלכות שלו, הוא הליך שיוך הדירות שנעשה בקיבוץ במהלך השנים, הן מכח החלטת מועצת מקרקעי ישראל והן מכח החלטות שנתקבלו בקיבוץ.
דיון והכרעה
התביעה לפינויו של שמעון הוגשה בסדר דין מקוצר, ועל כן שמעון הגיש בקשת רשות להתגונן.
בית המשפט הבהיר שככלל, כאשר הנתבע מציג הגנה, ולו דחוקה, הוא יקבל רשות להגן ויפתחו שערי בית המשפט בפניו, אך בתביעות לסילוק יד, מעטים המקרים בהם תינתן רשות להתגונן, מעטים, אך קיימים, וזאת כאשר בית המשפט ימצא שהסכסוך אינו כה פשוט וברור.
שני הצדדים טענו כי המחלוקת ביניהם משפטית, אך בעוד שמעון הסיק מכך שבמצב דברים זה יש ליתן לו רשות להתגונן על מנת לקיים דיון ממצה בסוגיה, סבר הקיבוץ כי זוהי בדיוק הסיבה מדוע על בית המשפט להכריע על אתר.
בית המשפט הבהיר, כי אילו אכן כך היו פני הדברים, והמחלוקת בין הצדדים הייתה משפטית גרידא, הדין היה נוטה לכיוון טענות הקיבוץ, אך למעשה, בשני אספקטים אין טענותיו של שמעון משפטיות בלבד, כי אם עובדתיות במובהק, ויש להן אף חשיבות גדולה לבירור הסוגיה המשפטית.
בית המשפט הוסיף, כי עמדת הצדדים כאילו המחלוקות ביניהם הינן משפטיות בלבד, אין בכוחה לחייב את בית המשפט, ובית המשפט לא יכבול את שיקול דעתו לשאלות משפטיות, במצב דברים בו הוא מוצא כי יש לדון בעניינים עובדתיים שנותרו חסרי מענה, ויש להם השלכה על ההחלטה בשאלות המשפטיות.
משסבר בית המשפט, כי המחלוקות בין הצדדים נוגעות גם לשאלות עובדתיות, הוא קבע, כי אין להכריע את המחלוקת על אתר. ומטעם זה הוחלט לקבל את בקשתו של שמעון, וליתן לו רשות להתגונן.
מעבר לדרוש, הבהיר בית המשפט, כי אף הסוגיות המשפטיות שנחלקו בהן הצדדים היו מספיקות בשביל לקבל את בקשתו של שמעון וליתן לו רשות להתגונן. אחת מסוגיות אלו היא הליך השיוך, שכן עולה לכאורה מכוח החלטת האסיפה הכללית לשיוך דירות וכחלק ממנה, כי ג'ני אחזה בהתחייבות חוזית בלתי חוזרת של הקיבוץ כלפיה להקנות לה את הדירה, ועל פניו לא הייתה כל מניעה כי היא תמחה זכות חוזית זו לנתבע.
בין לבין, נעצר שמעון ביום 10.12.2013 בחשד לרציחתה של ג'ני, ולאחר מספר ימים נדרש בנו לפנות את הדירה והקיבוץ אף החליף את מנעול הדירה, כאשר לא היה בידי הקיבוץ צו שיפוטי לעשות כן.
ביום 2.1.2013 דן ביהמ"ש בבקשתו של עדי קופר, בנו של שמעון, להתיר לו להיכנס לדירה עד שיהיה הליך משפטי שיורה אחרת, שהרי לטענתו, לא התקיימו התנאים המתירים לבעל מקרקעין לנהוג ב"סעד עצמי", שהרי הפינוי התבצע לאחר יותר מ- 30 יום מאז נכנס עדי לדירה, וביהמ"ש אכן העניק סעד זמני האוסר על הקיבוץ או מי מטעמם למנוע את כניסתו של עדי לדירה עד שתוכרע התביעה העיקרית בעניין זכויותיו של אביו, שמעון, בהחזקת הדירה.
סיכום
על אף שמדובר בבקשת רשות להתגונן בפני תביעה לסילוק יד, ובית המשפט ממעט ליתן רשות להתגונן במקרים אלו, סבר בית המשפט, כי במקרה שלפנינו יש ליתן לשמעון רשות להתגונן. זאת, הן מאחר והמחלוקת בין הצדדים נגעה גם לשאלות עובדתיות שיש בהן כדי להשפיע על השאלות המשפטיות, והן מכיוון שהשאלות המשפטיות שמתעוררות, מצריכות בירור משפטי מלא.
בקשתו של שמעון נקבלה, ונקבע כי ההוצאות בגין ההליך בסך 8,000 שקלים חדשים, והן ישולמו בהתאם לתוצאה הסופית.
ניתן ב- י"ב אלול תשע"א, 11 בספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.
