קיבוץ אשדות יעקב חויב לשלם לחבר דמי עזיבה ודמי פנסיה בסכום של למעלה מ-800,000 ₪ חרף העובדה שהוא התגורר בארצות הברית כ-25 שנים

בבית משפט השלום בנצרת בפני כב' השופט יוסף סוהיל. ת"א 7129-04 אביבה פלגי ואח' נק קיבוץ אשדות יעקב ואח'
הרקע
הגברת אביבה פלגי, ביתו של אברהם פלגי ז"ל, חבר קיבוץ אשדות יעקב, הגישה תביעה כספית כנגד הקיבוץ וכנגד מינהל מקרקעי ישראל, לתשלומים הנובעים מחברותו בקיבוץ ומהפסקתה, וכן למתן צו הצהרתי המורה למינהל לרשום על שמה יחידת מגורים בקיבוץ, ולחילופין, לחייב את הקיבוץ ליתן לה תמורה כספית לזכותה לשיוך יחידת מגורים. [עוד על סיקור התביעה באתרנו]. באוקטובר 2009, לאחר שתמה שמיעת הראיות, נפטרה אביבה, ועזבונה צורף כתובע.
אברהם היה חבר הקיבוץ משנת 1939, והוא חי ועבד בקיבוץ עד לשנת 1979, עת עבר להתגורר עם אביבה בארצות הברית, כשהוא בן 71. בספטמבר 2003 שלח אברהם לקיבוץ הודעה על הפסקת חברותו ובשנת 2004 הוא נפטר.
ביתר פירוט, נחלקו הצדדים לגבי מספר עניינים:
א.      מהו מועד פקיעתו החברות של אברהם - האם בטרם פטירתו, כטענת התביעה, עת שלח את המכתב, או שמא, כטענת הקיבוץ, עקב פטירתו?
ב.      במידה ויתברר כי הוא זכאי לדמי עזיבה, כיצד יש לחשבם?
ג.       במידה ויתברר כי הוא זכאי לקיצבה פנסיונית, כיצד יש לחשבה?
ד.      האם במשך השנים הרבות שאברהם התגורר עם אביבה בארצות הברית, הוא זכאי היה להחזר הוצאות מחייה? ובכלל, מה היה מעמדו במשך שנים אלו?
ה.     מהו המועד הקובע לשיוך הדירות בקיבוץ? האם ההחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית של הקיבוץ על שיוך דירות בינואר 2003? האם יש תוקף לסעיף הקובע, כי חברים שהפסיקו את חברותם בתקופת הביניים לא יהיו זכאים לשיוך דירה אלא לדמי עזיבה בלבד?
 
 
דיון והכרעה
ראשית דן בית המשפט בשנים הרבות בהן התגורר אברהם בארצות הברית עם ביתו. בית המשפט דחה את טענת הקיבוץ שהוא שהה שם בחופשה מיוחדת, מאחר והקיבוץ לא הצליח לתמוך את טענותיו בתקנון, במסמכים, בפרוטוקול האסיפה הכללית וכו'. יתרה מכך, בחינת התכתובות בין הצדדים במהלך השנים מעלה, כי הקיבוץ שמר על מעמדו של אברהם כחבר והעמיד לרשותו דלת פתוחה לחזרה.
שנית בחן בית המשפט את המחלוקת בדבר מועד פקיעת חברותו של אברהם, ומצא כי במהלך השנים 2002 ו:2003, שלח אברהם שני מכתבים המבהירים כי הוא מעוניין להפסיק את חברותו בקיבוץ. בית המשפט קבע, כי מכתבים אלו עומדים בדרישות התקנות ועל כן חברותו של אברהם פקעה לכל המאוחר בספטמבר 2003, עת שלח את המכתב השני. בית המשפט אף דחה את טענות הקיבוץ, וקבע כי הוא לא עמד בנטל להוכיח כי הודעות העזיבה אינן משקפות את רצונו של אברהם.
אחת מטענות הקיבוץ הייתה, כי הודעת העזיבה סותרת את תקנת הציבור וניתנה בחוסר תום לב, שכן לא היה בה כל טעם ממשי, וכל עניינה היה לזכות את אביבה, כיורשתו של אברהם, בדמי עזיבה. אך בית המשפט דחה אף טענה זו, שכן אברהם גילה במשך השנים הבנה ובקיאות בענייני הקיבוץ, ולא ניתן להסיק כי לא היה בכוחו להבין את משמעות מעשיו ולהפעיל שיקול דעת עצמאי.
לאור קביעותיו אלה, שאברהם נחשב חבר בכל שנות שהותו בארצות הברית ושחברותו פקעה בספטמבר 2003, עבר בית המשפט לבחון את טענות התביעה באופן פרטני.
לגבי החזר הוצאות מחייה, בית המשפט מצא כי העברת התשלומים כפי שאירעה בפועל, שיקפה את הההסכמות בין הצדדים שלא כללו החזר הוצאות מחייה. מעבר לכך, טענתה של אביבה בדבר חובתו של הקיבוץ לשאת בהוצאות המחייה של חבריו השוהים מחוץ לקיבוץ לא הוכחה ולא נתמכה בהוראה בחוק או בתקנון.
לגבי דמי העזיבה, משמעות קביעת בית המשפט שחברותו של אברהם פקעה בטרם נפטר היא שהוא היה זכאי לדמי עזיבה במועד יציאתו מהקיבוץ, וכל שנותר להכריע לגביו הוא האם יש לכלול בחישוב אף את השנים בהם שהה אברהם בארצות הברית.
בית המשפט הבהיר, כי דבר החקיקה הקובע הוא הכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ. אמנם, הכללים קובעים כי השנים שאחרי גיל 65 לא נחשבים במניין הותק, אך כללים אלו נכנסו רק בשנת 1993, ואינם חלים על התקופה שקדמה להם. משמעות הדברים היא, שאברהם צבר ותק משנת 1939 ועד שנת 1993, הווה אומר 54 שנות ותק.
חישוב הסכום, בהתאם לכללים, בהתאם לתוספות שהיו מגיעות לאברהם ובשיערוך משנת 2003, הגיע לכ-707,000 שקלים חדשים. בית המשפט הוסיף, כי האסיפה הכללית רשאית לקבל החלטה על פריסת התשלום לשיעורין.
לגבי קצבת הפנסיה, זכאי היה אברהם לקבלה במשך 9 חודשים, מעת שעזב את הקיבוץ ועד מועד פטירתו. חישוב הסכום בהתאם לכללים ולאחר הוספת הריבית הניב סכום של כ-41,000 שקלים חדשים.
לגבי שיוך הדירה, כאמור, בחינת החלטת השיוך שנתקבלה בקיבוץ מעלה כי אברהם לא זכאי לשיוך דירה שכן הוא עזב את הקיבוץ במהלך תקופת הביניים. אך בית המשפט נדרש לבחון גם את שאלת חוקיותו של הסעיף בהחלטה, לאור טענותיה של התביעה.
בית המשפט לא מצא ממש בטענות התביעה בעניין זה, וקבע כי החלטה 751 של המינהל אמנם מאפשרת שיוך דירה גם למי שמבקש לוותר על חברותו לאחר המועד הוקבע לשיוך, אך היא אינה מחייבת זאת. ומכיוון שנקבע בהחלטה מחייבת של הקיבוץ, שאושרה באסיפה הכללית, כי רק חברים שהיו חברי הקיבוץ גם במועד הקובע וגם במועד הרישום יהיו זכאים לשיוך דירה, אין מקום לסטות ממנה ולחייב את הקיבוץ לזכות חבר שעזב בתקופת הביניים בשיוך דירה.
 
סיכום
בית המשפט דחה את התביעה לשיוך דירה, אך קיבל את מרבית טענות התביעה הכספית, וקבע כי הקיבוץ ישלם לעיזבונה של אביבה כ-707,000 שקלים חדשים בעד דמי עזיבה, כ-41,000 שקלים חדשים בעד קצבת פנסיה, וכ-50,000 שקלים חדשים בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
 
ניתן ב- י' טבת תשע"ב, 05 בינואר 2012, בהעדר הצדדים.
 
לאתר קיבוץ אשדות יעקב

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: