קיבוץ גבעת השלושה נתבע על סך של- 7,000,000 ₪ בגין הפרת חוזה והתנהגות חסרת תום לב

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בפני כבוד השופט אברהם יעקב, סגן נשיא. ת"א 5813-08-09 קיסטל קיטרינג סנטר בע"מ נ' קיבוץ גבעת השלושה אגודה שיתופית ואח'.
הרקע

חברת קיסטל קיטרינג סנטר הפעילה את גן האירועים "הגן הרומי" משנת 1999 על מקרקעין השייכים לקיבוץ גבעת השלושה. זמן קצר לאחר תחילת הפעלתו של הגן התברר כי קיימים במתחם קשיים תכנוניים שונים ואף התנהלו הליכים פליליים נגד הקיבוץ. בשל כך התחייב הקיבוץ להסדיר את המצב התכנוני של המקרקעין בכדי לאפשר לחברה להמשיך ולהפעיל את הגן במקום למשך שנים רבות, ובמקביל לכך ניהלו הצדדים משא ומתן מתקדם לשם הקמת גן אירועים חדש בשטח הקיבוץ ואף הגיעו להסכמות בעניין.

לטענת החברה, ההסכמות בינם לבין הקיבוץ הגיעו לכדי הסכם מחייב שאף עוגן בכתב, וכי כעת הקיבוץ נסוג מן ההסכמות בחוסר תם לב מוחלט ותוך כדי גרימת נזקים כבדים לחברה. לחילופין, טוענת החברה כי פרישת הקיבוץ מן המו"מ בשלב כה מתקדם מהווה הפרה של חובת תום הלב המוטלת על צדדים המנהלים מו"מ, וכי הקיבוץ הציג מצג כוזב לפיו יוסדר המצב התכנוני של המקרקעין, אשר פיתה את החברה להשקיע סכומי עתק בגן האירועים הקיים.

על כן מבקשת החברה מביהמ"ש לאכוף את עסקת הקמת גן האירועים החדש בהתבסס על מסמך ההסכמות שבינם לבין הקיבוץ, או לחילופין, לכפות על הקיבוץ עסקה דומה ביחס למקרקעין ששטחם אינו קטן מ5 דונמים. נוסף לאלה, מבקשת החברה מביהמ"ש לחייב את הקיבוץ בסעד כספי בסך של 7,000,000 ₪ בגין השקעותיה בגן האירועים הקיים, אובדן הכנסות עתידיות, נזקיה הצפויים ופיצוי כללי בגין הפרת התחייבות, עוגמת נפש ופגיעה בשמה הטוב.

מנגד, הקיבוץ מכחיש את טענת הפרישה מהמו"מ בחוסר תום לב המופנית כלפיו, שכן לטענתו לטענתם, הקמת גן אירועים חדש אינה יכולה לצאת אל הפועל הן בשל החלטה של מועצת מקרקעי ישראל לפיה יופחת משמעותית גודל השטח העומד בפני הקיבוץ להקצאה למטרות תעסוקה, וכן בשל התנהגות החברה והתנהלותה במהלך המשא ומתן אשר הובילו את הקיבוץ למסקנה שאינו מעוניין עוד בקשר העסקי עמה. אשר לטענת החברה למצג כוזב, טוען הקיבוץ, כי הוא לא התחייב ואף לא יכול היה להתחייב כלפי החברה שהמצב התכנוני במקרקעין יוסדר, שהרי מדובר בהליכים המצויים מחוץ לשליטתו.

 

דיון והכרעה

ביהמ"ש בחן את המסמך עליו סומכת החברה את טענותיה בדבר קיומו של הסכם מחייב, וקבע כי כותרת המסמך ותוכנו מעידים שמדובר במסמך המהווה חלק מהליך משא ומתן. לדעת ביהמ"ש מסמך זה  אינו מעיד על גמירות דעתם של הצדדים להתקשר בו מאחר וצוין בו במפורש כי ייחתם הסכם עתידי על בסיסו. יתרה מכך, ביהמ"ש ציין כי אף ההסכם העתידי אליו כיוונו הצדדים יהיה מותנה באישורם של מוסדות הקיבוץ ומכאן שלא היה בכוחו של ההסכם דנן בכדי לחייב את הקיבוץ ללא אישור הגורמים המוסמכים בו, ואין חולק כי אישור זה טרם ניתן.

באשר לטענת הקיבוץ כי שיקולים עניינים ולגיטימיים הם אשר הביאו לנסיגתו מהמו"מ שהתנהל עם החברה, קבע ביהמ"ש כי אכן היו אלו שיקולים שהיה הקיבוץ רשאי להביא בחשבון, והוסיף כי הוא אינו סבור כי המו"מ נעשה בחוסר תום לב שהרי מתחילתו היו פרושים בפני החברה כל שיקולי הקיבוץ והתנאי העיקרי שעניינו הסדרת המצב התכנוני בקרקע. לבסוף קבע ביהמ"ש כי החברה התנהלה מאחורי גב של הקיבוץ ואף מסרה דברים בשמו, שלא ברשותו.

 
סיכום

ביהמ"ש דחה את תביעת החברה כנגד הקיבוץ מאחר ולא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים וכי התנהלותו של הקיבוץ לא לקתה בחוסר תום לב.

על- כן חייב ביהמ"ש את החברה בתשלום הוצאות הקיבוץ ותשלום שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 150,000 ₪.

 

ניתן ביום כ"ב בתמוז תשע"ג, 30 ביוני 2013, בהעדר הצדדים.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: